מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה לו

שאינו קנין לישראל לא מהני והנה כבר עקרו חז"ל קנין מעות ונראה דהרב מ"א חקר כן ע"פ מה שהעלה שם בה' מעות סי' א' בדברי מרן הב"י שכתב דאף דעקרו חז"ל קנין מעות אם התנו להדיא דהמעות יקנו קנה. דאף דהש"ך דחה דבריו מדברי הריטב"א דקדושין הנ"ל הרב שם ישב את דבריו דע"כ לא אמר הריטב"א הכי אלא במידי דאינו קנין כגון מסירה ברשות היחיד ומשיכה ברשות הרבים דחכמים לא תקנו שם אלו הקניות אבל קנין כסף ודאי קנין גדול הוי דבר תורה אלא שחכמים הוא שאמרו שלא יקנה בדמים יעו"ש וכיון שכן שפיר יכול להתנות עם העובד כוכבים שיקנה בדמים כדין ישראל שהתנה לקנות בדמים דכיון דהתנאי מועיל בישראל כל שמקבל דינו של ישראל לא חשיב כאילו מקבל עליו לעשות דבר שאינו קנין שיהיה קנין ולע"ד משמעתין דהא דגרוטאות דמוקי לה בדקבל לדון בדיני ישראל יש ראיה לסברת מרן דנראה מהכא דאף דאין דינו של עובד כוכבים כי אם בכסף כל שהוא ברצונו רוצה להחליף דינו שיהיה דינו כישראל דקונה במשיכה שפיר דמי וא"כ בישראל נמי אף דעקרו חז"ל קנין מעות לגבי כל ישראל מ"מ כל שמתנין לומר שיהיה דינם כדין יתומים והקדש עניים דקי"ל דאוקמוהו אדין תורה וקונים ומקנים במעות שפיר דמי דמ"ש מעובד כוכבים דאף דדינו בכסף מקבל דין ישראל מהני וה"ה בין ישראל לישראל דיכול לקבל שיהיה דינו כדין היתומים וכיוצא:

והנה מורי הרב ז"ל שם כתב לישב חקירת הרב מ"א ע"פ מ"ש בתשובת הרמב"ן סי' רכ"ה שכתב דלר"י דעובד כוכבים במשיכה אפילו אם נהגו העובדי כוכבים ביניהם לקנות בכסף ישראל שנתן מעות בעד בהמת עובד כוכבים פטורה מן הבכורה עד דמשיך לה דלענין איסור בכורה דיינינן לה כדינא דאורייתא שהוא במשיכה ולא דיינינן לה לפי המנהג אף דלענין ממונא אנו מחייבים את העובד כוכבים לתת לו לישראל בהמה זו שקנה ממנו דבדיניהם דיינינן ליה עכ"ל נראה דדימה מורי הרב הא דקבל לדון בדיני ישראל למנהג ולע"ד אחר המחילה הראויה אליו יש לחלק דבשלמא במנהג שנהגו ביניהם לקנות בכסף י"ל דלא נהגו כן אלא ביניהם בעובד כוכבים הקונה מעובד כוכבים אבל בישראל הקונה מעובד כוכבי' אין כאן מנהג אלא דאנו אומרים דלענין דררא דממונא דבדיניהם ומנהגם דיינינן ליה לחייב ליתן הבהמה לישראל כדאמרינן אי אתה יכול לחייבו בדיניהם חייבהו אבל כל שאינו מנהג בישראל הקונה וגם לא קבל עליו העובד כוכבים לדון בדיני ישראל דדינם בכסף לענין איסור קדושת בכורה לא דיינינן בדיניהם אלא כדינא דאורייתא דדוקא לענין ממון לזכות את ישראל בדינו היו מהדרי לזכותו אפילו בדיניהם כמו שאמרו חכמינו ז"ל אבל בענין איסור בכורה מה שייך לדון בדיניהם כיון דאינו זכות הישראל אבל בנדון הש"ס שקבל העובד כוכבים בפירוש, לדון בדיני ישראל לא דמי למנהג דהכא כיון דקבל מדינא דידן נמי זוכה הישראל דכל שהתנה בפירוש כן דינא דידן נמי הוא דקונה דומיא למ"ש מרן הב"י דאם התנה הישראל בישראל לקנות בכסף קני והיינו דמש"ה חשבינן ליה קנין גמור לענין איסור נמי דחשבינן לה כע"א דישראל לאוסרה בהנאה משא"כ גבי מנהג דכתב הרמב"ן דפטורה מן הבכורה לגמרי דמשמע דאפילו לענין איסור לאוסרו בגיזה ועבודה ושחיטה בלא מום לא מחמרינן לה לאוסרה ואם איתא דנדון הש"ס דומה למנהג למה יאסר כע"א דישראל ונראה דמטעם זה לא משני הש"ס דברייתא מיירי כדנהגי לקנות במשיכה דמשום מנהג אשר נהגו ביניהם לענין איסור דיינינן לה כדינא דאורייתא ואינה נאסרת:

ונראה לע"ד דהעיקר דקבלת העובד כוכבים לדון בדיני ישראל עושה קנין וקונה מן הדין ולאו דוקא להחמיר בענין איסור ע"א כאשר שיערנו דכן נראה פשט השמועה ולישב חקירת הרב מ"א נלע"ד דהראשונים לא ניחא להו בתקנה זאת דתנאי די"ל דס"ל דבהא דקבל העובד כוכבים בדיני ישראל דקנה הישראל בקנין משיכה כישראל היינו כל זמן שלא חזר בו העובד כוכבים מקבלתו דכל זמן שהעובד כוכבים עומד בדבורו לאו כל כמיניה דישראל לחזור מפני שלא קנה בקנין העובד כוכבים דכיון דהלוקח הוא ישראל ודינו במשיכה כל דליכא העכבה מצד העובד כוכבים שכבר סבר וקבל קנין הישראל שוב אין הישראל יכול לבטל הקנין אבל אם העובד כוכבים עצמו חזר בו ורוצה לבטל המקח מטעם שלא קנה בקנין העובד כוכבים וחוזר בו מקבלתו יכול לחזור בו דהא מה שקבל לדון בדיני ישראל דבור בעלמא היה בלי שום קנין ולמה לא יוכל לחזור דכיון דאתי דבור ומבטל דבור ולא מהני קבלתו כי אם לענין שהישראל לא יוכל לחזור בו וכל שהישראל אינו יכול לחזור והעובד כוכבים לא חזר ומש"ה חשיבא ע"א דישראל אבל לעולם דאם חזר בו העובד כוכבים בטל המקח ומש"ה לא ניחא להו להראשונים בתקנה זאת דלפעמים מוכר ישראל בהמה לעובד כוכבים מכירה גמורה מעכשיו עד שיקח אותה לאחר שתלד ואם יעשה הקנין שיקנה בכסף או במשיכה בקבלת העובד כוכבי' דיני ישראל דילמא יחזור העובד כוכבי' מדבורו וכיוצא ונמצא דבטל המקח מעיקרא ומאי דביני ביני אם נולד בכור יסמוך הישראל בקנין העובד כוכבים ויכשל באסור קדושת בכור שיאכלנו בלא מום וכיוצא ונמצא למפרע נכשל הישראל באיסור בכורה ואף דאם יבא הישראל להקנות לעובד כוכבים כדי לפטור מבכורה ומקנה לו איזה חלק בה באופן דלא נחתי לשם מכירה כדרך משא ומתן דבכה"ג לא שייך למיחש ולומר דלמא יחזור בו העובד כוכבים מ"מ לא פלוג בתקנתם כדי שלא יבואו לעשות במכירה דרך משא ומתן דאיכא למיחש לשמא יחזור בו:

והנה לעיל דאמרינן ישראל שנתן מעות לעובד כוכבים בדיניהם אע"פ שלא משך קנה וחייבת בבכורה פי' רש"י בדיניהם דיינינן ליה בדיניהם עכ"ל וכן כתב רגמ"ה בפי' כ"י וז"ל בדיניהם כל סחורה שיש יד עובד כוכבים באמצע בעי למיזל אחר דינו דאזלינן בתר דיניהם ובדיניהם מעות קונות עכ"ל דנראה מפי' דבדיניהם דאמרו בגמרא הוא דברי הש"ס לומר דבדיניהם דיינינן ליה וי"ל דא"כ העיקר חסר דהו"ל בדיניהם דיינינן ליה או לפחות יאמר כדיניהם בכף הדמיון דמורה דבדיניהם דיינינן ליה ועוד דהכי הול"ל קנה בדיניהם וחייב בבכורה ומדקאמר ישראל שנתן מעות לעובד כוכבים בדיניהם נראה דתנאי הישראל הקונה הוא ולמה לא ניחא להו לפרש דהם דברי הלוקח דישראל נתן מעות והתנה שקניינו יהיה בדיניהם דמעות קונות והא קמ"ל דאם התנה בהיפך שקניינו בדיני ישראל לא קנה ופטורה מן הבכורה דהא אמרינן הכא דבדקבל העובד כוכבים לדון בדיני ישראל לא קנה עד שימשוך וצריך טעם למה לא פירשו כן ויש ליישב ודו"ק ועיין בדברי התוס' בפרק חזקת דף נ"ד ע"ב בד"ה וישראל וכו' שמתבאר מדבריהם דס"ל דפי' בדיניהם דאמרינן הכא אין הכוונה כמ"ש רש"י אלא הם דברי הלוקח שהתנה שקניינו יהיה בדיניהם דמעות קונות:

והנה בפ"ב דחולין דף ל"ט ע"ב אמרינן דלר"א דמחשבת העובד כוכבים פוסלת אי יהיב זוזא לטבח ישראל חזינן אי איניש אלמא הוא דלא מצי מדחי ליה אסור ואי לא אמר ליה רישך והר ע"כ וכתב הרשב"א בחי' שם על דברי הרמב"ן שדחה פי' רש"י וז"ל ומסתברא לי דהא אתיא כאמימר דאמר בשלהי מס' ע"א דמעות בעובד כוכבים אינם קונות וקי"ל כוותיה והילכך אי לאו גברא אלמא הוא הא לא קנה ואינו שותף בה דאמר ליה רישך והר מיהו בגברא אלמא דעל כרחיה שקיל הו"ל כאילו נעשה שותף בה ואסור ומדרבנן קאמר וכו' עכ"ל מתבאר מדבריו הכא דס"ל דהלכה כמאן דאמר דמעות אינם קונות בעובדי כוכבים כי אם משיכה וזה היפך ממ"ש הריב"ע בתשובה שהובאה במהרש"ך ח"ב סימן קי"ו דהרשב"א ס"ל כדעת הרמב"ם ז"ל דמשיכה או מעות קונה בעובד כוכבים וכן כתב הרב כנה"ג ח"מ סימן קצ"ד בהגהת הטור אות י"ג ע"ש דהכא מפורש דדעתו לענין הלכה כר"ת ודעימיה דדוקא משיכה קונה ולא מעות:

והנה מהך סוגייא דחולין הנזכר למד הרב צמח צדק סי' ס"ב דישראל שקבל מעות מעובד כוכבים בעד בהמתו אפילו שלא משך העובד כוכבים פטור מן הבכורה אם העובד כוכבים גברא אלמא הוא דלא מצי ישראל לדחויי ליה להחזיר לו המעות יעו"ש ודבריו תמוהים לע"ד דהא כבר כתבו התוס' שם דלמ"ד מעות אינם קונות הא דבגברא אלמא אסור אינו אלא מדרבנן וכן כתב הרשב"א כנזכר לעיל ואינו אלא בדרך חומרא וא"כ איך אפשר לומר כן להקל לפטור מן הבכורה דאף דמדרבנן עשו אותו כקניה גמורה בגברא אלמא לאסור ולהחמיר מ"מ אין כח ביד חז"ל לעשותו כקנין גמור להפקיע קדושת בכור כיון דמן התורה לא קנה דאף למ"ד דיש כח ביד חכמים לעקור דבר תורה במקום עשה היינו דוקא למגדר מלתא כההיא דאמרינן ביבמות דף פ"ט דלרב חסדא אם תרם מן הטמא על הטהור אין תרומתו תרומה דאפי' ההוא גריוא הדר לטבליה דב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה מטעם דלמא פשע ולא מפריש מן הטהור יע"ש אבל בלי שום טעם כי הא דבכור איך יכולים לעקור דבר תורה ואם אמרו דקניה גמורה חשיב בגברא אלמא להחמיר לא אמרו להקל וזה פשוט ועוד דמדברי הרשב"א שכתב שם וז"ל ובהא מיתרצא לי נמי קושיא אחריתי דאי לא אפי' גברא אלמא אמאי אסור וכו' ואף הרמב"ן נשמר מזה ואמר דרב אשי לטעמיה דאמר במס' ע"א דמעות בעובד כוכבים קונות ולא קי"ל כוותיה ואין צורך עכ"ל הרי דלפי סברת הרמב"ן אי לאו מטעם דרב אשי לטעמיה אפי' בגברא אלמא לא הוה אסרינן ליה אפי' מדרבנן דאי ס"ל דשייך לאסור מדרבנן מיהא למה הוצרך לומר דאתיא דלא כהלכתא דקי"ל דמעות אינם קונות וכן משמע מדברי רש"י דעיקר הטעם גברא אלמא הוא משום דקי"ל מעות קונות וכן כתב הר"ן בחי' שם יע"ש נמצא דלדעת רש"י והרמב"ן והר"ן לא החמירו רבנן הכא לעשותו כקנין גמור לאסור כי אם מן הדין הוא מטעם דהכא למ"ד מעות קונות הוא וא"כ אפי' נאמר די"ל דלקולא נמי מדרבנן חשיב כקנין היינו לפי דברי התוספות והרשב"א אבל לסברת רש"י והרמב"ן והר"ן אין לומר:

עוד למד הרב צ"צ מסוגייא זאת דחולין בסי' ס"ג דישראל שנתן מעות לעובד כוכבים בבהמתו וילדה בכור קודם משיכה דאם העובד כוכבים לאו גברא אלמא הוא וישראל מצי לדחויי ליה לעובד כוכבים להניח לו המעות ושלא יקח הפרה אין כאן קדושת בכור דומיא דהתם דאמרי' דבין לרש"י והתוספות אעפ"י שמן הדין היה לעובד כוכבים חלק בבהמה ומחשבת העובד כוכבים אוסרת אפ"ה אזלינן לקולא אי לאו איניש אלמא הוא העובד כוכבים ואמרי' דישראל מצי מדחי ליה ומכ"ש באיסור בכור דאזלי' להקל כיון דמצי ישראל לדחויי זהו ת"ד יע"ש:

ונלע"ד דגם דין זה צ"ע שהרי כתב הרשב"א בחי' משם הרמב"ן על דברי רש"י ז"ל וז"ל והרמב"ן הקשה עליו דכיון שהוא קונה ממילא איתסר דהא על כרחיה שותפא הוא ואוסר ופירש הוא ז"ל דאי לאו גברא אלמא ומצי מדחי ליה לא סמכא דעתיה ואף הוא אינו מחשב דמימר אמר דילמא [לא] דחולי ישראל מיניה עכ"ד וע"כ דלישב דעת רש"י צ"ל דלדעתו נמי הוא מטעם דלא סמכה דעתיה ואינו מחשב וכן נראה מדברי הר"ן בחי' שם שכתב על דברי רש"י וז"ל וכ"ת כיון דמעות קונות מ"מ הרי יש לו חלק בה י"ל אין ה"נ אלא מיהו כיון דלאו אלמא הוא ולא סמכא דעתיה ולא מחשב לעבודת כוכבי' שלבו נוקפו שמא ידחנו ישראל וילך לו בפחי נפש עכ"ל הרי שהבליע פי' הרמב"ן על דברי רש"י דהעיקר הוא משום דלא סמכא דעתיה ולזה מטין דברי התוס' שכתבו דאפי' למ"ד מעות קונות הכא לא סמכא דעתיה וכו' דנמצא דלדברי הכל אין עיקר ההיתר משום דמצי מדחי ליה בלבד אלא משום דכיון דמצי מדחי ליה אמרינן דאנן סהדי דאינו מחשב לעבודת כוכבי' כיון דלא סמכא דעתיה ולבו נוקפו שמא ידחנו הישראל ואף דמן הדין קנה ושותף הוא מ"מ כיון דאנן סהדי דאינו מחשב ליכא שום איסור אבל בדין בכור כיון דלמ"ד מעות קונות בעובד כוכבים מן הדין קנה ישראל בהמת העובד כוכבים בנתינת המעות איך אפשר לומר דכיון דמצי ישראל למדחי ליה לא חשיבא בהמת ישראל לפוטרה מן הבכורה כיון דמן הדין קנה הישראל ואף דאיכא למימר דהעובד כוכבים לא סמכא דעתיה להקנות לישראל שמא ידחנו הישראל ויחזור בו ולבו נוקפו בקנינו מ"מ כיון דמצד שורת הדין קנה הישראל ואינו יכול לחזור בו ואם יחזור בו ויניח לעובד כוכבים המעות ולא יתן לו הבהמה הוא מצד אלמות ולא מצד הדין דמצד הדין בהמת ישראל היא איך א"ל דפטורה מן הבכורה באופן דדברי הרב צ"צ בב' הדינים אלו צ"ע לענ"ד ולפי כל האמור למדנו דמדברי כל הראשונים בסוגייא דחולין הנזכר מפורש יוצא דלמ"ד מעות אינם קונות בעובד כוכבים הא דבגברא אלמא דאסור אינו אלא מדרבנן כמ"ש הרשב"א בחי' וכתב בתוך דבריו ומיהו בגברא אלמא דע"כ שקיל הוה ליה כאילו נעשה שותף בה ואסור מדרבנן קאמר וכאותה שאמרו בפסחים בעירו חמירא דבני חילא דאילו מתביד או מתגניב ברשותייכו קאי הוה ליה כדידכו עכ"ל נראה מדבריו דס"ל להרשב"א דההיא דפסחים הוא כמו שפי' הר"ם בפ' ד' מהל' חמץ דהתם מיירי אפי' שלא קבלו אחריות עליהם ואינם חייבים בתשלומין מן הדין אלא מן האונס דעובד כוכבים אנס הוא יעו"ש וע"ז דימה דין זה לההיא דחמץ דהכא בגברא אלמא אינו אלא מדרבנן כההיא דפסחים דס"ל להרשב"א דאפי' לדעת הר"ם כל דהתשלומין אינו מן הדין אלא מן האונס אינו אלא מדרבנן ולא דמי לחייב מן הדין דעובר על לא יראה מדאורייתא ולענ"ד גם לדעת הר"ם י"ל כן דאינו אלא מדרבנן ומאי דאמרינן בגמרא התם הא בדלא קבל אחריות הא בדקבל כהא דרבא דאמר בעירו חמירא וכו' אין הכוונה לומר דבכה"ג דמשלמין באונס חשיב כאחריות גמור לאסור מן התורה אלא ה"ק דמדרבא נשמע דבדקבל אחריות וחייב מן הדין אסור מן התורה דאלת"ה למה אסר להם רבא מדרבנן אם לא דבדקבל אחריות מן הדין עובר מן התורה ולכן במשלמין מפני האונס שייך לאסור מדרבנן דדומה למקבל אחריות דמן התורה אסור ועל פי זה לא קשיא מידי עיקר הקושיות שהקשה הט"ז בא"ח סי' ת"מ ס"ק א' על סברת הר"ם הנזכר אשר מתוכם הכריח דהמקיל כסברת הראב"ד לא הפסיד מכח קושיות אלו יעו"ש ולפי האמור דסברת הר"ם הוא כסברת הרשב"א דאינו אלא מדרבנן הרואה יראה דלק"מ כמבואר למעיין:

מתני' המקבל צאן ברזל מן העובד כוכבים ולדות פטורין ולדי ולדות חייבין העמיד וכו':

(יח) גמ' ופרקינן אלא אמר רבא והכא ה"ט דכיון דאילו אתי עובד כוכבים ובעי זוזי לא יהיב ליה תפיס לה לבהמה וכו' הו"ל יד עובד כוכבים באמצע והנה מדברי רש"י הכא ובפ' איזהו נשך דף ע' מוכחא דס"ל דסתם קבלת צאן ברזל דהכא היינו דכל זמן שלא נתן לו הדמים הוולדות חולקין ביניהם דיש לו חלק לעובד כוכבים בולדות עצמם אבל מדברי הר"ם בפ"ד מהל' בכורות נראה דס"ל דהכא מיירי אפי' אין לעובד כוכבים חלק כלל בולדות עצמם אלא שנותן לו חלקו מהריוח בדמים אפ"ה מה שילדו הולדות פטורים וכמ"ש הטור בשם הר"ם בסי' ש"כ יע"ש וכתב הרב ל"מ בפ"ד דהל' בכורות וז"ל ודע שיש הפרש בין פירוש רבינו ז"ל לפרש"י דלרבינו אפי' אין לעובד כוכבים חלק בולדות אלא שנותן חלקו בדמים מהריוח ולרש"י משמע דצריך שיהיה לו חלק בולדות וכבר ביאר זה הטור עכ"ל ולעד"נ דאין חילוק לענין דינא בין הר"ם לרש"י דהא כתב רש"י בפ' איזהו נשך דולדות דפטורין הוא אפי' בולדות המגיעים לחלק ישראל דאפי' אחר שחלקו הולדות החלק של ישראל כשיתעברו וילדו פטורין וכן כתב הטור בסי' הנזכר בעד רש"י וז"ל וצ"ל לפירושו דאפי' לאחר שחלק עם העובד כוכבים בולדות חלקו פטור עכ"ל ואם איתא דס"ל לרש"י דדוקא צריך שיהא לו חלק בולדות א''כ אמאי