מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה לג

ההוא ואם אנו אומרים דאינה מקודשת כלל חוזרים דמי החוב לבעליהם דאדעתא דקדושין נתן לה וכל כה"ג דנעקר עיקר תקנתם שאמרו שזכתה ולא כן הוא שלא זכתה כיון דאינה מקודשת החמירו חז"ל שתהיה מקודשת כדי שתזכה האשה בחוב ותתקיים תקנתם משא"כ הכא לענין בכור דאם נאמר דלא הוי בכור כיון דלא הוי פטר רחם בישראל מן התורה לא מפני זה נעקר תקנתם דקנין הישראל שתקנו דקנה במקומו עומד דלענין דררא דממונא אין העובד כוכבים יכול לחזור בו אלא דלענין קדושת בכור אוקמוהו אדין תורה וכן יש ללמוד ממ"ש התוס' כיוצא לזה בפ' כל שעה דף ל"ח ע"א ד"ה אבל חלתו וכו' שכתבו וז"ל זו הסוגייא כמאן דאמר מחיצה לקלוט דאורייתא דאי מדרבנן יש לה היתר מושבות דאי יצאה חוץ למחיצה נפדת אפילו טהורה פ"כ הרי דס"ל להתוס' דאף דמדרבנן אין לה היתר מושבות כל דמן התורה יש לה היתר מושבות לא החמירו חז"ל מפני תקנתם דמחיצה לקלוט. לפסול מצה של חלה ושל מעשר שני בירושלים כיון דאם לא יחמירו לפסול אינו סותר תקנתם ואוקמיה אדין תורה ואע"ג דלפי תירוץ הב' שם שכתבו וז"ל אי נמי כיון דמדרבנן אין לה פדייה לא חשיב נאכל בכל מושבות נראה דס"ל איפכא מ"מ לפי תי' הראשון הכי ס"ל וה"ה הכא גבי בכור דס"ל הכי:

הן אמת דלתירוץ הראשון שכתבו התוס' בפ' כל שעה קשה דהא אמרי' התם בפ' כל שעה דף ל"ט ע"ב בעי רמי בר חמא מהו שיצא אדם ידי חובתו במרור של מעשר שני בירושלים אליבא דר"ע לא תיבעי לך וכו' כי תבעי לך אליבא דר"י הגלילי מאי במצה דאורייתא הוא דלא נפיק במרור דרבנן נפיק וכו' ומסיק אמר רבא מסתברא מצה ומרור ופרש"י מצה ומרור הוקשו יחד וכי היכי דמצה יש עליה שם מעשר שני ולא נפיק [ביה[ אף מרור נמי שיש עליה שם מעשר שני לא נפיק ביה ע"כ הרי מפורש דאע"ג דמרור של מעשר שני מעשר ירק הוא מדרבנן ומדאורייתא אין לה היתר מושבות עכ''ז החמירו חז''ל דאענו יוצא במרור מעשר כיון דמדרבנן אין לו היתר מושבות כל זה כתבתי להבין דברי התוס' אשר לפנינו אבל ראיתי דקונה ליה ישראל בכסף כדאמרי' לעיל דהא אמרי' דאין זה ק"ו דאיכא למיפרך ישראל להתוס' חיצוניות כ"י שכתבו וז"ל ואומר ר"י דהוה ס"ד דקנה מספק והכהן לא יוכל להוציא מידו הבכור מטעם ספק קמ"ל דחייב בבכורה ודאי שהקנין קנין גמור ולהכי תנא נמי בתר הכי ואע"ג שלא משך קנה ופטורה מן הבכורה עכ"ל ובדברי התוס' חיצוניות שלא כתבו אלא דהוה סלקא דעתיה דקנה מספק ולא כתבו נמי דהוה ס"ד דקנה מדרבנן אין לישב דבריהם על דרך האמור בתוס' שלנו והדבר תימא דבשלמא ברישא דישראל שנתן לעובד כוכבים יש ליישב ע"ד האמור מטעם דאין לעובד כוכבים חזקת ממון אבל בסיפא דעובד כוכבים שנתן לישראל דיש לו חזקת ממון איך אפשר לומר דקנה העובד כוכבים מספק ויש ליישב דהתוספות ס"ל דבס"ס מפקינן מיד המוחזק וכמ"ש מהריב"ל בחלק ג' סימן ל"ג והביא ראיה מדברי התוס' בפ"ק דכתובות ד"ט ע"ב ד"ה אי למיתב לה כתובה וכו' דכתבו שם דאמאי מפסדת כתובתה כיון דאיכא ס"ס באומר פתח פתות מצאתי ספק שמא אינו בקי בפ"פ ואת"ל בקי ספק באונס ספק ברצון דמתבאר מדבריהם דבס"ס מפקינן מיד המוחזק יעו"ש והכא י"ל דמ"ש התוס' דהוה ס"ד דקנה מספק הוא משום דאיכא ס"ס דמעיקרא מספקא לן אי ישראל ועובד כוכבים קונה זה מזה במעות דאו קנה מיד עמיתך כתיב ודרשינן מיד עמיתך במשיכה ועובד כוכבים בכסף או לא דרשינן הכי אלא הכי דרשינן ישראל במשיכה ועובד כוכבים עד דאיכא תרתי כסף ומשיכה כאשר צדד הש"ס לקמן דאיכא צד לומר הכי דנמצא דאיכא ספק שמא קנה בכסף לחוד ואת"ל דלא קנה עד שימשוך דבעינן תרתי אפשר דאם משך אח"כ קונה משעת נתינת המעות דמאי דבעינן תרתי קנינים כסף ומשיכה חשיב כתנאי כאומר קנה בכסף ע"מ שתמשוך דבכה"ג קנה למפרע משעת נתינת הכסף וכיוצא לזה יש ללמוד מדברי' הריטב"א בפ"ק דקדושין דאמרינן דבמקום שכותבין את השטר לא קנה בכסף עד שיכתוב את השטר דאע"ג דהר"ן ז"ל שם כתב דבשטרי קנין אינו קונה אלא בשעת השטר ולא משעה ראשונה בנתינת הכסף וטעמא דמלתא משום דכל שיש לפניו ב' קניות אין דעתו לקנות אלא בקנין שהוא יותר מועיל והשטר מועיל יותר מכסף שמועיל לקנין ומועיל לראיה יעו"ש מ"מ מדברי הריטב"א בחי' שם אינו נראה כן שכתב וז"ל וכ"ת במקום שכותבין את השטר ל"ל לקנות בכסף ליקני בשטר ואפשר לומר דנ"מ לקנות משעת נתינת הכסף דהו"ל כאומר קנה בכסף ע"מ שתכתוב את השטר ולכשתמצא לומר שלא קנה אפי' בכסף אלא מכתיבת השטר ואילך נ"מ במקום שכותבין שטרי ראיה דלא קני בשטר וקני בכסף עכ"ל נראה מדבריו דבשטרי קנין ספוקי מספקא ליה להריטב"א אי חשיב כאומר ע"מ שתכתוב את השטר וקונה למפרע משעה ראשונה ולע"ד מדברי הריטב"א בפ"ק דגיטין גבי מתניתין דכל השטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים כשרים ופריך הש"ס קא פסיק ותני ל"ש שטרי מכר וכו' בשלמא מכר מכי יהיב זוזי קמייהו הוא דקנה ושטרא ראיה בעלמא הוא נראה דפשיט ליה דאפי' בשטרי קנין קונה למפרע שכתב שם וז"ל ואע"ג דקי"ל דבמקום שכותבין את השטר לא קנה עד שיכתוב את השטר לאו למימרא דבשטר קני אלא דלא סמכי דעתייהו עד שכתב שטרא וכי כתב שטרא קנה למפרע במעות שנתן עכ"ל מבואר מדבריו דאפי' בשטרי קנין קונה למפרע משעה ראשונה דאל"כ אכתי קשה דבמקום שכותבין שטר קנין שאינו קונה אלא ע"י השטר אמאי קונה וכן יש לדקדק ממ"ש עוד בס"ד שם וז"ל ומיהו ה"ה דלפעמים במכר השטר לקניה ובמתנה לראיה וכגון שקנה קרקע ממנו ומעות הלואה גביה דהשתא במעות לא קנה השטרא לאו לראיה אלא לקנות בו וכו' עכ"ל ואם איתא אמאי לא אשכח גוונא דלהוי השטר לקנייה במכר אלא כי אם בבא לקנות במלוה הא משכחת במקום שכותבין שטר קנין דכה"ג תולה קנייתו דוקא בשטר:

אשר עפי"ז אגב אורחין י"ל על הר"ן ז"ל שכתב שם כדברי הריטב"א דמשכחת לה במכר דליהוי השטר קניה בבא לקנות במלוה יע"ש ולפי שיטתיה דס"ל דבשטרי קנין תולה קנייתו בשטר דוקא אמאי לא קאמר דמשכחת לה כה"ג דבמקום שכותבין שטר קנין אין דעתו לקנות כי אם בשטר והשטר פסול:

איך שיהיה למדנו מזה דלדעת הריטב"א בקדושין ספוקי מספקא ליה אי קונה משעה ראשונה ובגיטין פשיטא ליה דקונה משעה ראשונה וכמו כן יש לצדד אם נאמר דבעינן תרתי בעובד כוכבים כסף ומשיכה די"ל דאינו תולה קנייתו עד שימשוך כי אם קונה משעת נתינת הכסף דענין המשיכה הוא בדרך תנאי וכל שמשך זוכה משעת נתינת מעות וי"ל דהכא גבי קנין משיכה ספוקי מספקא ליה אי זוכה למפרע או לא כאשר נסתפק הריטב"א לענין שטר וא"כ נמצא דאיכא ס"ס אי זוכה משעת נתינת המעות ספק שמא מעיקרא מאי דממעט קרא דלעמיתך הוא שלא יקנה במשיכה אלא בכסף בלחוד דא"כ הוא פשיטא דקנה משעה ראשונה ואת"ל דקרא ממעט דאינו קונה במשיכה לחודה אלא דבעינן תרתי ספק שמא אפי' בעינן תרתי אינו תולה קנייתו במשיכה אלא בדרך תנאי הוא וזוכה משעת נתינת המעות וכיון דאיכא ס"ס זוכה הלוקח משעת נתינת המעות כל שמשך אח"כ דכל דאיכא ס"ס לא אמרי' העמד הממון על חזקתו ומאי דאמרי' הכא קנה בין עובד כוכבים מישראל או ישראל מעובד כוכבים י"ל דאשמועינן דקונה משעת נתינת המעות כל שלבסוף משכו אבל לעולם דאינם קונים בכסף בלבד וע"כ איצטריך לאשמועינן פטור וחיוב דבכורה ללמדנו דאינו כן אלא קונים בכסף קנין גמור בלא שום משיכה כלל ונ"מ דאם נתן מעות ונולד הבכור קודם שימשוך אם ישראל נתן לעובד כוכבים יכול הישראל להפקיע קדושת הבכור במה שלא יקיים תנאי המשיכה ולא ימשוך דיכול לחזור בו דכל עוד שלא משך אי בעינן תרתי יכול לחזור ולא יהיה לו חיוב ליתן לכהן דאע"ג דבלא משיכה נמי אכתי איכא חד ספיקא שמא קנה בנתינת הכסף לחוד מ"מ אין הכהן יכול להוציא מידו מספק ועוד דאפי' יקיים הישראל תנאי המשיכה ויקנה למפרע מס"ס דמוציאין מיד המוחזק מס"ס מ"מ כיון דהקנין הוא מס"ס אין הכהן יכול להוציא מידו מטעם ס"ס דאפי' למ"ד דמוציאין מיד המוחזק מס"ס מ"מ לגבי הכהן דהוה ממון שאין לו תובעים אין מוציאין מיד הישראל אפי' בכמה ספיקות וכמ"ש הרב משנה למלך בפ' ד' דבכורות בסוף התשובה דק"ג ע"ב יעו"ש לכן איצטריך לאשמועינן דכל דנתן הכסף שוב אין בידו להפקיע חיוב הבכורה דעל צד הודאי קנה בכסף לחוד וכן בעובד כוכבים שנתן לישראל אצטריך לאשמועינן נמי דפטור מן הבכורה כי היכי דלא נימא דמס"ס הוא דקנה משעה ראשונה והיינו דוקא בדמשך לבסוף אבל אם לא משך לבסוף פקע קניינו של עובד כוכבים משעה ראשונה וכשנולד הבכור ברשות ישראל נולד וחייב בבכורה אלא האמת הוא דאפי' בלא משיכה קונה העובד כוכבים בכסף לחוד וכל שנולד הבכור אחר שנתן הכסף פקע קדושת בכור מעליו ואפי' אם יחזרו שניהם מהקנין ברצון שניהם הוה ליה כחוזר וקונה מהעובד כוכבים דמי וכבר נפקע קדושת בכור מיניה בשעת לידה ושוב אינו חייב:

(יז) ועל מאי דאמרי' בסוגיין אמר אביי בדיניהם שפסקה להם תורה או קנה מיד עמיתך וכו' ופריך הש"ס ואימא מיד עובד כוכבים כלל כלל לא פירש"י וז"ל כלל כלל לא עד שתבא לרשותו של ישראל לא קני עכ"ל מתבאר מדבריו דס"ל דמאי דאמרי' כלל כלל לא היינו דלא קני לא בכסף ולא במשיכה אבל כשיבא ברשותו של ישראל קני מדין חצר דחצירו של אדם קונה לו וק"ק דא"כ מאי משני הש"ס אמרי לא ס"ד ק"ו אם גופו קונה ממונו לא כ"ש ואם איתא מאי ק"ו איכא הא אף דבאלו הקנינים לא קני הא קני ממונו מדין חצר וכל דאיכא מציאות לקנות ממונו ליכא ק"ו דהא הק"ו אינו ללמוד דקונה בכסף מק"ו דגופו מישראל יוכיח דגופיה קין ליה בכסף ממונו במשיכה אלא עיקר הק"ו דאי איפשר שלא יהיה מציאות לקנות ממונו של עובד כוכבים מק"ו מגופו וזה פשוט וכן מתבאר מדברי התוספות חיצוניות כ"י שכתב וז"ל אמרי' ק"ו גופו קונה וכו' וא"ת אמאי לא קאמר כסף דישראל יוכיח דגופו של ישראל קנוי בו ואין ממונו דישראל קנוי בו וה"נ קאמר לעיל וי"ל דאין זה סברא שלא יהיה שום קנין בממונו דעובד כוכבים דלגבי זה אין לומר יוכיח דדוקא לעיל דבעי למילף קנין כסף שיועיל במטלטלין שייך לומר ישראל מישראל יוכיח עכ"ל וע"ק ע"ד רש"י אלו דהא קי"ל דחצר מדין יד אתרבאי ואם משך בידו לא קנה במשיכה ואיך יקנה בחצירו ואפי' אם נאמר דחצר גברא מדין שליחות איתרבי מ"מ השליח לא יש לו כח יותר מן המשלח דאם הלוקח עצמו אינו קונה במשיכה גם השליח כן ולזה י"ל דס"ל לרש"י דהא דאינו קונה הלוקח עצמו במשיכה היינו דמשיכה אין החפץ הנמכר כולו בידו משא"כ בחצירו שכל החפץ נתון בחצירו דכה"ג דחצירו אם הוא בידו כגון חפץ קטן שיכול להיות כולו תוך ידו של לוקח קנה וכיוצא לזה כתב מורי הרב בספר מ"א בלוח הטעיות לישב סברת הרמב"ן שכתב דלר"י דדבר תורה מעות קונות ומשיכה אינה קונה במתנה במה יקנה וכתב דקונה מתנה ע"י חצירו דיש לעורר ע"ד האמור לרש"י וע"כ צריך לישב בדרך האמור יעו"ש ונמצינו למדין לענין הלכה מדברי רש"י דלמ"ד אינו קונה מעובד כוכבים במשיכה על ידי חצירו מיהא קונה בלא נתינת המעות:

עוד אמרי' בשמעתי' דלאמימר דאמר משיכה בעובד כוכבים קונה אי סבר כר"ל דאמר משיכה מפורשת מן התורה לעמיתך למה לי ומשני אמרי לעמיתך אתה מחזיר אונאה ואי אתה מחזיר אונאה לעובד כוכבים ומסיק דאי ס"ל כמ"ד גזילו אסור יכול להיות דס"ל כר"ל אבל אי ס"ל כמ"ד גזילו מותר ע"כ כר"י ס"ל דאי גזילו מותר אונאה מבעיא ואיכא למידק מההיא דאמרי' בר"פ איזהו נשך ד' ס"א ע"א אמר רבא למה לי דכתב לאו ברבית לאו בגזל לאו באונאה ועביד צריכותא דאי נתב רחמנא לאו באונאה לא אתי גזל מיניה דמה לאונאה שכן לא ידע דמחיל תאמר בגזל דידע ואיכא למימר דמייאש ומחיל יע"ש נמצא דיש צד לומר דאונאה חמיר מגזל וא"כ אמאי מסיק הש"ס הכא דאי סבר דגזל העובד כוכבים מותר ע"כ ס"ל כר"י הא אפשר דאפי' יסבור דגזל העובד כוכבים מותר וסבר כר"ל שפיר י"ל דאיצטריך קרא דלעמיתך לומר דאין אתה מחזיר לעובד כוכבים דאף דגזילו מותר הו"א דשאני גזל דידע וא"ל דמייאש ומחיל אבל אונאה דלא ידע ומחיל אפשר דאסור אפי' בעובד כוכבים קמ"ל קרא דלעמיתך לאשמועי' דאינו חייב להחזיר אף דלא ידע ומחיל:

והנני חוזר על דברי רש"י דלעיל שפי' מיד עובד כוכבים כלל כלל לא עד שימשכנו לרשותו של ישראל לא קנה דיש לעמוד עוד דמה יענה למאי דאמרי' לקמן בסיפא בעובד כוכבים שנתן מעות לישראל דקנה ואמרי' נמי בדיניהם שפסקה להם התורה ופריך נמי הכי ואימא עובד כוכבים כלל כלל לא דהתם אי אפשר לפרש כדפירש הכא דלא קני עד שתבא לרשותו של עובד כוכבים דעובד כוכבים אין לו דין קנין חצר דהא אמרי' בפ"ק דב"מ דף י' אמר ר"ל קטנה אין לה חצר ור"י אמר יש לה חצר ומסקינן התם דכ"ע דקטנה יש לה חצר כי פליגי בקטן דר"ל ס"ל דחצר דגברא מדין שליחות אתרבאי וקטן דאין לו שליחות אין לו חצר ור"י ס"ל דחצר דגברא נמי מדין יד איתרבאי וקטן נמי יש לו חצר ואי בעית אימא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דמר מיירי בקטן ומר מיירי בקטנה ונמצא דבין ללישנא קמא ובין ללישנא בתרא לר"ל דס"ל דאין חצר לקטן ס"ל דחצר מדין שליחות איתרבאי ולדידיה פשיטא דאין חצר לעובד כוכבים דאפילו ללישנא קמא לר"ל הכי הוה ומה גם דקי"ל כלישנא בתרא דלכ"ע חצר מדין שליחות איתרבאי כמ"ש הרי"ף והרא"ש שם והר"ם בפ"ד מה' זכיה יעו"ש וא"כ פשיטא דהכא מלבד דהאי מימרא דעובד כוכבים שנתן לישראל מימרת ר"ל משמיה דר' אושעיא היא ולר"ל ע"כ ס"ל דחצר מדין שליחות איתרבאי יתר ע"כ דהכי קי"ל וכיון שכן אין קנין חצר לעובד כוכבים ועכצ"ל דמאי דפריך הש"ס ואימא כלל כלל לא הוא כמשמעו דנימא דעובד כוכבים לא יהיה לו שום מציאות קנין בממונו של ישראל וא"כ ה"ה ברישא דישראל שנתן לעובד כוכבים ומי הכניסו לרש"י לפרש הכי דעד שיבא לרשותו של ישראל לא קני ולחדש לנו חידוש כזה דאף דבמשיכה אינו קונה אבל חצר שכל החפץ הוא בתוך החצר קנה דמדין דיד נמי אם הוא חפץ קטן ונכנס הכל בידו קנה כדבר האמור:

והנה הרא"ש ברפ"ק דמכילתין גבי האי דרב מרי בר רחל דהוה מקנה לאודנייהו לעובד כוכבים וכו' כתב דאופן ההקנאה לעובד כוכבים המחוור שבכולם הוא שיקבל פרוטה מן העובד כוכבים ויקנה לו מקום שהבהמה עומדת שם ויקנה לו אוזן הבהמה יעו"ש והביא דבריו הטור בי"ד סי' ש"ך יע"ש מתבאר מדבריו דס"ל דיש דין קנין חצר לעובד כוכבים ומש"ה כתב דיקנה לו המקום וממילא זוכה באוזן הבהמה מדין חצר ויש לתמוה והרי הרא"ש בפ"ק דב"מ פסק כהרי"ף דחצר דגברא מדין שליחות איתרבאי ומש"ה אין חצר לקטן וכמו דאין חצר לקטן כן נמי ה"ה עובד כוכבים דכיון דאין שליחות לעובד כוכבים חצר נמי לית ליה וכבר ראיתי להרב ברכת הזבח בתשובה אחת הובאה בספר נחלת שבעה סימן ל' שכתב על דברי הרא"ש אלו וז''ל ותמיהא לי דהא דחצר קונה הוא מדין שליחות דאי משום יד היה צריך העובד כוכבים להיות עומד סמוך לו דמה יד בסמוכה וכו' וא"כ כיון דמדין שליחות קני החצר ואנן קי"ל דאין שליחות לעובדי כוכבים וא"כ תקנה זו לא ידענא דמנ"ל לומר דחצר של עובד כוכבים קונה ודוחק לומר דעובד כוכבים לעובד כוכבים יש שליחות וא"כ חצר של עובד