מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה כ

דשותפות העובד כוכבים חייבת בכל הני תרי גווני בין בשותפות בבכור עצמו ובין בשותפות האם והנה כי כן י"ל דלר"י אפי' כשהבכור כולו הוא מישראל אינו חייב בגיזה ועבודה דמסתמא לא פליג ר"י ארבנן מן הקצה אל הקצה דלרבנן אפי' הבכור כולו מישראל כל שיש לעובד כוכבים חלק באם פטור לגמרי אפי' לענין נתינה לכהן ולר"י יהיה דינו כדין בכור לגמרי להקרבה ולענין איסור גיזה ועבודה דאפי' כשהבכור כולו לישראל דשייך לומר דליחול קדושה עליה ס"ל דלענין קדישה אין בו דין קדושת בכור כי אם לענין נתינה לכהן ולזה איצטריכו תרי קראי דקרא דלא תעבוד בבכור שורך בא למעט בשותפין באם דממילא הם שותפין ג"כ בבכור עצמו דבכה"ג מסתברא לומר דלא חייל קדושה כלל בבכור כיון דחלק העובד כוכבים מעורב בו אבל בשותפין באם ולא בבכור דשייך לומר דליחול קדושה נמי ביה כיון דכולו של ישראל לזה איצטריך קרא דלא תעבוד בבכור שורך לומר דאפי' אינם שותפין כי אם באם והבכור כולו הוא שלך פטור מגיזה ועבודה דכל דיד העובד כוכבים באמצע בין בבכור עצמו ובין באם לא חייל קדושת בכור עליו ליאסר בגיזה ועבודה דלא אמרינן בשותפות העובד כוכבים חייב כי אם לעניין נתינה לכהן עוד יש להקשות מהאי דאמרינן בפ"ק דתמורה דף י"א ע"ב בעו מיניה מרבא הקדיש חד אבר מהו בגיזה ובעא למפשטא מהא דתניא לא תגוז בכור צאנך אבל אתה גוזז בשלך ושל אחרים ודחי התם לא נחתא עליה קדושה כלל הכא נחתא עליה קדושה לישנא אחרינא התם אין בידו להקדישו הכא יש בידו להקדישו ע"כ ומתבאר מדברי הרמב"ם בספ"א מה' מעילה דס"ל דבעיין דלא איפשיטא הוא בין בעבודה ובין בגיזה דלא גרס בבעייא מהו בגיזה כגירסת רש"י כי אם גריס מהו סתם והבעיא היא אפילו בעבודה דאע"ג דמכחש אפשר דלא מחייב מדאורייתא אלא במקדיש כולה וכמ"ש מהריק"ו בביאורו כ"י יעו"ש וללישנא בתרא העיקר תלוי אי יש בידו להקדישו כולו או לא והנה כי כן י"ל דאיצטריכו תרי קראי לר"י דאי מחד קרא הוה אמינא דלעולם אף דיש לו חלק לעובד כוכבים בגוף הבכור נחתא ליה קדושה לענין דאסור לישראל לאוכלו בלא מום אלא דלענין גיזה ועבודה התיר הכתוב מטעם דלא חייבה תורה אלא בהקדש כולו ולא מקצתו ולזה איצטריך קרא אחרינא ללמדינו דעיקר טעם היתר גיזה ועבודה הוא משום דלא חייל קדושה ביה כלל ומותר לאוכלה בלא מום דכיין דאייתי לן קרא אחרינא מוקמינן לה בשההקדש וישראל שותפין בו ומאי דקאמר ר"י בקרא תניינא נמי אבל אתה גוזז בשלך ושל אחרים לאו כגוונא דקרא קמא קאמר אלא מיירי בבהמה של שותפין או דישראל עם חבריה או ישראל עם עובד כוכבים ואחד מן השותפין הקדיש חלקו לקדשי מזבח דבכה"ג דאין בידו להקדיש כולה לא אמרינן פשטה קדושה בכולה כדאמרינן בפ"ק דקדושין דף ז ע"א יעו"ש דאם אותה בהמה ילדה בכור לרבנן דס"ל דשותפות העובד כוכבים פוטר כיון דלאו בר חיובא הוא ה"ה בשותפות ההקדש נמי דפוטר כיון דלאו בר חיובא הוא ולר"י חייבת כדין שותפות העובד כוכבים וע"ז חדית לן קרא תניינא דבכה"ג דשותפות הקדש ליתיה באיסור גיזה ועבודה וע"כ צ"ל דה"ט דלר"י לא חייל שום קדושה בחלק הישראל כלל אף לענין איסור ומשו"ה בכה"ג לית ביה איסור גיזה ועבודה כיון דלא נחתא קדושה בכולה דאף דבעיין לא איפשיטא היינו במקדיש אבר דבידו להקדישו כולו אבל בשאין בידו להקדישו כולו כהכא שאין הכל שלו אלא משותף לית ביה איסור גיזה ועבודה דאי חייל קדושה ביה לר"י לענין איסור אכילה בלא מום א"כ אמאי פטר קרא בשותפות הקדש מגיזה ועבודה הא עכשיו שהוקדש חלק ההדיוט נמי בקדושת בכור הרי כולו הקדש קדושת מזבח חציו מדין בכור וחציו מדין הקדש ולמה לא יהיה מוזהר עליו בגיזה ועבודה ועפ"ז יש להקשות על מאי דפריך הש"ס עוד בשמעתין בשלמא לר"י היינו דכתיב צאנך ושורך אטו צאנך אלא לר"ש שורך וצאנך למה לי קשיא ולפי האמור למה מסיק בקושיא לר"ש הא שפיר י"ל דלר"ש אף דס"ל דשותפות העובד כוכבים פוטר ולא איצטריך קרא לגיזה ועבודה בשותפות עובד כוכבים מ"מ איצטריך קרא לאשמועינן לענין גיזה ועבודה דה''א דאיתיה באיסור גיזה ועבודה מפני חלק ההקדש ענין גיזה ועבודה דה"א דאיתיה באיסור גיזה ועבודה מפני חלק ההקדש וקמ"ל רא דכיון דקדושת בכור לא חייל בחלק ההדיוט א"כ לא הוי כולו קדוש ולא חייבה תורה אלא כשהוא הקדש כולו ולא במקצתו כיון דאין ביד המקדיש להקדיש כולו שאינו שלו כאמור ולזה י"ל והוא פשוט דאי לר"ש איצטריך קרא להכי א"כ מנין לו למדרש מהאי קרא אבל אתה עובד בפטר חמור כיון דבלאו הכי הא אצטריך קרא לומר בכור צאנך למעט שותפות הקדש דאין לומר דלמעט פטר חמור נפ"ל מדכתיב צאנך דאי אתא קרא דוקא למעט שותפות הקדש א"כ לימא קרא לא תגוז בכורך דבהכי משמע דדוקא בכורך המיוחד לך ולא להקדש עמך ומדנקט צאנך ש"מ דלמעט פטר חמור אתא קרא דהא ליתא דאי איכא למימר הכי א"כ לר"י נמי אמאי לא ממעט נמי פטר חמור מקרא תניינא מדשני קרא ואמר צאנך ולא אמר בכורך דלמעט שותפות עובד כוכבים די באומר בכורך אלא ע"כ צ"ל דאין ללמוד כן מדנקט קרא צאנך ולא אמר בכורך כיון דגופיה דקרא דצאנך איצטריך למעט שותפות עובד כוכבים וא"כ ה"ה לר"ש:

ונראה דעפי"ז יתיישב מאי דלכאורה קשה דלענין הלכתא דקי"ל כרבי יהודה דפטר חמור אסור בהנאה דסתם לן כוותיה להך לישנא בתרא דאמרינן בגמרא דפלוגתייהו דר"י ור"ש בקראי דלא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך קא מפלגי דאיך מצאנו ידינו ורגלינו לומר דהלכה כר"י מאחר דקי"ל כרבנן דשותפות עובד כוכבים פטור מן הבכורה דלדידהו לענין גיזה ועבודה לא איצטריך קרא וע"כ צ"ל דכי איצטריך קרא דלא תגוז בכור צאנך הוא למעט פטר חמור כר"ש ונראה דאפילו ללישנא דאמרינן בשמעתין דטעמיה דר"י הוא דיש לך דבר שהקפידה תורה בשה ומותר קשה דהא עכ"פ לדידן דקי"ל דשותפות העובד כוכבים פוטרת מה בא למעט קרא דצאנך אם לא למעט פטר חמור ואולם לפי האמור י"ל דלתנא דמתני' דסתם לן תנא כר"י ס"ל דקרא דצאנך איצטריך למעט שותפות הקדש על דרך האמור דאף דחלק ההקדש נחתא ליה קדושה מ"מ כיון דאין כולו קדוש מותר בגיזה ועבודה ולע"ד אפשר להבין בזה בסוגיא דתמורה הנזכר דללישנא אחרינא קאמר התם אין בידו להקדישו הכא בידו להקדישו דאמאי נייד מלישנא קמא שהוא חילוק יותר פשוט דפשיטא דגבי בכור שאני דמעיקרא לא נחתא ליה קדושה לכן נראה דללישנא אחרינא ס"ל דמאי דמייתי הש"ס למפשט בעיון מברייתא דאבל אתה גוזז בשלך ושל אחרים הוא לפי הדרשה שאנו דורשים בו נן בדידן דקי"ל דשותפות העובד כוכבים פוטרת דלדידן ע"כ לא אתא קרא אלא לשותפות הקדש וא"כ לפ"ז לא שייך לדחות כלישנא קמא מטעם דלא נחתא ליה קדושה דהא ליתא דהא בחלק ההקדש כבר חלה עליה קדושה ועם כל זה ממעט קרא מכיון דאינו כולו הקדש וא''כ ה"ה בהקדיש אבר לבד ולזה מחלק באופן אחר דהתם שאני דאף דנחתא ליה קדושה מ"מ אין בידו להקדישו כולו כיון דב' שותפין בו ואינו יכיל להקדיש אלא חלקו בלבד לא כן הכא דבידו להקדישו כולו:

והנה אמרינן בגמרא אמר רבה ומודה ר"ש לאחר עריפה שהוא אסור מאי טעמא גמר עריפה עריפה מעגלה ערופה וכו' ואמרינן עוד וכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מודה ר"ש לאחר עריפה דתניא וערפתי נאמר כאן עריפה וכו' וכן אמר ר"ל מודה ר''ש לאחר עריפה שהוא אסור ורבי יוחנן אמר עדיין הוא מחלוקת וצריך טעם דכיון דקי"ל כר יהודה מאי נפקא מינה במאי דשקלו ושרו כל הני אמוראי אי מודה ר"ש לאחר עריפה כיון דלית הלכתא כוותיה ובכמה דוכתין כתבו הפוסקים לפסק הלכה דמדשקלו וטרו אליבא דפלוני ש''מ דהלכתא כוותיה והכא חזינן דשקלו וטרו טובא לר"ש דלית הלכתא כוותיה וי"ל והוא פשוט דאיכא למידק דכל הני אמוראי שטרחו להביא ראיה דמודה ר"ש לאחר עריפה אמאי לא הביאו ממתני' דסוף תמורה דתמן תנינן ואלו הן הנקברין שור הנסקל ועגלה ערופה ופטר חמור ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה ר''ש אומר חולין שנשחטו בעזרה ישרפו ע"כ דמדפליג ר"ש אחולין בעזרה ש"מ דס"ל דכולהו דקתני ת''ק שהם מן הנקברים גם הוא מודה בהם ואם איתא הא פשר חמור לר''ש מותר בהנאה אלא ע"כ צ"ל דמודה לאחר עריפה ומתני' לאחר עריפה מיירי שוב ראיתי דלק"מ דהא ת"ק קתני בכלל בשר בחלב וע"כ ר"ש לא ס"ל הכי דהא לר"ש בב"ח מותר בהנאה וא"כ ה"ה בפטר חמור דלא נחית ר"ש לאפלוגי את"ק לשנות דעתו אי ס"ל דכל אלו אסורים בהנאה ולא נחית אלא על ענין חולין בעזרה דאינו מן הנקברים:

והנה אמרינן בשמעתין אמר רב נחמן מנא אמינא לה מדתני לוי הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יופסד ממונו וכו' וכתב רש"י וז"ל לפיכך יופסד ממונו יכפוהו ב"ד לעורפו לאחר שלשים יום כדמפרש בפרקא ויאסר בהנאה עד כאן לשונו ולא ידעתי היכן מצא רש"י דמפורש בפירקין דאם שהה ל' יום ולא פדאו בשה דקונסין אותו לעורפו ונראה דכוונת רש"י הוא להא דממתני' לו לכופו ל' יום ע"ז הוא דמפרש בפרקין כדאמרינן בסוף פרקין דלר"נ מצוה להשהותו עד ל' יום ואפילו לרב ששת דס"ל דמצותו לאלתר מ"מ אינו עובר עליו אלא עד ל' יום ומשו"ה לא קנסינן ליה בתוך ל' יום אם לא רצה לפדותו אבל אחר ל' יום אם לא רצה לפדותו כופין אותו לערפו משום קנס דאף דביד ב"ד לכופו בדרך כפיה לפדותו עד שיאמר רוצה אני דהא במצות עשה מכין אותו עד שתצא נפשו כדי שיקיים המצוה ולענין קרבן אמרינן בפרק חזקת דף מ"ח יקריב אותו מלמד שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני יעו"ש מ"מ בדרך קנס אין כופין אותו על הפדיון כי אם לערוף כדי שיופסד ממונו:

תניא תפדה תפדה תפדה מיד תפדה כל שהוא וכו' וכתב רש"י וז"ל תפדה תפדה תרי זמני כתיב ופטר חמור תפדה בשה עכ"ל נראה מדברי רש"י דמדכתיב תרי זמני ופטר חמור תפדה בשה אחד בפרשת בא ואחד בפרשת תשא קא דריש דהאחד מיותר לאשמועינן תפדה כל שהוא וי"ל דהא אמרינן לעיל דף ו' ע"א דלתנא דידן ופטר חמור שני פעמים איצטריך לאשמועינן עד שיהיה היולד חמור והנולד חמור ולר"י הגלילי מבע"ל למעוטי שאר בהמה טמאה מפדיון יע"ש וכיון דלמר כדאית ליה ולמר כדאית ליה איצטריכו הני תרי קראי א"כ איך דריש תנא מתפדה דקרא תניינא כיון דלאו מיותר הוא כיון דאצטריך לדרשא דהיכי לימא קרא פעם ב' לדרשא אם לא דליכתוב ופשר חמור תפדה בשה דאין דרך דלימא קרא ופטר חמור בשה בלבד כיון דאין לו מובן בלא תיבת תפדה ומהתימא על רש"י אמאי לא ניחא ליה לומר דמקרא דפ' קרח קא דריש דכתיב אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה דהאי תפדה הוא מיותר דכבר כתיב ברישא דקרא אך פדה תפדה ומסתמא קאי לבכור האדם ולבכור בהמה טמאה ואמאי הוצרך קרא לחזור ולומר ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה אלא ש"מ דלדרשא קא אתי וכן נראה בספרי בפרשת קרח דעל פסוק זה קא דריש דהכי אמרי' התם תפדה מיד אתה אומר תפדה מיד או אינו אלא לאחר זמן ת"ל ופדוייו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים הנפדה בחמש סלעים נפדה לאחר ל' יום הא מה ת"ל תפדה תפדה מיד עכ"ל:

(ו) רבי יהודה נשיאה הוה ליה ההוא פטר חמור שדריה לקמיה דר' טרפון וכו' הרי אמרו עין יפה בסלע וכו' צריך להבין רבי טרפון כמאן ס"ל אי כרבנן הא ס"ל דמקרא דתפדה ילפינן דאפי' כל שהוא ואי כר"י בר יהודה הא ס"ל דדווקא בסלע וכיון דיליף לה מקרא דכל ערכך בשקל וגו' בדווקא הוא וכל אפיא שוין דדווקא בסלע ומנין לנו לומר דאיכא הני שלשה שיעורין דעין יפה ועין רעה ובינונית ונראה פשוט דר"ט כרבנן ס"ל דקי"ל כוותייהו ובודאי דמן התורה דפדיון פטר חמור אין לו שיעור אלא דמדרבנן נתנו שיעורין הללו כמו שתקנו חז''ל לענין תרומה דמן התורה חטה אחת פוטרת והם נתנו ג' שיעורין עין יפה אחד מארבעים ועין רעה אחד מס' ובינונית אחד מחמשים וה"ה לענין פדיון פטר חמור וכן מתבאר מדברי הסמ"ג עשין קמ"ה דשיעורין הללו הם מדרבנן יעו"ש אלא דצריך להבין לפ"ז דמאי פריך הש"ס למאי דקאמר רבא הלכתא ברגיא וכמה ג' זוזים קשיא הלכתא אהלכתא כיון די"ל דהלכתא דקאמר רבא הוא מתקנת חז"ל והלכתא דפסיק רב נחמן כרבנן הוא לדאורייתא דמן התורה בכל שהוא סגי דלא כר"י בר' יהודה דס"ל דמן התורה נמי בשקל וי"ל דכוונת המקשן לומר דמאחר דמדרבנן יש שעור לא היה מן הראוי דלימא רב נחמן סתם דעכשיו הלכה כרבנן דמשמע דלענין מעשה הכי עבדינן בכל שהוא כיון שתקנו חז"ל שיעור לא נ"מ אי מדאורייתא בכל שהוא דכיון דמדרבנן יש שיעור וע"ז משני הש"ס דמאי דפסיק רב נחמן הכי הוא דנ"מ לעושה מעצמו בכל שהוא דכיון דקי"ל כרבנן דמן התורה בכל שהוא מה שעשה עשוי ופדיונו פדוי אבל אה"נ דבבא להמלך מורין לו השיעורין שתקנו חז"ל אך צריך להבין במאי דפסיק רבא הלכתא ברגיא דהא עיקר ג' שיעורין שאמרו רז"ל לאו במחלוקת שנוי לפסוק הלכתא בחד מן השיעורין דהא חז"ל תקנו ג' שיעורין אלו לעין יפה ורעה ובינונית ומה שייך בזה לפסוק הלכה לומר דלענין הלכה אין חילוק בין עין יפה לרעה ולבינונית דכל הדעות שוין ומשערינן בבינונית דמנין ליה לרבא לומר כן ולדחות תקנת חז"ל שחילקו ביניהם ואמרו ששיעורו של זה לא כשיעורו של זה ובאמת שמדברי רבינו הרמב"ן והרא"ש בפסקיו נראה דלא גרסי הא דאמר רבא הלכתא ברגיא שלא הביאו זה כלל כי אם קשיא הלכתא אהלכתא אבל דברי רבא דאמר הלכתא דעל זה פריך קשיא הלכתא אהלכתא לא הביאו ולפי האמור נראה דגירסא נכונה היא דאיך אפשר שיפסוק רבא הלכתא הכי אלא דצריך להבין דא"כ מאי קשיא הלכתא אהלכתא איכא וצ"ל דכוונת המקשן הוא דמאחר דסברת ר' טרפון ע"כ הלכה היא דהא ר"ט מדרבנן קאמר אבל מדאורייתא ס"ל כרבנן דבכל שהוא ובכן סברת ר"ט אפי' רבנן מודו בה א"כ לענין הלכה הכי קי"ל ואיך פסק ר"נ כרבנן דמשמע דלענין מעשה לכתחלה פודין בכל שהוא ומשני דהוצרך לפסוק כרבנן לאפוקי מדר"י דמן התורה אין לו שיעור ונ"מ בדיעבד כאמור וכן נראה מדברי הרמב"ם בפי"ב מהלכות בכורים דין י"ב דלא גריס הא דרבא שהרי כתב וז"ל בד"א כשהיו דמי פטר חמור מג' זוזים ולמעלה אבל אם היו דמיו פחות מג' זוזים אין פודין אותו אלא בשה או בג' זוזים ועין יפה לא יפחות מסלע ועין רעה בחצי סלע ובינונית בג' זוזים עכ"ל ואם איתא דגריס כגרסתינו דפסק רבא הלכתא ברגיא א"כ איך כתב לענין הלכה הג' שיעורים דעין יפה ורעה ובינונית מאחר דרבא פסק דהלכתא ברגיא אלא ע"כ צ"ל דגירסתו כגרסת רבינו הרמב"ן:

והנה הנראה מדברי הרמב"ם דס"ל דהא דאמרי' עין יפה בסלע רעה בשקל בינונית ברגיא היינו בזמן שבא לפדות במעות בשיוויו דבעין יפה לא יפחות מסלע אפי' שדמי הפטר חמור פחות מסלע וכן על זה הענין בעין רעה לא יפחות מחצי סלע אפי' שהפטר חמור אינו שוה כך וכן נמי בבינונית דכל מדה ומדה מאלי לא יפחות משיעורו אף שאין הפטר חמור שוה כ"כ אבל אם בא לפדות בשה לא בעינן שום שיעור דאפי' כל שהוא סגי אבל דעת רש"י והראב"ד אינו כן דס"ל דבשה נמי נאמרו השיעורים הללו ונראה דדעת הרמב"ם הוא מטעם דאם בבא לפדות בשה נמי נאמרו השיעורים הללו א"כ לעיל דאמרי' במתני' דהמקדש בפטר חמור אינה מקודשת ופריך הש''ס תני לא ר"י ולא ר"ש ומשני אמר רבה בר אבוה אמר רב לעולם ר"י וכיון שאינו שוה אלא שקל וסבר לה כר"י בר' יהודה אמאי הוצרך לאוקמי מתני' דסתם לן תנא כר"י בר יהודה דלא קי"ל כיותיה בהיות שאפשר לאוקמא למתני' כר' טרפון ומיירי מתני' בעין יפה שאינו שוה אלא סלע ובעין רעה שאינו שוה אלא חצי סלע ובבינונית דאינו שוה אלא רגיא דבהני ליכא למימר דתקדש במאי דביני ביני דאע"ג דלרבנן שיעורין הללו דר' טרפון אינו אלא מדרבנן ולכתחלה בבא לימלך אבל בדיעבד מה שעשה עשוי מ"מ י"ל כיון דמדרבנן לכתחלה צריך לפדותו בשה שוה כדמי הפטר חמור הרי אין לה שום הנאה כדי שתתקדש בו