מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה מה

כר"מ ס"ל דחייש למעוטא דלדידיה פשיטא דלית הלכתא כוותיה דלא קי"ל כר' מאיר אתא רב לאשמועינן דהלכתא כוותיה דר"י בזה דהעיקר כסברת רבינא דבענין זה דתלי במעשה אפילו רבנן מודו ואף דעל כל פנים אחר האמת לא מצינן לומר דרב קאי ארישא על דין מכאן ואילך כיון דאינו אלא דין אחד וליכא תרתי מילי ולא שייך לומר בכולהו פרקין דמשמע טובא וכמו שמתבאר ממאי דאמרינן בש"ס בצריכותא דעביד למאי דהוצרך רב לפסוק (הלכה) נמי הלכה כר"י בן המשולם דבהכי ע"כ מאי דמוקי דברי רב דאדרבן שמעון בן גמליאל קאי הוא משום דבדברי ר' שמעון בן גמליאל איכא תרתי מילי דהא קתני סיפא נכנס לתוך עדרו וכו' דסיפא אשמועינן דהא דסבירא ליה דמסתמא לא מרחמא הוא אפילו בשכבר ילדה דעל כל פנים לא שבקה דידה ומרחמא דלאו דידה כדאמרינן התם לקמן גבי מאי דמבעיא לן יעו"ש ומאי דקאמר הש"ס אדר"א בן יעקב ודחי מטעם משנת ראב"י קב ונקי ולא דחי מטעם דאינו אלא דין אחד על כרחך לומר דה"ה דהוה מצי למימר הכי דבלאו הכי כבר דחי לה מטעם אחר וא"כ בודאי דאחר האמת אי אפשר לומר דקאי ארישא אבל מכל מקום אמאי דחי הש"ס דלא קאי ארישא מטעם דפליגי ר"י ור' עקיבא ואין האמת כן דהא איכא מכאן ואילך דלא פליגי ושייך לומר דעל דין מכאן ואילך ספק קאי רב והיה לו לדחות מטעם דלא הויא אלא חדא מלתא לא משום דפליגי כיון דהא איכא מלתא דלא פליגי ודו"ק:

(כו) והלכתא כר' יהושע דחלב פוטר וכו' התוספות והרא"ש כתבו משם ר"ת דס"ל דהלכה דאין חלב פוטר והביא ראיה מהא דאפסיקא הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל במתני' דלקמן דף כ"ג דקתני הלוקח בהמה מניקה מן העובד כוכבים דמשמע דווקא מניקה אבל הלב לבד אינו פוטר וכבר דחה רבינו לקמן גבי הא דרבן שמעון בן גמליאל ראיה זאת ועיין במ"ש לקמן שם בס"ד:

(כז) ומ"ש רבינו והא דתנן סימן הוולד בדקה טינוף וכו' והכין סלקא שמעתא במסכת נדה בפרק המפלת דף כה ע"א והמציא דין זה רבינו דשפיר עכור אפילו בבהמה פוטר מספק ממאי דמסקינן התם דהעיקר כרבי יהושע בן לוי דקאמר דפלוגתא דר"י וחכמים בצלול כדמייתי מההיא דמייתי ר"י מקרא דכתנות עור יעו"ש אלא דקמבעיא לן התם אי בצלול מחלוקת אבל בעכור דברי הכל ולד או דילמא בין בזה ובין בזה מחלוקת וסלקא בתיקו והמציא רבינו דנ"מ מבעייא זאת נמי לענין שפיר בהמה דכיון דאיכא ספיקא דילמא אפילו דקיימא לן כוותייהו מודו בעכור לענין שפיר אשה דאע"ג דבצלול לא סבירא ליה דהוא ולד משום עור לבד כשיטת רבי יהודה מכל מקום מסתברא בעכור מודו דאיכא למימר דולד הוא ונימוח אם כן יש לומר דהוא הדין גבי בהמה דכיון דסברא הוא מ"ש אשה ומ"ש בהמה וכדאמרינן התם גבי מאי דאיתיביה רבא לרב נחמן ממתניתין דסימן ולד בבהמה דקה וכו' דפריך ואילו שפיר בבהמה לא פטר אי אמרת בשלמא בצלול מחלוקת משום הכי אשה דרבי קרא פטר בה שפיר בבהמה דלא רבי קרא לא פטר בה שפיר אלא אי אמרת בעכור מחלוקת מכדי סברא הוא מ"ש אשה ומ"ש בהמה ע"כ מפורש יוצא דמי שסובר דדוקא בעכור מסברא באשה הוא הדין בבהמה ואם כן לרבנן נמי אי אמרינן דמודו בעכור פשיטא דהוא הדין דפוטר שפיר בבהמה נמי וכיון דבעיין סלקא בתיקו אי מודו רבנן או לא דיינינן לה לענין בכור כדין ספק בכור:

ואולם צריך להבין דנהי דמתחלת הסוגייא התם נראה דמסיק כרבי יהושע בן לוי דבצלול פליגי ר"י ורבנן מדקאמר הש"ס אלא ש"מ בצלול מחלוקת מכל מקום בסוף הסוגייא שם מסיק אמר ליה רב חיננא בר שלמיא לרב הא רבי הא ר"י ברבי יוסי והא רבי אושעיא והא רבי יהושע בן לוי מר כמאן ס"ל אמר ליה אני אומר אחד זה ואחד זה אינה חוששת ושמואל אמר אחד זה ואחד זה חוששת ופירש"י אחד זה ואחד זה אחד עכור ואחד צלול עכ"ל וכתבו התוס' ד"ה אינה חוששת וז"ל וקא סבר רב דבעכור מחלוקת ר"י ורבנן עכ"ל ולפי זה שמואל דקאמר אחד זה ואחד זה חוששת רוצה לומר אחד עכור ואחד צלול חוששת וסבירא ליה לשמואל דר"י אפילו בצלול ס"ל דהוי ולד ואע"ג דרבנן פליגי עליה ואפשר דאפילו בעכור פליגי לפי בעית הש"ס דסלקא בתיקו מ"מ חיישינן לחומרא לסברת דבי יהושע וכיון דקיימא לן דהלכה כרב באיסורי נמצא דלענין הלכה אפילו בעכור לא חיישינן כלל לולד אפילו בדרך ספק זה נראה שהיא מסקנת הש"ס דהדבר תלוי בפלוגתא דרב ושמואל ואם כן איך כתב רבינו דבעכור בבהמה נמי הוי ספק מטעם דאפשר דמודו רבנן בעכור כיון דרב דקי"ל כוותיה באיסורי ס"ל דבעכור פליגי והלכתא כרבנן ולא חייש כלל לסברת ר"י:

שוב ראיתי דכן רמב"ם בפ"י מהלכות א"ב דין ד' דשפיר מלא בשר הואיל ואינו מרוקם אינה חוששת לולד ע"כ דפסק כרב באסורי וכמ"ש ה"ה שם אמנם כתב ה"ה שם עוד וז"ל אבל הרמב"ן והרשב"א הורו להחמיר כשמואל ובכל גוונא חוששת יעו"ש (כח) וגרסינן נמי התם בהמה שיצאת מלאה וכו' שם דף כ"ט ע"א וממאי דמשני רבינא דהטעם דהוי ספק ולא פשוט ודאי הוא משום דאיכא רובא דרוב היולדות מטנפות וזו הואיל ולא טנפה איתרע לה רובא יש קצת ראיה למ"ש התוס' והרא"ש לעיל דקיימא לן כר"י דחייש לטינוף אף דקי"ל דלא חיישינן למעוטא מטעם דרוב בהמות מתעברות ויולדות כשיגיע זמנן מסייע למעוט מטנפות כמו שכתבנו לעיל דאם כן דכל דהרוב מסייע למעוט חיישינן למעוט אתי שפיר הכא אף דאיכא רובא דרוב היולדות מטנפות מכל מקום כיון דאיכא מעוטא דאינם מטנפות ורובא דרוב בהמות יולדות דבר הפוטר בבכורה מסייע למיעוט חיישינן למעוטא והוי ספק בכור וזה פשוט דלרבינו דס"ל דלא חיישינן למעוט מטנפות לא דמי כלל להך דהכא דשאני הכא דהרוב המסייע למעוט הוי רוב אלים משא"כ התם דהרוב דאמרינן רוב בהמות מתעברות ויולדות בזמנן לא הוי רוב אלים כיון דהוי רוב דתלוי במעשה כדבר האמור לעיל וזה פשוט:

(כט) מצינו לוקח מן העובד כוכבים לוקח מן ישראל מאי אמר רב בכור ודאי וכו' ופירש"י אשתבותי משתבח ליה המוכר אומר קטנה שכבר בכרה ולא תסתכן בלידה עכ"ל והתוספות בד"ה אישתבוחי וכו' כתבו ועוד יש לפרש דאישתבוחי דהכא היינו שכבר נפטרה מן הבכורה ואין צריך עוד ליתן ולדה לכהן וכן הוא גירסת רש"י אשר לפנינו אבל בגירסת הרב כ"י כתוב בדברי רש"י כמ"ש התוס' משמו והרא"ש ז"ל בפסקיו הביא ב' הפירושים יעו"ש ואיכא למידק דלפי סברת הרא"ש והתוס' ורוב הפוסקים דסבירא להו דקיימא לן כרבי יהושע דחיישינן שמא טנפה בתוך שנתה ומש"ה אפילו בתוך שנתה ספק הוי דחיישינן למעוט דמטנפות אם כן כ"ש דאיכא למיחש אחר שנתה שטנפה כבר אם כן איך קאמר רב דבכור ודאי הוי הכא מטעם דאם איתא דבכרה אישתבוחי הוה משתבח ליה דבכרה ולא תסתכן עוד בלידה הא אכתי איכא למיחש שמא לא ילדה עדיין לידה גמורה אבל טנפה והטינוף פוטר לכולי עלמא דבטינוף בעלמא ליכא שבח לומר שלא תסתכן עוד בלידה כיון דלא ילדה לידה גמורה ועד שתלד לידה גמורה בולד שלם אכתי איתה בסכנת לידה ואפילו לפירוש ב' דהשבח הוא דלא יצטרך ליתן הולד לכהן ק"ק נמי דאכתי יש לחוש שטנפה ולא ילדה לידה גמורה ואפשר דהמוכר לא שבחה ללוקח לאמר שכבר בכרה דאפשר דטעה בדין לומר דטינוף אינו פוטר דלאו כולי עלמא דינא גמירי ודין זה לאו כ"כ פשוט דטינוף פוטר ובשלמא אם המוכר ת"ח דמסתמא יודע דין זה ניחא אבל אם המוכר עם הארץ דיש לתלות שטעה דטינוף אינו פוטר מאי איכא למימר ואם כן איך סתם רב את דבריו דמשמע דבכל גוונא הוי בכור ודאי אפילו במוכר עם הארץ ובשלמא לדעת רבינו דס"ל לענין הלכה דלא חיישינן למעוט מטנפות א"ש דרב הכא אמר לענין הלכה דקיימא לן דלא חיישינן למעוט ואם כן הכא ליכא אלא חשש לידה ולא חיישינן לטנוף וראיתי להרב כ"י שהביא פירוש הרגמ"ה שכתב וז"ל אשבוחי הוה משתבח שהיה אומר לו הוי יודע שבת וולדות היא ועוד כבר נפטרה מן הבכורה עכ"ל ולפי פירושו זה דאפילו בטנפה שייך להשביחה שבח וולדות היא ויצאת מכלל עקרה ודו"ק:

והנה לפי' רש"י דהשבח הוא שלא תסתכן עוד בלידה יש להקשות דא"כ מ"ש בלוקח מן העובד כוכבים דלא אמרינן נמי דהוי בכור ודאי מטעם זה דאם איתא דבכרה אישתבוחי הוה משתבח דבכרה ולא תסתכן בלידה ומדלא שבחה ללוקח ש"מ דלא בכרה והתוספות סיימו על פירש"י וז"ל אבל עובד כוכבים אי נמי אמר ליה הכי אין בדבריו אמת ויש ללמוד מפירושם דעובד כוכבים אפילו מסיח לפי תומו אינו נאמן דלהשביח מקחו אומר כן עכ"ל וכן כתב הרא"ש ז"ל וצריך להבין דהתינח דאם באנו לומר שבכרה על פי דבור העובד כוכבים שאמר שבכרה שייך דאפילו מסל"ת אין בדבריו אמת דלהשביח מקחו אומר כן אבל מסתמא כשלא דבר העובד כוכבים כלל למה לא נאמר דמסתמא חזקה הוא שלא בכרה דאם איתא דבכרה הוה משבת אותה ומדשתיק ש"מ שלא בכרה ודוחק לומר דשאני עובד כוכבים דתלינן לומר דמאי דלא שבחה העובד כוכבים ללוקח הוא משום דיודע העובד כוכבים דאין הישראל מאמין את דבריו דעובד כוכבים אינו נאמן באיסורים כל דאיכא למימר דלהשביח את מקחו אומר כן דמנין לנו לומר דהעובד כוכבים יודע מסתמא דלא מהימנינן ליה ומש"ה שתיק ובעיני נראה דוחק גדול ולפירוש הב' שכתבו התוספות דאישתבוחי דהכא היינו שכבר נפטרה מן הבכורה א"ש ובתוס' חיצוניות כ"י סיימו הכי וז"ל אבל עובד כוכבים לא דאינו יודע מזה הדבר כלום עכ"ל כלומר דאינו בקי בדיני ישראל שישראל חייב ליתן הבכור לכהן ומש"ה לא שבחה ללוקח אבל לפירוש רש"י קשה והנה מדברי התוספות והרא"ש אלו נראה דסבירא ליה דדוקא בכה"ג דאיכא למימר דלהשביח מקחו אומר כן הוא דלא מהימן עובד כוכבים מסיח לפי תומו הא אילו לא הוה האי טעמא היה עובד כוכבים מסיח לפי תומו נאמן בהכי וראיתי למהראנ"ח ח"א סימן כב שכתב ע"ד וז"ל ומיהו אעיקרא דדינא דהתוספות והרא"ש קשה לי טובא היאך תולים טעמא דלא מהימן עובד כוכבים משום דלהשביח מקחו אומר כן הא בלאו הכי אין עובד כוכבים נאמן במל"ת במידי דאורייתא אלא לעדות אשה כדאמרינן התם בהגוזל וכו' וספיקא דבכור פשיטא ודאי דספק דאורייתא הוא וכו' עכ"ל יעו"ש ולעד"נ לישב תמיהת מהראנ"ח דיש לומר דהתוספות והרא"ש סבירא ליה דהלוקח בהמה מן העובד כוכבים ויש ספק אם בכרה לאו ספיקא דאורייתא הוא דהא מעיקרא הקשו בגמרא עלה דמתניתין דמכאן ולהבא ספק דאמאי הלך אחר רוב בהמות ורוב בהמות מתעברות ויולדות בתוך שנתן נינהו והא ודאי מילד אוליד ומסיק אלא אמר רבא מחוורתא ר"י כרבי מאיר סבירא ליה דחייש למיעוטא והתוספות שם בד"ה ואי בעית אימא וכו' דרבי מאיר דחייש למיעוטא אינו אלא להחמיר מדרבנן יעו"ש וכן כתבו התוספות בפרק קמא דחולין דף יב ע"א ד"ה פסח וקדשים וכו' יעו"ש ואם כן כיון דטעמא דמתניתין דמכאן ואילך ספק הוא משום דחיישינן למיעוטא הרי ספק זה אינו אלא איסור דרבנן והנה כי כן אי לאו טעמא דלהשביח מקחו אומר כן היה נאמן העובד כוכבים מסל"ת ואף למאי דמסיק רבינא וקיימא לן כוותיה דקאמר אפילו תימא רבנן כי אזלי רבנן בתר רובא ברוב דלא תלי במעשה אבל ברובא דתלי במעשה לא יש לומר דמאי דמודו רבנן לרבי מאיר ברובא דתלי במעשה לאו למימרא דרוב דתלי במעשה לא חשיב רוב כלל מן התורה אלא הכוונה דבכה"ג דתלי במעשה אזלי רבנן נמי בתר מיעוטא כרבי מאיר אבל מ"מ אינו אלא מדרבנן דוקא דומיא דרוב דלא תלי במעשה לרבי מאיר דלא חייש למיעוטא אלא מדרבנן וכיון דהוי ספק בדרבנן עובד כוכבים נאמן במסל"ת ומהראנ"ח ז"ל שם כתב לישב דברי התוס' וז"ל ומתוך כך לבי מהסס דדילמא הא דנקטו התוספות והרא"ש טעמא דלהשביח מקחו לאו דוקא אלא קושטא דמלתא נקטו דודאי בכה"ג ממה נפשך לא מהימן משום דלהשביח מקחו אמר כן אי נמי דבעלמא נמי כל היכא דלא מהימן עובד כוכבים מסיח לפי תומו אף על גב דאינו אומר דבריו בתורת עדות היינו מהאי טעמא גופיה משום דתלינן דאומר כן לאיזה כוונה והכא נמי משום דחיישינן דלהשביח מקחו אמר כן אלא שעדיין קשה מה שאמרו התוספות ויש ללמוד מדבריו דמסיח לפי תומו לא מהימן שנראה שהוא לומר שאינו נלמד אלא מדברי רש"י כאן ולפי מ"ש תלמוד ערוך דלא מהימן וגם אח"כ כתבו פירוש אחר באשתבוחי אשתבח ונראה לכאורה שר"ל שיש לפרש כאן פירוש אחר ולא נלמוד מה שלמדנו מפירושו של רש"י וזה אי אפשר כדכתיבנא דע"כ צריך לומר שדין זה אמת הוא שעובד כוכבים מסיח לפי תומו לא מהימן עכ"ל ולעד"נ דאפשר לומר בכוונת התוספות כמ"ש מהראנ"ח ומ"ש התוספות דיש ללמוד דין זה מדברי רש"י כאילו אין דין זה בידינו מתלמוד ערוך היינו לענין זה דהלוקח מן העובד כוכבים דאיכא רובא דרוב בהמות מתעברות ויולדות בזמנן דאי לאו דברי רש"י הו"א דאפילו לרבינא דאמר דרוב זה דתלי במעשה חיישינן למעוט אינו אלא מדרבנן ובדרבנן מסל"ת נאמן אבל מדברי רש"י יש ללמוד דסבירא ליה דלרבינא דקיימא לן כוותיה רוב זה מן התורה נמי לא חשיב רוב וכספק שקול חשיב ומשום הכי עובד כוכבים מסיח לפי תומו אינו נאמן דבדאורייתא לא מהימן מסיח לפי תומו ועל זה כתבו התוספות דיש לפרשה פירוש אחר שלא ללמוד דין זה דיש לומר דאפילו לרבינא מאי דחיישינן למיעוט אינו אלא מדרבנן ובדרבנן נאמן מסיח לפי תומו כמו ששיערנו לעיל:

והנה קצת יש לדקדק דאם איתא לפירוש התוספות דהשבת הוא שכבר בכרה ואין צריך עוד ליתן וולדה לכהן אמאי נקט רב דין זה דלוקח מישראל סתם דמשמע אפילו כהן הקונה מישראל כיון דכהן אינו מחויב ליתן הבכור לכהן כי לעצמו הוא ואין כאן שבח ודוחק לומר דבכהן נמי כיון דקדושת בכור חל עליו וצריך להקריבו ואינו יכול לאוכלו בלא מום ואסור בגיזה ועבודה איכא שבח נמי ודו"ק:

ולענין אם העובד כוכבים נאמן לומר מסיח לפי תומו שלא בכרה לאסור לחומרא עיין מה שהעלה מהריט"ץ בתשובה סימן רכ"ו ובתוך דבריו ראיתי שטרח הרבה להבין פשט דברי התוספות דשמעתין במה שהמציאו מתוך פירוש רש"י דעובד כוכבים מסיח לפי תומו אינו נאמן ובסוף דיבורו כתב כן נלע"ד הבנת דברי התוספות ז"ל על מתכונתם עכ"ל ולעד"נ דלא צדק בהבנת דברי התוספת שמ"ש לפרש מה שכתבו התוספות שהשבח הוא שנפטרה מן הבכורה היינו משום דבכה"ג דכוון להעיד לפוטרה מן הבכורה לא הוי מל"ת