מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה לה

דפטורה מן הבכורה מטעם דלענין איסור מקילינן בס"ס מאחר דאיסור זה תלוי בעיקר הממון ואיסור בתר ממונא גריר וכיון דלענין ממונא חשבינן ליה כבהמת ישראל איך לענין איסורא נחשב אותה כבהמת עובד כוכבים כיון דהוי תרתי דסתרן דלענין דררא דממונא אין מוציאין מידו ולענין איסורא אמרינן דשל עובד כוכבים היא וכבר כתבתי בספר תוספת דרבנן באות חי"ת חמץ דאפי' להקל אמרי' איסורא בתר ממונא גריר דכיון דלענין ממון אמרינן העמד, ממון על חזקתו גם לענין איסורא בתר ממונא גריר ולא אמרינן ספק איסורא לחומרא כיון דהוי תרתי דסתרן דמהאי טעמא בספק שחרור עבד כיון דלענין ממונא עדיין משועבד לרבו גם לענין איסורא אכתי עבד גמור הוא ומותר בשפחה כדין עבד אלא שכתבתי שם דהיינו דוקא למ"ד דתקפו כהן מוציאין מידו אבל למ"ד דאם תפס אין מוציאין מידו לא אמרינן הכי יעו"ש וא"כ כ"ש הכא דאמרי' איסורא בתר ממונא גריר להחמיר דכיון דלענין ממון ממון ישראל הוא אין כאן צד לפטור אותה מן הבכורה מטעם ס''ס ואפשר דלהחמיר בנדון דידן אפי' למ"ד דאם תפס אין מוציאין מידו דיש לעובד כוכבים דררא דממונא אין טעם זה מספיק לפוטרה מן הבכורה ועוד דהראשונים אשר כתבו להחמיר בענין בכור ס"ל דבספק אם תפס מוציאין מידו דהתוס' הכי ס"ל כמו שנראה מדברי התוס' בפ' יש בכור דף מ"ח ע"ב ד"ה ואם וכו' יעו"ש והרא"ש נמי הכי סבירא ליה כמו שמפורש בפ"ק דבכורות ובכמה דוכתי והטור ג"כ נמשך אחריו וכמ"ש הרב תקפו כהן יעו"ש:

והנה לפי האמור לכאורה היה נראה דאם ישראל נתן מעות לעובד כוכבים בבהמתו ונולד בכור קודם משיכה דפטור מן הבכורה דאף דספיקא הוא אם קנה במעות לבד ובפרט דאיכא ס"ס להחמיר דחשיב כודאי בכור דהא איכא ספק שמא הלכה כהרמב"ם דאפי' לר"י ישראל מעובד כוכבים קונה נמי במעות ואת"ל דאין הלכה כוותיה דהר"ם אפשר דהלכה כר"ל ע"ד האמור בל"א דהכא הוא להחמיר מ"מ כיון דאיסורא בתר ממונא גריר ושורת הדין לענין דררא דממונא דאם רוצה לחזור העובד כוכבים יכיל לחזור ואין מוציאין מידו דאין מוציאין מיד המוחזק אפי' בס"ס א"כ ה"ה לענין איסורא דחשבינן לה כבהמת עובד כוכבים ממש לפטור מן הבכורה אמנם לפי האמור לעיל בשם הראשונים שכתבו בספ"ק דכתובות דגבי עובד כוכבים לא אמרינן אוקי ממונא בחזקת מאריה דעובד כוכבים לית ליה חזקה דממונא אין הדין כן דכיון דאיכא ס"ס להחמיר יש לו דין בכור לענין איסור גיזה ועבודה ואיסור שחיטה קודם שיפיל בו מום דאע"ג דבספק שקיל כתבנו לעיל דאף הראשונים דאין לו חזקת ממון מ"מ כיון דהישראל נמי אינו מוחזק חשיב כממון המוטל בספק דיחלוקו מ"מ הכא דאיכא ס"ס המסייע לישראל הקינה כיון דלענין אמרינן בעלמא דס"ס להחמיר חשיב כודאי איסור וכן משמע מדברי הרב משנה למלך בתשובה לענין בכור בה' בכורות בסוף התשובה דף קנ ע"א וכן מתבאר מדברי הרב ל"מ בפ' ב' מה' גרושין גבי דין מילי לא ממסרן לשליח יעו"ש דכל דאיכא ס"ס חשיב כודאי איסור א"כ הכא דאיכא ס"ס המסייע לישראל הקינה חשיב כודאי קנה הישראל ובהמת ישראל מיקרי וחייבת בבכורה לענין איסור קדושת בכור אלא דאעיקרא דמלתא צריך לדעת מאיזה טעם כתבו הראשונים הנז"ל דעובד כוכבים לא היה ליה חזקת ממין דמאחר דקי"ל דגזל עובד כוכבים אסור ומתבאר מדברי הר"ם בפ"א מה' גניבה דין א' ובפרט בפ"ו מהלכות גניבה דין ח' דגזל עובד כוכבים איסורו מן התורה יעו"ש בדברי ה"ה וכ"כ הטור בח"מ סי' שמ"ח יעו"ש וכיון דמן התורה ממונו של עובד כוכבים אסור לגוזלו א"כ אמאי לא יהיה לו חזקת ממון כישראל וע"כ צ"ל דכל הראשונים הנז"ל שכתבו כן ס"ל כסברת רש"י בפרק ד' מיתות הביא דבריו רש"ל בפ''ק דב"ק סימן מ"א ובפ' בתרא סי' כ' דס"ל דאינו אלא מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא ורש"ל תמה על סברת הרמב"ם והסמ"ג דס"ל דהוי מן התורה דלא תגנוב ולא תגזול לישראל נאמר כי כל התורה כולה בכללה ובפרטה לישראל נתנה ולא לעובדי כוכבים יעו"ש וגם מרן הכ"מ בפ"א מה' גזילה כתב בעד הר"ם כן יעו"ש א"כ פשיטא דלית ליה חזקת ממון וא"כ הוא יוצא לנו דלדעת הר"ם והסמ"ג והטור ודעמיה דס"ל דגזל עובד כוכבים אסור מן התורה יש לעובד כוכבים חזקת ממון ואמרינן לגבי עובד כוכבים אוקי ממונא בחזקת מאריה כדין ישראל כיון דיש לו זכות בממונו ולא הוי הפקר ולעד"נ דדבר זה במחלוקת שנוי ותלוי בזה אי גזל עובד כוכבים הוה איסורו מן התורה או מדרבנן:

הן אמת דאגב אורחין הוקשה לי דאיך אפשר דגזל העובד כוכבים אינו אלא מדרבנן הא בשמעתין מפורש להדיא דלמ"ד דגזל העובד כוכבים אסור מן התורה הוא דאמרינן דלאמימר דאמר משיכה בעובד כוכבים קונה אי סבר כר"ל הניחא למ"ד גזילו אסור היינו דאיצטריך קרא למעוטי אונאה וכו' ואם איתא דאיני אלא מדרבנן אפי' למ"ד דגזילו אסיר לא מצי אתי אמימר כר"ל שוב ראיתי להרב מ"א בה' גזילה סימן ג' שעמד בזה על דברי רש"ל הנז"ל יעו"ש ובאמת שתמיהת הרב מ"א בשמעתין על דברי רש"ל היא תמיה גדולה שנראה מדברי רש"ל דס"ל בעד רש"י במ"ש בפ' ד' מיתות דרש"י ס"ל דהני קראי דמייתי הש"ס בפרק הגוזל ומאכיל לומר דגזל העובד כוכבים אסור הוא בדרך אסמכתא וזה דבר תימה משמעתין כאמור אבל לע"ד יש לפרש דברי רש"י עפ"י מ"ש הר"ן בחי' שם בפ' ד"מ וז"ל וישראל בעובד כוכבים מותר הא אתיא למ"ד גזל כותי אנס היה מותר מן התירה ופלוגתא היא בפ' הגוזל בתרא ומיהו מדרבנן אסור מפני חילול ה' וכדאיתא התם ומשמע לי מסתמא דהכי הלכה וכדאמרינן בעלמא ובפ' שור שנגח ד' וה' וכן משמע לי שכן דעת הר"ם בפ"א מה' גזילה וכו' עכ"ל מפורש יוצא מדברי הר"ן דלכ"ע אסור מדרבנן מפני חילול ה' ומ"ש הר"ן וכדאיתא התם היינו דאמרינן התם דלר"ע בעובד כוכבים שבא לדין לפנינו אסור לבא עליו בעקיפין מפני קידוש ה' דאע"ג דמוקי לה התם בהפקעת הלואתו דלכ"ע היה מותר מן התורה מ"מ מדרבנן אסיר מפני חילול ה' וכן אמרינן התם באבידת עובד כוכבים מפני חילול ה' אסור וה"ה בגזל העובד כוכבים דלכ"ע אסור מדרבנן מפני חילול השם יעו"ש וגם כוונת רש"י דמדרבנן איכא למאן דאסר משום חילול ה' בהגוזל בתרא כמ"ש הר"ן אבל לעולם דאין כוונת רש"י לומר דליכא מ"ד דאסור מן התורה כמו שהבין רש"ל אשר מפני זה חלק עליו דאינו מטעם חילול ה' דלפי האמור דדברי רש"י אינו אלא למ"ד מותר מן התורה אסור מדרבנן מפני חילול ה' ובדברי הר"ן הנז"ל י"ל במ"ש הא אתיא אליבא דמ"ד מותר מן התורה ופלוגתא היא בפ' הגוזל בתרא דלכאורה נראה דהתם ליכא פלוגתא דכ"ע מודו דגזל העובד כוכבים אסור מן התורה אלא דלר"ע נפקא ליה מקרא דאחרי נמכר גאולה תהיה לו ורבי שמעון חסידא נפקא ליה מקרא דואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך ונראה פשוט דעיקר כוונת הר"ן הוא דעכ"פ פלוגתא הוי דהא בפ' המקבל מפורש דדרשינן מקרא למעוטי גזל העובד כוכבים אלא דלא חש לומר דפלוגתא היא בפ' הגוזל בתרא דהתם נמי איכא פלוגתא דלר"ע דדריש ליה מקרא דאחרי נמכר וכו' גזל העובד כוכבים אסור אפי' בזמן שהם מסורים בידך אבל לר"ש חסידא בזמן שאינם מסורים בידך אסור דבזמן שמסורים בידך הא כתיב ואכלת כו' דאין לומר דלא קאי הר"ן אלא דווקא להאי פלוגתא דבזמן שהם מסורים בידך ואם כן צ"ל דמאי דפסק הוא דווקא כר"ש חסידא דבזמן שמסורים בידך היה מותר דהכי כתב הרמ"ה בפרטיו שם הביא דבריו הרב בס' א"ז ע"ש דאם סברת הר"ן נמי הכי איך פסק הלכה כמ"ד דמותר היה מן התורה ולא באר לומר דדוקא בזמן שמסורים היו בידך אלא עכצ"ל דסמך הר"ן נמי אההיא דהמקבל דאיכא תנא דדריש מלא תעשק למעוטי דהתם סתמא קא ממעט דמשמע באופן דנמצינו למדין מדברי הר"ן דס"ל דהלכה כמ"ד דמותר היה מן התורה אלא דמ"ש דכן משמע לו שכן דעת הר"ם הדבר קשה דמדברי הר"ם נראה דפסק כמ"ד אסור מן התורה כאמור ואדרבא מדברי הר"ם מתבאר דגזל עובד כוכבים עובר על לאו כדין ישראל ואולי דט"ס הוא בדברי הר"ן ולסברת הר"ם והסמ"ג והטור דס"ל דגזל עובד כוכבים עובר על לאו י"ל מההיא דאמרינן בפ' איזהו נשך דף ס"א דפריך הש"ס ל"ל דכתב רחמנא לאו בגזל תיתי מבינייא דרבית ואונאה ומשני דלאו דגזל לכובש שכר שכיר לעבור עליו בשני לאוין וכיוצא פריך התם לא תגנבו דכתב רחמנא וכן לאו דכתב רחמנא במשקלות למה לי ומשני התם ואם איתא לוקמה בגזל גופיה ונ"מ לגזל העובד כוכבים דמרבית ואונאה לא ידענא גזל העובד כוכבים דהא רבית היה שרי בעובד כוכבים דכתיב לנכרי תשיך ואונאה נמי כדאמרינן בשמעתין ופסקו הר"ם בפי"ג מה' מכירה דין ו' יעי"ש וי"ל דעכצ"ל דלאו דלא תגזל לא איצטריך לגזל העובד כוכבים דאי איצטריך להכי ל"ל קרא דאחרי נמכר גאולה תהיה לו לגזל העובד כוכבים לר"ע וקרא דואכלת את כל העמים לר"ש חסידא הא נפקא לן מעיקר לאו דלא תעשוק ובשלמא בקרא דואכלת אדרבא י"ל דאיצטריך להתיר בזמן שהיו מסורים בידך דאי מקרא דלא תגזול ולא תגנבו הו"א דאפי' בזמן שמסורים בידך אסור אבל קרא דאחרי נמכר לר"ט למה לי דהא לר"ע דדריש מהאי קרא אסור אפי' בזמן שמסורים בידך דהא קרא דאחרי נמכר בזמן דמסורים בידך מיירי ואע"ג דכתב הרמ"ה דלא קי"ל כר"ע מ"מ י"ל דלדעת הר"ם ודעמיה לא ס"ל הכי אלא דקי"ל כר"ע וכמו שנראה מדברי הר"ם בפ"ו מהגניבה דין ח' יעו"ש:

והנה התוס' בשמעתין דבכורות בד"ה כמ"ד גזל וכו' כתבו וז"ל פ"ה פלוגתא בהגוזל בתרא וכולא שמעתא דהתם מוכח דאסור ובהפקעת הלואתו פליגי עכ"ל ולפי האמור אין כאן השגה על רש"י דהא עכ"פ איכא פלוגתא בזמן שמסורים בידך דלר' עקיבא אסיר ולר' שמעון חסידא דמייתי לה מקרא דואכלת בזמן שמסורים בידך היה מותר וא"כ אפי' לא היה לנו מקומות אחרים אשר כתבו התוס' דמוכח מהם דס"ל דמותר היה שפיר אפשר לפרש שמעתין דאהך פלוגתא קאי הש"ס עוד כתבו התוס' שם ואם תאמר גזל עובד כוכבים היכי שרי הא כתיב וחשב עם קונהו וכו' י"ל היכא דאיכא חילול ה' ודאי אסור וכו' ע"כ וי"ל דא"כ דאפשר לומר דקרא דוחשב וכו' הוא במקום דאיכא חילול ה' אם כן מאי פריך התם בפרק הגוזל לר"ע דאמר דאסור לבא עליו בעקיפין משים חילול ה' מהא דדריש ר"ע מקרא דאחרי נמכר הא י"ל דהתם נמי מפני חילול ה' הוא ומדלא משני הכי ש"מ דלא מצינן למימר הכי ודוק:

איך שיהיה נמצינו למדין דאף דדעת הר"ם ודעמיה ורוב הפוסקים ס"ל דגזל העובד כוכבים אסור מן התורה והכי קי"ל מ"מ הר"ן לא ס"ל הכי ואפשר דלענין הלכה לדעת הר"ם ודעימיה דגזל העובד כוכבים אסור מן התורה יש לעובד כוכבים חזקת ממון וא"כ דבר זה במחלוקת שנוי אי יש חזקה לעובד כוכבים או לא:

עוד יש ללמוד בהא דהחמירו הראשונים בבא להקנות לעובד כוכבים לפטור מן הבכורה דבעינן מעות ומשיכה לצאת י"ח כל הדעות דאמאי הוצרכו לכך הא אמרינן בשמעתין דפריך הש"ס למ"ד מעות קונות בעובד כוכבים מהא דתניא הלוקח גרוטאות מן העובד כוכבים ומצא בה ע"ג אם עד שלא נתן מעות משך יחזיר ואם משנתן מעות משך יוליך הנאה לים המלח ואם אמרת מעות קונות משיכה ל''ל ומשני הב"ע שקבל עליו לדון בדיני ישראל הרי מפורש דאפילו דדינו של עובד כוכבים במעות כל שקבל עליו לדון בדיני ישראל קנה במשיכה לבד כדין ישראל לר"ל ומינה נמי לר"י דישראל בכסף ועובד כוכבים במשיכה כל שקבל עליו לדון בדיני ישראל קנה במעות לבד וא"כ אמאי לא עשו תקנה זאת שיקנה במשיכה או בדמים ע"י תנאי שיתנה עמו שיקנה במשיכה או בדמים דהיינו שיפרש שאפילו למ"ד שדינו בדמים מקבל עליו לקנות במשיכה וכן אפילו למ"ד שדינו במשיכה מקבל עליו לקנות בדמים וכבר עלה על דעתי לומר דלענין איסורא דאורייתא להפקיע קדושת בכור לא מהני קבלת העובד כוכבים אם לא שיקנה בדיניהם שפסקה להם תורה ודוקא גבי קונה גרוטאות ומצא ע"ג דאע"ג דענין איסור הוא עכ"ז אם קבל לדון בדיני ישראל להקנות במשיכה חשבינן לה כע"ג דישראל לאוסרה בהנאה דלהחמיר מהני קבלת העובד כוכבים אבל להקל להפקיע קדושת בכור לא מהני קבלת העובד כוכבים עד שיקנה קנין גמיר כדינו אבל נראה דהא ליתא דא"כ מאי משני הש"ס למאי דפריך על זה אי הכי מעות למה לי ומשני ה"ק אע"פ שנתן מעות אי משיך אין ואי לא לא דנראה דבדקבל לדון בדיני ישראל אפילו נתן המעות יחזיר ולא חשיבא ע"ג דישראל ואם איתא דקבלת העובד כוכבים לא מהני לאסור אלא בדרך חומרא א"כ בנתן המעות שהוא קניינו של עובד כוכבים מן הדין למה לא תאסר כדין ע"ג של עובד כוכבים אע"פ שלא משך אלא דלזה י"ל דכיון דקבל עליו לדון בדיני ישראל שיקנה במשיכה הרי הוא כמי שהתנה שלא יקנה כי אם במשיכה וקפידא הוי וכהאי דאמרינן בפרק הספינה דף ע"ו ע"ב גבי ספינה דבאמר ליה משוך וקנה דלרבנן דקי"ל כוותייהו קפידא הוי ולא קנה במשיכה כדינה עד שימשכנה כיון דקפיד שלא יקנה כי אם במשיכה וה"ה הכא דעפי"ז לע"ד י"ל דמי הכניסנו הכא לאוקמא בדקבל לדון בדיני ישראל דבהכי קשיא לן רישא דקתני דמשך עד שלא נתן יחזיר בהיות שאפשר דלעולם דהכא מיירי דאין העובד כוכבים רוצה להחליף דתו לדון בדיני ישראל אלא הכא מיירי כשהתנה שלא יקנה במעות לבד עד שימשוך דמש"ה קתני סיפא דאע"פ שנתן מעות אי משך אין ואי לא לא כיון דהקפיד בכך וברישא קתני דאפילו משך כל שלא נתן הדמים לא קנה דקנין העובד כוכבים הוא בדמים דוקא ולא במשיכה וצ"ע אמאי לא משני הכי באופן דנמצינו למדין דאפשר לדחות ולומר דענין הפקעת קדושת בכור להקל קבלת העובד כוכבים לדון בדיני ישראל אינה עושה קנין ודוקא להחמיר אמרינן הכי דכיון דרואים העולם שקבל העובד כוכבים שיקנה במשיכה טועים לומר דבקבלתו זוכה הישראל קנין גמור וע"ג של ישראל היא ואם נתיר אותה בהנאה כיון דאין קבלת העובד כוכבים עושה קנין גזרינן שיתירו ע"ג דישראל אע"פ שקנאה קנין גמור:

שוב ראיתי להרב מ"א בה' מעות סימן ט' שעמד על דברי הראשונים בזה ועל עיקר חקירת הרב שכתב שם דל"ל לראשונים כולי האי הא כשיתנה עם העובד כוכבים שיקנה במשיכה או בדמים סגי צריך להבין דבשלמא במתנה שיקנה במשיכה שפיר דמי שהוא מתנה דאף דדינו בכסף כר"ל מקבל עליו שיהיה דינו כישראל שקונה במשיכה ואם הלכה כר"י הא בלאו הכי דינו במשיכה דנמצא דלכ"ע א"ש אבל במתנה שיקנה בדמים התינח לר"ל דדינו בלאו הכי בדמים אבל לר"י לא מהני דכיון דחז"ל עקרו קנין מעות ואמרו שישראל נמי לא יקנו כי אם במשיכה א"כ אפילו קיבל העובד כוכבים דין הישראל אכתי דין ישראל אינו אלא במשיכה דהא ודאי פשיטא דאין העובד כוכבים יכול לקבל עליו לעשות דבר שאינו קנין לא לישראל ולא לעובד כוכבים שיקנה בו דאפילו בישראל כתב הריטב"א בקדושין דכל מקום שאמרו חכמים שאין קנין מן הקנינים קונה אע"פ שפירש המוכר והלוקח שיקנה בו אינו קונה והרי הוא כאילו אומר שיקנה באמירה עכ"ד וא"כ ע"כ הא דמהני קבלת העובד כוכבים הוא כשיקבל עליו דבר שהוא קנין לגבי ישראל אבל בדבר