מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה כג

בעינן שיתרצה בשעת כפרה ומשעת הפרשה חל קדושה עליה מדין זכין לאדם שלא בפניו והא קי"ל דאין שליחות וזכיה לעובד כובבים והא ע"כ מדין זכיה הוא דזכות הוא לו דלא קא חסר ממונא:

וכבר עלה על דעתי לומר דהכא אליבא דר"ש דאמר קדשי עובדי כוכבים אינם עושים תמורה קא מיבעיא לן במקדיש עובד כוכבים ומתכפר ישראל ונאמר דאליבא דר"ש דס"ל דתרומת העובד כוכבים אינה תרומה א"כ י"ל כיון דעיקר דין אין שליחות לעובד כוכבים מתרומה ילפינן לה מאתם גם אתם מה אתם בני ברית וכו' דהיינו דוקא במלתא דליתיה כגון תרומה דליתיה בתרומה דנפשיה אבל במלתא דאיתיה נעשה שליח ולענין קרבן כיון דיכול להקדיש קרבן לעצמו נעשה שליח להקדיש בעד ישראל דהכי אמרינן בפרק האיש מקדש דלר"ש דעובד כוכבים ליתיה בתרומה דנפשיה לא היה צריך קרא למעט עובד כוכבים דסברא הוא דמלתא דליתיה אינו נעשה שלית וא"כ י"ל דאין ללמוד מתרומה דאין שליחות לעובד כוכבים אפילו במילתא דאיתיה דאפשר דלר"ש היינו דוקא כגון תרומה דלתיה בתרומה דנפשיה דבשלמא לרבנן דס"ל דתרומת העובד כוכבים תרומה שכיר יש ללמוד מתרומה דאפילו במלתא דאיתיה אינו נעשה שליח אבל לר"ש לא וכיוצא בזה כתבו התוס' בפרק התקבל דף ס"ד ע"ב ד"ה שאני וכו' שהקשו שם למ"ד דקטן זיכה לאחרים מדאורייתא דהא זכיה מדין שליחות ואין שליחות לקטן ותירצו וי"ל דאין למעט קטן משליחות מקרא דתרומה אלא במלתא דליתיה כגון תרומה דליתיה בתרומה דנפשיה אבל בזכיה כמו שזוכה לעצמו זוכה נמי לאחרים וה"ה די"ל כן לר"ש גבי עובד כוכבים נמי ומש"ה אמרינן הכא דלר"ש שפיר איכא למימר דעובד כוכבים מפריש קרבן בעד ישראל דנעשה שליחו כיון דאיתיה בקרבן דנפשיה:

וראיתי בירושלמי בפרק י"ג דיבמות הלכה ב' דאמרינן התם עובד כוכבים פשיטא לך שהוא מביא מהו שיעשה בהן שליח מאחר שהוא בהן נעשה שליח בהן או מאחר שאינו נעשה שליח לכל הדברים אינו נעשה בהן שליח התיב רבי יודן הרי יש לו טבל דבר תורה ופוטר טבלו דבר תורה והכא אע"פ שהוא בהן אינו נעשה שליח בהן ע"כ ונראה דהכוונה דקאמר דפשיטא שהעובד כוכבים הוא מביא דהיינו שמפריש קרבנותיו נדרים ונדבות כישראל מיהו קא מיבעיא לן מי נעשה שליח להפריש קרבן בשביל ישראל הואיל ואיתיה בהקדש קרבן דנפשיה או דלמא כיון דבכל התורה אין שליחות לעובד כוכבים ה"נ ל"ש ופשיט לה רבי יודן דהא עובד כוכבים תיתיה בתרומה דנפשיה ופוטר את טבלו דבר תורה ואפילו הכי אינו נעשה שליח לתרום בעד ישראל וה"ה גבי קרבן וכן פי' הרב קרבן העדה בביאורו הרי מבואר מדברי הירישלמי דהפרשת קרבן בעד חבירו צריך שליחות ואפ"ה קא מיבעיא לן גבי עובד כוכבים אי מצי מפריש בעד ישראל דאף דאין שליחות לעובד כוכבים במלתא דאיתיה נעשה שליח ואפילו למאי דפשיט ליה היינו למ"ד דעובד כוכבים שתרם תרומתו תרומה אבל שמכיון דאין תרומתו תרומה אה"נ דבמלתא דאיתיה נעשה שליח איברא דהירושלמי הזה הובא בפרק קמא דתרומות גבי מתני' קטן שלא הביא שתי שערות ר"י אומר תרומתו תרומה וכו' והוא בסגנון אחר דלא הוזכר עובד כוכבים כלל אלא דקא מבעיא לן על מופלא סמוך לאיש מהו שיביא קרבן זיבה וכו' מאחר שהוא חובה לא מביא או מאחר שהוא מסמא בהן מביא ואח"כ הביא הלשון הנזכר באופן זה פשיטא לך שהוא מביא מהו שיעשה שליח וכו' ונראה דקאי אבעיא של קטן וכן פירש מהר"ש סירלין ז"ל וז"ל פשיטא לך שהוא מביא כלומר ואת"ל שהוא מביא קרבן זיבה וכו' מהו שיעשה בהן שליח לאחר כיון דקטן לאו בר שליחות הוא ופשיט רבי יודן מתרומה דאף דקטן חייבים על טבלו עתה דאינו פוטר טבלו שלו לר"מ ולר"י וכ"ש שאינו נעשה שליח לתרום לאחרים והכי נמי גבי קרבן זיבתו אפילו הקדיש קרבן זיבתו לעצמו לא קדוש וכ"ש להפריש לאחרים זה הוכן דבריו ומהר"ר אליהו בביאורו פי' דמאי דקאמר הש"ס פשיטא לך שהוא מביא הוא דפשיט לה הש"ס דמביא קרבן זיבה ולא בדרך את"ל קאמר לה והאמת אתו דדוחק ומר דהכוונה בדרך את"ל כמו שפרש מהרש"ם דאין משפט הלשון כן מ"מ נראה דמהרש"ס הוכרח לדחוק עצמו בכך דאל"כ מה מייתי רבי יודן מתרומה לפי הגירסא דמייתי דאינו פוטר את טבלו דבר תורה כר"מ ור"י הא התם שאני דקטן אינו נעשה שליח לתרום הואיל וליתיה בתרומה דנפשיה לא כן הכא גבי קרבן זיבה דכיון דאיתיה בקרבן זיבה דנפשיה דהא פשיטא לן דמביא איתיה בקרבן זיבה דאחר דנעשה שליח להפריש קרבן זיבה לאתר ואולם לע"ד דהגירסא דגרסינן ביבמות היא הגירסא העיקרית וגרסינן עובד כוכבים פשיטא לך שהוא מביא וכו ולא קאי אדלעיל מניה דאם איתא כגירסא דתרומות ופי' הגאונים הנזכרים אין לו מובן כלל דאפילו דקא מבעיא לן בדרך את"ל דקטן מביא קרבן זיבה לעצמו מהו שיביא על אחר מאי קא מבעיא ליה הא אמרינן בפרק אין בין המודר דף ל"ה א"ר הכל צריכין דעת חוץ ממחוסרי כפרה שהרי אדם מביא קרבן על בניו ועל בנותיו הקטנים שנאמר זאת תורת הזב בין גדול בין קטן דנמצא כפי זה דהמפריש קרבן מחוסר כפרה כמו קרבן זיבה וכיוצא בעד חבירו אין צריך דעת חבירו ואם הפרישו בעד חבירו לאו מדין שליחות הוא כיון דיכול להקריב אפילו שלא מדעתו דמהאי טעמא דחי הש"ס למאי דמייתי ממתניתין דמקריב עליו קני זבין וכו' דשלוחי דרחמנא נינהו דמחוסרי כפרה שאני דלאו שליחותיה קא עביד דיכול להקריב שלא מדעתו וא"כ בקטן נמי כיון שהוא מביא לעצמו למה לא יביא על אחר כיון דמחוסרי כפרה לא בעינן שליחות ואף דלאו בר שליחות היא מצי מפריש בעד אחר:

באופן דהיה אפשר לישב האי דהקדיש עובד כוכבים להתכפר ישראל דלר"ש דאית ליה דאין תרומת העובד כוכבים תרומה אה"נ דבמלתא דאיתיה נעשה העובד כוכבים שליח אבל שוב ראיתי דהא ליתא דא"כ הוא דלמ"ד דתרומת עובד כוכבים אינה תרומה יש שליחות לעובד כוכבים במלתא דאיתיה וכיון דאנן קי"ל הכי דתרומת העובד כוכבים אינה תרומה מן התורה וכמ"ש הרמב"ם בפ"ד מה' תרומות יתחייב מזה דיש שליחות לעובד כוכבים במלתא דאיתיה ובפרק איזהו נשך דף ע"א עלה דישראל שלוה מעות מן העובד כוכבים ברבית ובקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר ליה תנם ני ואני אעלה לך אסור ואם העמידו אצל עובד כוכבים מותר ופריך דכיון דאין שליחות לעובד כוכבים ולא מצי ישראל הב' לזכות לעובד כוכבים בדמי החוב דזכיה מדין שליחות א"כ אמאי מותר וטרח הש"ס שם לתרץ הברייתא ואם איתא מאי קושיא נימא דהך ברייתא אתיא כמ"ד דעובד כוכבים ליתיה בתרומה דנפשיה וכיון שכן אין ללמוד מקרא דאתם גם אתם כי אם דאין שליחות לעובד כוכבים במלתא דליתיה כתרומה אבל במלתא דאיתיה כי הא דזכיה דהעובד כוכבים יש לו יד לזכות לעצמו וכיון דאיתיה בזכיה דנפשיה שליחות נמי אית ליה וזוכה לישראל וישראל זוכה לו ומדלא משני הכי ש"מ דלכ"ע אין שליחות לעובד כוכבים אפילו במלתא דאיתיה וע"כ צ"ל דס"ל לש"ס הכי דאפילו למ"ד דליתיה בתרומה דנפשיה ילפינן מקרא דאתם גם אתם דתרומה לכל התורה כולה דאין שליחות לעובד כוכבים אפילו במלתא דאיתיה דהא אמרינן התם בפרק האיש מקדש דבמלתא דליתיה לא צריך קרא למעט שליחות עובד כוכבים דסברא הוא ומסתמא אמרינן דכיון דקרא דאתם גם אתם לא איצטריך לענין תרומה דאמרינן דאתא קרא למעט שליחות עובד כוכבים אפילו במלתא דאיתיה דאם אינו ענין לתרומה תנהו ענין למעט במלתא דאיתיה אלא דקשה לזה דאמאי לא משני התם על מאי דפריך הש"ס ולר"ש דליתיה בתרומה דנפשיה אתם גם אתם למה לי דלר"ש אתא קרא למעט במלתא דאיתיה באם אינו ענין לתרומה ולמה הוצרך לשנויי דאיצטריך דסלקא דעתך אמינא דאמר מר אתם ולא אריסין וכו' אימא ולא שלוחכם נמי קמשמע לן ויש לומר דכל היכא דאפשר למהדר לומר דקרא לגופיה איצטריך אמרינן ומכל מקום הסמיכות דסמיך קרא גם אתם דאי לאתויי שליח לימא קרא גם כן תרימו אתם מאי גם אתם שמע מינה תרתי דבעינן שליח דומיא דאתם דמה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית ואם אינו ענין לתרומה תנהו ענין לדבר דאיתיה ביה דאף על גב דאיתיה ביה אינו נעשה שליח וכבר ראיתי להתוספות בפ"ב דגיטין דף כ"ג ע"ב ד"ה מה אתם דעמדו בזה דלר"ש הא דקי"ל בכל דוכתא דעובד כוכבים לאו בר שליחות לענין זכיה ורבית מנ"ל ותירצו וז"ל וי"ל דמ"מ כיון דדרשינן שליחות מתרומה מגם אתם ומינה ילפי' בעלמא מסתמא דלא מרבינן בעלמא אלא דומיא דאתם עכ"ל ולע"ד אין תירוצם מובן דשליחות דכל התורה לא ילפינן מתרומה אלא מבינייא כנזכר לעיל וא"כ מנ"ל לומר בעלמא דבעינן דומיא דאתם שוב ראיתי להרב עצמות יוסף בפ' הא"מ דף מ"ב שהביא משם המרדכי בר"פ הא"מ שתמה ע"ז והרב שם יישב הענין ע"ד האמור לעיל יעו"ש:

באופן דנמצינו למדין דכל אפייא שווין דאין שליחות וזכיה לעובד כוכבים אפילו במלתא דאיתיה לנפשיה וא"כ הדרא קושיא לדוכתא איך אפשר שיפריש עובד כוכבים קרבן בעד ישראל שוב ראיתי דלק"מ דאפשר לומר דמשכחת לה בשהפריש העובד כוכבים קרבן דמחוסרי כפרה בעד ישראל דכבר כתבנו לעיל דאמרינן הכל צריכין דעת חוץ ממחוסרי כפרה וכיון דאפילו שלא מדעתו מהני כי עשאו מדעתו לא בעינן שליחות ואפילו עובד כוכבים מהני ואע"ג דאין מקבלין מהעובד כוכבים אלא נדרים ונדבות דכל שנידר ונידב מקבלין מידן וכל שאין נידר ונידב אין מקבלין מידן כדתנן בפ"א דשקלים היינו דוקא כשמביאין לעצמם אבל במפריש כדי שיתכפר ישראל מקבלין דהא העובד כוכבים אין קרבנו אלא עולה ואפילו נדר שלמים הוי עולה ובמפריש שלמים שיתכפר ישראל דינו כשלמים וכמו שמפורש במנחות דף ע"ג ע"ב יעו"ש וה"ה במפריש קרבן דמחוסר כפרה בעד ישראל:

והנה לפי האמור לענין פדיון פטר חמור נמי נראה דאם עובד כוכבים פדה פטר חמור של ישראל לדעת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א וכן לדעת הר"ם ז"ל לפי מ"ש המשנה למלך דפשיט ליה בעיין דתורם משלו מהא דפודה פטר חמור של חבירו דלדידהו דס"ל דבעינן שליחות דומיא דתרומה עובד כוכבים לאו בר שליחות הוא ואין פדיונו פדוי ואף דהרב מ"א בה' שלוחין סי' ט"ו העלה דעובד כוכבים שעשה שליח לישראל להשכיר או לקנות בין במעות של ישראל בין במעותיו של עובד כוכבים ועשה שליחותו דקנה העובד כוכבים מטעם דההיא דרבא בעבד כנעני דקבלת רבו גרמה לו דהכא נמי כל דקביל מוכר המעות ממילא מקנהו לאחרים ע"י כסף שלקח ולא בעינן שליחות וזכיה יעו"ש באורך וכן כתב הרב הנזכר בה' זכיה סוף סי' ז' דמטעם זה הפודה בנו של חבירו משלו אין צורך לשליחות וזכיה דכיון דע"י קבלת הכהן הה' סלעים קבלת הכהן גרמה לו ולא בעינן שליחות יעו"ש וה"ה לענין עובד כוכבים לע"ד כבר כתבתי במקום אחר דדברי הרב תמוהים דאיך כתב כן כאילו כ"ע ס"ל הכי דהרואה יראה דלדעת הרי"ף והר"ם סבירא להו דהא דרבא דקבלת רבו גרמה לו לא נאמר אלא אליבא דר"מ אבל לרבנן אפילו בכסף ע"י אחרים הוא מדין זכין לאדם שלא בפניו ודוקא בנתרצה כששמע אבל בע"כ לא דלא אמרינן קבלת רבו גרמה לו וכמו שמתבאר מדברי הר"ן בפ"ק דקדושין שם ומדברי מרן הב"י בי"ד סימן רסז יעו"ש ולדידהו לא שייך לומר דבר זה וא"כ ה"ה לענין פדיון פטר חמיר דלדעת הרי"ף הרמב"ן דס"ל דלרבנן דקי"ל כוותייהו לא אמרינן קבלת רבו גרמה לו אם פדאו עובד כוכבים אין פדיונו פדוי אבל לשאר הפוסקים דסבירא להו דסברת ר"מ דקבלת רבו גרמה לו כ"ע מודו בה אפשר דפדיון העובד כוכבים מהני כיון דקבלת הכהן גרמה לו ואין צריך לשליחות וזכיה אך קשה כפי זה דהרי הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בחי' בפ"ק דקדושין מבואר מדבריהם דלא ס"ל סברת הרי"ף ובכסף ע"י אחרים אפילו בעל כרחו של עבד מטעמא דרבא דקבלת רבו גרמה לו דבהא אפילו רבנן מודו יעו"ש בדבריהם והנה כי כן יקשה לכאורה דאיך כתבו הם דבעיין דהתורם משלו על של חבירו נפשטה מדין הפודה פטר חמור של חבירו כיון דגבי פדיון י"ל דאפילו אם תמצא לומר דחוב הוא לו דניחא ליה למעבד המצוה מ"מ הפודה אינו חב לו דקבלת הכהן גרמה לו כדאמרינן גבי עבד אפילו לר"מ דחוב הוא לי משא"כ בתרומה דעיקר התרומה הוא להפרשה לא נתינתה לכהן שיב ראיתי דהא ליתא דלא שייך דבר זה כי אם בפדיון הבן דאין פדיונו פדוי עד שיבוא ליד כהן והפרשה אינו כלים אבל בפטר חמור דמשעת ההפרשה הרי הוא פדוי ומותר בהנאה דהא קי"ל כרבנן דפליגי אר"א בסוף פרקין כמש"ל א"כ הרי פדיון פטר חמור הוא ממש כדין הפרשת תרומה דמשעת הפרשה חלה שם קדושת תרומה עליה וה"ה בפדיון פטר חמור ולא שייך לומר קבלת כהן גרמה לו וזה פשיט דבהכי ניחא אמאי נקט דין זה ר"ה בפדיון פטר חמור ולא נקט לה בפדיון הבן לומר דהפודה בן חבירו שלא מדעתו פדוי דהתם פשיטא דאפילו נאמר דחוב הוא לו קבלת הכהן גרמה לו ולאו מדין זכין לאדם הוא וא"כ סלקא בידן דאם פדאו עובד כוכבים אינו פדוי לדעת הסוברים דבעינן דעת הבעלים אבל לפי דעת התוס' בפ' מרובה דס"ל דדינו כדין הקדש דאין המצוה תלויה בבעלים וכל הרוצה לפדות פודה אפשר דאפילו עובד כוכבים נמי פדיונו פדוי דאע"ג דלאו בר חיובא הוא וליתיה בדין פדיון פטר חמור מ"מ כיון דבא לפדות פטר חמור של ישראל דבר חיובא הוא פדוי מידי דהוה למפריש קרבנות שאינו חייב בהן העובד כוכבים ולאו בר חיובא הוא בעד שיתכפר בהן ישראל כאמור לעיל:

ועוד נ"מ מהב' סברות הנזכרים לעיל לענין כהן שפדה פטר חמור של ישראל בשה שלו דלמ"ד דהמצוה מוטלת על הבעלים והפודה פודה מדין שליחות י"ל דאם הפודה כהן אינו פדוי דכיון דהכהן פטיר מפטר חמור אינו נעשה שליח לפדות פטר חמור של ישראל דבמלתא דליתיה לנפשיה אינו נעשה שליח דהרי זה דומה למאי דאמרינן בר"פ האיש מקדש דאין העבד נעשה שליח קבלה לקבל גט אשה כיון דליתיה בתורת גיטין וקדושין דאף דעבד כשר לשליחות למלתא דשייך ביה במלתא דליתיה אינו נעשה שליח וה"ה הכא דכיון דהכהן ליתיה בתורת פדיון פשר חמור בשלו אינו נעשה שליח לפדות של ישראל ולמ"ד דאין המצוה מוטלת על הבעלים ולא בעינן שליחות פדיונו פדוי אלא דאפשר דאפילו אי בעינן שליחות יכיל הכהן לפרות דהא איתיה בפדיון עצמו בכהן שנפל לו בירושה פטר חמור מאבי אמו ישראל שצריך שיפדה אותו בשה והשה שלו כדאמרינן לקמן וכיון דשייך קצת בתורת פדיון נעשה שליח:

(ח) איבעיא להו פדיונו פדוי לפודה וכו' ואמרינן בגמרא כי תבעי לך אליבא דר"י דאסר בהנאה להקדש מדמי ליה ורחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו או דלמא כיון דקני ליה למאי דביני ביני לא דמי להקדש וראיתי להרב המפו' כ"י שהביא משם תוספות חיצונית וז"ל וא"ת כל הקדש נמי איכא דביני ביני דהא אמרינן בעלמא דהקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל ומ"מ אחד מצי פריק ליה וי"ל דדוקא בעלים יכולים לחללו על שוה פרוטה ולא אחר עכ"ל ויש לתמוה דהא אמרינן בערכין דף כ"ט ע"א דהא דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל היינו בדיעבד אבל לכתחלה לא יעו"ש וא"כ מאי קשה ליה להתוספות מהקדש הא אע"ג דבהקדש הפודה זוכה בהקדש אפילו אם פדה שוה מנה בפרוטה ולא אמרינן דפדיונו פדוי לבעלים לא דמי פדיון פטר חמור להקדש דבפטר חמור ביד הבעלים לפדותו בשה לכתחלה ולזכות במאי דביני ביני ומש"ה מסתבר לומר דלאו כל כמיניה דפודה להפקיע זכותו משא"כ בהקדש דאין ביד הבעלים לפדותו בפחות משיויו לכתחלה דאסור לעשות כן לכתחלה ואם הפודה עבר על האיסור ופדאו בפחות לא הפסיד לבעלים כלום כיון דאין בידו לכתחלה לפדותו בפחות והפודה שעבר סברא הוא דאיהו זכה בההוא טופיינא ומאי ק"ל וי"ל דאפשר דס"ל להתוספות כדעת הרשב"א והריטב"א הביא דבריהם הרב בס' א"ז עלה דאמרי' בפ' הזהב דף נ"ז ע"א גבי פלוגתא דר"י ור"ל דפליגי בדשמואל וכו' ואב"א כ"ע אית ליה דשמואל והכא בהא קמפלגי מ"ס שחיללו אין לכתחלה לא ומ"ס אפילו לכתחלה וכתבו הם דלמ"ד אפילו לכתחלה כי היכי דלא תקשי דתמיה מלתא דאיך אכשר למשרי למיעבד הכי לכתחלה צ"ל דודאי דבהקדש שכבר בא ליד גזבר ורצו הבעלים לפדותו לכתחלה אינו יכול לחללו פחות משיויו והא דהכא מיירי בהקדש שהוא עדיין ברשות הבעלים ובאים הבעלים לחללו כמו דלענין שאלה יש הפרש דהקדש שבא ליד גזבר אינו יכול לישאל עליו ובהקדש ביד הבעלים יש בו שאלה להוציאו לחולין כן נמי לענין פדיון יכול לחלל פחות משויו יעו"ש והתוס' הכא ס"ל כותייהו וכונת הקושיא דבהקדש