מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה מג

מהם דאינו ראשון לולדות לא הוי בכור א"כ אמאי איצטריך קרא לאשמועינן דהבא אחר הנפל פטור הא מקרא דבכור נפקא דמשמע דבעינן שיהיה בכור לכל מילי והבא אחר הנפל לא חשיב בכור לכל מילי דהא אפילו דהנפל היתה נקבה והבא אחריו ראשון לזכרים מ"מ אינו ראשון לרחמים ולולדות וע"כ צ"ל דאצטריך קרא דכל שגר בהמה דבלא"ה הוה אמינא דהבא אחר הנפל לא ממעטינן מקרא דבכור דכיון דהראשון נפל לא נקרא ולד ולא נקרא פטר רחם דהבא אחריו שהוא בן קיימא הוא נקרא ראשון לולדות ולרחמים ולזכרים וכיון דאי לאו קרא דכל פטר שגר הו"א הכי א"כ י"ל דאף השתא דחדית לן קרא דנפל פוטר הוא דווקא בנפל שיצא דרך רחם דבהכי הבא אינו ראשון לרחמים אף דהוא חשיב ראשון לולדות ולזכרים אבל בנפל שיצא דרך דופן דהבא אחריו הוא ג"כ ראשון לרחמים מנ"ל דהנפל פוטר אף בכהאי גוונא כיון די"ל תפסת מועט תפסת ולא חדית לן קרא דכל פטר שגר בהמה כ"א דוקא בנפל דפטר את הרחם כמשמעותו דקרא דקאמר וכל פטר שגר בהמה אבל בנפל שלא פטר את הרחם לא אמרינן דפוטר הבא אחריו ואולם לא מצאתי גילוי לדין זה בדברי הפוסקים:

עוד י"ל על מאי דמשני אביי בשמעתין דרישא דמפיק לה מפטר רחם הוא על יוצא דופן עצמו דהא ליוצא דופן עצמו דלא הוי בכור הא נפקא לן מקרא דכל הבכור אשר יולד דסתם לידה הוא כדרכו פרט ליוצא דופן וכדתניא בספרי בפ' ראה וז"ל כל הבכור אין לי אלא תם בעל מום מנין תלמוד לומר כל הבכור אשר יולד פרט ליוצא דופן ע"כ ובפ' יש בכור נמי אמרינן דיוצא דופן אינו בכור לנחלה דוילדו לו בעינן ופירש"י וילדו לו דרך לידה דמשמע דמלשון לידה קא גמר דיוצא דופן לא מקרי לידה ואם כן ה"ה בקרא דאשר יולד דבכור בהמה ואע"ג דאמרינן התם לחמש סלעים נמי לא פטר רחם בעינן היינו בבכור אדם דלא כתיב בבכור אדם לשון לידה אבל גבי בכור בהמה דכתיב לשון לידה אין אנו צריכין לטעם פטר רחם. הן אמת דאעיקרא דמלתא בברייתא דספרי הנזכר קשה דלמה איצטריך קרא דאשר יולד למעט יוצא דופן תיפוק ליה מקרא דפטר רחם דפטר רחם על בכור בהמה נמי נאמר ואפילו את"ל דלא כאביי דרישא דברייתא זכר אחר נקבה קתני דנפ"ל מקרא דפטר רחם מ"מ יוצא דופן נמי נפיק מהאי קרא ולמה אצטריך קרא דאשר יולד ולרב הונא דאמרינן בפרק בהמה המקשה דף ס"ט ע"ב דס"ל דיצא שליש דרך דופן ושני שלישי דרך רחם דאינו קדוש וקי"ל כוותיה כמ"ש הר"ם בפ"ד מהלכות בכורות י"ל דלזה איצטריך קרא דאשר יולד דאי מקרא דפטר רחם הו"א דמכאן ולהבא הוא קדוש ומשיצא רובו או בתחלה או בסוף קדוש וכיון שכן כיון דהב' שלישים יצאו דרך רחם שפיר קדיש אבל מקרא דאשר יולד שהוא מיותר דהכי הול"ל כל הבכור מבקרך ומצאנך וכו' מה תלמוד לומר אשר יולד ללמדנו שצריך שיולד כולו בדרך לידה וכל דשליש הראשון יצא דרך דופן לא קדיש ומינה יליף ר"ה דלמפרע הוא קדוש שמתחילת לידה הוא צריך ליקדש אבל לרבה דאמר התם דקדיש אכתי קשה דלמה איצטריך קרא דאשר יולד ובעיקר הספרי ק"ק דהא קי"ל סתם ספרי ר"ש הוא ור"ש ס"ל בעלמא דאדרבא סתם לידה הוא אפילו יוצא דופן ומש"ה (ס"ל] דהיולדת יוצא דופן יש לה טומאה וטהרה כדין יולדת כדאמרינן בר"פ יוצא דופן ובפ' יש בכור דמה"ט ס"ל דיוצא דופן הוי בכור לנחלה מדכתיב וילדו לו בנים יע"ש וא"כ הכא איך ממעט מקרא דאשר יולד למעוטי יוצא דופן ועיין להרב יד מלאכי בכלל זה דסתם ספרי ר"ש מ"ש בסי' תק"ג ודו"ק:

איברא דכל זה לסברת רש"י בפ' יש בכור דנראה דס"ל דלרבנן סתם לידה דרך לידה בעינן לאפוקי יוצא דופן וכמ"ש התוס' שם בד"ה ראשון לנחלה וכו' וז"ל מתוך פירוש הקונטרס משמע דמלשון לידה גמר והתוס' הקשו על פירושו דהא בנדה בר"פ יוצא דופן אמרינן דרבנן ילפי לה מקרא דאשה כי תזריע וילדה זכר עד שתלד ממקום שמזרעת אבל מלשון לידה לא ולכן כתבו דיש לפרש דגמר הכא לידה מהתם יעו"ש ולרש"י לע"ד יש ליישב דלעולם דרבנן מלשון לידה גמרי לענין בכור וההיא דנדה איצטריך קרא דכי תזריע דאי לאו קרא הוה דרשינן מקרא דאם נקבה תלד יתירה לרבות יוצא דופן כדדריש ר"ש התם משא"כ גבי בכור דליכא קרא למעוטי בכך וכיוצא לזה כתבו התוס' שם בר"פ יוצא דופן בד"ה יוצא דופן ממקום שמזרעת ליישב דלמה לי קרא נילף לידה לידה מבכור יעו"ש ולרש"י ס"ל הכי ולעולם מלשון לידה גמרי גבי בכור אבל התוס' לא ס"ל הכי וכן מתבאר עוד כן מדברי התוס' בפ"ב דחולין דף ל"ח ע"א דבור המתחיל פרט ליוצא דופן שכתבו וז"ל לאו מלשון לידה דריש אלא גמר לידה לידה מבכור כדאמרינן בפ' יוצא דופן וכו' ע"כ ולפי סברת התוס' לק"מ לאביי דתיפוק ליה מקרא דאשר יולד דלפי הגמ' מלשון לידה לא דרשינן הכי ומש"ה איצטריך קרא דפטר רחם ומיניה ילפינן למקומות אחרים כמ"ש התוס' ולדברי התוס' צ"ל דמאי דאמרינן בספרי אשר יולד פרט ליוצא דופן לאו מלשון לידה [גמיר] אלא דילפינן מקרא דקדש לי כל בכור פטר רחם באדם ובהמה דכיון דכתיב פטר רחם ממעטינן יוצא דופן ואקרא דפטר רחם קא סמיך על הדרך שכתבו התוס' גבי קדשים דמאי דקתני כי יולד פרט ליוצא דופן לאו דוקא מלשון לידה אלא על דילפינן מבכור קא סמיך ובאמת דלדעת התוס' דוחק גדול לומר הכי בדרשה דספרי הנזכר דבשלמא גבי קרא דכי יולד דקדשים שייך לומר לשון זה דקתני כי יולד פרט ליוצא דופן משום דע"י דבקדשים יש לשון לידה ילפינן לידה לידה מבכור אבל גבי בכור לא שייך לומר באופן זה דהא קרא דפטר רחם בבכור עצמו כתיב בקרא דקדש לי כל בכור וגו' ולמה צריך לומר דרשה זאת בקרא דאשר יולד פרט ליוצא דופן ודוחק לומר דמסמיך דרשא זאת בקרא דאשר יולד אף דעיקר דרשה זאת הוא מקרא דפטר רחם כדי שיובן דלשון לידה דבכור הוא בדרך לידה דמינה ילפינן לקדשים מג"ש דלידה לידה ואולם לסברת רש"י מרווח טפי לשון הספרי אלא דיש בזה מה שאין בזה דלסברת התוס' לא קשיא הא דסתם ספרי הוא ר"ש כאמור ולסברת רש"י קשה כאמור:

והנה במאי דפליג ר"ש במתני' דיש בכור בבכור אדם דהבא אחר יוצא דופן הוי בכור לכהן משום דס"ל דבכור לדבר אחד הוי בכור יש לעמוד אמאי לא פליג נמי ר"ש במתני' לענין בכור בהמה נמי דכיון דבכור לדבר אחד חשיב בכור מ"ש בכור בהמה מבכור אדם וא"כ אמאי לא פליג גבי בהמה נמי ומדלא פליג ה"נ משמע דמודה ר"ש בבכור בהמה וצריך טעם מ"ש מבכור אדם וי"ל דלעולם דפליג נמי אבכור בהמה אלא דנטר להו לרבנן שגילו דעתייהו עד לבסוף נמי בבכור אדם דהדין כן ופליג ר"ש על כל מלתייהו וכיוצא לזה כתב הרא"ש בחי' הביא דבריהם הרב בספר א"ז בפ"ג דכתובות על דף ל"ו ע"ב עלה דאמרינן במתני' התם דרבי יהודה ס"ל דשבוייה שנשבית הרי היא בקדושתה וז"ל תימה אמאי לא פליג בפ"ק דקתני השבויה שנפדית יתירה על בת ג' שנים ויום אחד כתובתה מנה ובהדיא פליג ר"י לקמן דקתני כתובתה מאתים וכן בפ' האשה שנתארמלה דקתני ואם יש עדים שנשבית אינה נאמנת וי"ל דנטר להו לרבנן עד לבסוף ופליג על כל מלתייהו עכ"ל אלא דלע"ד נראה דיש לדחות דלא דמי מתני' לההיא דהתם שאני דכל הדינין דשבויה דתנו רבנן בהני מתני' דפ"א ובפ"ב דכתובות כולם הם ענין אחד דהכל תלוי דס"ל לרבנן דסתם שבויה אינה בקדושתה וע"ז נטר ר"י לרבנן עד לבסוף ופליג על כל מלתייהו דהוא ס"ל איפכא דעדיין בקדושתה היא וממילא פליג על כל הדינין הנזכרים לעיל משא"כ הכא דבכור אדם ובכור בהמה אינם ענין אחד ממש דנהי דלפי הטעם דקאמר ר"ש בבכור אדם דה"ט משום דבכור לדבר אחד הוי בכור ה"ה י"ל בבכור בהמה מ"מ אכתי אינם ענין אחד ממש דיש לדוחה לדחות ולומר דדוקא גבי בכור אדם ס"ל לר"ש הכי משום דיליף בכור מבכור לנחלה דכיון דילפינן מקרא דוילדו דאפילו יוצא דופן עצמו הוי בכור לנחלה אלמא דבכור לדבר אחד מקרי בכור שהרי אפילו דלא הוי בכור לרחמים נמי חשיב בכור וא"כ ה"ה גבי בכור לכהן דאע"ג דלענין יוצא דופן עצמו לא ילפי מבכור לנחלה משום דכתיב פטר רחם בבכור לכהן מ"מ גבי זכר הבא אחר יוצא דופן כיון דהוי בכור לדבר אחד דהוי בכור לרחמים חשיב בכור כיון דמצינו גבי בכור לנחלה דקרייה רחמנא בכור אפילו שאינו בכור לכל מילי ובפ"ק דקדושין דף כ"ט ע"ב אמרינן דאיצטריך קרא דכל בניך תפדה לחייב על כל הנשים שפטרו את הרחם כי היכי דלא נילף בכור בכור מבכור לנחלה דמה התם ראשית אונו אף הכא ראשית אונו דוקא יע"ש דנמצא דיש ללמוד בכור בכור מבכור לנחלה וא"כ ה"ה י"ל דמהאי טעמא ס"ל לר"ש בבכור אדם דלדבר אחד הוי בכור אבל גבי בכור בהמה אכתי י"ל דמודה ר"ש דאינו בכור מדלא פליג גבי בכור בהמה נמי:

איברא דראיתי להריטב"א בחי' לכתובות בריש נערה שנתפתתה הביא דבריו הרב בספר א"ז שם גבי מתני' דקתני והצער בתפוסה וז"ל והא דקתני שמשלם צער בתפוסה דלא כר"ש ב"ר יהודה משמיה דר"ש דאמר בפרקין דלעיל אונס אינו משלם את הצער ואע"ג דר"ש פליג הכא בסיפא דמתני' ולא פליג בהאי רישא דלמא ר"ש לא שמעה לרישא דהכא ויש לנו כיוצא בזה בפ"ק דמכילתין גבי ב' נשים שנשבו דלא אתא כר' יהודה כדמוכח בפרקין דלעיל ופליג ר"י בסיפא ולא פליג ברישא וכן אמרינן בירושלמי בכאן דהא דלא כר"ש וי"א דרבי לית ליה בהך רישא דמתני' כר"ש בר' יהודה משמיה דר"ש ותנאי היא ואין צריך לזה עכ"ל ומאי דכתב הריטב"א בפ"ק דמכילתין גבי ב' נשים טעות סופר הוא דהך מתני' דב' נשים היא בפ"ב דף כ"ג ע"ב דשם קתני במתני' בסיפא וכן ב' אנשים זה אומר כהן אני וכו' ועלה פליג ר"י ואמר אין מעלין לכהונה עפ"י עד אחד וע"כ צ"ל דמאי דלא פליג ר"י נמי ברישא דב' נשים שנשבו היינו משום דלא שמעה ר"י לרישא דב' נשים וא"כ לפי סברת הריטב"א הכי נמי י"ל גבי מתני' דר"ש דפליג גבי בכור אדם ולא פליג גבי בכור בהמה היינו משום דלא שמעה מתני' דבכור בהמה ואולם לסברת היש אומרים שכתב הריטב"א דמכח מאי דלא פליג ר"ש ברישא ש"מ דתנא דמתני' לא ס"ל כר"ש בר"י משמיה דר"ש ותנאי אינהו וסברא זאת היא סברת רבינו הרמב"ן והרא"ה בחי' הביא דבריהם הרב בספר א"ז שם בר"פ נערה יעו"ש וכן נראה שהיא סברת הרשב"א בחי' בפ' אלו נערות גבי הא דר' יהודה הביא דבריו הרב שם וז"ל ועוד הקשה הרשב"א ז"ל דאמאי לא נחלק בפרק האשה שנתארמלה דקתני ואם יש עדים שנשבית אינה נאמנת ובבבא דב' כהנים פליג ר"י מ"ש דפליג בהא ושבקה לאידך וצ"ע עכ"ל הרי דאצריכא עיון ולא ניחא ליה לומר כסברת הריטב"א דר"י לא שמעה לרישא וסמוך לדברי הרשב"א אלו כתב הרב שם וז"ל וכן כתב הריטב"א וז"ל ולא ידענא היכי לא פליג ר"י בפ' האשה שנתארמלה עלה דתנן ואם יש עדים שנשבית כי היכי דפליג התם בב' כהנים לענין שאין מעלין לתרומה עפ"י עד א' עכ"ל הרי דגם הריטב"א עצמו תמה כתמיהת הרשב"א ולא ידע טעם לדבר הפך ממה שכתב בר"פ נערה שנתפתתה ועוד י"ל על דברי הריטב"א דר"פ נערה הנז' שהרי בפ' האיש מקדש דמ"ט ע"א מייתי הש"ס ראיה דמודה ר"ש באם הטעה בשבח יוחסין מדפליג ר"ש ברישא דשבח ממון ולא פליג בסיפא דשבח יוחסין יעו"ש ואם איתא אכתי יש לדחות דלעולם דפליג אפילו בשבח יוחסין והאי דלא פליג אסיפא דילמא משום דלא שמעה לסיפא ומדמייתי ראיה לזה ש"מ דלא שייך למימר הכי ונראה דה"ט דאף דלגבי ר"ש עצמו איכא למימר דלא שמעה מ"מ רבינו הקדוש דמסדר סברות התנאים אם איתא דס"ל דר"ש פליג אפילו בשבח יוחסין למה לא הביא סברת ר"ש בשבח יוחסין ומדלא הביא ש"מ דרבינו הקדוש קים ליה דר"ש מודה בשבח יוחסין א"כ ה"ה הכא גבי מתני' דוהצער בתפוסה באופן דלסברא זאת דלא תלינן לומר דמשום דלא שמעה לא פליג א"כ מתני' קשה אמאי לא פליג ר"ש גבי בכור בהמה נמי ואולי דהאמת כן הוא דלא פליג ר"ש בבכור בהמה וה"ט כדבר האמור דשאני בכור אדם דילפינן מבכור לנחלה ומה גם די"ל דלר"ש דס"ל דבכור לדבר א' הוי בכור ס"ל כסברת רבינא בשמעתין דמיתורא דקרא דכתיב כל הבכור הוא דילפינן דהבא אחר יוצא דופן לא הוי בכור וס"ל דלא ילפינן מיתורא דכל הבכור כי אם בבהמה דוקא דאף דכתיב קדש לי כל בכור באדם ובבהמה וכלל דיתורא דכל הבכור בין באדם ובין בהמה מ"מ ס"ל דכיון דיש ללמוד בכור אדם מבכור לנחלה אמרינן דיתורא דקרא אינו אלא לבכור בהמה דתפסת מועט תפסת:

פרק שלישי מתני' הלוקח בהמה מן העובד כוכבים ואינו יודע אם בכרה אם לא בכרה ר' ישמעאל וכו':

(כה) גמ' ורבי יהושע סבר מטנפת חוזרת ויולדת בתוך שנתה והלכתא וכו' הנה התוספות בשמעתין בד"ה ור' יהושע סבר חוששין לטינוף כתבו וז"ל וא"ת הא קא