מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה מח

ולכל הדברים הלכה כרב דקי"ל דהלכתא כרב באיסורי יעו"ש באורך ולפי האמור י"ל דכיון דהכא איפסיקא הלכתא כר"ל דלא אמרי' איגלאי מלתא למפרע א"כ ע"כ כפי מה שאמרו התוס' כנז' ה"ה הכא דכיון דבשעת אכילה או בשעת קדושין או בשעת מכירה לא היה אפשר להתברר אם סריס היה או לא דאי אפשר לידע העתידות דמאן לימא שלא יביא ב' שערות קודם עשרים הכי נמי לא אמרי' איגלאי מלתא למפרע כר"ל ומש"ה פסקו הר"ם והסמ"ג כשמואל הכא כיון דהא קי"ל כר"ל דאיגלאי מלתא למפרע לא אמרי' והנה כי כן י"ל דה"ה בפלוגתא דר"ה ורבה דהכא דראוי לפסוק כרבה כיון דרבה קאי בשיטת ר"ל דהתם דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע והכא נמי אי אפשר לומר דכיון דנפק ליה רובא איגלאי מלתא למפרע דמעיקרא הוא קדוש כיון דבשעת יציאת השליש הראשון לא היה אפשר להתברר אם יצא השליש הב' להשלים הרוב דדלמא תמות הבהמה בהקשותה בלדתה ולא יצא עוד דאי אפשר לידע עתידות וצריך להבין אמאי לא כתבו רבינו והרא"ש הכרח זה לפסוק כרבה שוב ראיתי להרב הנמוקי ז"ל שם בפ' החולץ עלה דחליצת מעוברת שכתב וז"ל אע"פ דבהרבה מקומות קי"ל איגלאי מלתא למפרע שאני הכא שאם בשעה שחולץ היה ודאי שלא היתה ראויה לבא לכלל לידה אה"נ דההוא כמאן דליתיה דמי וחליצה שחלץ לה כשירה אלא שאני הכא דאיהו חייש דלמא באותה שעה ראויה היתה לילד ולד גמור אלא שאח"כ גרם לה איזה דבר להפיל נמצא דחליצה דמעיקרא לאו כלום היא עכ"ד ולפי זה אפשר דרבינו ס"ל דהכא לא שייך לומר דבשעה ראשונה לא היה ראוי להיות כן ומש"ה איכא למימר אגלאי מלתא למפרע ואולם לענ"ד צריך טעם אמאי לא שייך הכא נמי לומר הכי שאם בשעה שיצא שליש ראשון היה ודאי שתלד רוב אה"נ דקדיש השליש ראשון בשעת לידה למפרע אבל איכא למיחש דלמא בשעת יציאת השליש ראשון היתה מסוכנת בהקשותה בלדתה ולא היתה ראויה לילד עוד להשלים הרוב אלא שאח"כ גרם לה איזה דבר שתנצל מהסכנה ולא מתה וילדה השליש הב' והשלים הרוב ואם כן נמצא דהכא נמי לא שייך למימר איגלאי מלתא למפרע כיון דאין כאן גילוי מלתא למפרע:

והיותר קשה על הר"ם דבפ"ד מה' בכורות פסק כרב הונא דקדיש למפרע ומ"ש מההיא דר"ל וראיתי להריטב"א בחי' ליבמות כ"י שם בר"פ החולץ שהקשה משם מהר"ם כמו שהקשה שם הנמוקי דמ"ש מכמה מקומות דאמרי' אגלאי מלתא למפרע ותירץ כתירוץ הנמוקי ממש ועוד כתב וז"ל ובתוספות פירשו דר"ל סובר דכל שהיא מעוברת משום צדדים הוא דלא תועיל לה חליצה שלא אמר הכתוב לחלוץ אלא במקום שאין שום צד של בן מעולם וכדנקט בתר הכי מקרא דבן אין לו עיין עליו אמר הכי מעיקרא מסברא ולהכי קאמר אגלאי מלתא למפרע לא אמרי' עכ"ל מתבאר מדברי התוספות שכתב הריטב"א דאין ללמוד מסברת ר"ל לעלמא דר"ל עיקר סברתו אקרא קא סמיך דבן אין לו עיין עליו דכל דאיכא שום צד של בן אינה ראויה לחליצה וא"כ א"ש הכא דפסק הר"ם כר"ה דאמרי' איגלאי מלתא למפרע וגם על רבינו הרא"ש אמאי לא הביאו ראיה מזה אלא דבהכי נסתר מה שתרצנו בעד הר"ם בההיא דנעשה סריס למפרע ואפילו לפי סברת הנמוקי נסתר התירוץ דהתם לא שייך לומר דבשעה ראשונה לא היה סריס ואח"כ גרם לו איזה דבר להיות סריס דבסריס חמה לא שייך זה דממעי אמו הוא סריס:

והנה הרב ל"מ בפ"ד דבכורות כתב דה"ט דהר"ם דפסק כר"ה משום דגריס כגרסת התוספות דבמקום רבה גרסינן רב חסדא וכיון דרב חסדא הוא בר פלוגתיה דהוא תלמיד דר"ה אין הלכה כתלמיד במקום הרב יעו"ש ולע"ד לפי טעם זה לא היה צריך להפוך הגירסא דרבה נמי תלמיד דרב הונא הוה כנזכר לעיל ואדרבא הר"ם בהקדמתו עשה עיקר התלמידים לרבה והראב"ד השיגו שם דהא איכא רב חסדא ורבה בר רב הונא ומרן הכ"מ כתב דאין זו השגה יע"ש וא"כ כיון דרבה נמי תלמידו איכא למימר דמש"ה פסק כר"ה דאין הלכה כתלמיד במקום הרב:

וראיתי להרב דמשק אליעזר בשמעתין דחולין שכתב לסייע דהלכתא כרבה וז"ל וכן נ"ל לדייק דבפ' כל שעה פליגי אביי ורבא בב"ח אי למפרע הוא גובה אי מכאן ולהבא הוא גובה והלכה כרבא בכל מקום וכן שם דמכאן ולהבא הוא גובה וה"ה הכא ל"ש עכ"ל ולענ"ד נראה דשנא ושנא ורב המרחק ביניהם דדבר זה אי אמרינן איגלאי מלתא למפרע הנזכר הכא וההיא דחולץ וההיא דפ' הערל דסריס אינו ענין לתנאים דעלמא דהמקדש או המגרש או המוכר והנותן על תנאי ואמר שיחול המעשה מעכשיו אם יקיים התנאי פשיטא דבהתקיים התנאי חל המעשה למפרע משעה ראשונה הואיל והכי התנה מעיקרא ובדעת העושה המעשה והמתנה תלוי הדבר ואינו דבר הנעשה ממילא כ"א עפ"י דעת העושה וכ"כ נמי בפלוגתא דאביי ורבא דעיקר פלוגתייהו הוא דאביי ס"ל דסתם משעבד נעשה כאומר אם לא אפרע לך בזמן פלוני נכסי קנויין לך מעכשיו ורבא ס"ל דלא חשיב כאומר מעכשיו אלא כאומר אם לא אפרע לך קנוייה לך באותו זמן וכיון דענין תנאי הוא דתלוי ביד המקנה אמרינן דמכאן ולהבא הוא גובה דדעת המקנה כן היה משא"כ הכא כיון דאין הדבר תלוי ביד אדם א"כ ממילא הוא נולד והכל בידי שמים ואיכא למימר למפרע קדיש ואיכא למימר דמכאן ולהבא קדיש ואי דומה ענין זה הוא לההיא דחליצה ולההיא דסריס ועכ"ז לפי מ"ש מדברי הראשונים אין ראיה כלל:

והנה כתבו התוס' בשמעתין בד"ה ר"ה וכו' וז"ל וכן הא דאמר ליה רב עמרם לרב ששת אמר עם יציאת רובו יהיה עולה עולה הוא או בכור הוא ההיא נמי דלא כרב הונא דמשמע דפשיטא ליה דקודם יציאת רובו יכול להפקיע קדושת בכור אם לא נחלק בין מכירה לעובד כוכבים להנך עכ"ל ולא ידעתי מה חילוק יש בין מכירה להקדש דכיון דלרב הונא למפרע הוא קדוש ומש"ה אין מכירתו מכירה דחשוב כמוכר דבר שאינו שלו א"כ מהאי טעמא נמי אם הקדישו לעולה ג"כ אינו קדוש כיון דלמפרע כבר הוא קדוש קדושת בכור וקדושת עולה איך תחול על קדושת בכור ולדברי התוספות לא קשה כ"כ דהם כתבו בפשיטות דההיא דלא כרב הונא אם לא שנחלק בדוחק בין מכירה להנך לומר דשאני קדושת עולה כיון דחמירא חיילא אפי' דלמפרע קדוש כיון דמ"מ בשעה שהקדיש עדיין לא נגמר קדושת בכור לגמרי כיון דמתלא תלי עד שיצא רובו אבל לא דס"ל דחילוק זה ניתן ליאמר בפשיטות:

ארא אי קשיא הא קשיא לדעת הר"ם דפסק בפ"ד כרב הונא דלמפרע הוא קדוש דאיך כתב לפי זה בפ' ד' מהלכות תמורה הא דאמר על הבכור עם יציאת רובו יהיה עולה דבכור הוי דמשמע דדוקא אם אמר עם יציאת רובו אבל אמר עם יציאת מעוטו הוי עולה ומאחר דהר"ם פסק כר"ע דלמפרע קדוש אפי' באומר עם יציאת מעוטו הוי בכור ואין לומר דס"ל להר"ם דאף דלמפרע קדוש מ"מ כיון דבשעת הקדש מתלי תלי קדושת בכור עד שיצא רובו חל קדושת עולה דמאי שנא ממ"ש הר"ם בפ"ו מהלכות ערכין דין ט' וז"ל האומר זה יהיה הקדש מעכשיו לאחר ל' יום אם הקדישו בתוך הל' יום למזבח אינו מקודש ע"כ והאומר מעכשיו לאחר ל' יום בענין קדושין קיי"ל כרב דאמר ספק תנאה ספק חזרה הוא ובשלמא לצד שהוא חזרה אתי שפיר דאם הקדישו למזבח אינו מוקדש דאין חזרה בהקדש אפילו בתוך כדי דבור וכמ"ש הרב מחנה אפרים בנימוקיו על הר"ם בדין זה דהלכות ערכין יע"ש אבל לצד שהוא תנאה דמתלי תלי קדושת בדק הבית עד ל' יום אמאי אם הקדישו למזבח בתוך הל' יום אינו קדוש מ"ש מהכא דאע"ג דלמפרע הוא קדוש כיון דמתלא תלי קדושת בכור עד שיצא רובו אם הקדישו קדושת עולה קדוש אשר ע"כ נלע"ד דהר"ם ס"ל דמאי דקאמר ר"ה למפרע הוא קדוש אינו רוצה לומר דלמפרע עם יציאת מיעוטא כל גוף הבכור קדיש לגמרי אלא הכוונה לומר דכיון דקדושת בכור תלוי ביציאת רובו א"כ ביציאת שליש אחד מתקדש חצי גוף הבכור וביציצת שליש הב' מתקדש חציו הב' דבין יציאת ב' השלישים דהוו רוב מתקדש כולו דמתחיל קדושתו מיציאת מעוטו ונשלם ביציאת רובו ונמצא כפי זה דהא דאמר ר"ה למפרע הוא קדוש אינו על כולו אלא על קדושת חציו שמתקדש ביציאת מעוטו ואינו נגמר עם יציאת מעוטו אלא מתלי תלי עד שיצא השליש הב' דאם לא יצא השליש הב' לבסוף אין בו קדושה כלל אבל כשיצא השליש הב' מתקדש חצי הבכור למפרע עם יציאת מעוטו באופן דלמפרע דאמר ר"ה הוא על חציו לבד המתקדש מצד שליש האחד אבל, חציו השני אינו מתקדש כאחד מכאן ולהבא בעת יציאת שליש השני והיינו טעמא דאמרינן דאם מכרו לעובד כוכבים אינו מכור דנהי דבשעת מכירה אפילו למפרע עדין חצי הבכור אינו קדוש והוא חולין מ"מ כיון דחציו קדוש אי אפשר לקיים המכר בחציו שהוא חולין דכיון דאסור לשוחטו בחוץ מפני קדושת חציו מוכרח הישראל לקנותו מהעובד כוכבים בדמים ובכה"ג הוי מקח טעות דאדעתא דהכי לא מכר לו דמסתמא הוא טעה שהיה סבור שלא חל עליו שום קדושה ולפטור אותו מבכורה לגמרי נתכוין וכיון שאינו כן אדעתא דהכי לא מכר והוי מקח טעות ובטל המכר וחל קדושה על כולו כאילו לא מכרו לעולם ועוד דהא קיי"ל בעלמא דהמוכר דבר שאי אפשר לחלק ונתבטל המקח בחציו בטל המקח לגמרי כמ"ש בח"מ סי' ר"ג יעו"ש וה"ה הכא וא"כ באומר על הבכור עם יציאת מעוטו, יהיה עולה אפשר דקדושת עולה חל עליו ותקרב כדין עולה כיון דביציאת מעוטו עדיין אינו קדוש בקדושת בכור כי אם חציו וחל קדושת עולה על חציו הב' שעדין לא נתקדש אשכח רווחא לחול עליו קדושת עולה וכיון שנתקדשה חציו עולה תקרב עולה דאי אפשר בלאו הכי והרי זה דומה למאי דאמרינן בתמורה דף כ"ו ע"ב אמר אביי הכל מודים היכא דאמר חציה עולה וחציה מעשר ד"ה עולה קריבה וכתבו התוס' שם בד"ה אמר אביי וכו' דה"פ דמיירי באדם המעביר צאנו תחת השבט ואמר משתצא עשירי מן הדיר תהיה חציה עולה וחציה מעשר ד"ה עולה קריבה דקדושת הפה שהקדישה לעולה עדיפא מקדושת מעשר שאינו יכול לחול אלא ע"י מנין עשירי והעברת שבט דדוקא בעולה ושלמים פליגי ואמרינן דאלו ב' דלא אלימי כולי האי קדושה זו מזו אבל בעולה ומעשר דאלים קדושת עולה ועדיפא מאד מקדושת מעשר ד"ה תקרב עולה עכ"ד וא"כ יכולין אנו לומר דה"ה בבכור באומר עם יציאת מעוטו יהיה עולה דכיון דקדושת עולה חמירא דהיא קדושת פה עדיפא מקדושת בכור שאינה יכולה לחול כ"א ע"י יציאת רובא ובפטר רחם תליא וכיון דאלים קדושת עולה מקדושת בכור תקרב עולה דומיא דמעשר:

והנה התוס' כתבו עוד בתמורה בדבור הנזכר וז"ל אמאי לא אמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין כדאמרינן לעיל גבי בכור וי"ל דהתם כשאמר בבכור עם יציאת רובו יהיה עולה אבל הכא מיירי שאמר עם יציאת מיעוטו יהיה עולה ומעשר דלא חל עליו קדושת מעשר עד יציאת רובו עכ"ל:

יש לחקור אי פלוגתא דר"ה ורבה גבי בכור איתיה נמי במעשר דבמעשר נמי אף שאינו מתקדש עד יציאת רובו מ"מ לר"ה מתקדש למפרע ביציאת מעוטו כדין בכור ולרבה אינו מתקדש כ"א מכאן ולהבא ונ"מ דאם מכר ביציאת מעוטו לר"ה אינו מכור וקדוש קדושת מעשר ולרבה מכור והוא חולין ולכאורה נראה דדין המעשר כדין הבכור הוא וכמו שאיפליגו גבי בכור פליגי נמי גבי מעשר דכיון דעיקר פלוגתייהו אינו תלוי בילפותא דקרא אלא בסברא בעלמא קא מיפלגי אי אמרינן איגלאי מילתא למפרע או לא ה"ה גבי מעשר אלא דיקשה ע"ז מההיא דאמרינן בר"פ מעשר בהמה דבזמן הזה עקרו חכמים מצות מעשר מפני התקלה דדוקא גבי בכור נוהג בזמן הזה דהא אפשר להטיל בו מום במעי אמו כדרב יהודה משא"כ במעשר דלא ידע הי מינייהו נפיק בעשירי להטיל בו מום ולכוליה עדרא לא מצי מטיל מום יעו"ש מהרה יבנה בה"מ ולא ימצא בהמה לקרבן דלפי סברת רבינו והרא"ש ורוב הפוסקים דס"ל דהלכה כרבה דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע א"כ איך קאמר סתמא דש"ס דעקרו מצות מעשר מפני טעם זה הא אפשר להטיל בו מום ביציאת מעוטו דהא תנן דסדר מעשר בהמה הכי הוא דמכניסם לדיר ועושה פתח קטן כדי שלא יצאו שנים כאחד א"כ כשמתחיל לצאת העשירי והוציא אזנים שלו בלבד והוא יציאת מעוטו יכול לעכב אותו שלא יצא עוד עד רובו ויטיל בו מום קודם שיצא רובו דבהכי לא היתה נעקרת מצות מעשר לגמרי ומדלא משכחת לה בכה"ג ש"מ דלענין הלכה קי"ל כר"ה גבי בכור דלמפרע הוא קדוש וא"כ ה"ה גבי מעשר וכיון שכן אפילו ביציאת מעוטו אסור להטיל בו מום דאע"ג דלר' יהודה אמרינן בבכורות דאפילו יצא מעוטו יכול להטיל בו דגדייא באזניה ואימרא בשפוותיה וכן משמע בפרק כיצד מערימין מ"מ כבר כתבו התוס' בשמעתין דחולין בפשיטות דודאי הא דלא כר"ה דלר"ה כיון דלמפרע הוא קדוש אסור להטיל בו מום אפילו ביציאת מעוטא ואי קי"ל כר"ה גבי בכור אי אפשר לתקן דבר זה במעשר ולפי מה ששיערנו לעיל דטעמיה דרב הונא דלמפרע קדיש הוא משום דס"ל תחילת לידה קדיש ולא סוף לידה א"כ אפשר דלגבי מעשר אפילו רוב דסוף יציאה קדיש וא"כ אפשר דאפילו רב הונא מודה במעשר דלא קדיש למפרע וא"כ קשה לכ"ע דאמאי עקרו חז"ל מצות עשה דמעשר לגמרי ונראה פשוט דלק"מ דכיון דענין זה להטיל מום עם יציאת מעוטא הוא דבר קשה דאי אפשר לצמצם לעכבו שלא יצא יותר וקרוב הדבר דאתי ביה לידי תקלה שיטיל בו מום אחר יציאת רובו עקרו חז"ל המצוה לגמרי כיון שהוא בשב ואל תעשה כדי שלא יבא לעשות איסור דהטלת מום אחר יציאת רובו שכבר חל קדושה עליו בקום עשה וכיוצא לזה אמרינן בתמורה דף כ"ד ע"ב לענין בכור דאפילו בזמן הזה דלא חזי להקרבה הוה ס"ד דנגזור דלמא נפיק רוב ראשו וקא שדי ביה מומא אם מתירין לו להטיל בו מום במעי אמו או ביציאת מיעוטו יע"ש וגבי מעשר שייך למגזר יותר דבנקל יבא להטיל מום אחר יציאת רובו כיון דאי אפשר לצמצם כאמור:

והנה מדברי התוספות שכתבו דאם אמר על המעשר עם יציאת רובו יהיה עולה דלא הוי עולה מטעם דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים נראה דאם עשה כן עכ"פ כוונתו לפטור התשעה שמנה בזה העשירי אע"פ שהקדישו עולה ומפני זה אנו אומרים דלאו כל כמיניה דדברי הרב וכו' דאם כוונתו שלא יפטור את המנויים למה לא יהיה דבריו קיימים הרי חזר בו מהמנין ורצה להקדישו לעולה ויחזור וימנה אותם מחדש לקדש העשירי בדין מעשר ובידו הוא מידי דהוה דיכול למכור ולהקדיש מעדרו קודם שיעשר וכמ"ש הרמב"ם בפ"ז דבכורות דין ז' יע"ש אלא עכצ"ל דכוונתו לפטור את המנויים וא"כ באומר יהיה עולה עם יציאת מעוטו הוא ג"כ במתכוין לפטור את המנויים ועכ"ז דבריו קיימים דאע"ג דסוף סוף חל עליו קדושת עולה ומקריבין אותו עולה פוטר את המנויים דעשירי יהיה קודש אמר רחמנא וכבר הוא קדוש ואם יהיה קדושת עולה או קדושת מעשר לית לן בה אדרבא קדושת עולה יותר חמורה מקדושת מעשר והרי גבי בכור דאם אמר עם יציאת מעוטו יהיה עולה דבריו קיימים ופשיטא דבכה"ג פטורה מן הבכורה דהבא אחריו אינו בכור אף דהראשון לא נתקדש בקדושת בכור כי אם בקדושת עולה וע"כ צ"ל כאמור דאם יהיה קדושת עולה או קדושת בכור לית לן בה דרחמנא אמר קדש לי כל בכור וכבר הוא קדוש יהיה מה שיהיה והנה כי כן י"ל בההיא דתנן בפרק מעשר בהמה קפץ אחד מן המנויים לתוכם הרי אלו פטורים ולפי האמור קצת קשה דאמאי יהיו פטורים לגמרי הא נהי דאי אפשר לעשות תקנה שיפריש בתנאי ויאמר אם הוא מהחייבים יהיה מעשר ואם הוא מהפטורים יהיה עולה או שלמים דהא יש הפרש גדול בין דין מעשר עולה ושלמים לענין סמיכה וכיוצא וכמו שמפורש בתוספות בפרק מעשר בהמה דף ס"א ע"א ד"ה והא דתניא וכו' יע"ש אבל מ"מ יעשו תקנה לפחות שיאמר קודם המנין העשירי יהיה עולה או שלמים עם יציאת מעוטו דכה"ג איכא צד שיפטרו אלא שהם חייבים עדיין אם יצא העשירי מהפטורים משא"כ עכשיו דאנו פוטרים אותם לגמרי:

וראיתי להתוספות בתמורה דף כ"ד ע"ב ד"ה אמר רב יהודה מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם כדאמרינן בבכורות גדייא באזניה אימרא בשפומיה וא"ת