מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה לט

דפדיון פטר חמור בהפרשה סגי הוא דווקא למ"ד דפטר חמור אסור בהנאה דבהכי כיון דהפרשת הפדיון עושה מעשה דהיינו דחל הפדיון והותר הפטר חמור בהנאה חשיב ההפרשה כאילו בא ליד כהן אבל למ"ד דפטר חמור מיתר בהנאה דאין הפרשת הפדיון עושה שום מעשה דבלא"ה בלא פדיון מותר בהנאה ע"כ ע"י ההפרשה אין כאן קיום מצוה כלל דהרי זה דומה לפדיון הבן דע"י ההפרשה אינו מקיים המצוה כיון דאין ההפרשה עושה שום מעשה כמו שהוא בשאר מתנות כהונה דמשעת הפרשה נתקדשו וכמו שנראה מדברי התוס' בפרק יש בכור דף מ"ו ע"ב ד"ה וכן חייב לפדות את עצמו וכו' וכמו שהארכתי בזה שם דמדברי התוס' אלו ומדברי התוס' חיצוניות מתבאר דסבירא להו דלא כמו שנראה מדברי רש"י והרא"ש בתוספותיו ובפסקיו דסבירא ליה דבפדיון הבן נמי איכא מצוה בהפרשה יעו"ש באורך ואפי' את"ל דאף למ"ד דמותר בהנאה איכא קיום מצוה בהפרשה כיון דההפרשה עושה מעשה דפוטרו ממצות עריפה משא"כ בפדיון הבן מ"מ כל דליכא מצות עריפה אין כאן קיום מצוה בהפרשה וא"כ הכא אין כאן קושיא דלמה לא יפריש לקיים מצות פדיה דלמ"ד דמותר בהנאה אינו מקיים שום מצוה בהפרשה בלבד אלא דהוקשה להם להתוס' דאם היה הדין נותן לחייב במצות עריפה מספק היה מקיים מצות פדייה בהפרשה בלבד כיין דהפרשת הפדיון עושה מעשה דהא פוטרו ממצות עריפה ע"י פדיון זה משא"כ בפדיון הבן דההפרשה אינה עושה שום מעשה ושום תועלת וע"ז תרצו דכיון דהטריפה הוא הפסד ממון חשיב כאילו אנו מוציאין ממון ממש והמוציא מחבירו עליו הראיה והנה כי כן קצת קשה דמאי הוקשה להו הכא דמספק יביאו ב' העגלות כיון דאם אנו מחייבים אותה להביא עגלה ערופה אחרת הוא הפסד ממון דעגלה ערופה אסורה בהנאה וכל כה''ג שייך למימר דבספק זה העמד ממון בחזקתו כדין מצות טריפה דפטר חמור וי''ל והוא פשוט ומבואר דשאני מצות עריפה דפטר חמור דאינו בא לכפרה אלא במקום פדיון הוא ואם פודה אותו בממון נפקעת מצות עריפה וכל כה"ג ממון הפדיון נפקעת מצות עריפה כל דממון הפדיון אין מוציאין ממנו מספק גם מצות עריפה דבמקום ממון קאי אין מפסידין אותי מספק משא"כ בעגלה ערופה דלכפרה היא באה ואינה נפקעת ע"י ממין פשיטא דאין לומר דאין מפסידין מהם ממון מספק כיון דאין הדבר תלוי בממון וזה פשוט ועי' במ"ש התוס' בפרק ואלו נערות דף ל' ע"ב בסיף ד"ה זר שאכל תרומה ודו"ק:

(כא) גמ' מאי טעמא וכו' והשני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות וכו' ור"מ מחייב מאי טעמא דר"מ וכו':

הנה מאי דאמרי' מ"ט דר"מ אע"ג דסתם דקתני חייב דמתנות ולא הזכיר דר"מ היינו משום דבמתני' דלקמן דף יא ע"כ קתני סיפא דפלוגתא דר"י ור"מ היא בפירוש גבי אחת בכרה ואחת שלא בכרה וילדו ב' זכרים וראיתי להתוס' בחולין דף קל"ב ע"א ד"ה אמאי שכתבו וז"ל בפ"ב דבכורות איכא פלוגתא גבי שתי רחלות אחת בכרה וכו' וחייב במתנות והך סתמא כר"מ דבתוספתא מסיים בה דברי ר"מ עכ"ל ודבריהם תמוהים דבמתני' עצמה מפורש הוא המחייב במתנות:

ורבי יוסי וכו' אמר רבא עשו את שאינו זוכה כזוכה עי' במה שהארכתי בזה בספר תוספת דרבנן באות הע' עשו את שאינו זיכה יעו"ש:

(כב) מת אחד מהם ר"ט אומר יחלוקו ר"ע אומר המע"ה אמר ר' חייא בר אבא אר"י משל דר' טרפון וכו':

הנה לכאורה יש לעמוד במאי דפריך הש"ס אלא במאי פליגי ר"ע פליג בב' שהפקידו וכו' ור"ט פליג באחד שהפקיד וכו' מההיא דאמרי' בפרק השואל דף ק ע"א גבי מתני' דהמחליף פרה בחמור וילדה זה אומר עד שלא מכרתי וזה אומר משלקחתי יחלוקו דפריך הש"ס אמאי יחלוקו ולחזי ברשות קיימא וליהוי המע"ה ומשני א"ר חייא בר אבין אמר שמואל דת באגם ופריך ונוקמא אחזקת דמריה קמא וליהוי אידך המע"ה ומשני הא מני סומכוס הות דאמר ממין המיטל בספק חולקין בלא שבועה ע"כ מפורש יוצא מסוגייא זאת דלרבנן דפליגי אסומכוס דקי"ל כוותייהו דסבירא להו דזה כלל גדול בדין המע"ה כדאמרי' בב"ק דף מ"ו ע"א יעו"ש ה"ה הכא גבי מחליף פרה בחמור אף דקיימא באגם ואין שים אחד מוחזק עכ"ז אמרי' דמוקמינן ליה לולד בחזקת מריה קמא מטעם שהיה מוחזק בודאי מתחלה קודם מכירה כשהיתה הפרה מעוברת אף דלא הוחזק בודאי בולד אחר א בעובר דס"ס בעודו עובר כבר היה מוחזק בו בודאי ושייך לומר דנוקמא בחזקת מריה קמא וא"כ הכא נמי גבי בכור מאי פריך הש"ס ור"ע פליג בב' שהפקידו הא שפיר י"ל דפליגי דר"ט ס"ל כסומכוס ומש"ה קאמר יחלוקו כל שהפקידו אותם ביד רועה ואין שום א' מוחזק ור"ע ס"ל כרבנן דקי"ל כוותייהו דהמוציא מחבירו עליו הראיה דלדידהו אף דאין א' מוחזק מ"מ מוקמינן הבכור בחזקת מריה קמא דבעודו עובר כבר היה מוחזק בו דבמעי אמו אכתי לא חל עליו קדושת בכור דבפטר רחם תלה רחמנא וא"כ מה שזוכה הכהן הוא אחר שנולד ובעודו עובר בחזקת הבעל הבית הוא ושפיר י"ל בספק זה שמא מת הפשוט והבכור חי דהמוציא מחבירו ע"ה כיון דאפי' אם החי הוא הבכור הכהן בא לזכות עכשיו ומקודם שנולד היה בחזקת הבעל הבית ואף דנראה דאין לומר דר"ט ס"ל כסומכוס ומש"ה קאמר יחלוקו דהא קתני סיפא דמתני' ילדה זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום וכתב רש"י וז"ל דשמא נקיבה יצאה תחילה והמוציא מחבירו ע"ה והכא אפי' ר"ט מודה דהתם הוא דפליג משום דודאי חד מינייהו לכהן הילכך יפה כחו לחלוק בשוה אבל הכא הורע כחו דשמא לא שייכא בכורה כלל עכ"ל ואי ס"ל כסומכוס אפי' בסיפא פליג ר"ט דלסומכוס אפי' בכה"ג דלא שייך לומר דודאי חד מינייהו לכהן יחלוקו כל שהם ביד הרועה ואין אחד מהם מוחזק דומיא דהתם במחליף פרה בחמור ונראה להמתיק חילוק זה שכתב רש"י לר"ט דהרי זה דומה למאי דאמרי' בעלמא דלדעת הרמב"ם ודעימיה הא דאמרי' ספק דאורייתא לחומרא אינו אלא מדרבנן והיינו דוקא בדליכא חזקת איסור ולא הוקבע איסורא אבל בדאיכא חזקת איסור כמו ספק מגורשת דעד השתא בחזקת אשת איש היתה או בהוקבע איסורא כמו חתיכה מב' חתיכות דהוקבע איסורא דהאחד ודאי חלב כי האי ספיקא הוי איסורא מן התורה נמצא כפי זה דהוקבע איסורא חשיב כאיתחזק איסורא וא"כ הכא נמי אף דבספק שמא הנקיבה יצאה תחלה אמרי' המוציא מחבירו ע"ה כיון דהבעל הבית יש לו חזקת ממון וכשנגדו אין לו שום חזקה מ"מ בב' זכרים דודאי חד מנייהו בכור לכהן כיון דהוקבע זכות ממין לכהן בב' זכרים אלו הרי כנגד חזקת ממון של בעה"ב לכהן נמי שכנגדו יש לו חזקת ממון שהרי הוקבע זכות ממון לכהן בב' זכרים דכחזקת ממון דמי ומש"ה יחלוקו באופן דע"כ צ"ל דלר"ט לאו משום דס"ל כסומכוס הוא אלא מטעם האמור מ"מ אכתי קשה דמאי פריך ור"ע פליג בב' שהפקידו וכו' כיון די"ל דשפיר יפליג ר''ע כיון דס"ל כרבנן דזה כלל גדול בדין דהמוציא מחבירו ע"ה ולא ס"ל לחלק כחילוק זה דס"ל לר"ט דבהוקבע זכות ממון לכהן בב' הזכרים שייך לומר יחלוקו מטעם שלשניהם יש להם חזקה דס"ל לר"ע דחזקת מריה קמא עדיף טפי דדוחק לומר דדחיקא לש"ס לומר הכי דפליג בזה ר"ע כיון דסברת ר"ט סברא אלימתא הוא דיש לחלק דהא בשמעתין דפ' השואל הנזכר דאמרי' התם דרבה בר רב הונא אמר דסומכוס אפי' בברי וברי קאמר ורבה אמר דלא אמר סומכוס אלא בשמא ושמא ופריך תנן זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו בשלמא לרבה מדסיפא שמא ושמא רישא נמי שמא ושמא אלא לרבה בר רב הונא השתא ברי וברי אמר יחלוקו שמא ושמא מבעיא ע"כ והתם סיפא מיירי במוכר ב' עבדים או ב' שדות א' גדול וא' קטן ומסופקים אם מכר הגדול או הקטן דאם זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו ואם סברא זאת דהוקבע זכות ממון לכשנגדו אלימא כ"כ דלכ"ע אמרי' יחלוקו מה מקשה הש"ס לרבה בר רב הונא הא אפשר דסיפא אתאן לרבנן דאפי' לרבנן דפליגי אסומכוס מודים בזה דיחלוקו כיון דעכ"פ אחד מב' עבדים או ב' שדות אלו קנה בודאי הלוקח והוקבע לו זכות ממון בשניהם ואפי' את"ל דדוחק לומר הכי דכיון דהאי תנא ברישא ס"ל כסומכוס ואפי' בברי תו למאי איצטריך תנא למיתני האי גוונא דשמא ושמא אף דהוי אפי' לרבנן מ"מ אכתי קשה דלרבה מי ניחא הא לדידיה נמי סיפא אמאי איצטריך השתא ברישא דהמחליף פרה וכו' דלא הוקבע זכות ממון בעיקר הולד אמרי' דיחלוקו בסיפא דהוקבע זכות ממין בשניהם בודאי לכ"ש וא"כ לרבה נמי אמאי איצטריך סיפא כלל וע"כ צ"ל דס"ל סתמא דתלמודא דאין סברא לחלק בין הוקבע ללוקח זכות ובין לא הוקבע ופשט הסוגייא דהשואל משמע דס"ל דאין סברא לחלק בהכי וכן נראה מהפוסקים ז"ל שפסקו במוכר ב' עבדים וב' שדות א' גדול וא' קטן דאפי' בשמא ושמא מוקמינן ממונא בחזקת מריה קמא ולא קנה אלא הקשן דלא כסומכוס ולא אמרי דהכא בכה"ג דהוקבע זכות ממון בא' מהם ללוקח בודאי לכ''ע יחלוקו וא''כ הכא בשמעתין אמאי דחיקא ליה לתלמודא לומר דרבי עקיבא פליג אר''ט בחילוק זה וי"ל דשאני הכא דחזקת ממון שיש לו בשני הזכרים לבעל הבית אינה כל כך חזקה אלימתא דאף דהוחזק בילד בעודו עובר מ"מ אחר שנולד לא הוחזק בו שתכף שנולד חל עליו ספק בכור ואם הוא בכור ממון כהן הוא ולא ממונו ומה שיש לו חזקה בעודו עיבר אינו מעלה ומוריד לאחר שנולד דחזקתו דקודם שנולד אינו אלא שיש לו זכות בו שאם ימכרנה בעודה מעוברת יהיה לו קצת תועלת בשביל העובר שימכרנה יותר אבל כל עוד שלא מכרה אין לו שום זכות ממין שאפשר שיהיה נפל ואחר שנולד דאיגלאי מלתא דהוי ממין גמור לא הוחזק בי בודאי וכל כי האי חזקה דא אלימתא אהני מה שכנגדו הוקבע לו זכות ממון דממ"נ אחד מהן לכהן לומר דיחלוקו אבל בההיא דמכר ב' עבדים וב' שדות די מריה קמא היא אילימתא דקודם מכירה בחזקתו לגמרי היו שניהם בכה"ג אפי' שהוקבע ללוקח זכות ממון עכשיו באחד מהם מוקמינן להו בחזקת מריה קמא ולא אמרי' דיחלוקו לרבנן וחילוק זה יש ללמוד מדברי ה"ה בפ"כ מהל' מכירה דין יג שכתב וז"ל וכן כ"ש שאם אין הלוקח יודע רי' יחלוקי דומיא דולד דלעיל משום דהתם אין לזה בולד חזקה יותר מזה מה שאין כן כאן שהרי זה מוחזק בעבדו והבא להוציא ממנו עליו הראיה עכ"ל הרי דמחלק ה"ה על דרך האמור דאל"כ הרי בולד נמי איכא חזקה למוכר דבעודו עובר היה מוחזק בו דאין לומר דכוונת ה"ה לומר דהכא בב' עבדים מיירי בדקיימי ברשות מוכר משא"כ בולד דהא ליתא דבולד נמי כבר כתב הר"ם דאי קאי ברשות מוכר המוציא מחבירו עליו הראיה אלא ע"כ נ"ל דכוונתו לומר דאפי' מיירי דהעבדים קיימי בסימטא עכ"ז אינו דומה לולד דהכא שאני דיש לו למוכר חזקת ממין משא"כ בנולד דכשנולד אין לו חזקה לזה יותר מזה. ואולם נראה דחילוק זה גבי בכור לא ניתן לאמר אלא למ"ד טובת הנאה אינו ממון דלדידיה שפיר י"ל דכשנולד אין לו שום חזקת ממון אבל למ"ד דטובת הנאה ממון אפשר דלא שייך לומר חילוק זה כיון דעכ"פ אחר שנולד נמי אפי' מי שהוא הבכור בחזקת הבעלים הוא דבידו ליתנו לכל כהן שירצה דטובת הנאה שלו וטובת הנאה שיש לו חשיב ממין והרי הוא מוחזק בו בכדי שיעור טובת הנאה אשר בו דחשיב ממון דבזה ניחא מ"ש התוס' בסוגיא דהשואל ד"ה וליחזי וכו' וז"ל אבל המוכר אם הוא מוחזק מועיל אפי' אם טוען שמא שהיה מוחזק בודאי מתחלה קודם מכירה כשהיתה פרה מעוברת ואע"ג דלא דמי ממש לההיא דבכורות דהתם הוחזק בודאי בולד מתחלה אבל הכא לא הוחזק מעולם בוודאי בילד אחר שנולד אלא עכ''ל ולכאורה קשה דהתינח דלא דמי לההיא דבכורות למשל דר"ע בא' שהפקיד אבל בנמשל שהוא לענין בכור דלר"ע אמרי' המוציא מחבירו עליו הראיה התם נמי דומה להך דהכא דמעולם לא הוחזק בודאי בולד אחר שנולד אלא בעובר דאחר שנולד ממון כהן אמנם לפי האמור אתי שפיר דלמ"ד טובת הנאה ממון גבי בכור נמי הוחזק בנולד אף אחר שנולד ולמ"ד טובת הנאה ממון כתבו התוס' דלא דמי לההיא דבכורות:

והנה הר"ם בפ"כ מה' מכירה דין י"א כ' וז"ל זה אומר איני יודע [כי'[ ואינם ברשות אחד מהם יחלוקו ע"כ וכתב ה"ה וז"ל וקשה לי איך פסק כן רבינו שהרי אין הלכה כסומכוס וכו' ואולי שהוא סובר דהא דמוקמינן לה כסומכוס דוקא ודלא כרבנן כשעומדת ברשות מוכר הוא אבל בעומדת באגם מודו ואין זה משמעות הסוגיא וצ"ע עכ"ל וכן הקשה הטור סימן רכ"ג על דברי הר"ם והב"ח שם ישב דברי הר"ם על דרך דברי ה"ה בהניח דס"ל להר"ם דסומכוס אפילו במוכר מוחזק קאמר והלכך אע"ג דלא אמר הש"ס אלא הא מני סומכוס הוא כמו דהכי אשכחן בתלמודא טובא ולמאי דמוקי למתני' כסומכוס אפילו קיימא ברשותא דחד מינייהו יחלוקו ולרבא דקי"ל כוותיה דלא קאמר סומכוס אלא בשמא ושמא ורבנן לא פליגי עליה דסומכוס אלא היכא דקיימא ברשותא דחד מנייהו אבל בדקיימא באגם ובשמא ושמא מודו רבנן לסומכוס דיחלוקו יעו"ש ולע"ד י"ל עדיפא מינה דהרמב"ם גרסתו בגמרא הוא אלא הא מני סומכוס היא דלפי גירסא זאת שפיר י"ל דלסומכוס אפילו ה כא דקיימה ברשותו דחד מנייהו והר"ן ז"ל בסוגיא דהשואל הנזכר הביא דבריו הרב בספר א''ז כתב וז"ל ואיכא נוסחי דגרסי אלא ואמרי השתא דאוקימנא לה כסומכוס לא צריכה לאוקמה כלל באגם או בסימטא אלא אפילו ברשותא דחד וכו' שם שזהו דעת הרשב"א יע"ש וגם משם הריטב"א כתב שם הרב בספר א"ז אבל יש מי שפירש דהכא אלא קאמרי ולסומכוס לא בעי סימטא כלל והרבה יש בתלמוד דהוה צ"ל אלא ולא אמר עכ"ל הרי דברי הריטב"א כאשר כתב הב"ח אלא דצריך לדעת מנין לו להר"ם דבשמא ושמא וקיימא באגם מודו רבנן לסומכוס ונראה לע"ד לומר דמשמעתין דבכורות הוציא הר"ם דין זה דלא ניחא ליה לומר כמו שכתב רש"י לחלק דה"ט דר"ע ברישא משום דחד מנייהו ודאי לכהן והוקבע זכות ממון לכהן אלא דהטעם הוא דכיון דשמא ושמא הוא ושניהם לא קיימי ברשותא דחד מנייהו שורת הדין דיחלוקו דמודו רבנן לסומכוס דבכה"ג יחלוקו ולא אזלינן בתר חזקת מריה קמא והילכך אם ב' הזכרים מופקדים ביד הרועה אפילו ר"ע מודה דיחלוקו כיון דאין אחד מהם מוחזק ושמא ושמא נינהו ומוקמי פלוגתייהו דר"ט ור"ע בחצר בעל הבית ורועה כהן דלר"ט אקנויי קא מקני ליה בחצירו והוה ליה כמופקדים ביד הרועה ור"ע סבר דלא מקני ליה וא"כ כיון דקאי ברשות בעל הבית המע"ה ולפי זה אה"נ דבסיפא נמי דילדה זכר ונקבה דאין כאן לכהן כלום אם היתה הבהמה מופקדת ביד הרועה וילדה זכר ונקבה כיון דשמא ושמא נינהו ואין אחד מהם מוחזק שורת הדין דיחלוקו ומתני' דקתני דאין לכהן כלים מיירי בדקאי בחצר בעל