מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה מד

מסקינן לקמן דר"י לא חייש למיעוט וכו' וי"ל דמ"מ לא הוי ודאי בכור שניתן לכהן דאיכא חזקת ממונא דעדיפא והמוציא מע"ה ואפי' לרב דאזיל בממונא אחר הרוב וכו' היינו משום דאמר קים לי בנפשאי שאני מן הרוב א"נ יש לחלק בין ממון שאין לו תובעים לממון שיש לו תובעים ומיהו קצת תימא דלענין ללקות בגיזה ועבודה ולענין ליקרב למזבח חשיב ודאי בכור דאזלינן בתר רובא ולענין נתינתו לכהן יחשב ספק ונראה לתרץ דלהכי חיישינן למיעוט דמטנפת משום דרוב בהמות מתעברות כשמגיעות לזמן שראויות להתעבר בו עכ"ל וכוונתם פשוטה דמעיקרא סברו לתרץ דלא קאמר ר"י דחיישינן למיעוט כי אם לענין ממון שלא ינתן לכהן אבל לענין איסורא ודאי דאזלינן בתר רובא ולבסוף דחו תירוץ זה דקצת תימא לומר הכי דאיך אפשר לומר תרתי דסתרן בגוף אחד ומש"ה חזרו לתרץ תירוץ אחר דלעולם דר"י אפי' לענין איסור חייש למיעוט דמטנפת ושאני הכא דהרוב מסייע למיעוט מטנפת וצריך להבין דאכתי יקשה לר"י דכיון דר"י לא חייש למעוטא א"כ נפלוג ארישא דמתני' דקאמר ר' ישמעאל מכאן ואילך ספק ופרכינן בגמרא דנימא דרוב בהמות מתעברות ויולדות והא ודאי מילד אוליד וקאמר רבא אלא מחוורתא דר' ישמעאל כר"מ ס"ל דחייש למעוטא וחשבינן ליה ספק בכור ומתוך דברי ר' יהושע נראה מבורר דלא פליג אר' ישמעאל אלא על הא דקאמר דעז בת שנתה ודאי לכהן דלר"י בת שנתה נמי הוי ספק אבל להך דינא דמכאן ואילך הוי ספק לא פליג רבי יהושע ואמאי הא שמעינן ליה לרבי יהושע דלא חייש למיעוטא ובשלמא לרבינא דמשני דר"י אפילו לרבנן אתי מטעם דשאני רובא דתלי במעשה ניחא אבל לרבא דלא ס"ל חילוק זה ומוקי לרבי ישמעאל כר"מ מאי איכא למימר:

שוב ראיתי להר"ב כ"י גבי מאי דמסיק הש"ס דר"י ס"ל חלב פוטר שהביא משם תוס' חיצוניות שכתבו וז"ל וא"ת דהכא אמרינן דרבי יהושע לא חייש למיעוטא ולעיל חייש למיעוטא דאית ליה דחוששין שמא טנפה ויש לומר דניחא דהוולד בחזקת שאינו בכור הלכך חיישינן שמא טנפה ואינו בכור אבל הכא כיון שהוא בחזקת שאינו בכור אין לומר שהוא מן המיעוט דחולבות אע"פ שאינן יולדות להחזיקן בבכור מיהו אכתי הקשה ר"מ כיון דר"י לא חייש למיעוט א"כ נפלוג ארישא דמתני' דקאמר ר"י מכאן ואילך ספק ופרכינן לעיל נימא רוב בהמות מתעברות ויולדות וודאי ילדה ואוקימנא לה כר"מ דחייש למעוטא ומספקא ליה השתא בבכור ומשמע דר' יהושע לא חלק על ר"י אלא אהא דקאמר דעז בת שנתה ודאי לכהן דלר"י בת שנתה אינו לכהן אבל להך דינא דמכאן ואילך ספק משמע דלא פליג ר' יהושע ותירץ ה"ר יונה מטוליטולה דיש לחלק דדוקא הכא גבי חלב דאיכא תרי רובי חדא דרוב בהמות מתעברות ויולדות ועוד דרוב בהמות אין חולבות אא"כ יולדות לכך אמר ר"י החלב פוטר לגמרי אבל לעיל דאינה חולבת וליכא אלא רוב דבהמות מתעברות ויולדות גרידא הילכך חייש למיעוט ואית ליה שפיר דהוי ספק עכ"ל תוספות חיצוניות ויש לתמוה דתירוץ זה דה"ר יונה ניחא להא דחלב פוטר אבל בעיקר שורש סברת ר"י דלא חייש למיעוט במתני' דיבמות דיצאת מלאה דלר"י אינה חוששת מטעם דלא חייש למיעוטא דהתם ליכא אלא רוב אחד וליכא תרי רובי ועכ"ז ס"ל דלא חייש למעוט וא"כ מ"ש דקא מודה ליה לרבי ישמעאל להאי דינא דמכאן ואילך ספק אף דליכא אלא רוב אחד ואין לומר דהתם שאני משום דאיכא חזקה דמותרת לשוק ורובא לשוק דמלבד דביצאת מלאה איתרע לה חזקה כיון דיש לה עובר במעיה וכמ"ש התוספות ביבמות דף קי"ט ע"ב ד"ה סיפא וכו' יעו"ש יתר ע"כ דאפילו נאמר דחשיבא חזקה הא גבי בכור נמי איכא חזקה דהוולד בחזקת שאינו בכור הוא דבמעי אמו חולין הוא וכמ"ש התוספות חיצוניות עצמם לעיל מזה לתרץ ההיא דחייש למיעוט מטנפות באופן דלע"ד דבריהם צ"ע:

עוד יש לעמוד על דברי התוס' דידן שכתבו לישב הא דר"י חייש למעוט מטנפות דהאי טעמא משום דרוב בהמות מתעברות ויולדות כשמגיעות לזמן שראויות להתעבר בו דאם כן התינח לרבא דס"ל דרוב זה דרוב בהמות מתעברות ויולדות רוב גמור הוא אבל לרבינא דס"ל דרובא דתלי במעשה לא אזלינן בתר רובא דלא חשיב רוב גמור א"כ אמאי חייש ר"י למיעוט מטנפות מאחר דרוב זה דמסייע למיעוט מטנפות לאו רוב גמור הוא כיון דתלי במעשה והיותר קשה למה שראיתי להרא"ש בפסקיו בתחלת הסוגייא הביא הא דרבינא להלכה דלכ"ע רוב דתלי במעשה לא אזלינן בתר רובא ואח"כ כתב וז"ל והלכתא כר"י דסבירא ליה דתוך שנתה נמי ספק דחיישינן לטינוף ומטנפת חוזרת ויולדת בתוך שנתה וכו' ואף על גב דקיימא לן בעלמא כרבנן דאזלינן בתר רובא וכו' ויש לומר כמ"ש ר"י דאיכא רובא דמסייע למעוטא דמטנפות דרוב בהמות מתעברות כשמגיעות לזמן שראויות להתעבר וזו ודאי נתעברה בזמנה ולכך חוששין לטינוף עכ"ל וקשה דכיון דרוב זה תלוי במעשה ולא חשיב רוב הוי מסייע שאין בו ממש למעוטא ואמאי חיישינן למעוט מטנפות וצ"ל בדוחק דהתוספות והרא"ש ס"ל דאף דרוב דתלי במעשה לא אזלינן בתר רובא דידיה מ"מ אהני מיהא לסייע למיעוט דבהצטרפות שניהם חיישינן למיעוט וזה נראה שהוא דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות בכורות דפסק נמי דחיישינן למיעוט מטנפות כר"י כפסק הרא"ש יעו"ש אמנם רבינו הרמב"ן מתבאר בדבריו דלא סבירא ליה הכי דכתב דהלכתא כר"י ולאו למימרא דחוששין לטינוף וכו' אלא דאי טניף ואמר רועה חכם דטינוף וולד הוא וחזרה וילדה בתוך שנתה לא אמרינן מטנפת אינה חוזרת ויולדת וכו' עכ"ד דטעמו דס"ל לרבינו מאחר דקיימא לן כרבינא דרוב דתלי במעשה לא חשיב רוב תו לא מהני להיות מסייע למיעוט ולא חיישינן למיעוטא דטינוף ולא נ"מ אלא בידוע לנו דטניף אלא דמ"ש רבינו בתוך דבריו להחזיק סברתו דלא חיישינן למיעוטא וז"ל ואין חוששין למיעוט ורבי יהושע נמי לא חייש למיעוטא כדתנן יצאת מליאה חוששת ור"י אומר אינה חוששת וכו' אין דבריו מובנים דאי כוונתו לומר דלר"י נמי לא קאמר אלא דבידוע דטניף אבל באינו ידוע לא חיישינן לטינוף כיון דס"ל דלא חיישינן למיעוט הא ליתא דמלבד דללישנא קמא דמשני הש"ס דפליגי אי חיישינן לטינוף או לא הרי לר"י חיישינן לטינוף אף דהוי מיעוטא יתר ע"כ דאפילו אם נאמר דלא כתב כן רבינו כי אם למאי דפסק כלישנא בתרא דפליגי אי מטנפת חוזרת ויולדת בתוך שנתה או לא מ"מ ע"כ מלישנא דרבי יהושע דפליג אר' ישמעאל וקאמר צאו אמרו לו לר"י טעית אילו בולד בלבד הבהמה נפטרת יהיה כדבריך אלא אמרו סימן וולד בבהמה דקה טינוף וכו' ש"מ דס"ל לר"י דחיישינן לטינוף דאי מיירי בדידוע דטניף א"כ איך קאמר לר"י דטעה הא ר"י בלוקח מן העובד כוכבים ואינו ידוע אם טנפה קאמר דלא חיישינן לטינוף אבל בידוע דטנפה אפשר דמודה דמטנפת חוזרת ויולדת בתוך שנתה ואם כן ע"כ לכולי לישני לרבי יהושע חייש לטינוף וא"כ מאי נ"מ למ"ש רבינו ור"י נמי לא חייש למיעוט וכו' ואי כוונתו להביא ראיה דקיימא לן דלא חיישינן למיעוט מאחר דר"י הכי ס"ל נמי לזה אינו צריך ראיה מר"י דבלאו הכי הא קי"ל כרבנן דלא כרבי מאיר וזה פשוט:

ועוד דלפי דעת רבינו לקמן אין שום קושיא להא דחייש לטינוף מאחר דס"ל דאין חוששין למיעוט שהרי כתב רבינו בסוף דבריו וז"ל ומסתברא לן דכי אין חוששין לטינוף משום דהוי מיעוטא וכו' דוקא לגבי בכור גופיה לאכשורי למזבח ולמלקא עליה בגיזה ועבודה ולמנהג בגופיה כל דיני בכור ודאי אבל לאפוקי כהן מינייהו דבעלים לא מפיק דקי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב עכ"ד מתברר מדבריו דאמרינן בגוף אחד תרתי דסתרן דלענין איסור אזלינן בתר רובא ולענין ממון לא אזלינן בתר רובא דהאי כדיניה והאי כדיניה דלא כסברת התוס' הנזכר דכתבו דהוי קצת תימא לומר תרתי דסתרי וא"כ אין שם קושיא על ר"י אי חייש לטינוף די"ל דלא אמר כן כי אם לענין ממון דרבי ישמעאל קאמר בכור ודאי לכהן וע"ז פליג ר"י דאינו ודאי לכהן דלא אזלינן בממון אחר הרוב אבל למנהג בגופיה כל דיני בכור לענין איסורא לא חיישינן לטינוף דלמעוט לא חייש והנה מדברי הרא"ש נמי נראה דס"ל כדעת רבינו דאמרינן תרתי דסתרן שהרי כתב וז"ל ואפילו למאן דלא חייש למעוטה דמטנפת מודה הוא שאינו נותן לכהן שאין הולכין בממון אחר הרוב ואפי' לרב דאזיל בממון אחר הרוב וכו' ע"כ ויש להקשות דלפי זה שנראה מדבריו דאמרינן תרתי דסתרן איך כתב בתחלת דבריו להחזיק סברתו דחיישינן למעוט מטנפות מטעם דאיכא רובא דמסייע למעוטא וז"ל וכן צ"ל כי היכי דלא תיקשי דר"י אר"י וכו' הא שפיר י"ל דכי היכי דלא תיקשי דר"י אר"י דמאי דפליג ר"י וחייש למעוטא הוא לענין ממון שלא ינתן לכהן לאפוקי דרבי ישמעאל דס"ל בכור ודאי לכהן אבל לענין איסורא לכל דיני בכור לא חייש למעוטא דהתוס' לא כתבו טעם זה ליישב הא דר"י אר"י אלא מפני שכתבו דדבר תימא הוא לומר תרתי דסתרן אבל לדעת הרא"ש אין אנו צריכין לזה:

ועוד יש להקשות בדברי הרא"ש במ"ש דאפי' למאן דלא חייש למעוטא דמטנפת מודה הוא שאינו נותן לכהן דהא רבי ישמעאל דס"ל דלא חיישינן וקאמר בפי' דבתוך שנתו בכור ודאי לכהן הרי דאפילו לענין ממונא אזלינן בתר רובא ואם נאמר דמ"ש הרא"ש כן הוא ללישנא בתרא דפליגי אי מטנפת חוזרת ויולדת בתוך שנתה דרבי ישמעאל סבר דאינה חוזרת ויולדת בתוך שנתה דמש"ה קאמר דינתן לכהן כיון דאין הטעם משום דאזלינן בתר רובא אלא משום חזקה דודאי לא טנפה כיון דחזרה וילדה בתוך שנתה מ"מ אכתי קשה דכיון דלישנא קמא דפליגי אי חיישינן למיעוט מטנפות עכצ"ל כי היכי דלא תקשי מסברת רבי ישמעאל דקאמר בכור ודאי לכהן דהא אין הולכין בממון אחר הרוב דעכצ"ל דהאי טעמא דלא אמרינן תרתי דסתרן דאי לא תימא הכי אמאי לא פריך הש"ס ללישנא קמא מהא דאין הולכין בממון אחר הרוב וכיון דללישנא קמא עכצ"ל דלא אמרינן תרתי דסתרן אם כן מנין לנו לומר ללישנא בתרא דאמרינן תרתי דסתרן וגם על רבינו קשה באופן זה דאם איתא דאמרינן תרתי דסתרן אמאי לא פריך הש"ס ללישנא קמא דאי אמרת דר"י היינו טעמא משום דלא חייש למיעוט א"כ התינח לענין איסור אבל לענין ממון אמאי ינתן לכהן כיון דלא אזלינן בממון אחר הרוב גם על התוס' קצת קשה נמי דכתבו מיהא קצת תימא לומר תרתי דסתרן דלמה לא הכריחו סברתם מסברת רבי ישמעאל דקאמר בכור ודאי לכהן ואין לומר מזה כ"כ הכרח דבלאו הכי דחי שפיר הש"ס לישנא קמא מהא דקאמר רבא דמחוורתא ר"י כר"מ דחייש למיעוט וה"ה דהו"מ לדחות מטעם דאין הולכין בממון אחר הרוב דהא ליתא דטפי הוה עדיף למפרך מהא דאין הולכין בממון אחר הרוב דבהכי פריך אפילו לרבינא דס"ל דר"י אתי אפילו כרבנן דרוב דתלי במעשה לא אזלינן בתר רובא משא"כ במאי דפריך הש"ס דאינו אלא לרבא אבל לרבינא דקי"ל כוותיה לק"מ:

והנה בענין זה דאין הולכין בממון אחר הרוב לענין נתינת בכור לכהן נראה דאיכא ב' סברות דלדעת התוספות לא אמרינן תרתי דסתרן וכיון דאמרינן דאזלינן בתר רובא לכל דיני הבכור לענין איסורא ממונא בתר איסורא גריר והוי בכור ודאי לכהן ואולם לדעת רבינו והרא"ש דאמרינן תרתי דסתרן והאי כדיניה והאי כדיניה דלענין איסור הוי בכור ודאי ולענין ממון הוי ספק בכור והמע"ה ועוד סברא אחרת נראה דלדעת התוס' והרא"ש לענין בכור אפילו רב מודה דלא אזלינן בתר רובא או מטעם דהכהן הוי שמא או מטעם דהוי ממון שאין לו תובעים אבל מדברי רבינו שכתב דבריו דהא קי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב אלא זה כלל גדול בדין המע"ה משמע דמטעם דקי"ל כשמואל אמרינן הכי ולאו כ"ע מודו בה דאם איתא דס"ל דבבכור אפילו רב מודה לא הוה שביק רבינו לאשמועינן זה כמו שכתב הרא"ש ועפי"ז מכאן מודעה כי מה שכתבתי בספר תוספת דרבנן באות נו"ן נדמה על ישוב דברי הרמב"ם שהשמיט דין נדמה שנשתנה מאחד מהדורות מז' ימי בראשית דטעמו משום דלא מצאנו ידינו ורגלינו איך בכור בהמה (טמאה) לכהן כיון דאין הולכין בממון אחר הרוב יעו"ש באורך דלפי סברת רבינו הרמב"ן והרא"ש ז"ל דאמרינן תרתי דסתרן בעינן רובא א"ש סברת הר"ם וטעמו גם מבכור בהמה טהורה ומרווח טפי ולהיות כי כשעמדתי על זה לא ראיתי כי אם דברי התוספות דשמעתין בלבד כתבתי שם כן ועוד צריך למודעי שמ"ש שם לדעת רבינו והרא"ש דאפשר דס"ל דלענין מתנות כהונה חשיב כדבר איסור ואזלינן בתר רובא טעות הוא בידי דבדברי רבינו והרא"ש בשמעתין מפורש דדין ממון גמור יש להם ובבכור נמי אמרינן אין הולכין בממון אחר הרוב וגם לפי מה ששיערנו בדעת רבינו דס"ל דלענין בכור נמי אכתי הוי פלוגתא דרב ושמואל דגבי בכור נמי ס"ל לרב דאזלינן בתר רובא א"ש טפי דדעת הר"מ בטעמו כדעת רבינו ומש"ה ר"י דס"ל דכה"ג הוי נדמה הוא משום דס"ל כרב דהולכין בממון אחר הרוב כאשר שיערנו שם יעו"ש:

ולפי מ"ש התוס' והרא"ש דבספק בכור דהכהן שמא אפי' רב מודה דאין הולכין בממון אחר הרוב אזדא ליה תירוץ הרב מהר"י הכהן זלה"ה שהביא בספר קול ן' לוי בסי' א' לישב מ"ש התוס' בב"מ דף ך' דדוקא באיסור אשת איש שייך לומר איסורא מממונא לא ילפינן דקשה עליהם מסוגיא דברכות דף יט דהתם הוא אליבא דרב דס"ל דאזלינן בממון אחר הרוב יעו"ש דכיון דמאי דאזלינן באיסורא אחר הרוב הכל הוא בדבר ספק דלא איתברר לן דבכה"ג דהוי ספק ושמא לכל דוכתא בממונא אף רב ס"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב וא"כ נמצא דממון חמור מאיסור לענין זה ואמאי אמרינן התם בברכות איסורא מממונא לא ילפינן ולמה ששיערנו דרבינו לא ס"ל הכי אלא דאפילו בשמא פליג רב י"ל דהתוס' דבבא מציעא אזלי בסברא זאת ועיין בתוס' בסוף פרק קמא דכתובות דף טו ע"ב ד"ה להחזיר וכו' דנראה מדבריהם שם דאפילו בשמא ס"ל לרב דהולכין בממון אחר הרוב יעו"ש:

והנה למאי דמתבאר מדברי רבינו והרא"ש דקיימא לן כרבינא דמשני דמכאן ואילך דר' ישמעאל דהוי ספק לכ"ע דרוב דתלי במעשה אפי' רבנן מודו דלא אזלינן בתר רובא יש להקשות מההיא דאמרינן לקמן בפרקין דף כג ע"ב גבי מתני' רשב"ג אומר אמר רב הלכתא בכולהו פרקין בר מפלוגתא דפריך אהייא אילימא ארישא מיפלגי ר"י ור"ע וכו' ע"כ דאמאן לא משני דלעולם דקאי ארישא וקאי על מאי דלא איפליגו עם ר"ע דהיינו דקתני דמכאן ואילך ספק דבזה כולי עלמא מודו דהוי ספק ולאפוקי סברת רבא דקאמר דמחוורתא ר"י