מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה יט

ניחא ההיא דזבחים לפי תירוץ זה דהתם נמי אף דבקרבן זה אין הבשר ראוי להקרבה כי אם האמורים מ"מ בקרבן עולה דכולה לגבוה סלקא הבשר נמי בר הקרבה היא ומשו"ה חשיב מין במינו:

הן אמת דלסברת שמואל דהתם דמוקי לה בשהפכן וכן לר"י דמוקי לה כר"ש עכצ"ל דס"ל מין במינו חוצץ צריך להבין דמה יענו למאי דפריך הש"ס הכא לרבנן דאי כוליה רחם מקדש חציצה הוי וי"ל דלדידהו דוקא הכא לא הוי חציצה כיון דאחיו בר מקדש בבכורה הוא ובהאי לידה גופיה אי לאו דהקדים אחיו לצאת איהו גופיה היה ראוי לצאת קידם ולמקדש בבכורה משא"כ התם דבהאי קרבן גופיה הבשר לאו בר הקרבה הוא כלל ובכה"ג לא חשיב כ"כ מין במינו אף דהבשר ראוי הוא בקרבן אחר להקרבה:

ועוד י"ל דאינהו ס"ל דרבנן ס"ל דמקצת רחם מקדש ולא חיישינן לחציצה והרמב"ם בפי"ט מהל' מעשה קרבנות דין ה' פסק כרב בההיא דהמעלה בחוץ וכתב מרן הכ"מ דפסק כרב לגבי שמואל באיסורי ואע"ג דרבי יוחנן אמר הא מני ר"ש היא לא חייש ליה משום דמוקי מתני' כיחידאה וקרוב הדבר שאף הוא לא אמרה אלא לומר דאפשר לאוקמה מתני' הכי ולא לומר שתהא הלכה כיחידאה עכ"ל ודוחק גדול הוא לומר הכי דאדרבא מדדחיק נפשיה ר"י לאוקמי מתני' כי אם בהכי דמסתמא קתני מתני' ולא מצי לאוקמי בשהפכן וע"כ ס"ל דמין במינו נמי חוצץ לכן נראה לע"ד דהר"ם פסק כרב לגביה דר"י מטעם דרב אשי דהוא בתרא ס"ל בשמעתין דמין במינו אינו חוצץ דלא ס"ל לחלק כמו שחלקו התוס' דשאני התם דמקצת הרחם פנוי דאין טעם כלל בחילוק זה דכיון דאמרינן דכוליה רחם בעינן מה לי מקצת פנוי או ליכא מקצת פנוי וכן נראה שהתוס' עצמם עשו עיקר מתירוץ הב' דיש חילוק בין זכר לנקבה כאמור ולא ס"ל לחלק כמו שחלקנו לומר דשאני התם דבהאי לידה עצמה היה ראוי למקדש בבכורה משא"כ בקרבן ומשו"ה פסק כרב התם כיון דרב אשי דהוא בתראה ס"ל הכי ובפ"ה דיומא ד' נ"ח ע"א קא מבעיא לן הניח מזרק בתוך מזרק וקבל בו את הדם מהו מין במינו חוצץ או אינו חוצץ ומסיק דאינו חוצץ וכן פסק הר"ם בפ"א מה' פסולי המוקדשים דין כ"א והתם נמי ה"ט משום דב' המזרקים ראוים לקבל הדם דשניהם כלי שרת נינהו ובפ' לולב הגזול דף ל"ז ע"ב אמרינן אמר רבא לא לדון איניש לולבא בהושענא וכו' ורבא אמר מין במינו אינו חוצץ וקי"ל כרבא כמ"ש הר"ם בפ"ז מה' סוכה וכיון דבכל הני קי"ל דמין במינו אינו חוצץ משו"ה פסק הר"ם הכא כרב דלא כר"י ושמואל:

והנה כתבו התוס' בשמעתין בד"ה זכר ונקבה וז"ל וא"ת לר"י הגלילי דאמר אפשר לצמצם אי יצאו ב' בבת אחת אין הזכר קדוש לפי מה שפירשו לעיל נקבה חוצצת ועוד תנן לקמן זכר ונקבה אין לכהן כלום משמע דקאי איצאו ב' ראשיהם כאחת דרישא דנקבה מבטלת בכורת זכר שגם היא פטרה בכורת רחם וא"כ סמוך מיעוט דבבת אחת למחצה דנקבות קודמות והוו להו זכרים קודמים מיעוטא וי"ל כדפי' לעיל דבספק מועט החמירו להפריש טלה לעצמו עכ"ל וי"ל בדבריהם דאמאי נקטו קושיתם הראשונה דמטעם חציצה אליבא דר"י הגלילי דווקא כיון דמתניתין אחר דאתותב אביי מתני' דלא כר"י הגלילי ואמאי לא הוקשה להם אפילו לרבנן אף דאי איפשר לצמצם לומר שיצאו בב"א מ"מ הא איכא מיעוטא בהדי מחצה יולדת נקבה תחלה דנפיק מקצתה של נקבה בהדי זכר מקמיה דניפוק ליה רוב ראשו דזכר והויא ליה חציצה דנקבה חוצצת דמטעם זה הוא מאי דפריך הש"ס לרבנן בב' זכרים דחציצה מיהא הוי ואולי דנקטו קושייתם אליבא דר"י הגלילי מפני קושייתם הב' שהקשו ועוד תנן וכו' דהוי אליבא דר"י הגלילי דוקא דכוונתם לומר דביצאו ב' ראשיהם כאחת הנקבה מבטלת בכורת זכר דבעינן כוליה רחם מקדש ובכה"ג הנקבה נמי פטרה בכורת רחם ולאו מטעם חציצה הוא אלא מטעם דהנקבה פטרה נמי בכורת רחם וכן מתבאר בדברי התוס' לקמן דף יז ע"ב ד"ה זכר ונקבה וכו' יע"ש וכיון דלאו משום חציצה הוא לא שייך זה אלא ביצאו בב"א לר"י הגלילי וצריך להבין בסברא זאת דביצאו בב"א בלא טעם חציצה מתבטל בכורת הזכר מטעם דלא פטר הזכר כל הרחם דא"כ איך קס"ד דאביי לומר דמתני' אפילו כר"י אתי דלא אמר ר"י אלא בבהמה טהורה דכתיב הזכרים משא"כ בבהמה טמאה דבהכי מיירי מתני' אפילו ביצאו ב' בב"א דכיון דלא חדית לן קרא גבי בהמה טמאה לחייב ליתן ב' לכהן א"כ איך קתני במתני' דנותן שלה אחד לכהן הא כיון שיצאו ב' כאחד ליכא חד זכר מהם דפטר כל הרחם שהרי חבירו נמי פטר בכורת הרחם וכיון דאי אפשר דליהוו שניהן בכורים הרי האחד מבטל בכורת חבירו דומיא דנקבה דבשלמא בבהמה טהורה דב' קדשי הרי חשבינן לב' כגוף אחד אבל בבהמה טמאה דלא קדיש אלא אחד הרי כל אחד מבטל בכורת חבירו כיון דאי אפשר דלקדשו ב' ולא פטר אחד כל הרחם ולמה יחול קדושת בכור על אחד מהם ויש ליישב ודו"ק:

והנה מ"ש התוס' לתרץ דאפילו דאיכא רובא להתיר חיישינן למיעוטא והחמירו חז"ל להפריש טלה לעצמו כ"כ הרא"ש בפסקיו שכתב גבי מתני' דב' חמורות וילדו ב' זכרים ונקבה נותן טלה אחד לכהן דגם צריך להפריש טלה א' לעצמו דשמא ב' זכרים בכורות הם דאע"ג דהוו להו תרי ספיקי שמא אחת ילדה ב' זכרים ואחת ילדה נקבה ואת"ל ילדה זכר ואחת זכר ונקבה שמא יצאתה נקבה תחלה אפ"ה כיון דאפשר לו בתקנתא דהפרשת טלה אחד ולא קא מפסיד ולא מידי שהרי הוא חולין והוא לעצמו לית ליה למסמך אהתירא דב' ספיקי דאשכחן נמי דעל רובא לא סמכינן שהרי שנינו זכר ונקבה מפריש טלה והוא לעצמו ואעפ"י שיש כאן רובא לפטורה דמחצה יולדות נקבה תחלה ונהי נמי דילמא זכר תחלה מעוטא נפיק מקצתה נקבה בהדי זכר וכו' והויא ליה חציצה וכו' עכ"ל ויש להקשות קצת דלפי מ"ש דאיכא מיעוטא דנפיק מקצת הנקבה מקמי דנפיק ליה רוב ראשו דזכר והויא ליה חציצה אמאי כתב דליכא אלא תרי ספיקי בב' זכרים ונקבה הא איכא תלתא ספיקא שמא אחת ילדה ב' זכרים ואת"ל אחת ילדה זכר ונקבה שמא יצאת נקבה תחילה ואת"ל שלא יצאת תחלה שמא נפיק מקצת נקבה מקמי דניפוק רוב ראשו דזכר והויא ליה חציצה דבהכי הוי רבותא טפי ובעיקר סברא זאת דשמעינן מהכא דלא סמכינן על רובא דכיון דאפשר לה בתקנתא חיישינן למיעוטא יש לעמוד דא"כ איך קי"ל בעלמא דבשאר י"ח טריפות אף לכתחלה אין צריך לבדוק כלל דסמכינן ארובא ורוב בהמות כשירות הם וכמו שמתבאר בפ"ק דחולין די"ב דאמרינן אליבא דר"מ ודילמא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר אלמא דלרבנן אפילו דאפשר נמי אין בודקין כלל וכמו שמתבאר מדברי רש"י והרשב"א שם בחידושיו יע"ש ומ"ש מהכא דכיון דאפשר בתקנתא בלא פסידא החמירו שלא לסמוך ארובא דהא בטרפות ג"כ איתנהו בתקנתא לבדוק אותם בלא שום פסידא ואמאי החמירו בזה יותר מזה ואדרבא נראה דיותר יש להקל בענין בכור כיון דאיכא רובא וחזקה להתיר דכיון דיש לנו ספק אם זה הזכר הוא בכור או לא איכא למימר העמד הוולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שהוא חולין במעי אמו וכמו שכתבו התוס' לקמן בפ"ג ד' ך ע"ב ד"ה חלב פיטר יעו"ש דכתבו דשייך לומר חזקה זאת דאוקי היולד בחזקת שאינו קדוש וכן כתב הרא"ש שם בפ"ג בפסקיו יע"ש משא"כ בעלמא לענין טריפות דליכא אלא רובא להתיר וליכא שום חזקת היתר וכמו כן קשה למ"ש הרא"ש גבי ב' זכרים ונקבה דאף דאיכא ס"ס לא סמכינן כיון דאפשר בתקנתא וכן כתבו רש"י והתוס' בשמעתין וצריך להבין מ"ש ממ"ש הפוסקים דסמכינן אס"ס אפילו היכא דאפשר לברר ע"י בדיקה כמ"ש מהרא"י בפסקיו בס"ס ק"י וכן העלה הפ"ח בכלליו אות ב' יעו"ש הרי דאפילו אפשר לברר ע"י בדיקה וליכא שום פסידא סמכינן אס"ס להתיר והכא אמאי לא סמכינן כיון דאיכא תקנתא ויש לישב ודו"ק:

והנה גרסינן בתוספתא בספ"ק דבכורות חמורה שלא בכרה וילדה ב' זכרים נותן טלה א' לכהן זכר ונקבה מפריש טלה והוא עצמו שתי חמורות שלא בכרו וילדו ב' זכרים נותן ב' טלאים לכהן זכר ונקבה או ב' זכרים ונקבה נותן טלה א' לכהן ב' נקבות וזכר או ב' זכרים וב' נקבות ואין ידוע אין כאן לכהן כלום אלא מפריש טלה א' ופודה כל א' וא' לעצמו עכ"ל ומהתוספתא הזאת ק' למ"ש הרמב"ם פי"ב מה' בכורים דין כ"א ילדו ב' נקבות וזכר או ב' זכרים וב' נקבות אין לכהן כלום ואינו צריך להפריש טלה לעצמו וזה הפך התוספתא ומהתימא על הראב"ד שהשיג עליו שם ולא השיג מכח התוספתא וציע:

גמ' וכיון דלעצמו הוא ל"ל לאפרושי לאפקועי איסורא מיניה וכו' מתני' מני ר"י היא וכו' וכתבו התוס' בד"ה לאפקועי לאיסורא וכו' וז"ל דלפוטרו ממצות עריפה לא היה צריך להפריש כמו שאין נותן לכהן מספק כמו כן אינו עורפו מספק עכ"ל ונראה דהוקשה להם אימא לפוטרו ממצות עריפה דכיון דקי"ל דכל מצות עשה אם נסתפק אם קיימה או לא חייב לחזור ולקיימה כדאמרינן גבי ספק אם קרא ק"ש דחוזר וקורא כדאמרינן בברכות דכ"א ופסקו כן להלכה בא"ח סי' ס"ז יעו"ש ולאו דוקא היכא דאיכא חיוב ברור כמו הכא וגבי ק"ש וכן ספק נטל לולב וכיוצא דאתיליד ספיקא בתר דאיכא חיובא אלא אפי' בדבר דעיקר הספק הוא אי גברא בר חיובא הוא או לא ספיקא להחמיר וחייב לקיימה מספק כמו שמתבאר בדברי הפוסקים לענין טומטום ואנדרוגינוס דהוא ספק איש ספק אשה כדאמרי' לענין סוכה בסי' תר"ם דחייבים בסוכה מספק וכמו כן לענין שאר מ"ע דהנשים פטורות הם חייבים מספק אף דעיקר הספק אי גברא בר חיובא וא"כ ה"ה הכא נימא דלאו מטעמא דאסור בהנאה אלא לפוטרו ממצות עריפה דמספק חייב לקיימה מידי דהוה אשאר מצות דחייב לקיימם מספק אף דעיקר הספק הוא אי גברא בר חיובא או לא ותירצו דלא שייך למימר הכי אלא במצות דליכא הפסד ממון אבל במצות עריפה דאם אנו באים לחייבו לקיים המצוה מספק הרי אנו מפקיעים ממנו זכות ממון שיש לו שע"י העריפה מפסיד ממון ובפרט דאחר עריפה לכ"ע אפי' ר"ש מודו דאסור בהנאה כדאמרינן לקמן וכמו שאין אנו מחייבים אותו ליתנו לכהן מספק דבכל ספק ממין אזלינן לקולא והמוציא מע"ה ואוקי ממונא בחזקת מאריה כן אין אנו מחייבים איתו לעורפו להוציא ממנו זכות הממון שיש לו דהעריפה היא כאילו בא להוציא ממון ממנו אך קשה דאמרינן לקמן בסוף פרקין די"ב ע"ב במתני' דלרבנן דקי"ל כותייהו המפריש פדיון פטר חמור ומת דאין חייבים באחריותו כפדיון עשר שני דמשטעה שהפרישה הרי הוא פדוי אף דאכתי לא בא ליד כהן דמתבאר מזה דעיקר מצות פדיה בפשר חמור הוא הפרשה דלא הוה כפדיון הבן דאפי' הפריש ה' סלעים לא קיים המצוה עד שיבא ליד כהן וא"כ הכא אכתי קשה דלמה מוקמינן למתני' כר"י הא אפילו כר"ש אתי והוא המפריש טלה לעצמו לאו לאפקועי איסוריה הוא אלא לקיים מצית פדייה הוא דמספק חייב לקיים המצוה מידי דהוה לשאר מצות דהכא נמי חייב מספק ואף שהוא לעצמו בהפרשה בלבד מקיים המצוה כיון דנתינת הכהן אינו מעכב דמתני' אתיא כרבנן דקי"ל כוותייהו דאינו חייב באחריותו ואם תרצו התוס' לענין מצות עריפה מה יענו לענין מצות פדיה דמצות פדיה קודמת ואין לומר כיון דכתיב ואם לא תפדה וערפתו איכא למימר כל דאיתיה בעריפה איתיה בפדיה כדאמרי' גבי חליצה ויבום בפ' החולץ דמ"א דהיינו טעמא דלא תחלוץ בתוך ג' חדשים משום דכתיב אם לא יחפוץ האיש הא אם חפץ ייבם כל העולה ליבם עולה לחליצה וה"ה הכא דהא ליתא דהא פריך התם מהא דהספיקות חולצות ולא מתייבמות ומשני הכי השתא התם אם יבא אליהו ויאמר דהא קידש בת חליצה ויבום היא הכא אם יבא אליהו ויאמר דהא לא איעבר מי משגת ביה ויבמינן לה וכו' יע"ש וא"כ הכא כיון דאם יבא אליהו ויאמר דהאי בכור הוא הרי הוא בן פדייה וטריפה הוא אלא דעכשיו דלא ידעינן אם הוא בכור לא מחייבינן ליה בעריפה להפקיע ממנו זכות ממונו ומשו"ה ליתיה בעריפה אבל במצות פדייה דמקיים המצוה בלי הפקעת ממון ממנו אמאי לא יהיה חייב לקיים המצוה מספק כשאר מצות ואי לאו דברי התוס' היה אפשר לומר דלפי מ"ש לעיל משם הרא"ש דהביא ראיה מהא דזכר ונקבה דמפריש טלה לעצמו לומר דכיון דאיתיה בתקנתא לא אזלינן בתר רובא אעפ"י שיש כאן רובא לפטורה מטעם חציצה כנזכר לעיל י"ל דה"ט דמוקי מתני' כר"י דלאבקועי איסורא מיניה הוא משום דבהכי ניחא דכיון דאיסורא רביע עליה איכא למימר דהחמירו חכמים לומר דלא אזלינן בתר רובא להתיר אבל אי טעמא דמתני' משום קיום מצות פדיה אין סברא לחייבו מספק במקום דאיכא רובא לומר שאינו חייב דדוקא בספק שקול אמרינן בשאר מצות דחייב לקיים מספק אבל בדאיכא רובא לפטור בתר רובא אזלינן אבל לפי דברי התוס' דלא ניחא להו בתירוץ זה לגבי מצות עריפה ותירצו באופן אחר קשה דמה יענו לענין מצות פדיה כאמור ועוד דאפילו. בלאו דברי התוס' נראה דס"ל להש"ס דלר"ש דאפי' בספק שקול דליכא רובא להיתר אינו צריך להפריש דהכי משמע לקמן די"ב ע"ב דקא בעי מהו לפדות בבהמת שביעית ודאי לא תבעי לך וכו' כי תבעי לך ספק ואליבא דר"ש לא תבעי לך דלית ליה ספק כי תבעי לך אליבא דר"י ע"כ ואם איתא הא לר"ש נמי תבעי ליה בספק שקול דבעי לאפרושי לקיים מצית פדיה ודוחק לומר דפשיטא ליה דהפרשה דקיים מצוה לא חשיב כסחורה דדוקא בהפרשה דלאתקועי איסוריה קמ"ל דחשיב כסחורה טפי ודו"ק ועיין במ"ש הרמב"ם בפי"ב מה' בכורים דין י"ו וז"ל גר שנתגייר ואין ידוע אם עד שלא נתגייר וכו' הרי זה חייב לערוף או לפדות ואם פדה בשה השה של גר שהמע"ה עכ"ל דמדכתב לשון חייב לפדות וכו' ולא כתב כמ"ש גבי ילדה זכר ונקבה בדין י"ט מפריש טלה כדי להפקיע קדושה ממנו ולא נקט לשון חייב כדנקט הכא ש"מ דס"ל דהכא דהוי ספק שקול חייב לקיים המצוה מספק כדין שאר מצות כאמור ודו"ק:

(ה) וכתב רבינו דהלכה כר"י מטעם דר"י ור"ש הלכה כר"י ועוד דהא סתם לן תנא כוותיה וכן כתב הרא"ש ז"ל יעו"ש וי"ל דאמאי לא כתבי נמי מטעם דיחיד ורבים הלכה כרבים דהא רבים ס"ל כר"י דהא תנן בסוף פירקין דף י"ב מת פטר חמור אחר שהפריש טלה עליו דר"א אומר יקבר וחכמים אומרים אין צריך להקבר ואמרינן בגמרא דר"א ס"ל דאסור בהנאה כר"י וכיון דס"ל דבהפרשה בלבד אינו פדוי עד שיגיע ליד הכהן כל שמת קודם נתינה יקבר ומשמע דרבנן נמי הכי ס"ל דאסיר בהנאה אלא דס"ל דמשעת הפרשה פקע איסורו ומש"ה אין צריך להקבר אבל כל שלא הפריש לכ"ע אסיר בהנאה ואם מת צריך קבורה וא"כ הרי רבנן ור"א קיימי בשיטת ר"י:

והנה אמרינן בגמרא דר"י ור"ש בקרא דלא תעבוד בבכור שורך וגו' פליגי דתניא וכו' ופריך הש"ס בשלמא לר"ש היינו דכתיב תרי קראי אלא לר"י תרי קראי למעוטי שלך ושל אחרים למה לי ויש להקשות דהא אמרינן לקמן בפ"ג דכ"ה דתניא לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך אין לי אלא שור בעבודה וצאן בגיזה מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת"ל לא תעבוד ולא תגוז ע"פ ופירש"י ת"ל וכו' וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד שניהן זה מזה ע"כ אלמא דאי לאו דאיכא וי"ו מוסיף ללמד זה מזה הו"א דברים ככתבן שור בעבודה וצאן בגיזה דווקא וא"כ אמאי לא נאמר דאיצטריך תרי קראי לר"י למעט שותפות עובד כוכבים דהיה אמינא דעיקר קרא דוי"ו מוסיף לא אתא אלא לענין לאסור גיזה ועבודה בשניהם אבל לא לענין אחר ואי הוה כתיב מיעוט שותפות עובד כוכבים בשור הו"א דוקא בעבודה פטר קרא בשותפות עובד כוכבים אבל בגיזה לא פטר ואי הוה כתיב מיעוט זה בצאן הו"א דוקא בגיזות פטר קרא אבל בעבודה לא דהו"א דה"ט דלא ערבינהו קרא לשור וצאן בחד קרא לא תעבוד ולא תגוז בבכור שורך וצאן או בבכור צאנך ושור דאי הוה אמר הכי הו"א בחד מהם דל"א ביה מיעוט דשלך ושל אחרים חייב בו בין בגיזה ובין בעבודה ולהכי חלק אותם קרא ללמדנו דווקא באחד מהם מגיזה או מעבודה חייב בשותפות אבל לא בב' בגיזה ועבודה ולאפוקי זה איצטריך קרא למעט שותפות בתרי קראי ויש ליישב ודו"ק עוד י"ל דמתבאר בריש פירקין דלרבנן דס"ל דשותפות העובד כוכבים פוטר הוא בין יש חלק לעובד כוכבים בבכור עצמו ובין אפי' אין לו חלק בבכור ויש לו חלק באמו דילפינן מתרי קראי לפטור דמקרא דכל בכור בישראל ילפי' שותפות בבכור עצמו ומקרא דכל מקנך תזכר ילפי' שותפות באם וכמו שכתבו התוס' בריש פרקין וכבר הארכנו בזה שם ור"י ס"ל