מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה כה

שהוא ביד ישראל דהוצרכו להביא ראיה ממתניתין הא מלתא דפשיטא הוא דאין פודין ב' פטרי חמורים בשה א' ונראה ודכוונתם לשלול דאי אפשר למימר דמתניתין דפודה וחוזר ופודה הוא בודאין והוא באופן זה דאחר שפדה הפטר חמור ראשון מעלה אותו בדמים ששם את דמי השה כמה שוה ע"מ ליתן דמי השה לכהן וחוזר ופודה פטר חמור אחר באותו השה עצמו וכיוצא לזה אמרינן בפ' הזרוע דף קל"ד ע"ב לענין מתנות דאם אין שם כהן מעלין אותו בדמים ואוכלו מפני הפסד כהן ונותן דמיהם לכהן הבא ראשון כיון דמתנות כהונה אין בהם שום קדושה יע"ש וא"כ בשה דפדיון פטר חמור נמי דאין בו שום קדושה אם אין לישראל כי אם שה אחד ואם יבא לפדות הפ"ח הב' כיון דאין לו שה צריך לפדותו בשיוויו ויש לו פסידא לישראל הוה אמינא דשפיר יכול להעלות אותו בדמים ויחזור ויפדה הב' בשה זה עצמו וע"ז הוצרכו להביא ראיה ממתני' דמדהצריך התנא ב' טלאים ש"מ דלא אפשר בעלה א' על דרך הנזכר וה"ט דהתם במתנות כהונה התירו לעשות כן כשאין שם כהן משום הפסד כהן אבל הכא הוא בידו ליתנו לכהן ויחזור ויקחנו ממנו:

ואולם אכתי קשה דנימא דפירושא דמתני' דפודה בו הרבה פעמים מיירי בודאין אפילו כל זמן שהוא ביד ישראל ולא נתנו לכהן והוא באופן זה דמעלהו בדמים דמיירי באין שם כהן באופן דאם ימתין עד שיבא הכהן יעבור ל' יום וקי"ל כרב ששת דאמר בסוף פרקין דמצותו דפדיון פטר חמור לאלתר ואינו עובר עד ל' יום וכמ"ש הרמב"ם פי"ב מה' בכורים ואפשר דכדי שיעשה המצוה לאלתר כמצותו ושלא יפסיד הישראל לפדותו בשיויו התירו לו להעלותו בדמים לחזור ולפדות פטר חמור אחר כיון דאין בזה שום פסידא לכהן דמה לי שה עצמו ומה לי דמיו ולעיקר מחלוקת רש"י ור"ת אי פודה וחוזר ופודה בספיקות לענ"ד מפורש יוצא מהתוספתא דספ"ק דבכורות הנזכר לעיל דקתני גבי ב' חמורות שלא בכרו דאם ילדו ב' זכרים וב' נקבות ואין ידוע אין כאן לכהן כלום אלא מפריש טלה א' ופודה כל אחד ואחד לעצמו עכ"ל הרי מפורש דבילדו ב' זכרים וב' נקבות דב' הזכרים הם ספקי בכור דשמא כל אחד ילדה זכר ונקבה וקדם הזכר או אפילו את"ל דהאחד ילדה ב' זכרים והאחת ילדה ב' נקבות מ"מ הא אין ידוע איזה מהזכרים נולד ראשון וא"כ צריך להפקיע איסור בכורה משניהם ועם כל זה קתני דמפריש טלה ובאותו סלה לבד פודה כל א' וא' לעצמו ולא הצריך התנא ב' טלאים כמ"ש רש"י ז"ל והוא תימא איך לא הזכירו התוס' תוספתא זאת כלל:

ועוד יש להקשות לדעת רש"י דמאיזה טעם ס"ל דאין פודה וחוזר ופודה בספיקות דאי משום דאף דלענין ממון אין מוציאין מידו מ"מ לענין איסורא חיישינן שמא פטר חמור היה הראשון ונמצא פוטר ומפקיע איסור הפטר חמור שני בממון של כהן שהשה שלו הא ליתא דהא אמרינן בפ"ק דב"מ דף ו' ע"ב דמייתי סייעתא לומר דתקפו כהן מוציאין מידו מהא דהספיקות נכנסין לדיר להתעשר ואי ס"ד תקפו כהן אין מוציאין מידו אמאי נכנסין לדיר להתעשר נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן דמפורש יוצא דאי תקפו כהן אין מוציאין מידו דמהניא ליה תפיסה הא אית ליה דררא דממונא לכהן ומש"ה איכא למיחש לשמא יפטור ממונו בממונו של כהן אבל אי לא מהניא ליה תפיסה ומוציאין מידו לא חשיב אלא ממונו של ישראל לגמרי ולא שייך למיחש לשמא יפטור בממונו של כהן וא"כ הכא בפודה ספק פטר חמור בשה דלכ"ע אפי' לדעת הרמב"ם בפ"ב ובפ' א' דבכורות דס"ל דספק בכור אם תקפו כהן אין מוציאין מידו לענין בכור בהמה טהורה ואפשר דהכי סבירא ליה נמי בבכור בהמ' טמאה דאם תפס הפטר חמור עצמו ופדאו בשה דאין מוציאין אותו מידו מיהו היינו דוקא בתפס הבכור עצמו אבל אם פדה הישראל ספק פטר חמור בשה ותפס הכהן השה פשיטא דמוציאין מידו אפי' לדעת הרמב"ם וכמו שמתבאר מדברי הרשב"א בתשובה ח"א סי' שי"א דכשתפס השה כיון דמעיקרא הא איתחזק השה ביד בעלים ובחזקת בעלים הוא וכשנפל ספק אי יצא מרשותו על ידי פדיון הפטר חמור או לא אמרינן אוקי ממונא בחזקת מאריה קמא משא"כ כשתפס הבכור עצמו דכיון דקדושה הבאה מאליה היא משעה שנולד לא איתחזק ביה ישראל יותר מכהן ולא כהן יותר מישראל דאע"ג דאיתחזק ישראל באם הולד בולד מיהא לא איתחזק יעי"ש וא"כ כיון דלכ"ע אי תפס הכהן שה דפדיון ספק פטר חמור מוציאין מידו א"כ לית ליה לכהן דררא דממונא ולא שייך למיחש לשמא פוטר ומפקיע איסור בממון כהן דכיון דלא מהני ליה תפיסה הרי כממון גמור שלו הוא לכל דבר וא"כ אמאי אינו יכיל לחזור ולפדות בו ספק פטר חמור אחר ואפי' לפי התירוץ אשר תירץ מרן הכ"מ בפ"ב מהל' בכורות ובב"י י"ד סי' שט"ו לדעת הר"ם דלפי תירוצו יוצא דאפשר דלדעת הר"ם אפילו תפס השה אין מוציאין מידו מ"מ עיקר תירוצו הוא באומרו דס"ל להר"ם דסייעתא דר"ח לאו סייעתא היא דכיון דברשות ישראל הוא והמוציא מחבירו ע"ה אע"ג דאם תקפו כהן אין מוציאין מידו לא נפיק מידי מעונו של ישראל ושפיר יכול לפטור עצמו בו יעו"ש א"כ ה"ה הכא דאפי' אם יסבור רש"י כסברת הר"ם אמאי לא יכול לחזור ולפדות דכיון דעכ"פ כל עוד שלא תקפו כהן ממון ישראל הוא דהמע"ה:

עוד יש לדקדק על סברת רש"י דמאי דחק עצמו לפרש מתני' דפודה בו פעמים הרבה כשחזר וקנאו מהכהן או נתנו לו דכגון דא מלתא דפשיטא הוא ולא איצטריך תנא לאשמועינן הא ולמה לא פירש בדבר שאינו כ"כ פשוט וכגון בכהן שירש מבית אבי אמו ישראל פטרי חמורים דשורת הדין דצריך שיפריש הכהן טלה להפקיע איסוריה כיון דחל קדושת בכור ביד הישראל וכן אם ירש ישראל הפטרי חמורים האלו מאבי אמו כהן ממה שירש מאבי אמו ישראל וכמו שמפורש בשמעתין דבכה"ג אשמועינן מתני' דבטלה אחד יכול לפדות את כולם בזה אחר זה כיון שמן הדין הם שלו אע"פ שהם ודאין דבכל פטם ופעם חשוב כאילו נתנו לכהן וחזר ולקחו שכתבו התוס' בשמעתין ד"ה שהיו לו דאפי' רש"י מודה בזה יעו"ש:

וראיתי להרב המפורסם כ"י בר"פ ד"ד שהביא משם תוס' חיצוניות וז"ל לפי' הקונטרס קשה דמאי חידוש הוא כיון שחזר וקנאו ושמא קמ"ל דאינו נתפס בקדושת פטר חמור ויכול לחזור לפדות בו ועוד פי' ר"ת דמיירי הכא בספקי פטרי חמורים וכו' והוי דומיא דשה א' של בן לוי פוטר כמה פטרי חמורים של ישראל דמיירי שלא זו מתחת ידו עכ"ל וי"ל דהא דפדיון פטר חמור אינו נתפס בקדושת פטר חמור הא שמעינן ליה מסיפא דמתני' דהכא דקתני ואם מת נהנין בו וקאי על פדיון פטר חמור שאם אחר שהפרישו מת השה נהנה בו הכהן כאילו הגיע לידו כדאמרינן בגמרא ואם איתא דנתפס בקדושה איך נהנה בו הא ע"כ אם נתפס בקדושה אסור בהנאה כמו הפטר חמור ואיך נהנה בו וא"כ למה איצטריך נמי הא דפודה וחוזר ופודה לדעת רש"י וי"ל דהאי הוה ס"ד דנתפס בקדושת פטר חמור לאו היינו לומר שיהיה דינו כפטר חמור ממש דא"כ מה הנאה יגיע לו לכהן בנתינת השה והוא אחד ממתנות כהונה ועוד מאי דקתני דספק בכור מפריש עלה והוא לעצמו דמה תועלת יש לו במה שיהיה לעצמו אלא הענין הוא דהוה אמינא דנתפס בקדושה ויהיה דין השה כדין בכור בהמה דאפילו נולד בעל מום חל קדושת בכור עליו ליתנו לכהן וליאסר בגיזה ועבודה ואם נולד תם להקריב אמוריו למזבח כמו כן בשה דפודין פטר חמור דאף דפודין בתם ובעל מום דינו כדין הבכור דאסור בגיזה ועבודה אפילו בעל מום ואם הוא תם להקריבו למזבח וא"כ לפי זה יש לו הנאה לכהן כבכור וגם אם מפריש טלה בספק יש לו תועלת במה שיפריש בעל מום דאוכל אותו במומו ואם יפריש תם אם יפול מום בו יאכל במומו באופן דהוה אמינא דכל דין קדושת בכור בהמה טהורה יש לו והנה כי כן היינו יכולים לדחות ולומר דמתני' דאם מת נהנים בו מיירי בבעל מום שמת אבל בתם אין נהנים דהוי כקדשי מזבח שמתו שהם מן הנקברים ואסורים בהנאה:

עוד י"ל בדבריהם דמה שסייעו לסברת ר"ת דבספק מיירי דמסתמא הוי דומיא דשה א' של בן לוי וכו' דמיירי שלא זז מתחת ידו לפ"ד לפי האמור אינו כ"כ סיוע דהא אפשר לפרש מתני' דומיא דשה א' של בן לוי דהיינו בכהן שירש פטרי חמורים מבית אבי אמו ישראל דשה א' פוטר את כולם ומיירי שלא זז השה מתחת ידו כההיא דבן לוי:

עוד ראיתי להרב שהביא משם תוס' חיצוניות במתני' גבי שתי חמורות וילדו ב' זכרים וב' נקבות אין כאן לכהן כלום וז"ל דשמא כל א' ילדה נקבה קודם לזכר ומ"מ מפריש ב' טלאים והם לעצמו דשמא כל אחת ילדה זכר תחלה ולפי' ר"ת דפירש ופודה בו פעמים הרבה דפודה וחוזר ופודה בטלה א' גם הכא לא בעינן אלא עלה אחד אכן רש"י ז"ל דפי' ב' טלאים הולך לשיטתו דפי' לעיל ופודה בו פעמים הרבה אם חזר ולקחו מן הכהן וקשה קצת אמאי לא קתני ב' חמורות של ב' אנשים שלא בכרו וילדו זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום וצ"ע עכ"ל תוס' חיצוניות וכוונתם להקשות דמ"ש ממתני' דפ' יש בכור דף מ"ח ע"ב דקתני במתני' גבי בכור אדם כל ספיקות באיש א' וב' נשים וחזר התנא למיתני כל הספיקות בב' נשים דב' אנשים וא"כ הכא במתני' אף דקתני שורת הדין דכל הספיקות בשתי חמורות של אדם אחר אמאי לא קתני נמי חמורות של ב' אנשים וילדו זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום ואני תמה איך הניחו דבר זה בצ"ע דהא התם בפ' יש בכור אמרינן שם דף מ"ט ע"א תני רב הונא ב' זכרים ונקבה אין כאן לכהן כלום דפריך ותנא דידן כיון דבב' אנשים הוא דמשכחת לה באיש אחד וב' נשים לא משכחת לה לא מתני ליה נמצא כפי זה דלא תני גבי ב' נשים וב' אנשים אלא מאי דשייך בב' נשים דאיש אחד דווקא ואף דקתני זכר ונקבה האבות פטורין ובאיש א' נותן ה' סלעים מ"מ לא קתני דאין לכהן כלום דעכ"פ אם האבות פטורים הבן חייב לפדות את עצמו ואם כן הכא במתני' אי אפשר למתני חמורות של ב' אנשים שילדו זכר ונקבה דאין כאן לכהן כלום דבב' אנשים הוא דמשכחת לה אבל ב' חמורות דאיש אחד לא משכחת לה דחייב ליתן טלה לכהן לא מתני לה:

עוד נלע"ד דאפשר דהכא במתני' לא שייך למתני' ב' חמורות של ב' אנשים דאם ילדו זכר ונקבה דאין לכהן כלום דדוקא גבי בכור אדם דלאו בר חלוקה הוא אינם נותנים לכהן כלום דאזיל הכא קא מדחי ליה וכו' דכל אחד אומר אין הבכור שלי אבל הכא לענין ממון אם ילדו זכר ונקבה כיון דלא נודע למי הזכר ולמי הנקבה ומסתמא יש הפרש דררא דממונא ביניהם דלפעמים הנקבה שוה יותר דמים מהזכר או איפכא וכיון דלענין דררא דממונא דיש ספק ביניהם שורת הדין דיחלוקו ביניהם בין הזכר ובין הנקבה כדין כל ממון המוטל בספק דכל דליכא מוחזק חולקין וכמו שהאריך בזה התרומת הדשן בסי' שנ"ב דמתבאר שם דבספק דמציאות לכולי עלמא כל דליכא חזקה לשום א' יחלוקו יעוין שם וא"כ הכא משעת שנולדו ונולד הספק הרי נעשו שותפין בזכר ובנקבה וכיון דלענין דינא בדררא דממונא אשר ביניהם אין שום אחד מהם יכול לדחות את הכהן לומר לו אין הזכר שלי דהא שותפין הם וכל אחד ואחד לפי דין יש לו חלק בו ונמצא דהבכור משותף ביניהם וחייבים לפדותו בין שניהם דחשיב כפטר חמור של שותפין דחייבין לפדותו בין שניהם דהכא נמי אומר להם הכהן הבכור משותף ביניכם וחייבים אתם ליתן פדיונו ואה"נ דאם נתרצו ביניהם שזה יקח הזכר וזה יקח הנקבה דמי שלקח הזכר יכול לדחות הכהן ולומר של חבירי הוא הזכר והנקרה שלי והחלפתי בזכר ודין לוקח יש לי והפדיון מוטל על בעל הזכר דאינו יכול למכור לו כי אם מה ששוה יותר מזה ומי שלקח הנקבה יכול לומר איפכא דאדרבא חבירו הוא בעל הזכר ועליו מוטל הפדיון ושפיר י"ל זיל הכא קא מדחי ליה אבל כל זמן שלא נתרצו ביניהם באופן זה ונשארו שותפין בשניהם אפשר דאינם יכולים לדחות:

שוב ראיתי דבדין פ"ח בכל גוונא אינם יכולים לדחות לכהן דדוקא גבי בכור אדם דגוף הבכור אינו קדוש ואם רצה ליתן גוף הבכור לכהן אינו יוצא בכך כי אם דוקא בפדיון כמ"ש בפסקי מהרא"י סי' רל"ה יע"ש א"כ נמצא דממון הוא דחייב אבי הבן ובספק כל אחד משניהם דוחה דאין הבכור שלו אבל גבי פטר חמור דגופו קדוש בבכורה ואסור בהנאה קודם פדייתו ואם נתן גוף הפ"ח לכהן יצא בלא פדיון וכדתנן לקמן דף י"ב ע"א נתנו לכהן אין הכהן רשאי לקיימו עד שיפריש שה תחתיו אלא דאמרינן בגמ' שם ע"ב דהרי זה לא יתננו לו אלא א"כ פדאו בפניו יע"ש וזהו דבר תימא על דברי מהרא"י בתשובה הנז' שכתב על השואל דפשיטא ליה דבפ"ח יוצא בנתינת הפ"ח עצמו וז"ל בדותא היא דא דבפ"ח גופיה לא ידענא מהיכן דייקת דיוצא אם נותן הבכור לכהן דלמא צריך לפרות או לערוף וכו' ואיך לא ראה דמשנה שלימה שנינו כדברי השואל באופן דבפ"ח דבר פשוט הוא דיוצא בנתינת הפ"ח עצמו וא"כ בנדון זה דב' חמורים של ב' אנשים וילדו זכר ונקבה דהזכר ודאי בכור הוא מה דחיה שייך בו באמרם כל אחד וא' אין הבכור שלי כיון דעכ"פ ממ"נ יהיה ממי שיהיה הרי הבכור לפנינו ברור ויאמר להם הכהן אני איני שואל מכם שתפדו אותי כדי שתדחו אותי לומר אני איני מחוייב לפדות שאין הבכור שלי אלא תתנו לי הבכור עצמו ואני אפדנו ואם כה יאמרו אית לן זכותא בגוויה לפדותו בשה ונ"מ למאי דביני ביני יאמר להם הכהן תפדו אותו ותנו לי השה ואם אתם דוחים אותו שלא לפדותו תנו לי הבכור עצמו ומ"מ למה אפסיד את זכותי באופן דדברי התוספות חיצוניות תמוהים בעיני:

גמ' ת"ר כיצד אמרו נכנס לדיר להתעשר וכו' יש לעמוד בברייתא זאת דלפי סברת הר"ם בפ"ז מה' בכורות וכן דעת רוב הפוסקים דכהנים ולוים חייבים במעשר בהמה אמאי לא אשכח תנא אופן דנכנס לדיר להתעשר אלא זה הא משכחת לה בכהן שפדה פ"ח של ישראל בשה שלו בין מדעת הבעלים ובין שלא מדעת הבעלים דהא אמרינן לעיל דהפודה פ"ח של חבירו פדיונו פדוי לבעלים וכבר כתבנו לעיל דאפילו למ"ד דפדיון פ"ח המצוה תלייה בבעלים והפודה פודה בשליחות הבעלים נעשה הכהן שליח ישראל אף דליתיה בפ"ח דידיה כיון דאיתיה בפ"ח דירש מאבי אמו ישראל כנזכר לעיל ונראה ודאי דישראל הפודה פ"ח של חבירו ישראל אף דהפ"ח פדוי לבעלים מ"מ טובת הנאה דנתינת השה לכל כהן שירצה הוא לפודה וכדאמרינן בנדרים דף ל"ו דהתורם משלו על של חבירו טובת הנאה שלו יע"ש וא"כ ה"ה הכא דט"ה שלו ונותן השה לכל כהן ובאופן זה שפדאו הכהן בשה שלו זוכה הכהן בו לעצמו כיון דע"ה שלו ובכה"ג משכחת לה שפיר דכיון דלא יצא מרשותו נכנס לדיר להתעשר ביד כהן דלא הוי לקוח עוד י"ל דמשכחת לה בפ"ח דישראל אפילו באופן שבא השה ליד הכהן והוא בפודה פ"ח בשה קטן בתוך ח' ימים ללידתו שהוא מחוסר זמן דקי"ל כרבנן בפרק מעשר בהמה דמחוסר זנין אינו נכנס לדיר להתעשר ואמרינן בפ' הנזכר דף נ"ו ע"א דדין לקוח אינו חל על מחוסר זמן דאם לקחו בעודו מחוסר זמן חייב במעשר בהמה דבשעת עשיה מיעט קרא יעו"ש והא ודאי דלענין פדיון פ"ח לא בעינן שה ראוי להקרבה דחולין הוא ואפי' מחוסר זמן מהני דהא קי"ל דפודין בשה בין גדול בין קטן ולא מצינו חילוק בין קטן שהגיע זמנו לקטן שלא הגיע זמנו דכיון דלאו בשיוויו הוא פודה בעושה מעצמו פודה אותו בכל שהוא שה ובבא לימלך בעינן ברגייא דהיינו תלתא זוזי ומשכחת לה במחוסר זמן דשוה ברגייא ומה גם דלדעת הר"ם דכתבנו לעיל דס"ל להר''ם דבבא לפדות בשה לא בעינן שיעור כלל דאפילו כל שהוא ולא נאמרו שיעורין הללו אלא בבא לפדות בשוויו דלא יתן פחות משיעור כמו שכתבנו לעיל וא"כ בכה"ג אם הפריש שה מחוסר זמן אפילו בא ליד כהן כל שבא לידו בעודו מחוסר זמן משכחת לה דחייב במעשר וע"כ צ"ל דהאי תנא דברייתא ס"ל כר"ש דס"ל דמחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר דלדידיה חל דין לקוח אפילו אם לקחו מח"ז כמו שהתבאר שם בפ' מ"ב דף נ"ו הנזכר:

עוד י"ל דמשכחת לה בבא ליד כהן באופן אחר והוא בכהן שירש נכסי אבי אמו' ישראל ובכלל נכסיו ירש מה שהפריש אבי אמו לפדיון פ"ח ולא הספיק ליתנו ליד כהן עד שמת ובן בתו כהן ירש אותו בכלל כל נכסיו ובכה"ג נמצא דלא בא ליד כהן מתורת מתנות כהונה כי אם מתורת ירושה דלא מיבעיא למ"ד ע"ה ממון דודאי אף דמשעה שהפרישו המוריש לא נשאר לו זכות כי אם ט"ה מ"מ כיון דט"ה ממון הוא נתינה במתנה דיורש יורשה ואפילו אם היא ביד אחרים יכול היורש להוציאה מידו כדי ליתנו לכהן שירצה וה"ה כשהכהן יורש דזוכה בה מתורת ירושה ולא מתורת מתנה דהא בתורת מתנה הוא כשישראל נותן לו בתורת מתנות כהונה ולדעת אחרת מקנה לו אבל הכא אי לאו משום ירושה איך זוכה הכהן כיון דליכא דעת נותן אלא אפילו למ"ר ט"ה אינו ממון וכ' מור"ם בח"מ סי' רע"ו דע"ה אינה ממון ואין היורש יורשה והסמ"ע שם הביא דברי מהר"ם מפדובא ז"ל דכמו שאין היורש יורשה כך אינו יכול ליתנה לאחרים מ"מ כבר כתב הש"ך דהיינו דוקא אם הוא תחת יד אחרים דאינו יכול להוציאם מידם וליתנם לאחרים אבל אם היה תחת ידו יכול ליתנם לאחרים לחלקן למי שירצה והרב מ''א