מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה לא

דמשעת הפרשה נעשה ממון כהן ומש"ה אי לאו דחדית לן קרא הו"א דאינו חייב באחריות וא"כ י"ל דלעולם דעיקר הדרשה הוא מכפל המלות דפדה תפדה ומה שהביא התנא רישא דיהיה לך הוא לומר דבא הכתוב ללמדנו דאף דגוף הבכור משעה שנולד הוא ממון כהן כדכתיב יהיה לך וא"כ היה אפשר לומר דכל שהפריש הפדיון אינו חייב באחריותו כתב רחמנא פדה תפדה בכפל המלות לחייבו באחריות מיהא ואין לתמוה על דברי הראב"ד שכתב דה"ט דרבנן דפליגי משום דס"ל אך חלק דמשמע דלרבנן נמי מקשי בכור בהמה טמאה לבכור אדם אלא דלדבר זה בלבד לומר דאינו חייב שאחריותו הוא דפליגי ור' אליעזר מטעם דאך חלק וא"כ יקשה דאיך קאמר רבא בשמעתין דלרבנן פודין פטר חמור לאלתר כיון דלא מקשי הא מעוטא דאך חלק לא ממעט אלא דבר אחד לפוטרו מאחריות אבל לפדותו עד ל' יום אמאי לא ילפינן מההיקש די"ל דדברי הראב"ד אמורים לענין הלכה דקי"ל כר"ש דכתבנו לעיל דלרב ששת לכ"ע לא ילפי' מההקש זה לענין זמן הפדיון מכיון דכתיב תפדה תפדה דמשמע מיד כנזכר לעיל:

והנה יש לעמוד בשמעתין בעיקר דין זה אי בעינן ל' יום בפדיון פטר חמור או לא ממה שמתבאר מדברי רש"י גבי מתני' דפ' יש בכור דקתני מת הבן בתוך ל' יום אע"פ שנתן לכהן יחזיר שכתב וז"ל יחזיר דנפל היה ולא מחייב פדיון עד לאחר ל' יום עכ"ל וכתבו התוס' שם בד"ה מת בנו וכו' וז"ל פי' הקונט' משום דנפל הוא ובחנם פי' כן דאפי' קי"ל דכלו לו חדשיו בבן חדש תלה רתמנא עכ"ל וכ"כ עוד רש"י שם בפ' יש בכור דף מ"ח ע"ב גבי ב' נשים שלא בכרו מת אחד מהם בתוך ל' יום וכו' וז"ל הואיל ומת בתוך ל' יום איגלאי מלתא דנפל הוא ושלא כדין שקל עכ"ל וכן כתב רי"ו ז"ל בנתיב א' ח"ג דהטעם הוא משום דהוי נפל יע"ש ובאמת שהוא דבר תימא ואולם נראה דדברי רש"י יש להם שורש גדול מההיא דאמרי' בפי"ט דשבת דף קלה ע"ב תניא רשב"ג אומר כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל שנאמר ופדוייו מבן חדש תפדה ח' ימים בבהמה אינו נפל שנאמר ומיום הח' והלאה ירצה ע"כ הרי דס"ל לרשב"ג דטעמיה דקרא הוא כדי שיצא מכלל נפל וא"כ כל שידענו שכלו לו חדשיו הרי יצא מכלל נפל ופודין אותו אפי' בתוך ל' יום אמנם נראה דהא לא אפשר דא"כ גבי בהמה נמי כל שידענו שכלו לו חדשיו יהא מותר להקריבו אפי' קודם ח' והא ליתא דבהדיא מבואר בפ"ק דר"ה דף ו' דאפי' דקי"ל דכלו לו חדשיו אינו מותר בהקרבה וכבר עמדו התוס' בזה בפ"ג דמנחות דף קל"ז ע"ב ד"ה שומע אני וכו' ובפ"ק דב"ק דף יא ע"ב בד"ה בכור שנטרף וכו' יעו"ש ועכצ"ל לישב סברת רש"י ור"י ז"ל דודאי אזלי ומודו הם ז"ל דבין לענין פדיון ובין לענין קרבן אפי' דידעינן דכלו לו חדשיו גזרת הכתוב דלא מהני בתוך ל' יום ובתוך ח' ימים אבל ס"ל דכיון דחזינן דרשב"ג יליף דל' יום באדם וח' בבהמה איני נפל מקרא דופדויו מבן חדש תפדה ומקרא דיום הח' וגו' ע"כ צ"ל דודאי טעמיה דקרא משום ספק נפל נגע בה דאל"כ היכי יליף רשב"ג מהני קראי דשאני התם דגזרת הכתוב הוא ואינו מטעמא דספק נפל דהא אפי' בדקים לן דכלו חדשיו דינא הכי אלא ע"כ צ"ל דלרשב"ג טעמיה דקרא משום ספק נפל נגע בה אלא שלא רצה הכתוב דנסמוך גבי פדיון וקרבן אידיעת כלו לו חדשיו כיון דידיעה זאת מלתא דלא שכיח כ"כ הוא דכבר כתב רש"י בשבת ד' קלו ע"א דקי"ל שכלי לו חדשיו הוא ע"י שעברו ט' חדשים באדם משעה ששמשה עד שילדתו ולא שמשה כל ימי עיבורה יע"ש וכיון שזה שלא ישמש כל ימי עיבורה לא שכיח כ"כ לא רצה הכתוב שנסמוך על זה וסתם לנו את הדרך וגזר ואמר דבשום אופן כל שלא עברו ל' באדם וח' בבהמה לא יצא מכלל נפל אף באיתרמי דידעינן דכלו לו חדשיו אבל לעולם דמאי דגזר הכתוב מבן חדש ומבן ח' עיקר הטעם הוא כדי שיצא מכלל נפל הוא ולא בא לגזור הכתוב כי אם שלא נסמך על בירור וידיעה אחרת אלא על הימים דמסתמא ל' באדם וח' בבהמה אינו נפל ונראה דאפי' להתוס' ושאר ראשונים שחלקו על רש"י ע"כ צריכין לומר הכי דאל"כ מהיכא יליף רשב"ג הכי מהני קראי כיון דגזרת הכתוב הוא וכיוצא לזה ראיתי להרב משנה למלך בפ"ג מה' איסורי מזבח הלכה ח' דנראה מדבריו שם דלכ"ע יישב הא דרשב"ג דהיכי יליף הכי מהני קראי ע"ד האמור דלעולם מאי דגזר הכתוב כן משום ספק נפל נגעו בה ולא בא לגזור הכתוב אלא שלא נסמוך אלא על הימים יע"ש והנה כי כן י"ל דלסברת רבא בשמעתין דברייתא דקתני דפדיון פטר חמור עד ל' יום הוא אליבא דר"א דמקיש בכור בהמה טמאה לבכור אדם וכן לסברת רב נחמן דס"ל דלמצוה לכתחלה בעינן ל' יום ואפי' לרבנן דע"כ מטעם ההיקש הוא כאמור לעיל דהא כיון דעיקר פדיון הבן מבן חודש משום ספק נפל נגעו בה א"כ אפי' למאן דמקיש בכור בהמה טמאה לבכור אדם מנ"ל ללמוד מההיקש דבעינן ל' יום בפטר חמור הא י"ל דעיקר ההיקש לא בא ללמדנו אלא דפטר חמור נמי אין פודין אותו כי אם עד שיתברר לן דאינו נפל ומגזרת הכתוב דהקישו לבכור אדם שלא נסמוך על בירור וידיעה אחרת כי אם על הימים דאפי' אם נודע לנו שכלו לו חדשיו לא נסמוך על זה אבל לעולם דהאי בדיניה והאי בדיניה דבכור אדם אינו מתברר שאינו נפל כי אם עד ל' יום ובכור בהמה טמאה מתברר שאינו נפל לאחר שעברו עליו ח' ימים כדין בהמה טהורה דיליף רשב"ג מקרא דמיום השמיני והלאה ירצה דמת' ימים והלאה יצא מכלל נפל וה"ה בבהמה טמאה דמנין לנו לחלק בין בהמה טהורה לבהמה טמאה ואם נאמר דיש חילוק בין בהמה טהורה לטמאה דטמאה הוא כדין אדם דאינו יוצא מדין נפל עד ל' יום כמו שיש חילוק ביניהם בענין עיבורם דבהמה גסה טהורה יולדת לט' חדשים ובהמה טמאה יולדת לי"ב חדש כדאמרינן לעיל בפרקין דף ח' ע"ב יע"ש מ"מ אכתי קשה דלרבא אמאי לא משני דשני הברייתות כולהו אתו כרבנן דלא מקשו והברייתא דקתני עד ל' יום מיירי בדלא קים לן דכלו לו חדשיו וספק נפל הוא ומש"ה אין פודין אותו עד שיצא מכלל נפל דהיינו שיעברו ל' יום דאי הוי נפל חשוב כמת כדאמרי' בשבת דף קלו ע"א דמסקינן התם דנפל דינו כמת ממש יעו"ש וכיון דפטר חמור שמת אין לו פדיון כמו כן נפל ואף דאם פדאו בתוך ל' יום ועברו עליו ל' יום דאיגלאי מלתא למפרע דלא היה נפל פדיונו פדוי מ"מ תנא דברייתא אתא לאשמעינן דפדיון פטר חמור בעינן שיצא מכלל נפל כי היכי דלא נטעי לומר דבר פדיון הוא אפי' שלא חי ל' יום דאין הדבר כן וברייתא דקתני דפדיונו לאלתר הוא בפטר חמור דקים לן שכלו לו חדשיו דבכה"ג תיכף ללידתו ראוי לפדיון כיון דלא מקשינן פטר חמור לבכור אדם:

שוב ראיתי להרשב"א בחי' בפ"ק דב"ק גבי הא דבכור שנטרף בתוך ל' יום וכו' שהביא דברי רש"י והקשה עליו בכל מה שכתבו התוס' שם וכתב עוד וז"ל וא"ת א"כ היכי נפקא לן בשבת מהאי קרא דופדוייו מבן חדש תפדה דכל ששהה ל' יום אינו נפל י"ל דודאי אי נפל הוא לא הוה מחייבת תורה לפדותו ומ"מ אפי' קי"ל ביה דאינו נפל אינו בר פדייה דגזרת הכתוב הוא עכ"ל מתבאר מדבריו דלא ס"ל כמ"ש הרב מש"ל כנז"ל דלרשב"ג קרא משום ספק נפל נגע בה אלא לעולם גזרת הכתוב הוא לגמרי וליכא שום טעמא דספק נפל אלא דלרשב"ג מייתי מהאי קרא דכל ששהה ל' יום אינו נפל דודאי אי נפל הוה לא היה מחייבת תורה לפדותו כיון דחשיב כמת וא"כ כפי דברי הרשב"א כל הראשונים שחלקו על רש"י מסתמא הכי ס"ל נמי כסברת רשב"ג ולדידהו לק"מ מהא דשמעתין אפי' אם נאמר דבהמה טמאה דינא כבהמה טהורה דמח' ימים ואילך יצאה מכלל נפל כיון דלדידהו קרא דיפדוייו מבן חודש גזרת הכתוב הוא ולא משום ספק נפל ושפיר י"ל דה"ה בפטר חמור לר"א דמקיש פטר חמור לבכור אדם ואולם לסברת רש"י ור"י קשה ואף לסברת התו' והרשב"א החולקים על רש"י אכתי קשה משמעתין דמשמעתין נראה דלכ"ע אי לא מקשינן פטר חמור לבכור אדם לענין זה פדיון פטר חמור לאלתר כדקתני בברייתא ראשונה דפטר חמור פדיונו לאלתר וכן בברייתא שהביא הש"ס לעיל דף י' דקתני תפדה תפדה מיד דמכלל דתפדה תפדה יליף דפטר חמור פודין אותו מיד בשעה שנולד והדבר קשה דכיון דנפל חשוב כמת ואינו בר פדיון דמהאי טעמא יליף רשב"ג מקרא דופדוייו מבן חודש דודאי איני נפל דאי הוי נפל לא הוה מחייבת תורה לפדותו כמ"ש הרשב"א וא"כ ה"ה בפטר חמור דאי הוי נפל לאו בר פדיון הוא וא"כ היכי קתני דפודין אותו מיד הא ספק נפל הוא עד שיעברו ח' ימים ויצא מכלל נפל דאין לומר דקרא דתפדה תפדה מיד מיירי בדקים לן שכלו לו חדשיו דא"כ מה מייתי רשב"ג מקרא דופדוייו מבן חדש וע"כ צ"ל דאי אפשר לאוקמא אוקימתא דקרא דמיירי באופן זה ולא מיירי בדלא קים לן שכלו לו חדשיו וא"כ ה"ה בקרא דתפדה אין לומר דמיירי בהכי דקרא בכל גוונא מיירי ועוד דאם איתא דלא מיירי אלא בדקים לן שכלו לו חדשיו איך לא נתבאר דבר זה בפוסקים לחלק בהכי ולומר דבלא קי"ל שכלו לו חדשיו אין פודין עד ת' ימים ומסתמיות דבריהם נראה פשוט דאין חילוק כלל וא"כ צריך טעם בדלא קים לן דכלו חדשיו והוי ספק נפל אמאי לא נמתין לפדותו עד ח' ימים דאף דאם פדאו בתוך ח' ימים ואח"כ היה חי עד ח' ימים הוי פדוי למפרע דאיגלאי מלתא למפרע דלא היה נפל בשעת פדיון מ"מ איך קתני סתם תנא דברייתא דפדיונו מיד דמשמע דהוא פדוי מיד אפילו מת אח"כ בתוך ח' ימים ולא איתברר אם היה נפל או לא ומסתמא זוכה הכהן בפדיונו ואמאי כיון דאם היה נפל אינו חייב בפדיון דכמת הוא חשוב א"כ אף את"ל דצריך לפדותו להפקיע איסורו דמשעה שנולד חל עליו איסור הנאה אף דכיון דנולד נפל כנולד מת דמי מ"מ יפריש טלה עליו ויהיה לעצמו כשאר ספק פטר חמור דהמוציא מחבירו עליו הראיה ואיך קתני סתם דנראה דפדיונו לכהן אפילו במת קודם ח' ימים כיון דאם הוי נפל חשוב כמת ואינו בר פדיון דומיא דמת ממש קודם פדיון דמהאי טעמא כתב הרשב"א דהיינו מאי דיליף רשב"ג מקרא דופדוייו מבן חדש וגו' דאי טפי מל' יום עדיין הוי נפל לא היתה התורה מחייבת לפדות כיון דנפל חשיב כמת הרי משעה שנולד כנולד מת דמי וכל שמת בתוך הל' יום אינו חייב בפדיון:

איברא דלדברי הרשב"א אלו י"ל דהא התם בשבת עלה דפריך הש"ס אהא דרשב"ג הא לא שהה ספיקא הוי ממהל היכי ממהלינן ומשני הש"ס וחדית לן דנפל חשוב כמת ומ"מ ממהלינן דאפילו נפל הוא כמחתך בבשר הוא וסברא זאת דחדית לן הש"ס דנפל חשוב כמת קס"ד דאביי לומר התם דתנאי היא דאיכא מ"ד דכחי הוא ואם איתא לסברת הרשב"א דטעמא דקרא לא נגע ולא פגע מטעם נפל אלא דמייתי רשב"ג דע"כ טפי מל' יום אינו ספק נפל דאם איתא דעדיין היי ספק נפל לא היתה התורה מחייבת לפדות א"כ אמאי לא הכריע הש"ס מתוך דברי רשב"ג עצמו דודאי ס"ל לרשב"ג דנפל חשוב כמת דאי ס"ל דדינו כחי אכתי י"ל דאפי' טפי מל' יום הוי ספק נפל אלא דחייבה התורה לפדות מבן חדש מגזרת הכתוב דכיון דגזרת הכתוב הוא ולא קפיד קרא אם יהיה נפל או לא י"ל דלא קפיד שיהיה בן קיימא אלא כל שהוא בן ל' סגי אף דאינו בן קיימא כיון דבשעת הפדיון הוא חי וכחי חשבינן ליה ומדמייתי מהאי קרא ש"מ דס"ל דנפל כמת חשיב וא"כ חשיב כמת תוך למ"ד יום דאינו בר פדיון:

והנה לענין הלכה כתב רבינו ופדיון פ"ח לאלתר ואי אשהי ליה איני עובר עליו וכן כתב הרא"ש בפסקיו ונראה דמדכתבו סתם ואי אשהי ליה אינו עובר ש"מ דס"ל דאפי' אי אשהי ליה טפי משלשים יום אינו עובר וזה דלא כרב ששת דלר"ש מל' יום ואילך עובר וע"כ צ"ל דהם פסקו כתירוצא דרבא דמשני ל"ק הא ר"א והא רבנן וכיון דקי"ל כרבנן דלא מקשינן קי"ל דמצותו לאלתר וס"ל דלרבא אפילו שהה עד אחר ל' יום אינו עובר עליו דכיון דלרבנן לא מקשי לבכור אדם מנין לנו לומר דאם שהה טפי מל' יום עובר דס"ל דשינוייא דרבא באנפי נפשיה הוא דאף דאמרינן אלא אמר רבא אין הכוונה דבא לשנויי מאי דאותביה רמי בר חמא לרב ששת מברייתא דמצותו כל ל' יום לומר דלעולם דמצוה להשהותו קתני אלא דברייתא זאת הוא אליבא דר"א דמקשי אבל לרבנן מצותו לאלתר ומ"מ ברייתא דלעיל דאין בפטר חמור פחות מל' יום אפילו כרבנן אתיא כאוקמתא דר"ש דבא לומר שאינו עובר עליו עד ל' יום דהא ליתא דכיון דכבר נחית רבא לומר דדין זה תלוי בפלוגתא דרבנן ור"א מי הכניסו לדחוק נפשיה לשנויי ברייתא קמייתא כרב ששת בהיות דאפשר לומר דברייתא קמייתא נמי דאין בפטר חמור פחות מל' יום אתיא כר"א ואידך ברייתא דלאלתר אתיא כרבנן אלא ע"כ צ"ל דרבא שנוייא באנפי נפשיה קאמר ולדידיה לרבנן דקי"ל כוותייהו לכתחלה מצותו לאלתר ואפילו שהה ל' יום או יותר אינו עובר ובתוספות חיצוניות כ"י כתבו וז"ל אלא אמר רבא וכו' וצ"ל דרבא לא ס"ל דרב נחמן דאמר מצוה להשהותו דא"כ לא הוצרך לומר הא ר"א הא רבנן דלר"נ ניחא הך ברייתא דמצוה להשהותו ודאי מצינא לפרושי דשינוייא באנפי נפשה קא משני ולא נימא דהא דקתני אין פטר חמור פחות מל' מיירי לומר שאין עובר עליו כרב ששת אלא כר"א ובדיעבד נמי אינו פדוי אם פדאו תוך ל' או למצוה מיהת דמצוה להשהותו דהך דפטר חמור לאלתר כרבנן ובקונטרס פירש לא כר"נ מיתרצא אלא כרב ששת וצ"ע למה לא פירש רש"י דהאי שינוייא באנפי נפשה היא עכ"ל מפורש מדבריהם דהתוס' ס"ל דרבא שנוייא באנפי נפשה קא משני ולא ס"ל לא כרב נחמן ולא כר"ש כמו שכתבנו שהוא דעת רבינו והרא"ש אבל דעת רש"י לפי התוס' ס"ל דרבא לישב דברי ר"ש אתא למאי דמותיב ליה רמי בר חמא ונמצא דרבא ס"ל כוותיה ואם שהה יותר מל' יום עובר וזה נראה שהוא דעת מרן הכ"מ בעד הרמב"ם בפי"ב מהל' בכורים שכתב דפסק כר"ש וע"כ צ"ל דמפרש דברי רבא על דרך פירוש רש"י ז"ל ודו"ק ועל דברי רב ששת כתבו התוס' חיצוניות וז"ל ר"ש אמר לומר שאינו עובר עליו כלומר ודאי גם למצוה מצוה לאלתר כדקתני ברייתא קמייתא והא דקתני אין בפטר חמור פחות מל' לענין דאינו עובר אם מאחר לפדותו עד ל' אבל מכאן ואילך עובר עליו אם אין פודהו או עורפו וצ"ע קצת כיון דמצוה לפדותו לאלתר אלמא לא יליף כלל מפדיון הבן א"כ מנ"ל הא דמל' יום ואילך עובר ומה שיעור הל' יום וצ"ל דמדרבנן היא בעלמא עכ"ל וקצת י"ל בדבריהם דאם איתא דמדרבנן קאמר דעובר אם כן מאי פריך רמי בר חמא מהברייתא דהול"ל או פודהו או עובר הא שפיר י"ל דהאי תנא דברייתא לא משתעי בדרבנן כלל ומדאורייתא קאמר דאו פודה או עורפו דמן התורה אינו עובר וי"ל דאולם אעיקרא דמלתא לע"ד יש לחקור ומהיכא תיתי לומר דעובר אחר הל' יום אפי' בפדיון הבן וכן בפטר חמור אפילו אי יליף מפדיון הבן דהא אמרינן בפרק ר"א דמילה דף קל"ב ע"א עלה דאמר רב אחא בר יעקב אמר קרא שמיני שמיני אפי' בשבת דפריך האי שמיני מבעיא ליה למעוטי שביעי ומשני שביעי מבן ח' ימים נפקא ואכתי מבעי ליה חד למעוטי שביעי וחד למעוטי תשיעי דאי מחד הו"א שביעי הוא דלא מטא זמניה אבל משמיני ואילך זמניה הוא ע"כ הרי מפורש יוצא דבעינן תרי קראי חד למעט פחות משמונה וחד למעט מכאן ואילך לומר דלאו זמניה הוא ומצותו ביום הח' ואי עבר ולא מל בח' עובר על מצותו אלא דעכ"ז חייב למול מכאן ואילך אלא דעבר על מצות מילה בזמנה ומיהו היינו דוקא משום דאיכא קרא יתירה אבל אי לאו קרא יתירה הוה אמינא דמשמיני ואילך זמניה הוא ובכל עת וזמן שימול מקיים מצות מילה בזמנה ואינו עובר כלל וא"כ הכא בפדיון הבן דלא כתיב אלא חד קרא בפרשת קרח ופדויו מבן חדש תפדה אכתי י"ל דלא אתא למעט אלא פחות מל' דלא מטא זמניה אבל מל' ואילך זמניה ובכל עת וזמן שיפדה אחר הל' מקיים מצות פדיון בזמנו ומנין לנו לומר דאם לא פדה מבן חדש עובר הא ליכא קרא יתירא לזה כמו שיש לענין מילה:

הן אמת דממקום אחר יש לדקדק מהאי דמילה מההיא דאמרינן במכילתא בפרשת בא בפסוק בעשור לחדש הזה ויקחו אין לי אלא עשירי שהוא, כשר ללקיחה י"ד מנין אמרת ק"ו ומה עשירי שאינו כשר לשחיטה כשר ללקיחה י"ד שהוא כשר לשחיטה אינו דין שיהא כשר ללקיחה על כרחך דמוכח משם דדוקא משום דאיכא קל וחומר מרבינן י"ד ללקיחה הא אי ליכא קל וחומר לא מרבינן ליה כלל ואמאי הא ליכא אלא חד קרא דבעשור לחדש ונימא דאתא למעט פחות מעשרה אבל מעשרה ואילך זמניה הוא ואינו צריך ק"ו לרבות ולזה י"ל דלא אמרינן הכי גבי מילה אלא משום דשייך לומר דמשמיני ואילך זמניה הוא לעולם דעד שימות זמניה היא למול לא כן הכא גבי לקיחה דכיון דאי אפשר לומר דזמניה הוא לעולם דהא אין לו זמן אלא עד י"ד לא מרבינן טפי מעשרה כיון דאי אפשר לרבות לעולם ומסתמא הוה אמינא דבעשור הוא דוקא ומכאן ואילך לאו זמניה הוא אלא דאכתי ק"ק מההיא דאמרינן במכילתא בפרשה משפטים על פסוק ביום השמיני תתנו לי אין לי אלא שמיני משמיני ולהלן מנין הרי אתה דן נאמר כאן שמיני ונאמר להלן שמיני מה להלן להכשיר בין שמיני ומשמיני ולהלן אף כאן להכשיר בין ח' ומשמיני ולהלן ע"כ הרי הכא דאי מרבינן משמיני ולהלן הוא לעולם דלעולם ראוי להקרבה ועכ"ז אי לאו דגמרי מג"ש הו"א דוקא שמיני ולא משמיני ולהלן: