מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה לז

חלק הישראל פטורין דבשלמא באמם או בולדות קודם שחלקו שייך לומר טעם זה דכיון דיש לו חלק בולדות הרי חשוב כאילו יש לו קצת קנין באם לענין זכות הולדות וגם הולדות קודם חלוקה אם ילדו פטורים כיון דאכתי לא איתברר חלק הישראל בשעת לידה אבל אחר שחלקו בחלק הולדות של ישראל אין לו שום שייכות לעובד כוכבים מזכות וקנין כי אם דוקא שעבוד ובטחון לדמים שהוא חייב לו דאי לא משכח בהמה תפיס ולדות דידה ובשעבוד זה לבד חשיב יד עובד כוכבים באמצע לפטור וא"כ כמו שבחלק ולדות הישראל אחר חלוקה נפטרים מטעם שעבוד לבד א"כ גם בבהמה דצאן ברזל עצמה נפטרת מבבורה מטעם שעבוד לבד דאפילו התנה בפי' שלא יהיה לו חלק בולדות עצמם אלא שיתן לו מהריוח הדמים פטורה כיון דיש להעובד כוכבים שעבוד בה דמה חלוק יש בין בהמת הצאן ברזל עצמה לולדות וע"כ לומר דרש"י אורתא דמלתא נקט דכן הוא סדר המקבל צאן ברזל דיש לו חלק בולדות עצמן אבל לעולם דאפילו התנה ליתן לו דמים בעד הריוח פטורה מטעם שעבוד שיש לו לעובד כוכבים על הבהמה על דמי שומתה וזה נראה פשוט וברור בעיני וגם מדברי הטור לענ"ד אינו נראה דס"ל דאיכא נפקותא לענין דינא בין לרש"י בין להר"ם כאשר נראה דס"ל להרב לחם משנה דלענ"ד אינו כן והחילוק שיש בין פרש"י להר"ם הוא דלדעת רש"י עיקר טעמא דרבא דקאמר דמטעם שעבוד חשיב יד עובד כוכבים באמצע הוא לענין חלק הולדות שנטל הישראל אחר שחלקו דהפטור בהם הוא מטעם זה אבל לענין פטור האמהות והולדות קודם שחלקו אין אנו צריכין לטעם זה כיון דיש לעובד כוכבים קנין וזכות בגוף הבהמה לחלק בולדות וכן בולדות קודם חלוקה כיון דלא איתברר חלק העובד כוכבים בשעת לידה אבל לדעת הר"ם טעמיה דרבא הוא שייך אפי' לאמהות כיון דאין לו לעובד כוכבים שום קנין בגוף הבהמה לוולדות עצמם אבל לענין דינא לא פליגי וכיוצא לוה נראה מדברי מהר"י קורקוס ז"ל מכ"י בפ"ד דבכורות דכתב וז"ל וממה שכתב רבינו אם לא ימצא מעות יגבה מן הבהמות נראה דאפילו הבהמה כמכורה היא לישראל ואין לעובד כוכבים אלא מעותיה ונותן לו חצי הריוח בשביל דמיה דאי לא לא שייך יגבה מן הבהמות גם דעתו שאפילו שאינו נוטל חצי הולדות עצמן אלא חצי הריוח נוטל במעות כיון שאם לא יתן המעות יטול הולדות הוי יד עובד כוכבים באמצע ולדעת מי שמפרש שנוטל חצי הולדות עצמם איירי הכא דאפילו אחר שחלקו ולקח הישראל חלקו המגיע לו בולדות אפילו אותו חלק פטור שאם לא ימצא דמים ואם תמות הבהמה או יפחתו דמיה יגבה מולדות אלו שנטל ישראל הוי יד עובד כוכבים באמצע והאי הוא, דאשמועינן עכ"ל:

באופן דנמצינו למידין דלכ"ע אף דבהמה היא קנויה לישראל לגמרי ואין לעובד כוכבים שום זכות בבהמה אפילו לזכות בולדות כל שחייב הדמים ויש לו שעבוד בבהמה או בולדות לבטחון מעותיו דחשיב כמשכון ביד העובד כוכבים כמ"ש רש"י בשמעתין וז"ל והכא גבי בכורה לאו משום דהוה ברשותו של העובד כוכבים אלא משום דמשכון הוי גביה עכ"ל חשיב יד עובד כוכבים באמצע ופטורים מן הבכורה דאע"ג דמשכון זה אינו אלא שעביד כאפותיקי דעלמא ואין קנין גמור דהא אמרינן בפ' כל שעה דף ל"א ע"ב דעובד כוכבים מישראל לא קני משכון לכ"ע יעו"ש ולכאורה נראה דלפי דרך האמור יש ללמוד מדין זה דאם עובד כוכבים נתן מעות לישראל בעד בהמתו דפטורה מן הבכורה אפילו למ"ד משיכה קונה ולא מעות לפי סברת ר"ח שהביא הרא"ש בפ' חזקת הבתים גבי עובד כוכבים שמכר קרקע לישראל וקבל המעות ולא כתב השטר דאע"פ שלא קנה הישראל קנין גמור מ"מ חלה זכיית הלוקח על השדה למשכנתא בשעת מתן מעות דאע"ג דלא קנה בכסף לגמרי היינו לקנות גוף השדה אבל תורת משכנתא לא פקע מיניה ומתבאר בדברי מרן הב"י ח"מ סי' קנ"ד דכן הוא סברת רבינו האיי ז"ל והרמב"ם והראב"ד והרמב"ן והרשב"א והריטב"א ורבינו יונה והנ"י שם דלפי סברתם י"ל דה"ה בעובד כוכבים שנתן מעות בעד בהמתו לישראל דאע"ג דלא קני בכסף לגמרי היינו לקנות גוף הבהמה אבל תורת משכון לא פקע מיניה דהבהמה משועבדת לו בתורת משכון דאם לא החזיר הישראל מעותיו גובה מעותיו מהבהמה וכיון שיש לו שעבוד לגבות ממנה חשיב כיד עובד כוכבים באמצע ופטורה ואף דבדין זה איכא פליגתא דהרא"ש שם בפ' חזקת ודעימיה חולקים אסברת ר"ח דלא הוי אפילו משכנתא ולדידהו ה"ה הכא דאין לו שום שעבוד לעובד כוכבים בבהמת ישראל מ"מ דין זה תלוי במחלוקת זה דר"ח והרא"ש וא"כ יש לחקור למ"ש לעיל דכל הפוסקים עלו בהסכמה דלפטור מבכורה צריך מעות ומשיכה לצאת ידי כל הסברות וכתבנו לעיל דמהר"י ן' פירנה בתשובה שהובאה בסברת בני יעקב חקר לאמר דאמאי לא סמכו להתיר בנתינת המעות לבד מס"ס דפלוגתא דרבוותא ספק שמא קי"ל כסברת רש"י דמעות קונות דהלכה כר"ל וא"ת דקי"ל כר"ת דהלכה כר"י שמא קי"ל כהר"ם ודעמיה דמשיכה או מעות קונות אפילו לר"י והרב בני יעקב בתשובה שם שדי נרגא בס"ס זה מטעם דחשיב ס"ס דחד שמא וגם דהספק הב' סותר לראשון כאשר כתבנו לעיל באורך בריש פרקין יעו"ש ולפי האמור יש לתמוה אמאי לא סמכו להתיר במעות בלבד מטעם ס"ס ספק שמא הלכתא כר"י כדעת רש"י ומעות קונות בעובד כוכבים ואת"ל הלכה כר"י כדעת ר"ת ודוקא משיכה קונה ספק שמא קי"ל כר"ח ורבינו האי ודעמיה דכל דנתן מעות אף דלא קנה קנין גמור מ"מ תורת משכון לא פקע מיניה דמשועבדת לעובד כוכבים בעד מעותיה וחשיב יד עובד כוכבים באמצע ואם ילדה בכור קודם שנפרע העובד כוכבים מעותיה אין לו דין בכור וס"ס כזה לאו מחד שמא הוא וגם אינו סותר זה את זה וגם הוא מתהפך שפיר דהכא נמי יש לצדד שמא קי"ל כר"ח ודעמיה וא"כ מתורת משכון יד עובד כוכבים באמצע ופטור ואת"ל כהרא"ש דאין לו דין משכון ולמ"ד אין מעות קונות חייבת בבכורה מ"מ אכתי יש להסתפק דלמא קי"ל כסברת רש"י דמעות קונות קנין גמור דבכה"ג דס"ס לא שייך מ"ש לעיל דה"ט דלא התירו מטעם ס"ס דאיסורא בתר ממונא גריר וכיון דלענין ממונא לא מפקינן מיד המוחזק בס"ס גם לענין איסורא הכי הוי דתרתי דסתרן אהדדי לא אמרינן דהתם שייך לומר הכי בההוא גוונא דס"ס שכתב הרב הנזכר אבל בס"ס כזה לא שייך זה דאם אנו אומרים להתיר לפטור מן הבכורה בס"ס זה אינו סותר לדררא דממונא דלא מפקינן מיד המוחזק דהא י"ל דאף דגוף הבהמה היא של ישראל דמספק מוקמינן בחזקת מריה מ"מ אנו תולין דפטור מן הבכורה כיון דיש לעובד כוכבים שעבוד מעותיו בו ויד עובד כוכבים באמצע ומש"ה פטורה לא משום דאנו תולין דקנה העובד כוכבים הבהמה וכל כה"ג דאינו סותר ענין איסור לענין הממון שפיר יש להתיר מכח ס"ס הנזכר:

שוב ראיתי בחשובת מהרא"י בסי' ק"ל שכתב שם על עובד כוכבים שקבל בהמת ישראל לטפל בה והתנה עמו שיתן לו דמי חצי הולדות ולא יהיה לו חלק בולדות עצמן כי אם בדמיהם דלא אמרינן דפטורה מן הבכורה מטעם דיש לו לעובד כוכבים שעבוד לגבות ממנה דמי חלקו בולדות אם לא יתן מעות דומיא דישראל המקבל צאן ברזל דהתם דוקא משום דבהמה היתה של העובד כוכבים ובכה"ג כל כמה דאית ליה לעובד כוכבים צד זכיה פטורה אבל בנדון זה שעיקר הבהמה היא של ישראל בזכות שעבוד בעלמא שיש לו לעובד כוכבים לא פקע קדושת בכור מעליו והנה כי כן אזדא לה סברא הנזכרת דאפילו לדעת ר"ח ודעימיה דעובד כוכבים שנתן מעות בבהמת ישראל תורת משכון יש לה לגבות המעות ממנה מ"מ לפי חילוק מהרא"י כל דעיקר הבהמה היא של ישראל לא אמרינן דבשיעבוד בעלמא חשיב יד עובד כוכבים באמצע ומש"ה לא מצאו הפוסקים היתר להתיר במעות לבד מס"ס הנז' וכן יש ללמוד מדברי הריטב"א בפ' איזהו נשך בשמעתין הביא דבריו הרב בספר א"ז שכתב על דברי רש"י וז"ל ולפי דברי רבינו אעפ"י דאיתא לבהמה גופיה מצי מסלק ליה מקבל בזוזי השומא שקבל עליו אבל במטלטלין אחרים אינו יכול לסלקו לא מן הבהמה עצמה ולא אפילו מחלקו של הולדות וכאפותיקי הם אצלו לענין זה ואשמועינן רבא דאע"ג דמשום אפותיקי בעלמא דאיכא לעובד כוכבים בעדרו של ישראל אינו נפטר מן הבכורה ואע"ג דשעבודו נמי על שאר נכסיו עכ"ל ונראה דחסר קצת לשון וקודם לשון דאע"ג צ"ל מ"מ הכא גבי צאן ברזל שעבוד פוטר ואע"ג דשעבודו נמי על שאר נכסיו ונראה דכוונתו לחלק דאע"ג דהריטב"א העלה בפ"ק דפסחים דאם לוה ישראל מעובד כוכבים ועשה לו עדרו אפותיקי אינם פטורים מן הבכורה דכיון דאין לעובד כוכבים עליהם אלא שעבוד לא חשיבא יד עובד כוכבים באמצע וכמ"ש הריטב"א שם בתחלת הלשון שהביא הרב בספר א"ז שם מ"מ הכא גבי צאן ברזל אשמועינן רבא דחשיב יד עובד כוכבים באמצע דשאני הכא גבי צאן ברזל וע"כ צ"ל דעיקר החילוק הוא דשאני הא דצאן ברזל דעיקר הבהמה היתה של עובד כוכבי משא"כ בישראל שעשה לו עדרו אפותיקי לעובד כוכבים על חובו וכחילוק שחילק מהרא"י ז"ל וגדולה מזו מתבאר מתשובת מהר"י ויי"ל ז"ל בסימן קע"ד דאפילו אם קבל העובד כוכבים מישראל בהמה לצאן ברזל אינה נפטרת מבכורה לפי חילוק התוספות שחילקו בין היתה הבהמה מתחלה של עובד כוכבים לבהמה של ישראל יעו"ש אף שלענין עובד כוכבים שקבל צאן ברזל מישראל פשיטא דאין הדין כן ופטורה מן הבכורה דדברי מהרי"ו תמוהים כאשר תמהו עליו הרב משאת בנימין בתשובה סי' ל"ה יע"ש ולע"ד כסברת מהר"י ויי"ל נראה דס"ל למהרא"י בתשובה הנזכר שהרי כתב שם וז"ל ואע"ג דכתב בי"ד בקיצור או עובד כוכבים שקבלה מישראל משמע דאין מחלק בהכי אין בידינו פה מיימונית מה' קדשים לדקדק בו ובעירך מצויין הרבה תדקדק שם עכ"ל מתבאר מדברים אלו דאם בדברי הר"ם היה כתוב דעובד כוכבים נמי שקבל צאן ברזל מישראל פטור מן הבכורה היה נסתר חילוק זה אפילו כעין נדון דידן דעיקר הבהמה היא של ישראל ואין לעובד כוכבים אלא שעבוד לגבות ממנה הריוח והדבר תימה דפשיטא דבכה"ג דהעובד כוכבים מקבל צאן ברזל מישראל כיון דכמכורה לעובד כוכבים דמי ואין כאן לישראל אלא שעבוד משכון לגבות דמיו אין לך יד עובד כוכבים באמצע כזה ודאי דפטורה כמ"ש והאריך הרב משאת בנימין באופן דאף דלענין עובד כוכבים שקבל מישראל צאן ברזל אין הדין כן כמ"ש הם מ"מ לענין כשאין לעובד כוכבים אלא שעבוד בבהמת ישראל פשיטא דהאמת כסברתם דלא חשיב יד עובד כוכבים באמצע וכן מתבאר מדברי המשאת בנימין בסי' הנז' ועפי"ז א"ש מה שלא סמכו הפוסקים להתיר במעות לבד מטעם ס"ס הנז"ל:

ואולם ראיתי להרב צמח צדק סי' ס"ד שכתב על עובד כוכבים שנתן מעות לישראל שיקנה לו פרה והלך הישראל וקנאה במעות העובד כוכבים דאף דמן הדין לא קנה העובד כוכבים בקנייתו מ"מ כיין שהישראל קנה הפרה במעות העובד כוכבים הרי שעבוד מעות העובד כוכבים על הפרה שאם לא ישלם לו הישראל מעותיו יתפוס הפרה ומקרי בכה"ג יד עובד כוכבים באמצע והביא הא דהמקבל צ"ב והוקשה לו כפי זה דא"כ בעובד כוכבים שנתן מעות לישראל על בהמתו דקי"ל דאין המעות קונות וחייב בבכורה אמאי לא אמרינן דשעבודא דעובד כוכבים על הפרה ההיא שאם לא ישלם לו המעות יתפוס הפרה ויהא מקרי יד עובד כוכבים באמצע לפוטרה מן הבכורה ותירץ הרב שם עפ"י מ"ש הטור בח"מ סי' קצ"ד שהביא סברת הרא"ש דפליג אסברת ר"ח דאפילו זכות משכנתא לא חלה עליה יעו"ש באורך ואני תמיה עליו איך מלאו לבו להתיר מטעם זה מאחר שמהרא"י ומהר"י ויי"ל ס"ל דשעבוד עובד כוכבים בבהמת ישראל לא חשיב יד עובד כוכבים באמצע לפטור ותשובת מהרי"א הזכירה הרב בסי' זה וכבר כתבנו דמדברי הריטב"א מתבאר כן ועוד איך נתיישב הא דקי"ל דמעות אינם קונות וחייבת בבכורה כסברת הרא"ש והטור בסי' קצ"ד מאתר דרבים החולקים על סברת הרא"ש כנז' וא"כ אי שעבוד העובד כוכבים בבהמת ישראל פוטר אמאי לא התירו הפוסקים בנתינת המעות בלבד מטעם ס"ס כנז"ל אם לא דשעבוד העובד כוכבים בבהמת ישראל אינו מעלה ומוריד לפטור מן הבכורה ודברי הרב צ"ע אצלי:

(יט) אמר רב הונא ולדות פטורין וכו' הנה בפלוגתא דרב הונא ורב יהודה דלרב הונא רביעי לצאן ברזל ינתן לכהן ולרב יהודה חמישי כתב רבינו דכיון דלא אפסיקא הלכתא כמאן הילכך רביעי ספיקא הוי והרא"ש בפסקיו הביא דברי רבינו וכתב וז"ל ונ"ל דהלכה כרב הונא שהיה גדול יותר מרב יהודה דשמואל שהיה רבו של רב יהודה אמרינן בכמה דוכתי בעא מניה שמואל מרב הונא ועוד דפריך ממתני' לרב יהודה טעמא דהעמיד הא לא העמיד לא ודחיק לשנויי וכן נראה דעת ה"ר יונה ז"ל עכ"ל ולדעת רבינו שלא הכריע כר"ה מטעמים אלו שכתב הרא"ש הוא משום דס"ל דתרי רב הונא הוו אחד גדול אפילו משמואל רבו של רב יהודה והאחד תלמיד רב ושמואל וכמ"ש התוס' בחולין דף י"ג ובגיטין דף י"א ע"ב יע"ש ונמצא כפי זה דרב הונא בר פלוגתיה דרב יהודה הוא ר"ה השני שהיה חבירו של רב יהודה שהיו שניהם תלמידי רב ושמואל ומאי דבעי שמואל מר"ה הוא מר"ה הראשון ואעפ"י שרב הונא הב' היה גדול מרב יהודה ומכל תלמידי דרב כמ"ש התוס' במנחות ד' ל"ו יע"ש מ"מ ס"ל לרבינו דכיון דחברים הוו אין כל כך הכרח לפסוק כר"ה מטעם דהיה גדול החברים ובב"ק דף צ"ז ע"א אפליגו רב הונא ורב יהודה גבי גזל מטבע ונסדק והרי"ף הביא ב' הסברות דר"ה ור"י ולא הכריע לפסוק הלכה כאחד מהם וע"כ דס"ל כדעת רבינו והרואה יראה דהרמב"ם בפ"ג מה' גזילה והסמ"ג עשין ע"ג פסקו בהך פלוגתא דמטבע ונפסל כרב יהודה אבל הרא"ש שם כתב ונראה דהלכה כרב הונא דהוה רביה דרב יהודה ואין הלכה כתלמיד במקום הרב יע"ש והוא תימא דהכא בבכורות לא כתב מטעם דרבו הוא אלא מטעם שהיה יותר גדול משמואל רביה דרב יהודה ותיפוק ליה דר"ה רבו דרב יהודה הוא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב וצ"ע באופן דאין זה הכרח לפסוק כרב הונא הכא וטעם הב' שכתב הרא"ש דפריך ממתני' לרב יהודה טעמא דהעמיד וכו' ודחיק לשנויי לדעת רבינו אין זה הכרח ונקדים מ"ש התוספות בשמעתין בד"ה טעמא וכו' וז"ל תימא דלקמן פריך לר"י ממתני' וכו' ומשני אימא הן וולדותיהן פטורים וכו' וא"כ גם כאן אמאי לא מפרש כן ותירץ התוס' ב' תירוצים יעו"ש ורבינו לא ניחא ליה בתירוצים אלו וס"ל דדבר פשוט דלפי מאי דמשני הש"ס לקמן במאי דפריך מרישא דמתני' דאימא הן וולדותיהן אין קושיא כלל לרב יהודה נמי מסיפא דהעמיד ואין אנו צריכין לשנוייא דחיקא דלרבותא נקט העמיד דאפילו העמיד קאמר כדמשני הש"ס דזה דוחק וס"ל לרבינו דע"כ צ"ל הכי דאל"כ יקשה דהא אורחא דתלמודא הוא דאם יש להקשות מרישא ומסיפא פריך מרישא תחלה ואח"כ מסיפא כסדר כמ"ש התוס' בכמה דוכתין והכא בשמעתין אמאי שינה הסדר דבתחלה הקשה לר"י מסיפא דהעמיד ואח"כ הקשה מרישא אלא ע"כ צ"ל דמה שהביא בתחלה מסיפא ה"ט דאי הוה מייתי מעיקרא מרישא והוה משני אימא הן וולדותיהן תו לא הוה מצי למפרך מסיפא דהעמיד דבסיפא נמי י"ל הכי ומשום יגדיל תורה הביא בתחלה מסיפא ומשני לה דלרבותא נקט העמיד ואח"כ פריך מרישא אבל לעולם דאחר דמשני רישא דאימא הן וולדותיהן ה"ה סיפא דהעמיד ואין אנו צריכין לשנוייא דחיקא וכיוצא לזה כתבו התוספות בכתובות דף ק"ב ע"ב ד"ה ת"ש וז"ל תימא אמאי לא מייתי הך מעיקרא מקמי דמייתי ההיא דפקחין דההיא נשנית תחלה במשנתינו וי"ל שכן דרך הש"ס משום דאי הוה מייתי הך דמעיקרא והוה משני בשקנו מידו תו לא הוה מצי למפרך מההיא דהפקחין דאיכא לאוקמה נמי בשקנו מידו עכ"ל:

אשר עפי"ז יש לישב דברי הטור בסי' ש"ך שכתב דהיכא שהעמיד איכא פלוגתא בין ר"ה ובין ר"י דלרב הונא הוי דור א' טפי מלא העמיד דהוי דור רביעי לולדות ולרב יהודה הוי חמישי לולדות ותמה הרב ל"מ בפ"ד מה' בכורות דבגמרא לא משמע הכי אלא דלר"י העמיד ולא העמיד שוה והוי כמו העמיד לר"ה דהוי דור א' טפי יעו"ש ובאמת שהיא תמיה גדולה על הטור לפי מאי דמשני הש"ס מתניתין דהעמיד אבל לפי האמור לק"מ דהטור ס"ל כמו ששיערנו לדעת רבינו דבתר דמקשה הש"ס מרישא ומשני אימא הן וולדותיהן ה"ה בסיפא משנינן הכי ואם כן לר"י בהעמיד הוי חמישי לולדות ובלא