מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה נ

דלר"י מבטל בכורתו של הזכר כיון דנפטרה היא נמי כמוהו כמ"ש התוספות בפ"ב כנז"ל ולטעם זה אין אנו צריכין מטעם כל שאינו בזה אח"ז וכו' דמטעם דבעינן דיפטור הרחם כולו וליכא לא קדיש ואולי דבשני זכרים לא שייך זה ויש טעם לחלק בין שני זכרים לזכר ונקבה כמבואר למעיין ודוק:

והנה חוץ מאלו הבעיות שהביא רבינו עוד יש בעיות אחרות שם בפרק בהמה המקשה והביאם הר"ם בפרק ד' מה"ב והטור בסי' שי"ט ורבינו נראה שלא הביאם משום דלא שכיחי ואינם מצויין כלל דמטעם זה השמיטו הרי"ף והרא"ש ושאר פוסקים כל הבעיות שהביא רבינו ואף הרמב"ם והטור השמיטו בעייא דבלעתו חולדה וכו' מטעם זה ואחד מן הבעיות שהשמיט רבינו הוא דאמרינן התם בעי רב אחא נפתחו כותלי בית הרחם מהו אויר רחם קא מקדש והא איכא או דילמא נגיעת רחם קא מקדש והא ליכא ופסק הר"ם דהוי ספק בכור ויש לחקור דמאי קא מבעיא ליה דמ"ש משאר דברים דתלויין בהגעת הדבר במקום ההוא והאויר חשיב כמונח ממש דהא לענין חצר דחצירו של אדם קונה לו בין לענין קנין ובין לענין גט וכיוצא לזה קיי"ל דכל שהגיע הדבר בהחצר באויר החצר חשיב כמונח וקני כמו שמתבאר במתני' דפרק הזורק דף ע"ט היתה עומדת בראש הגג וזרק לה גט כיון שנכנס לאויר הגג הרי זו מגורשת וכן מתבאר בכמה דוכתין וכן לענין כלי דקי"ל כליו של אדם קונות לו אמרינן בפרק השוכר את הפועל דף ע"א ע"ב דמכי מטא לאוירא דמנא קנה יע"ש וכן לענין קדושה דמאי דקי"ל דהמזבח מקדש ואם עלו לא ירדו כתב הר"ם בפ"ג מה' פסולי המוקדשין דין י"ב דאויר המזבח כמזבח וכתב מוהריק"ו דאף דבגמרא לא נפשטה הבעיא מ"מ נפשטה ממקומות אחרים יע"ש וכן לענין כלי שרת כתב הר"ם בפ"ד מהלכות מעשה הקרבנות דין ח' דאויר כלי הרי הוא ככלי יעו"ש ועיין במה שהאריך בזה הרב מ"ל בפי"א מהלכות שגגות דין ד' לענין אויר עזרה כעזרה יעו"ש באופן דבכל המקומות אמרי' דכל דבר שנקנה ומתקדש ע"י הנחה ונגיעת המקום אוירו חשיב כמונח בו ממש וא"כ הכא מאי קא מב"ל הא י"ל דאף דהעיקר הוא דנגיעת הרחם מקדש מ"מ אויר הרחם כנוגע ברחם חשיב ופשיטא דמקדש ולעיקר בעיית הש"ס י"ל דהא אמרינן בפ"ק דבב"מ דף י"ב דמבעיא ליה לרבא בזרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר אי אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא דלא איפשיט וא"כ יש לומר דמטעם זה קא מבעיא ליה הכא כיון דהכא הוי אויר שאין סופו לנוח הוא שהולד דרך העברה עובר דרך אויר כותלי הרחם לצאת לאויר העולם דכל כה"ג אויר שאין סופו לנוח הוא ומבעיא ליה לענין בכור כעין בעיא דרבא דהתם אי אויר שאין סופו לנוח אי כמונח דמי או לא אבל להר"ם שפסק בעיא זאת דהוי ספק בכור ק"ק דהא הר"ם השמיט בעיא דרבא דזרק ארנקי וכתב ה"ה בפ"ה מה' גרושין דין י' דדעת ההלכות והר"ם שהשמיטוה היא משום דאע"ג דלא איפשיטא בעין התם איפשיטא ממה שאמרו בגיטין וכו' יע"ש ועיין במ"ש הרב ל"מ בכוונת ה"ה שם יע"ש באופן דנמצינו למידין דדעת הר"ם דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי וכן בפ"ד מהלכות מעשה הקרבנות דין ט' פסק דאויר שאין סופו לנוח אינו כמונח וכתב הרב ל"מ שם דמדין זה למד הר"ם שנפשטה בעיא דרבא דלאו כמונח דמי יעו"ש וא"כ לענין בכור אמאי הוי ספק כיון דאויר שאין סופו לנוח הוא ואף דקא מבעיא ליה לרב אחא הוא משום דלא בריר ליה דין זה ומבעיא ליה אי אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא אבל לדידן דקי"ל דלאו כמונח דמי מנ"ל להסתפק אי אויר רחם מקדש או לא דמ"ש בכור משאר דברים כיון דעיקר קדושת בכור בהמה הוא ע"י נגיעת הרחם דרוב הבהמות שאינם נפתחות כותלי הרחם דרך נגיעה מתקדש וכיון דרובא הוא ע"י נגיעה ואורחא דמלתא ע"י נגיעה פשיטא דנגיעת הרחם מקדש ואם אירע שנפתחו כותלי הרחם אי יש להסתפק הוא מטעם אי חשיב כשאר דברים דבנוגע באויר חשיב כנוגע בו ממש וכיון דפשיטא לן בעלמא דכיון דאין סופו לנוח אינו כמונח ה"ה הכא ויש לישב עפ"י מ"ש הרשב"א בחי' בפרק הזורק על דע"ח ע"ב גבי מאי דאמרינן התם היתה ידה עשויה כקטפרס וז"ל ואע"ג דאמרינן בב"מ מתגלגל כמונח דמי יש מפרשים דהתם שאני דאפשר לו לצבי שינוח אבל כאן דבע"כ מתגלגל לאו כמונח דמי וכו' ומסיק שם הרשב"א דלענין גט דכתיב ונתן בידה בין אויר שאין סופו לנוח ובין מתגלגל בע"כ מודה רבא דלאו כמונח דמי יעו"ש ולפי מ"ש ה"ה דהר"ם ס"ל דאיפשיטא בעיא דזרק ארנקי מההיא דגט ע"כ לא ס"ל לחלק בין גט לדבר אחר וא"כ ה"ה במתגלגל בע"כ כההיא דהיתה ידה עשויה כקטפרס דבעלמא נמי מתגלגל נמי חשיב כאויר שאין סופו לנוח כיון שמתגלגל בע"כ והנה כי כן גבי בכור דעינינו הרואות דאפילו כשלא נפתחו כותלי הרחם דנגיעת הרחם מקדש אינו נגיעה גמורה בדרך הנוח כי אם מתגלגל בעלמא הוא דוולד מתגלגל דרך כותלי הרחם ויוצא וגלגול זה הוא בע"כ דבידי שמים מתגלגל ואין ביד הולד לנוח כענין הצבי דהתם דאם ירצה ינוח דברשותו הוא ואפשר שינוח משא"כ בגלגול הולד וכל כה"ג מתגלגל לאו כמונח דמי ועכ"ז בנגיעת הרחם בגלגול זה מתקדש הבכור וא"כ מינה י"ל דמאי דקמבעי ליה אי אויר הרחם מקדש הוא אפילו אם נאמר בעלמא דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי בבכור שאני דכיון דמתגלגל בע"כ מתקדש בכותלי הרחם אף באויר שאין סופו לנוח דהא מתגלגל בע"כ ואויר שאין סופו לנוח דא ודא אחת היא כאמור אמר רב הונא שמעתי ב' פיקוח אחת של שתי ואחת של ערב ואין לי לפרש וכו' (לו) הך שמעתתא חזינא למכתבא משום דאית בה למקצת רבוותא פירושא דלא דאיק והכין כתב בהמה שיצאת מליאה וכו' הם דברי הרמב"ם ז"ל ממש בפ"ד מהלכות בכורות דין י"ג דס"ל להר"ם דהאי מלתא לענין בכורות אתמר דכל נפל דלא העגיל ראש כפיקה של ערב אינו פוטר מן הבכורה ונראה דהר"ם מההיא דבהמה שיצאת מליאה וכו' דפרק המפלת הכריח קצת דין זה דלא ס"ל כמו שכתב רש"י שם דמעוט יולדות דבר שאינו פוטר מבכורה דאמרינן היינו דחיישינן שמא רות הפילה דהר"ם ס"ל דעבור דרוח לא שייך כי אם באשה אבל בבהמה לא שייך וא"כ עכצ"ל דמעוט יולדות דבר שאינו פוטר מבכורה ולא משכחת לה אלא באם נאמר דנפל שלא העגיל ראש כפיקה של ערב אינו פוטר מן הבכורה דמאי דאמרינן בשמעתין של בהמה כשל ערב נ"מ לענין פיטור בכורה ומש"ה כתב הר"מ דין זה דאין לנפלים דבהמה פטירת רחם עד שיעגילו ראש כפיקה אחר דין זה דבהמה שיצאת מליאה כי אינו מובן דין זה דאמרינן דאיכא לספוקי שמא דבר שאינו פוטר מבכורה ילדה כי אם עס"י דין זה דפחות מפיקה של ערב אינו פוטר מבכורה ודעת רבינו בההיא שיצאת מליאה כדעת רש"י והא דאמרינן הכא של בהמה כשל ערב הוא לענין טומאה דבהמה שמת עוברה בתוך מעיה אם משנפתח הקבר ודאי הושיט ידו הרועה ונגע בו טמא והיינו דוקא משיעגיל ראש כפיקה של ערב דבפחות מזה לא חשיב כילוד לטמא וכן כתבו רש"י והתוספות בשמעתין כדעת רבינו דלענין טומאה אתמר והנה בפירוש מתניתין דפרק ז' דאהלות דאין לנפלים פתיחת הקבר וכו' דנראה דמפרש לה רבינו כפירוש ר"ש שם אלא דמתבאר מדברי רבינו דה"ט דעד שיעגילו ראש כפיקה דפחות מכאן אין הקבר נפתח קודם יציאתה ומש"ה כל שלא העגיל ראש כפיקה הבית הראשון טהור דמסתמא לא נפתח הקבר שם אבל מכללות דברי ר"ש שם במתניתין דיצא הראשון מת והב' חי טהור וכו' לא משמע הכי דאפילו מפחות מפיקה הקבר נפתח קודם יציאתה אלא כיון דכ"כ קטן הוא אין פתיחת הקבר שלו נחשב כאילו יצא לחוץ יעו"ש ולדעת רבינו י"ל דבשלמא באשה הוצרכו ליתן לנו שיעור לנפל ונ"מ לענין בית הראשון דמספקא לן אם נפתח הקבר שם או לא הכלל זה יהיה בידינו דכל שלא הגיע לשיעור זה אין להסתפק כלל דמסתמא לא נפתח הקבר והבית הראשון טהור אבל גבי בהמה למה הוצרכו ליתן שיעור לומר דבפחות מזה אין הקבר נפתח הא בהושיט ידו הרועה ונגע בו יודע ומכיר אם נפתח הקבר באותה שעה או לא דהא הרחם של הבהמה גלוי הוא וכי נפתח הקבר חזי ליה וכמ"ש רש"י בפרק בהמה המקשה דף ע"ב ע"א דמה"ט ברועה ליכא למגזר הכי מפני שרחם שלה גלוי וכי מפיק חזי ליה עכ"ל יע"ש וא"כ למה אנו צריכין לשיעור זה הכי היה ראוי לומר דרועה שהושיט ידו ונגע אם בשעה שנפתח הקבר נגע טמא ולמה לן כלל שיעור זה ויש לומר דאפילו בבהמה אף דהרחם שלה גלוי וחזי ליה היינו לומר שאם יוציא הולד ראשו חזי ליה ואינו נוגע ומש"ה ליכא למגזר כדין היה אבל לענין פתיחת הקבר אפשר לומר דאפילו בבהמה לפעמים יטעה הרואה ולא ירגיש שנפתח הקבר ויגע בו ולא יהיב דעתיה ומש"ה נתנו חכמים שיעור זה דאם נגע הרועה ולאו אדעתיה אם נפתח הקבר או לא כלל זה יהיה בידינו דכל שהנפל לא הגיע לשיעור פיקה של ערב מסתמא לא היה באותה שעה פתיחת הקבר ואינו טמא פחות משיעור זה דאין הקבר נפתח קודם יציאתו ולע"ד כיוצא לזה צ"ל במ"ש התוספות בשמעתין בד"ה עד שיעגילו וכו' שכתבו דהא דתנן דהושיט הרועה את ידו דטהור מיירי כשלא העגיל ראש כפיקה וכן אידך דקתני התם אשה שמת ולדה ופשטה החיה וכו' כשלא העגיל ראש כפיקה נמי מיירי וכתבו עוד וז"ל דאין לומר דלעולם הוי כשהעגיל כפיקה וקודם פתיחת הקבר דהא לא מטמא אלא גזירה שמא יוציא ראשו חוץ לפרוזדור משמע דקודם לכן טהורה אע"ג דפתיחת הקבר קודם לכן וכו' עכ"ל ויש לומר דהתינח גבי מתניתין דאשה דלא מצינן לאוקמה בשלא נפתח הקבר מטעם זה אבל גבי מתניתין דבהמה אמאי צריך לאוקמא בשלא העגיל כפיקה הא מצינן למימר דמיירי קודם פתיחת הקבר ומיירי אפילו בהעגיל כפיקה אמנם לפי האמור דאפילו בבהמה בפתיחת הקבר בלבד יש לומר דלפעמים יטעה הרועה ולא ירגיש שנפתח הקבר ויגע בו א"ש דע"כ צ"ל דמיירי נמי בשלא העגיל כפיקה דאי לא תימא הכי אלא דמיירי בלא נפתח הקבר אמאי לא גזרינן לומר דטמא שמא יפתח הקבר ולא ירגיש ויגע בו כעין ההיא דגזרינן לענין אשה אלא ע"כ צ"ל דמיירי אפילו בנפתח הקבר אלא דמיירי כשלא העגיל כפיקה:

והנה ראיתי להרב כ"י דעמ"ש התוספות דההיא דאשה וחיה מיירי בשלא העגיל כפיקה שכתב משם תוספות חיצוניות וז"ל ועוד י"ל דהכא מיירי דוקא ביושבת על המשבר ואז אמרינן דיש לנפלים פתיחת קבר והתם מיירי באין יושבת על המשבר עכ"ל וצריך להבין דהא אמרינן בס"פ מפנין דף קכ"ט מאימתי פתיחת הקבר אמר אביי משעה שתשב על המשבר רב הונא בריה דר"י אמר משעה שהדם שותת ויורד ואמרי לה משעה שחברותיה נושאות אותה באגפיה ע"כ ומתבאר מדברי הרי"ף שם בהלכות ומדברי הר"ם בפ"ב מהלכות שבת דשיעור דמשעה שהדם שותת או שחברותיה נושאות אותה באגפיה הוא קודם שתשב על המשבר דקאמר אביי והרי"ף פסק כאביי והר"ם פסק לקולא דאפילו קודם ישיבת המשבר יעו"ש והתוספות חיצוניות י"ל דס"ל דהלכה כאביי דלא חשיב פתיחת הקבר אלא משעה שתשב על המשבר ומש"ה התם במיירי באין יושבת על המשבר א"כ לא חשיב פתיחת הקבר ואין לומר דא"כ לדעת התוספות חיצוניות יקשה מה שהקשו התוספות דידן דא"כ אמאי לא אמרינן דהחיה טמאה שמא תגע אחר פתיחת הקבר די"ל דזה לא שייך אלא אם נאמר דמשכחת לה פתיחת הקבר קודם שתשב על המשבר דבהכי יש לומר שתבא לטעות ליגע אחר פתיחת הקבר ולאו אדעתה משא"כ לדידהו דס"ל דגבול פתיחת הקבר הוא דווקא על המשבר ליכא למגזר דכשתשב על המשבר נזהרת מסתמא שלא ליגע ואולם נראה דבלאו הכי דבריהם תמוהים דהא תנן במתניתין דפרק ז' דאהלות אמר ר' יהודה אימתי בזמן שהיא ניטלת באגפיה וכו' וכתב ר"ש שם וז"ל באגפיה בזרועותיה שאינה יכולה לילך כדאמרינן בס"פ מפנין וכו' וצריך ליישב משנתינו לאמוראי אחריני דמפרשי התם אביי אמר משעה שתשב על המשבר רב הונא בריה דר"י אמר משעה שהדם שותת עכ"ל ולע"ד בנקל יש ליישב זה דלפי מ"ש דלדעת הרי"ף והר"ם הא דדם והא דנטלת באגפיה הוא קודם ישיבת המשבר י"ל דבהא פליגי אביי ור"ה דהא דקאמרינן בזמן שניטלת באגפיה אינו על צד הודאי דבהכי ודאי נפתח הקבר דהא קתני במתניתין דהבית הראשין טמא מספק ועכצ"ל דמשניטלת באגפיה איכא לספוקי שמא נפתח הקבר ונטמא הבית וכיוצא לזה הוא מאי דקאמר ר"ה לענין שבת דדם שותת נמי הוא סימן לפתיחת הקבר ומיהו אינו אלא ספק אם נפתח או לא דומיא דניטלת באגפיה אלא דסבירא ליה לר"ה לענין חילול שבת דאף מפני הספק מחללינן שבת עליה דספק פיקוח נפש להקל אבל אביי סבירא ליה דכל אלו העונות כיון דהוי ספק אין מחללין דלא אזלינן לקולא כי אם דווקא בנודע בודאי שנפתח וודאי לא הוי כי אם בישבה על המשבר וא"כ נמצא דמשנתינו ל"ק לאביי דהא מתניתין ע"כ בספק קאמר ולאביי על צד הודאי קאמר דעל פי זה י"ל מה שהקשה הרשב"א בחי' והר"ן שם להרי"ף דאמאי פסק כאביי לחומרא כיון דספק נפשות להקל דלפי האמור כיון דלפי מתניתין דאהלות ע"כ צ"ל דלא פליגי אביי ור"ה על צד הודאי דאביי סבירא ליה דישיבה במשבר הוא פתיחת הקבר בודאי ולר"ה משניטלת באגפיה או דם שותת הוי ודאי דהא במתניתין מוכח דניטלת באגפיה אינו אלא ספק מכל מקום מקלינן מספק ואביי ס"ל דאף דהאמת כן דעונות אלו ספיקא הוי כדאמרינן במתניתין דאהלות מכל מקום בספיקא לא מקילינן וכיון דעיקר פלוגתייהו בהכי ודאי דקיימא לן כאביי דסבירא ליה דבספק לא מקילינן בענין זה דספק פתיחת הקבר באופן דנמצא דלענין טומאה אף דלא ישבה על המשבר הוי ספק אם נפתח הקבר אי לא ומפני הספק אמרינן במתניתין דהבית הראשון ספק טמא ואין שום אחד מהאמוראים פליג אמתניתין ואם כן לדעת התוספות חיצוניות אף אם נאמר דהתם גבי אשה וחיה מיירי בשלא ישבה על המשבר מכל מקום אם הגיעה לידי שיעור זה דניטלת באגפיה או דם שותת אם כן מספק טמאה שמא נפתח הקבר ואי מיירי נמי דלא ניטלת באגפיה ואין דם שותת א"כ למה להו לומר התירוץ באופן שלא ישבה על המשבר כיון דעיקר התירוץ הוא דרוצים לומר דמיירי התם דלא נפתח הקבר והכי הול"ל דמיירי בלא נפתח לא בשלא ישבה על המשבר דישיבת המשבר מה יתן ומה יוסיף לזה אם יש לה סימנים אחרים דפתיחת הקבר אפילו מתורת ספק:

וראיתי להרב דמשק אליעזר בדף קצ"ב ע"ב שעל דברי ר"ש שכתב שצריך ליישב מתני' דאהלות לאביי ורב הונא דהתם שכתב וז"ל ודוחק לומר דאינהו ס"ל כת"ק דרבי יהודה לכן נראה דדוקא לענין לחלל עליה את השבת ס"ל לאביי ורב הונא דנקרא פתיחת קבר אפילו קודם שניטלת באגפיה משום דספק נפשות להקל אבל הכא לענין טומאה הלכה כר"י דמשנתינו אימתי הבית הראשון בספק משניטלת באגפיה עכ"ל ולע"ד אין דבריו נכונים דכיון דלר"י נמי לענין טומאה בניטלת באגפיה אינו בודאי פתיחת קבר אלא מספק דהא הבית הראשון טמא מספק ע"כ דס"ל לר"י דלא שייך ספק