מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה לד

כוכבים הוי כשליח עובד כוכבים דערבך ערבא צריך וכו' ומצאתי ברבינו ירוחם שכתב ז"ל או יקנה לעובדי כוכבים המקום שהבהמה עומדת שם ויקנה לו אגביו אוזן הבהמה עם העובר כו' ולפי"ז גם במכירת החמץ צריך מדין אגב ולא מדין חצר וכך אני מורה לבא לפסח לשאול אותי ומקום הניחו לי רבותי האחרונים להתגדר בו עכ''ל ויש לעמוד על דבריו במ"ש דחצר מדין שליחות דאי משום יד בעינן עומד בצדו דנראה דאי עומד בצדו יכול להיות מדין יד והא ליתא דהא הרי"ף והרא"ש ורוב הפוסקים ס"ל דלכ"ע חצר דגברא מדין שליחות איתרבאי ומש"ה קטן אין לו חצר אפילו עומד בצדו וא"כ ה"ה עובד כוכבים דדין חצר דגברא יש לו דמדין שליחות הוא ואין שליחות לעובד כוכבים גם מה שלמד מדברי ר"י ז"ל דלאו מדין חצר הוא אלא מדין אגב מלבד דהדבר קשה דאי מדין אגב הוא למה נקטו הרא"ש והטור שיקנה לו מקום שהבהמה בו קשה הא קי"ל דצבורין לא בעינן והיה אפשר אפילו מקנה לו איזה מקום אחר יקנה הבהמה אגבו דלענין אגב לא בעינן צבורים בתוכו יתר ע"כ דהא קי"ל דקנין אגב אינו אלא מדרבנן וכמ"ש התוס' בפרק קמא דב"ק דף י"ב וכן כתב הרא"ש שם יעו"ש וא"כ איך בקנין אגב דמדרבנן מפקעינן קדושת בכור התינח למ"ד דקנין דרבנן מהני לאיסור דאורייתא מטעם הפקר ב"ד הפקר אלא למ"ד דקנין דרבנן לא מהני לאיסור דאורייתא מאי איכא למימר ורבינו ירוחם הוא מכת הסוברים דלא מהני דהא כתב דהמקדש בחוב של אחרים במעמד שלשתן דאינה מקודשת כי אם מדרבנן כמ"ש לעיל וא"כ איך בקנין אגב דרבנן יועיל להפקיע איסור קדושת בכור דמן התורה ועל כרחך צריך לומר דמדין חצר קאמר ומ"ש ר"י ויקנה לו אגביו לאו דוקא האי לישנא דאגב דמצינו לשון אגב שאינו קנין אגב כדאמרינן בפ' הזהב דף מ"ו וליקני אגב סודר יע"ש הרי דנקט אגב סודר אף דמן הראוי היה לומר וליקני ליה בקנין סודר ונקט אגב סודר ופי' הוא דאגב דקונה הסודר המוכר מקנה ליה ללוקח הפירות וכ"כ הכא נקט לשון אגב והכוונה דאגב דקונה העובד כוכבים המקום קונה הבהמה מדין חצר ולשון אגב לשון מושאל הוא לכן נלע"ד דהעיקר דהרא"ש ור"י והטור ס"ל דיש קנין חצר לעובד כוכבים והיינו טעמא משום דס"ל כספר המשאת בנימין דעובד כוכבים בעובד כוכבים יש שליחות וכיון דעושה שליח לעובד כוכבים שכמותו גם קנין חצר יש לו מדין שליחות כמו שצידד הרב בתשובה הנזכר ואע"ג דבירושלמי פ"ק דתרומות נראה דאפילו עובד כוכבים בעובד כוכבים אין שליחות כמ"ש הרב משנה למלך בפרק ב' מה' שלוחין הלכה א' יע"ש מ"מ נראה דבש"ס דילן לא ס"ל הכי דהא בפ' השוכר את הפועל דף ע"א ע"ב מתבאר דכליו של עובד כוכבים קונה לו יע"ש ובפ"ק דב"מ מתבאר מתוך דברי הראשונים דכליו של אדם קונים לו הוא מדין חצר ואם איתא דאין שליחות לעובד כוכבים כלל אפילו בעובד כוכבים חבריה א"כ אף קנין חצר וכליו אין לו וכבר עמדתי ע"ז בספר תוספת דרבנן באות מ' משיכה יע"ש והן עתה חשבתי דרכי דנוכל לומר דאדרבא מתוך סוגיא זאת יש ללמוד דעל כל פנים עובד כוכבים בעובד כוכבים יש לו שליחות דלא כהירושלמי ומשום הכי יש לו קנין חצר וקנין כליו באופן דנראה לע"ד מה שכתב הרא"ש דמקנה לו מקום שהבהמה שם הוא מדין חצר וכן נראה מתשובת התה"ד סי' ע"ד שלא מצא תיקון בפרה שהיא ברשות העובד כוכבים במקום רחוק ואי אפשר להקנות מקום הבהמה כי אם ע"י קנין חליפין ואם איתא יקח פרוטה מן העובד כוכבים ויקנה לו איזה מקום משלו ואגב יקנה לו הפרה בכל מקום שהיא מדין אגב:

והן עתה הבא נבא לענין הלכה בענין קנין מטלטלין ישראל מעובד כוכבים ועובד כוכבים מישראל וכבר נודע דאיכא שלשה סברות בדבר דרש"י ז"ל ודעמיה ס"ל דהלכה כר"ל דישראל מישראל במשיכה ודרשינן עמיתך במשיכה ועובד כוכבים בכסף ולא במשיכה ולדעת ר"ת ודעמיה ס"ל דהלכה כר"י דדבר תורה מעות קונות בישראל ועובד כוכבים דוקא במשיכה ולא בכסף ומבואר בדברי רבינו הרמב"ן דס"ל כסברת ר"ת ובין ישראל מעובד כוכבים ובין עובד כוכבים מישראל אינו קונה במעות כי אם במשיכה וכתב רבינו דבעל הלכות גדולות ס"ל הכי כמו שמפורש בבעל הלכות הלכות בכורות דף קל"ט ע"ד אלא שיש לדקדק קצת דראיתי לבעל הלכות עצמו בהלכות הלואה דף ק"ט ע"ל שכתב וז"ל דתנן שאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה דכתיב או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד עכ"ל דמדהביא קרא דאו קנה מיד עמיתך ש"מ דס"ל לענין הלכה כר"ל דמשיכה בישראל מן התורה דהא בפ"ק דקדושין גבי מתניתין ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה אמרינן מנא הני מילי דכתיב או קנה מיד עמיתך וכו' ואמרינן התם ולר"י דאמר דבר תורה מעות קונות תני תקנתא דרבנן יע"ש וא"כ אי ס"ל לבעל הלכות דהלכה כר"י איך מביא מקרא אלא עכצ"ל דס"ל דהלכה כר"ל וא"כ איך כתב דמשיכה בעובד כוכבים קונה ולא מעות כיון דלר"ל נהפוך הוא דלעמיתך במשיכה ולעובד כוכבים בכסף והסברא הג' הוא סברת הרמב"ם בפ' א' מה' זכיה דס"ל דעובד כוכבים קונה ומקנה מישראל בין בכסף לחוד ובין במשיכה לחוד וכתב ה"ה שם דהר"ם עשה עיקר מסוגיא דפ' השוכר דע"א דמוכת מיניה דאמימר דאמר משיכה קונה אף משיכה קאמר דה"ה דמים דהכי דרשינן לעמיתך בכסף בלבד הא לעובד כוכבים בין במשיכה ובין בכסף דהכי מוכח התם מדדחי הש"ס הא דמייתי ר"א מהא דאמר להו רב וכו' אקדימו ושקולו זוזי מנייהו דהכא במאי עסקי' דכייל ורמי במנא דעובד כוכבים דקשה דכיון דהאי מקשה סבר דמשיכה בעובד כוכבים קונה א"כ מעות אינם קונות ומה מועיל הקדמת המעות דקאמר להו רב ועכצ"ל דסוגייא דהתם סבר כאמימר אף דס"ל כר"י מ"מ העובד כוכבים קונה ומקנה בין בכסף ובין במשיכה דלעמיתך בחדא ולעובד כוכבים בתרתי בכסף או במשיכה דלא כשמעתין דבכורות והריטב"א בחי' לע"ג כתב משם רבינו הרמב"ן דהכי ס"ל בפי' הסוגייא דהתם דלפום סוגייא אמימר אף משיכה קונה קאמר וה"ה כסף ע"ש בדברי הריטב"א שכתב כן משם רבינו גבי הא דהני פרסאי משדרי פרדשני וכו' וגבי הא דדחי הש"ס דהב"ע דכייל ורמי במנא דעובד כוכבים יע"ש וכן כתב הרשב"א בתורת הבית הארוך הביא דבריו מרן הב"י בי"ד סי' קלב וז"ל אבל הרמב"ן פי' דאמימר לאו משיכה דוקא קאמר אלא אף משיכה וה"ה למעות והלכך כל שהקדים לו מעות ופסק סמכא דעתיה ולפיכך מותר וזה יותר נכון עכ"ל הרי מבואר ג"כ בדברי הרשב"א דדעת רבינו הרמב"ן הוא כמ"ש הריטב"א דס"ל דפי' הסוגייא דע"ג הוא על פי סברא זו דלאמימר אף משיכה קונה קאמר וה"ה דמים ומאחר שעינינו רואות דרבינו בהלכות בכורות נראה בבירור דדעתו כדעת ר"ת ודעמיה דדוקא משיכה קונה ולא מעות ע"כ צריך לומר דמ"ש משם רבינו הרמב"ן הוא דס"ל דפירוש הסוגיא דע"ג מתפרש הכי דבסוגייא דהתם ס"ל דאפילו לר"י דרשינן הכי לעמיתך בכסף לחוד ולעובד כוכבים בין בכסף ובין במשיכה אבל כיון דסוגיין דבכורות לא ס"ל הכי דאדרבא אמרינן מה עמיתך באחת אף עובד כוכבי' באחת וא"כ ע"כ לר"י דקיי"ל כוותיה אין קנין העובד כוכבי' אלא במשיכה כסוגייא דבכורות קי"ל לענין הלכה ועובד כוכבים לא קני אלא במשיכה דרבינו לא ס"ל כדעת הר"ם דפסק כאותה סוגייא דע"א דאיהו ס"ל דהעיקר כסוגייא דבכורות ולפי האמור בחנם הגיה בדברי הרשב"א דתורת הבית הנזכר לעיל הריב"ע בתשובה הובא במהרש"ך ח"ב סי' קי"ו דגרסינן בדבריו הרמב"ם דאי גרסינן הרמב"ן דבריו סותרות זו את זו דלפי מה שאמר ה"ה משמו נראה דחולק אהרמב"ם יעו"ש ולפי האמור אין צריך להגיה דהאמת הוא דהרמב"ן הכי ס"ל בפי' הסוגיא דפ' השוכר כמ"ש הריטב"א בתי' והרשב"א ג"כ לא לענין הלכה הביא דברי הרמב"ן כי אם לישב הסוגייא דהתם דאי סבר רב דמשיכה קונה ומעות אינם קונות מאי אהני הקדמת המעות דאמר להו רב דליישב זה הוכרח רבינו הרמב"ן לפרש דסוגייא דהתם ס"ל דאמימר אף משיכה קונה קאמר היפך ממה שמבואר בסוגיין דבכורות אבל לעניין הלכה העיקר כמ"ש בהלכות בכורות דקי"ל כסוגייא דהתם דלר"י אי אפשר בעובד כוכבים אלא במשיכה בלבד:

והנה מפני המחלוקת זה דרש"י ודעמיה ור"ת ודעמיה כתבו הראשונים דישראל הבא להקנות בהמה לעובד כוכבים לפוטרה מן הבכורה טוב להחמיר לעשות הקנין לכולי עלמא שימשוך העובד כוכבים הבהמה וגם שיתן דמים וכמ"ש הרא"ש בפ"ק דמכילתין גבי, הא דרב מרי ידע לאקנויי קניין גמור וכו' יע"ש וכן כתב הטור אחריו בי"ד סי' ש"ך וכן כתבו התוס' בע"ג דף ע"א ד"ה רב אשי וכו' יע"ש וכן כתב המרדכי בר"פ השוכר משם ר"י יע"ש וצריך טעם דלמה הוצרכו להחמיר להצריך משיכה ודמים בהיות דאפשר במשיכה לבד לכ"ע דפלוגתייהו דהני רבותא אינו אלא במכר אבל במתנה לכ"ע קונה במשיכה דאם לא במה יקנה וכמ"ש התוס' שם בפרק השוכר בד"ה פרדשני וכו' וז"ל ואומר ר"י דאפילו למ"ד משיכה אינה קונה ה"מ כגון דאיכא כספא אבל במציאה ומתנה דליכא כספא כ"ע מודו דקנו במשיכה או בהגבהה עכ"ל וכן כתבו עוד שם דף פ"ב ע"א ד"ה ומאי לא ניתן להישבון וכו' יע"ש וכן כתב רבינו הרמב"ן בפ' הזהב הביא דבריו הרב בספר א"ז דלר"י דדבר תורה מעות [קונות[ במתנה דליכא מעות קונה במשיכה וא"כ ה"ה לר"ל לענין עובד כוכבים דאף דלדעת רש"י קי"ל כיותיה ודוקא בכסף היינו במכר אבל במתנה קונה במשיכה וא"כ הא איכא תקנה לפטור מן הבכורה כשיתן הישראל הבהמה לעובד כוכבים במתנה וזוכה בה במשיכה לבד ולמה צריך בדרך מכר כדי להצריך תרתי בהיות דאפשר במשיכה בלבד ובשלמא להרא"ש והטור י"ל דלא ס"ל הכי אלא כמ"ש הריטב"א בחי' לע"ג דס"ל דכמחלוקת לענין מכר כן מחלוקת לענין מתנה ומייתי ראיה מהא דפשיט הש"ס שם דמשיכה קונה מהא דר"י דבן נח נהרג על פחות משוה פרוטה יע"ש אבל להתוספות והמרדכי שכתבו משם ר"י דצריך משיכה ומעות ק"ק דהא ר"י עצמו הוא דאמר דבמתנה דליכא כספא לכ"ע קונה במשיכה וא"כ יתננו לו במתנה וסגי במשיכה:

וראיתי בס' בני יעקב בתשובה שהביא בשם מהר"ר יעקב ן' פורנה וז"ל שכתב שם אך את זה ראיתי קשה ולכאורה לא מצאתי תשובה נצחת והיא דהנה ידוע דספק ספיקא בפלוגתא דרבוותא שפיר מקרי ס"ס וא"כ בהך דינא דבכור למה החמירו להצריך משיכה וכסף ולא התירו בנתינת המעות לבד מטעם ס"ס ספק שמא הלכתא כר"ל דהכי פסק רש"י וא"כ העובד כוכבים קונה בכסף ואם תמצא לומר הלכה כר"י כדעת ר"ת ובכן העובד כוכבים קונה במשיכה לבד שמא הלכתא כהרמב"ם ודעימיה דס"ל דאפילו לר"י עובד כוכבים קונה בכסף או במשיכה יעו"ש באורך:

וראיתי להרב בני יעקב שם בתשובה על דברי הרב הנזכר בסוף תשובתו השיב ע"ז וז"ל ולדידי ב' תשובות בדבר חדא מ"ש התוספות בסוגיית פתח פתוח דכולה חד ספיקא דשם אונס חד הוא והכי נמי הכא לא נפקא לן מינה אלא דמעות בעובד כוכבים קונות וכן אם נאמר דטעמא משום דקי"ל כר"ל וכן אם נאמר דטעמא משום דר"י מודה בעובד כוכבים סוף סוף מה שאנו לומדים אינו אלא דמעות קונות מה לי הכא ומה לי הכא וכה"ג לא מקרי ספק ספיקא עכ"ל ולע"ד אין ישוב זה נכון דהרי כתב הפרי חדש בכללי הספק ספיקא סימן י"ב דמתבאר מדברי פסקי מהרא"י בסי' ק"ל דלא מבעיא ליה כשהספק האחד מוסיף על חבירו בהיתר דמתקרי ס"ס ולא הוי שם אחד אלא אפילו שלא יש שינוי בין ב' הספיקות אלא תוספת דמציאות כגון ההיא שילדה זכר ונקבה דלספקא קמא דשמא ילדה כבר אלו הגדיים שניהם פשוטים ואידך ספיקא דשמא הנקבה ילדה תחלה הרי הוסיף שלא קדם שום וולד לנקבה זאת ומקרי ספק ספיקא אפילו בכה"ג יע"ש ואם כן הכא נמי אף דלא נפקא מינה בב' הספיקות אלא דמעות קונות וליכא שום תוספת חידוש בדין קנין המעות בין ב' הספיקות מכל מקום הא איכא תוספת בספק הב' לענין אחר דלספק הא' שמא הלכה כר"ל אין מציאות קנין לעובד כוכבים אלא בכסף אבל לפי ספק הב' דשמא הלכה כהרמב"ם מוסיף עוד דהעובד כוכבים יש לו קנין בכסף ובמשיכה מה שאין כן בספק הא' ובכה"ג אף דלענין קנין מעות לא נפקא מינה כלל חשיב ספק ספיקא לדעת מהרא"י וגדולה מזאת דסברת מהרא"י יש ללמוד מדברי הרא"ש בפרק קמא דמכילתין גבי מתניתין דב' חמורות שלא בכרו וילדו ב' זכרים ונקבה דאמרינן במתניתין דנותן טלה א' לכהן וכתב הרא"ש דעל הזכר הב' מפריש והוא לעצמו דאף על גב דאיכא ספק ספיקא דשמא ב' הזכרים נולדו מחמורה אחת דבהכי האחד ודאי פשוט ואם תמצא לומר דהאחת ילדה זכר ונקבה שמא הנקבה ילדה תחלה מכל מקום כיון דאפשר בתקנתא דהפרשת טלה לא מקילינן בספק ספיקא יע"ש ובספק ספקא זה לא נפקא מיניה אלא דהאחד אינו בכור דבין אם נאמר שהב' זכרים נולדו תאומים ובין אם נאמר שהאחד נולד עם הנקבה סוף סוף מה שאנו לומדים הוא שהאחד מהם הוא פשוט ולא פטר את הרחם ואם כן כס"ס דשם אחד הוא ועל כרחך צריך לומר דכיון דאיכא קצת שינוי במציאות בין ב' הספיקות חשיב ס"ס והכא איכא קצת שינוי דלספק הא' דנולדו תאומים הרי הזכר הב' אינו אפי' ראשון לזכרים אבל בספק הב' שנולד עם הנקבה הרי הזכר אף דלא הוי בכור דפטר רחם דהנקבה ילדה תחלה מ"מ הוא בכור וראשון לזכרים שקודם ממנו לא נולד זכר ואף דלא נ"מ כלל מ"מ כיון דאיכא קצת שינוי דמציאות הוי ס"ס כ"ש בנדון דידן דאיכא נפקותא לענין דינא בענין קנין העובד כוכבים עצמו דהספק הא' מוסיף לו קנין אחר דאפי' במשיכה קונה דפשיטא דאף דבגוף קנין מעות אינו מוסיף כלום הוי ס"ס גם מ"ש הרב בני יעקב לסתור ס"ס זה מטעם דהמתבונן היטב יראה בעיניו דהספק האחרון סותר לראשון וכו' יעו"ש לע"ד אינו סתירה דלמאי דקי"ל דלא בעינן ס"ס מתהפך כמו שהעלה הפר"ח וכמו שהביא דברי מהר"י ן' פורנה ע"ז א"כ י"ל דאף דבצד א' נראה כסותר מ"מ י"ל הס"ס לצד האחר שאינו סותר הראשון דהיינו ספק אם הלכה כהרמב"ם דאפי' לר"י בין משיכה ובין מעות קונות ואת"ל דאין הלכה כרמב"ם אלא כמ"ד דלר"י אינו קונה אלא במשיכה שמא אין הלכה כר"י אלא כר"ל ולר"ל עובד כוכבים קונה בכסף ובכה"ג אינו סותר כלל:

ואולם לעד"נ דה"ט דלא התירו הראשונים במעות בלבד מטעם ס"ס דהא כבר נודע דרוב הפוסקים עלו בהסכמה דאין מוציאין ממון מיד המוחזק מס"ס דאפילו מהריב"ל שכתבנו לעיל שכתב דבס"ס מוציאין מיד המוחזק איהו גופיה כתב להיפך בכמה מקומות מטעם דס"ס הוא מטעם רוב וכיון דלא אזלינן בממון בתר רובא להוציא מיד המוחזק ה"ה בס"ס כמו שהביא כל הדעות הרב כנה"ג בכללי הקי"ל אות י' יע"ש וא"כ אם נתן העובד כוכבים מעות בעד בהמת ישראל ואנו באים לדון לענין דררא דממונא דהישראל רוצה לחזור בו והעובד כוכבים רוצה לזכות בקניינו מכח קנין מעות שורת הדין נותן דאינו יכול להוציא מיד המוחזק דאע"ג דאיכא ס"ס דפלוגתא דרבוותא ע"ד האמור אין מוציאין מיד המוחזק בס"ס וכיון דלענין דררא דממונא אזלינן בתר חזקת ממון הרי מן הדין בהמה זאת שאנו דנין עליה לענין בכור של ישראל היא ופטר רחם בישראל קרינן בה כיון דאין העובד כוכבים יכול להוציא מיד ישראל מן הדין ואיך אפשר שנאמר