מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה מט

לימא דרב יהודה דהכא פליג אדרב הונא דס"ל למפרע הוא קדוש דהכא נמי נימא גבי מטיל מום דאפילו עם יציאת מעוטו אסור ויש לחלק בין מטיל מים למכירה דבמכירה יש לטעות יותר שמא ימכור אחר יציאת רובו עכ"ל ודבריהם תמוהים בעיני דנראה דס"ל דהא דר"ה דאם מכרו אינו מכור והוא קדוש אינו מן הדין אלא מדרבנן דגזרינן אפילו במעוטא דילמא יבא למכור אחר יציאת רובו והא ליתא דאם איתא דמדרבנן הוא א"כ בדיעבד שכבר מכרו מן התורה כבר מכור ולא חלה קדושת בכור עליו איך אנו אומרים דקדוש ויקרב ע"ג המזבח כיון דמן התורה חשיב כחולין בעזרה אלא דלזה י"ל דכיון דקי"ל הפקר ב"ד הפקר לענין ממון וכיון דהם אמרו דלא זכה העובד כוכבים ממילא מן התורה נמי הוא קדוש הדבר הקשה דבשמעתין בחולין מפורש יוצא דרב הונא מן הדין קאמר דלמפרע קדוש דהא מטעם זה אמר ר"ה דיצא שליש דרך דופן וב' שלישים דרך רחם דאינו קדוש דר"ה לטעמיה דאמר למפרע הוא קדוש הרי דמהאי טעמא אפילו לקולא קאמר ר"ה למפרע הוא קדוש ואיך אפשר לומר דטעמא מפני הגזירה דאחר יציאת רובו ויש לישב דהתוספות ס"ל כאשר שערנו בדעת הר"ם דאפילו לר''ה דמקדש למפרע אינו אלא חצי הבכור והתוספות לא ס"ל כמ"ש לדעת הר"ם דה"ט דאם יצא שליש ומכרו לעובד כוכבים דאינו מכור הן מטעם דהוי מקח טעות והן מטעם דמקח שנתבטל מקצתו בטל כולו דס"ל דטעמא דמקח טעות ליתא דכיון דעיקר מכירתו לעובד כוכבים הוא כדי לפטור את עצמו שלא ליתנו לכהן הרי יצאת מחשבתו דכיון דיש לו חלק לעובד כוכבים אף דקדוש מקצתו אינו חייב ליתן לכהן ואף דאינו יכול לשוחטו וליהנות ממנו מ"מ כשיפול בו מום יכול לשוחטו וכל כי הא לא הוי מקח טעות וטעמא דמקח שנתבטל מקצתו בטל כולו נמי ליתא דהתינת כשמכר כל גוף הבכור לעובד כוכבים אבל אם מכר חלק ממנו דכיון דלפטור את עצמו הוא עושה אורחא דמלתא הוא להקנות חלק אחד ממנו לעובד כוכבים ושותפות העובד כוכבים פוטר ואם פירש שמקנה לו חלק מצד החולין שבו א"כ ליכא ביטול מקח וא"כ מ"ט דס"ל דמתבטל המקח לגמרי ועכצ"ל דאף דלר"ה מתקדש חציו למפרע מצד הדין מ"מ מה שאינו חל המכירה בחלק החולין שבו הוא מטעם גזירה דהרואה דאחר שחלה קדושה במקצתו מכירתו לעובד כוכבים מכירה יבא לטעות למוכרו אחר שיצא רובו ואה"נ דאי לאו דמתקדש חציו למפרע כדאמר רבה בשעת מכירה היה חולין גמורים לא היינו גוזרים כיון דליכא למטעי כולי האי כיון דלא חלה עליה קדושה ולפי זה ס"ל להתוספות דלענין הטלת מום אפילו לר"ה ליכא איסור תורה להטיל מום ביצא מעוטו דלא אסרה תורה הטלת מום כי אם בבכור שנתקדש כולו לגמרי לא כן בנתקדש חציו לבד ואי יש לאסור להטיל בו מום הוא משום גזירה שמא יטעו להטיל בו מום אחר יציאת רובו כדין מכירה לעובד כוכבים דגזרינן וע"ז כתבו דיש לחלק בין מטיל למכירה וכו' ונראה דעיקר החילוק הוא דבמכירה יש לטעות יותר שמא ימכור אחר יציאת רובו דאע"ג דלענין דינא כל שיצא רובו בב"א נתקדש כולו דאפילו השליש שבפנים שלא יצא עדיין נתקדש כמו שיבא לפנינו בס"ד מ"מ שמא יטעה הטועה לומר שמה שבפנים לא נתקדש עדיין כל שלא יצא לאויר העולם ויטעה למכור לעובד כוכבים השליש שבפנים כדי שיהיה בי שותפות עובד כוכבים ולא יתחייב ליתן לכהן משא"כ במטיל מום דכיון דהטלת המום הוא במה שיצא כבר וכבר נתקדש כיון דיצא הרוב לא טעי להטיל בו מום כיון דעכ"פ מה שיצא הוא הרוב ואסור להטיל בו מום אף במונח שיטעה שעדיין מה שבפנים לא נתקדש כיון דבתר רובא אזלינן ולא חשיב בנתקדש המעוט בלבד דליכא איסור:

(לד) בעי רבא הלכו באיברין אחר הרוב וכו' שם בפ' בהמה המקשה דף ע' ע"א וכתב הרשב"א בחי' משום רבינו הרמב"ן דבעיין היא בין למ"ד יש לידה לאיברים ובין למ"ד אין לידה לאיברים ופי' הרשב"א דבריו וז"ל דמבעיא לן ביצא חציו ברוב אבר ותיבעי למ"ד אין לידה וכו' או דלמא אפילו למ"ד יש לידה לא אמר אלא שאין אני קורא בו בבהמה תאכלו וקורא אני בו ובשר בשדה וכו' אבל מ"מ לא מקרי לידה לענין בכור עד שיצא דבפטר רחם תלה רחמנא והרי לא קדשוהו כותלי בית הרחם ולא אייר ולא איפשיט עכ"ל:

ויש לחקור דלפי חילוק זה שכתב הרשב"א בצדדי הבעיא דאפילו למ"ד יש לידה שאני בכור דאינו מתקדש עד שיצא ראשו או רובו דרך מרגלותיו אם מתקדש גם כן מה שבפנים שעדיין לא יצא כיון דהוי מיעוט מידי דהוה לענין איסור דמתבאר במתניתין דף ס"ח ע"א דאם יצא ראשו הרי הוא כילוד וה"ה ביצא רוב גוף העובר דחשיב כילוד ומה שבפנים נמי חשיב כילוד דע"כ לא מיבעיא לן לעיל דף ס"ח ע"ב אלא בדלא נפיק רובא בבת אחת אבל ביצא רובא בבת אחת פשיטא דהרי הוא כילוד דהמעוט שבפנים נמי הרי הוא כילוד וכן מתבאר מדברי הרשב"א בחי' שם על דף ס"ח ע"ב גבי הא דמ"ד יש לידה לאיברים יע"ש וכן האריך הרב דמש"א דף קפ"ז עמוד ד' והביא מדברי התוספות ומדברי ה"ה בה' מ"א יעו"ש ואם כן לגבי בכור י"ל דה"ה דהמעוט שבפנים הרי הוא כילוד או דלמא דלא מיקרי לידה לענין בכור כמו שצדד הרשב"א לענין אבר ואם יצא רוב הבכור בתחלה וחתכו ואח"כ יצא המעוט לא מבעיא לי דפשיטא דביציאת המעוט נמי מתקדש מכח שכבר יצא הרוב ונתקדש אך מאי דמספקא לן הוא ביצא הרוב וחתכו ולא יצא המעוט עד ששחט את הבהמה ולא הספיק המעוט לצאת אם טעון קבורה המעוט דלענין איסור דאינו ניתר בשחיטת אמו מ"מ יש לו דין נבילה ומותר בהנאה מ"מ אם נתקדש מדין בכור במעי אמו אסור בהנאה וטעון קבורה או דילמא כל שלא יצא המעוט דרך לידה אינו מתקדש במעי אמו ומותר בהנאה ולכאורה יש לדקדק דלא נתקדש קודם יציאתו דאם נתקדש אמאי לא דחי הש"ס במאי דמייתי ת"ש יצא רובו הרי זה יקבר ופריך מאי רובו אי לימא רובו ממש עד השתא לא אשמועינן דרובו ככולו דאמאי לא משני דמתניתין לאו על רוב היוצא אתא לאשמועינן דצריך קבורה אלא הא אתא לאשמועינן דאפילו המעוט שבפנים שלא יצא כלל טעון קבורה ואולי דיש לדחות דלא ניחא ליה למימר הכי דהא נמי פשיטא לן דכל שיצא הרוב הרי הוא כילוד לגמרי אפילו מה שבפנים מידי דהוה לענין איסור והתוס שם דף ס"ח ע"א ד"ה סיפא וכו' כתבו וז"ל וזה נמי אין להקשות דהא איצטריך לאשמועינן דאפילו מה שבפנים אסור וכו' והא לא שמעינן מההיא דבכורות דהא נמי פשיטא כיון דחשיב כנולד ואפילו מה שבפנים אסור כיון שהולד שלם ובנחתך הוא דמבעיא לן לקמן עכ"ל וה"ה הכא לענין בכור דפשיטא ואולם לפי מה שצידד הרשב"א בצדדי הבעיא דהכא נראה דאינו כ"כ פשוט לענין בכור ואינו כ"כ רחוק לומר דמתניתא הא אתא לאשמועינן:

והר"ם בפ"ד מה' בכורות דין י"ו כתב וז"ל יצא מעוט אבר גדול והרי זה היוצא רובו של עובר נפטר מן הבכורה ויקבר היוצא עכ"ל מדמדקדק לומר ויקבר היוצא ולא כתב סתם ויקבר ש"מ דס"ל דמה שבפנים כל שלא הספיק לצאת אין צריך קבורה דבכור שאני דבפטר רחם תלי רחמנא כאשר צדד הרשב"א וראיתי להרב דמש"א בדף קפ"ט ע"ג שכתב גבי פלוגתא דר"ה ורבה דלעיל וז"ל שם בסעיף ו' וכן לענין המועט שבפנים פשיטא אם לא חתך הרוב שיצא המעוט שבפנים קדוש כמוהו וכו' אבל אם יצא רובו בב"א וחתכו גם בזה פליגי לר"ה גם המעוט שבפנים קדוש דלמפרע הוא קדוש ולרבה אינו קדוש דמכאן ולהבא הוא קדוש עכ"ל ונראה דכוונתו דמיירי בענין שלא יצא המעוט שבפנים בדרך לידה דאם לא חתך הרוב ולא הספיק לצאת המעוט עד שמתה הבהמה ואח"כ הוציאו לגמרי ודאי שכולו נתקדש כל שלא נחתך וכולו שלם וכיון שהרוב יצא בדרך לידה גם מה שבפנים כילוד נמי הוי וכן נראה מדברי התוס' הנזכר דר"פ בהמה המקשה שכתבו דכשהוא שלם ולא נחתך הוא פשוט דכנולד דמי טפי מנחתך יעו"ש אבל יצא רובו בבת אחת וחתכו ולא הספיק לצאת המיעוט עד שמתה הבהמה ולא יצא המעוט דרך לידה אם נתקדש המעוט או לא תלוי בפלוגתא דר"ה ורבה ולא הבנתי לע"ד איך תלוי זה בפלוגתא דר"ה ורבה דלא שייך להסתפק בזה כי אם שאפשר דקדושת בכור לא נחית במה שבפנים דבפטר רחם תליא רחמנא ואינו תלוי ביציאת הרוב דאינו דומה לענין איסור ואם פשיטא ליה להרב דאין חילוק בין בכור לאיסור א"כ בשעת יציאת הרוב בהאי שעתא ממש חל קדושה נמי על המעוט שבפנים ומה שייך לומר למפרע מתקדש או מכאן ולהבא מתקדש כיון דבבת אחת מתקדש הכל ואם נאמר דסבירא ליה להרב בפשיטות דכל דהמעוט לא יצא דרך לידה אינו מתקדש במעי אמו דבכור שאני כמו שדקדקנו מדברי הר"ם ונאמר דדברי הרב בשחתך הרוב ואח"כ יצא המעוט דרך לידה דזה תלוי בפלוגתא גם זה אינו מובן דאם במעי אמו אי אפשר להתקדש איך אפשר לומר בשיצא המעוט בסוף דרך לידה דמתקדש למפרע במעי אמו בשעת יציאת הרוב ועוד דאמאי אנו צריכין דלחול קדושה למפרע הא אפילו לרבה בשעת יציאה מתקדש אלא דלזה י"ל דנפקא מינה דאם מכר המעוט לעובד כוכבים קודם שיצא דלר"ה קדוש כשיצא כיון דלמפרע קדיש אבל לרבה לא קדיש כיון דלא קדיש ע"י יציאת הרוב ובשעת יציאת המעוט שמתקדש כבר הוא של עובד כוכבים ואף זה נראה דאינו כן דע"כ לא קאמר ר"ה דאמרינן איגלאי מילתא למפרע כי אם דווקא לענין שליש ראשון דכיון דהשליש הראשון הוא משלים הרוב עם שליש שני דתחלת לידה דווקא מקדש משום הכי אמר ר"ה דע"כ דהשליש הראשון מתקדש למפרע אבל במעוט הנשאר לפנים מאיזה טעם יסבור ר"ה דלמפרע מתקדש ומנ"ל דפליגי גם בזה. (לה) בעי רבא כרכו בסיב מהו בטליתו מהו וכו' כרכתו אחותו והוציאתו מהו קשיא לן וכו' שם בפרק בהמה המקשה כל הני בעיות ומה שהקשה רבינו מההיא דפרק קמא דמכילתין דפריק רב אשי מין במינו אינו חוצץ התוספות והרא"ש שם בפרק קמא הוקשה להם זה ותירצו דיש חילוק מב' זכרים דשניהם ראוים לבכורה לזכר ולנקבה דכיון דאינה ראויה לבכורה מבעיא דאפשר דהוי חציצה וכבר כתבנו בזה לעיל קצת ורבינו נראה דלא סבירא ליה לחלק בין נקבה לזכר וע"כ כתב דשינוייא דר"א אינו אלא דרך דחיה בעלמא ואכתי מספקא לן דאפשר דטעמייהו דרבנן משום דמקצת רחם מקדש ולאו משום דמין במינו אינו חוצץ וזה הוא עיקר בעיא דהתם בכרכתו אחותו ויש לדקדק לסברת רבינו דאם איתא דעיקר הבעיא הוא דה"ט דרבנן דמקצת רחם מקדש א"כ אמאי לא נפשטה ממתני' דפ"ב דף י"ז דקתני פלוגתא דר"י הגלילי ורבנן בילדה ב' זכרים וילדה ב' כאחד וקתני בסיפא זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום דנראה פשוט דאפילו אינאו ב' ראשים כאחד קאי דבזכר ונקבה אפילו יצאו כאחד מודה ר"י הגלילי נמי דאין כאן לכהן כלום ואם איתא דמקצת רחם מקדש אמאי מודה ר"י הגלילי בזכר ינקבה כיון דהא איכא מקצת רחם בזכר דאף דהנקבה פטרה רחם כמוהו מ"מ לא מפני זה בטלה בכורתו של זכר כיון דמקצת רחם מקדש ומדחזינן דאפילו ר"י הגלילי מודה בזכר ונקבה ש"מ דהעיקר הוא דכוליה רחם מקדש ומשום הכי אין הזכר בכור כיון דהנקבה נמי פטרה הרחם כמוהו בטלה בכורתו לגמרי וכמ"ש התוס' שם בד"ה זכר ונקבה וכו' דודאי דברי התוספות שם הוא במונח דכוליה רחם מקדש דווקא כמבואר בדבריהם שם דפשיטא דאין לומר לדעת רבינו דסיפא דזכר ונקבה מיירי בדלא יצאו ב' כאחד דא"כ אמאי לא נקט מתני' פלוגתא דר"י הגלילי ורבנן בזה נמי דבזכר ונקבה דיצאו כאחד לר"י הזכר לכהן ולרבנן אין כאן לכהן כלום ואולי דסבירא ליה לרבינו דאפילו למ"ד מקצת רחם מקדש אינו אלא לענין נגיעת הבכור ברחם דלא בעינן שיגע בכוליה רחם אלא כל שיצא ראשו ראשון דנמצא דהוא לבדו פטר את הרחם אבל בזכר ונקבה דשניהן פטרו את הרחם לא אמרינן דמקצת פטר רחם מקדש דלקדושת בכור לכ"ע בעינן שהוא יפטור את הרחם בלבד ולא בשותפות עם הנקבה ומש"ה א"ל דאפי' אם נאמר דמקצת רחם מקדש לענין נגיעה מודה ר"י הגלילי בשפטר נמי הנקבה עמו דלא קדיש הזכר:

וראיתי להתוספות חיצוניות הביא דבריהם הרב כ"י בשמעתין דפרק קמא אמאי דקתני התם במתניתין חמורה שלא בכרה וכו' זכר ונקבה מפריש טלה אחד לעצמו שכתבו וז"ל פ"ה דלכהן לא יהיב ליה דדלמא נקבה יצאה תחלה והמוציא מחבירו עליו הראיה ואיסורא ל כא וכו' וא"ת לרב דאמר הולכין בממון אחר הרוב היה לו לתתו לכהן דרובא מסייע ליה דשמא הזכר יצא תחלה ועוד שמא יצאו יחד לר"י הגלילי דאמר אפשר לצמצם וקדוש הזכר למאן דאמר מקצת רחם מקדש וליכא רק טעם אחד לפוטרו דשמא יצאה הנקבה תחלה וי"ל דוקא במילי דתלי בדעות כגון מוכר שור לחבירו ונמצא כנתן אמרינן דלוקח אמר אנא מרובא דמזבני לרדיא אבל הכא לא מצי למימר הכהן שהבהמה מן הרוב שיולדות זכר קודם או השנים יחד עכ"ל ויש ללמוד מדבריהם ב' דברים האחד שכתבו בתוך דבריהם למ"ד מקצת רחם מקדש כאילו יש מחלוקת בזה ועינינו הרואות דאין כאן מחלוקת כי אם דקס"ד לש"ס לומר דטעמייהו דרבנן דלא חיישינן לחציצה משום דמקצת רחם מקדש ובתר דפריק רב אשי דמין במינו אינו חוצץ אזדא לה סברא זאת וצ"ל דס"ל כדעת רבינו דר"א דרך דחיה בעלמא הוא ואכתי מבעיא לן אי מקצת רחם מקדש או כוליה רחם מקדש והלמוד השני שכתבו דלמאן דאמר דמקצת רחם מקדש לר"י דאפשר לצמצם אי ילדה זכר ונקבה הזכר קדוש וע"כ דסבירא ליה דלא כמו ששיערנו לדעת רבינו דלא נאמר זה כי אם לענין נגיעה דוקא דהתוספות ס"ל דאף לענין פטר רחם נמי אף דהנקבה פטרה הרחם כמוהו אינו מבטל בכורתו ולדידהו קשה דמה יענו למתניתין דפרק ב' הנזכר דקתני דזכר ונקבה אין כאן לכהן אפילו ביצאו ב' כאחד ואפילו לר"י הגלילי דלמ"ד מקצת רחם מקדש אמאי לא קדיש הזכר ואגב אורחין ראיתי להתוספות דידן שם בפרק קמא בד"ה אמר רב אשי וכו' שכתבו דלאביי דס"ל דמודה ר"י הגלילי דבהמה טמאה אף דאפשר לצמצם בילדה ב' זכרים כאחת דלא קדיש אלא אחד צריך לומר דליכא למימר כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו דבקדושה הבאה מאליה לא אמרינן הכי והוקשה להם לפי זה בהא דאמרינן בגמרא נהי דאי אפשר לצמצם חציצה מיהא איכא דמשמע דאי הוה אפשר לצמצם היה קשה לן היאך קדוש בלא טעם חציצה ודחקו עצמם התוספות ליישב זה יעו"ש וגם התוספות חיצוניות שם הביא דבריהם הרב דחקו ג"כ עצמם ליישב לשון הש"ס במאי דקאמר נהי דא"א לצמצם וכתבו כמו שכתבו התוספות אלא שתירצו עוד תירוץ אחר דהאי טעמא דאמרינן דכלל זה דכל זה שאינו בזה אחר זה אפילו בב"א אינו לא נאמר בקדושה הבא מאליה אין אנו צריכין לומר הכי כי אם אליבא דאביי דס"ל דאפילו ר"י מודה בבהמה טמאה דלא קדיש אלא אחד ואיהו איתותב ולדידן אין הכי נמי דגם בקדושה הבאה מאליה אמרינן כלל זה וע"ז מדייק תלמודא לומר נהי דא"א לצמצם יעו"ש ולע"ד יש לדקדק בדבריהם דאמאי הוצרכו לדחוק לשון הש"ס הא יש לומר דאף דמטעם כל שאינו בזה אחר זה וכו' לא שייך להקשות בלא טעם חציצה מ"מ למאי דמהדר הש"ס להקשות אי אמרינן דכוליה רחם מקדש אי ס"ל לרבנן אפשר לצמצם בלא טעם חציצה יש להקשות דאפילו אחד אמאי קדיש כיון דג' הזכרים פטרו את הרחם דגם הב' פטר הרחם כמוהו וכל אחד ואחד מבטל בכורת חבירו כיון דלא פטר הרחם כולו דמ"ש מנקבה