מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה קעט

בניו את אשר יהיה לו ודרשינן בספרי מלמד שהבן נוטל בראוי כבמוחזק דדייק מדלא כתיב את אשר יש לו וכתב אשר יהיה לשון עתיד דמשמע אפי' ראוי לבא ובפ' י"נ דף ק"ל ע"א אמרי' דהיינו טעמא דר"י ב"ב דאם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים דא"ק והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה ע"כ ואם איתא דמתיבת לו ממעטים לו ולא לה א"כ בהאי קרא דכתיב את אשר יהיה לו יש למעט דדוקא האיש ולא האשה דאף על גב דלעיקר ירושת הבן את אמו אי אפשר למעט דהא איכא קרא שהבן יורש את אמו מ"מ יש למעט דאין הבן נוחל בנכסי אמו בראוי כבמוחזק וכן שאין רשות ביד האשה להנחיל לכל מי שתרצה מבניה כמו שהוא באיש ולא מצינו שיש חילוק בין ירושת האב לירושת האם כי אם לענין משפט בכורה ולא לדבר אחר וע"כ לומר דלא ממעטי לומר לו ולא לה וא"כ מ"ש בקרא דאשר ימצא לו דממעטינן לו ולא לה. עוד י"ל דאמאי איצטריך הני מיעוטי למעט אשה ממשפט בכורה הא אע"ג דקיימא לן בעלמא דכל התורה כולה אע"פ שנכתבה בלשון זכר גם הנשים בכלל מדהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה מאיש או אשה אשר יעשו וגו' ולכל דינים שבתורה מקרא דאשר תשים לפניהם ולכל מיתות שבתורה מקרא דוהמית איש או אשה כדאמרינן בפ"ק דקדושין מ"מ היינו דוקא היכא דלא כתיב איש בההוא ענינא אבל היכא דכתיב איש ממעטים אשה וכמ"ש התוס' בסוכה דף כ"ח ע"ב ד"ה השוה הכתוב וכו' יעו"ש והכא דכתיב וכי תהיין לאיש שתי נשים ברישא דקרא מהיכא תיתי לומר דאשה נמי בכלל משפט הבכורה לשנצטרך מיעוטים אחרים:

[פב] מתני' ואינו נוטל בשבח ולא בראוי כבמוחזק:

ואמרי' בגמרא ואינו נוטל בשבח דכתיב בכל אשר ימצא לו ולא בראוי כבמוחזק ואמאי דקתני בסיפא דמתני' וכולם אינם נוטלין בשבת אמרינן בגמרא לאתויי שבחא דממילא ונראה דסתם לן תנא הכא כרבנן דפליגי ארבי וס"ל דאפילו בשבחא דממילא אינו נוטל כדאמרינן בפרק י"נ דף קכ"ד ע"א דפליגי רבנן ורבי דלרבי נוטל שבחא דממילא ולרבנן אינו נופל ואמרינן התם מ"ט דרבנן א"ק לתת לו פי שנים מתנה קרייה רחמנא מה מתנה עד דמטיא לידיה אף חלק בכורה עד דמטיא לידיה וכו' ורבנן דכתיב לתת לו פי שנים מקיש חלק בכור לחלק פשוט וכו' ורבנן הא כתיב פי שנים ההוא למיתבא ליה אחד מצרא ע"כ ופי' רשב"ם וז"ל עד דמטיא לידיה דנותן ואינו יכול ליתנם לאחרים דאין אדם מקנה דשלב"ל עכ"ל וכן פי' בעליו' דר"י וכן פי' הראב"ד הביא דבריהם בס' א"ז וכ"כ הרמ"ה בחי' לבתרא כ"י ויש מפרשים מה מתנה עד דאתא לידיה דמקבל מתנה אף חלק בכורה עד דמטא לידיה לפיכך אינו נוטל בשבת נכסים קודם חלוקה ולא אמרינן ארעא דידיה אשבח כמו שאנו אומרים בחלק פשוט כמו שהביאו פי' זה רבינו יונה בעליות וכן פי' הר"ן ז"ל הביא דבריו בס' א''ז שם בפרק י"נ גבי הא דאמר רב הונא בכור שמיחה מיחה בדף קכ"ו ע"א יע"ש וצ"ל דלפי פי' רשב"ם ודעימיה א"ה אמאי איצטריך קרא דאשר ימצא לו למעט ראוי ובפרט למאי דאמרי' לקמן בשמעתין ובפרק י"נ דף קכ"ד ע"ב תני רמי ב"ח בשאר ספרי דבי רב בכל אשר ימצא לו פרט לשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם וכ"ש שבח שהשביחו יורשין וכו' דבשלמא לפי' הר"ן ודעימי' הא דרבנן ס"ל דאפי' בשבח דממילא אינו נוטל מקרא דאשר ימצא לו הוא דמינה ממעטינן כל דבר שלא זכה בו אביו בחייו ולא היה מצוי אצלו אלא דאיצטריך קרא דלתת לו לומר דמתנה קרייה רחמנא דבלא"ה לא הוה ממעט שבח דממילא דאיכא למימר ארעא דידיה אשבח וזוכה בשבח שלא מכח ירושה אבל לפי' רשב"ם דעד דמטי לידיה דנותן קאמר אמאי איצטריך קרא דאשר ימצא לו כיון דמקרא דלתת לו י"ל כל מיני ראוי דבין אם נפלו לו לאביו נכסים בירושה לאחר מיתה ובין שבח ובין מלוה כיון שלא הגיע ליד אביו בחייו לא היה יכול ליתנם במתנה דאין אדם מקנה דשלב"ל ונראה דהדבר פשוט דכיון דאיפסיק הלכתא בפרק י"נ דף קכ"ו ע"ב דיש לבכור קודם חלוקה ואם מכר או נתן חלק בכורה קודם חלוקה מעכשיו קיימים א"כ עכצ"ל דמשעת מיתת אביו זכה הבכור בחלקו ועל כרחך מאי דאמרינן דיכול לומר איני נוטל ואיני נותן אפילו לרבנן כמ"ש רשב"ם דנפ"ל מדכתיב לתת לו דממלת לו נמי נשמע דדין מתנה יש לו דעד דאתי ליד מקבל היינו משום דגלי קרא דלענין שבח אין זוכה הבכור עד שעת חלוקה דאף על גב דזכה לענין אם מכר או נתן לענין שבח לא חשיב ליה כזכה לי' וארעיה אשבח דכיון דלדבר זה דשבח לא זכי עד שעת חלוקה יכול לומר נמי איני נוטל ואיני נותן אבל בלא"ה כיון דיש לבכור קודם חלוקה לכל הדברים אין סברא לומר דיכול לומר איני נוטל ואיני נותן ומאי דדרשינן מקרא דלתת לו דאינו נוטל בשבחא דממילא היינו מדקרייה רחמנא מתנה דמה מתנה עד דמטי לידיה דנותן וכו' דחדית לן קרא דכל דבר שלא היה יכול האב ליתנו בתורת מתנה אין הבכור נוטל פי שנים ומינה יש לומר דאין בכור נוטל בשבח כיון דלא היה יכול ליתנו האב וע"כ איצטריך קרא דלתת לו דאי מקרא דאשר ימצא לו ל''ש למעט שבחא דממילא דאף דאינו מצויה בשעת מיתת אביו מ"מ הוא אינו נוטל מכח ירושה אלא מכח דארעיה אשבח דמשעת מיתה זכה בחלקו דיש לבכור קודם חלוקה והו"א דזוכה הבכור משעת מיתה לכל דבר והא אין לומר דלישתוק קרא דאשר ימצא לו וכל מיני ראוי ממעטינן מקרא דלתת לו דלכל מיני ראוי אין האב יכול ליתנם במתנה די"ל דאי לאו קרא דאשר ימצא לו דילפינן מיניה כל מיני ראוי (גמור) הו"א דקרא דלתת בא למעט ראוי גמור כגון אם נפלה ירושה לו אחר מיתה או שבח ששבחו היורשים או אפילו מלוה ביד אחרים דכל זה ממעט כיון דאין ביד אביו ליתנם אבל בשבח דממילא אין למעט די"ל דארעיה אשבח ואינו זוכה מתורת ירושה דיש לבכור קודם חלוקה לכן איצטריכו תרי קראי ובא זה ולמד ע"ז דכיון דמקרא דאשר ימצא לו כבר ממעטינן כל מיני ראוי גמור ע"כ קרא דלתת לו בא למעט אפילו שבחא דממילא איברא דאכתי קשה דכיון דקי"ל דיש לבכור קידם חלוקה נימא דאפי' לענין שבח נמי זכה בחלקו משעת מיתת אביו וארעיה אשבת וקרא דלתת לו לא בא למעט אלא אם היה לו מלוה ביד אחרים דלפי' רשב"ם ודעימיה ע"כ הא דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה היינו משום דלא היה יכול האב ליתנה במתנה דאפילו מלוה בשטר דקי"ל דנקנה השטר בכתיבה ומסירה היינו מדרבנן אבל מן התורה אין קנין לשטרות וכמ"ש רבינו יונה בשמעתין הביא דבריו הא"ז וכ"כ הרמ"ה בחידושיו כ"י דטעם מלוה הוא מפני שאינו יכול ליתנה במתנה ונפ"ל מקרא דלתת לו דאי מקרא דאשר ימצא לו אין למעט מלוה דמצוי לאביו מקרי וא"כ י"ל דלא איצטריך קרא אלא למלוה אבל בשבח נוטל מטעם דארעיה אשבח כיון דיש לבכור קודם חלוקה לכן נראה לפי' רשב"ם ודעימיה סוגיא דהכא אתיא כמ"ד אין לבכור קודם חלוקה דלכל דבר אינו זוכה הבכור עד שעת חלוקה וא"כ י"ל מקרא דלתת לו פי שנים בין שבח ובין מלוה דשניהם שקולים הם כיון דשניהם כמצוים חשיבי ולא נפקי מקרא דאשר ימצא ואיצטריך קרא דלתת לו וקרא דאשר ימצא לו ללמוד זה ע"ז ע"ד בא זה ולמד ע"ז דאי לא כתיב אשר ימצא לו הו"א דקרא דלתת דממעט כל דבר שלא היה יכול ליתנו במתנה היינו בכל מיני ראוי גמור אבל בשבח ומלוה דאינם ראוי גמור לא קפיד קרא אבל השתא דכתיב אשר ימצא לו למעט ראוי גמור ע"כ קרא דלתת איצטריך למעט שבח והמלוה:

איברא דזה דוחק דאילו היה כתיב קרא דלתת לו לבד כיון דעיקר קרא ממעט כל דבר שאינו ניתן במתנה ולא קפיד על דבר מצוי מאיזה טעם היינו אומרים דלא מיעט כי אם ראוי גמור כיון דשבח ומלוה נמי אינו ניתן במתנה וא"כ אמאי איצטריך קרא דאשר ימצא לו אשר ע"כ נראה דקרא דאשר ימצא איצטריך לדידהו למעט ראוי שהיה אפשר לאביו ליתנו במתנה וכגון בממון שנתן לו אביו מתנה דייתיקי דהיינו שהתנה הנותן מהיום אם לא אחזור בי עד אחר מיתה ומת אביו המקבל בחיי הנותן ואח"כ מת הנותן ולא חזר בו כל ימי חייו דבכה"ג זוכה המקבל משעה ראשונה כיון שלא חזר ואילו היה רוצה אביו המקבל ליתנה במתנה בחייו לאחר מתנתו מתנה כיון דלמפרע הוא זוכה משעה ראשונה ואיגלאי מילתא דבשעת מתנה שלו היתה אבל הבכור אינו נוטל בה פי שנים באותם נכסים דממעטינן להו מקרא דאשר ימצא לו דבכה"ג ראוי הוא כיון דביד הנותן לחזור בו ומפקיר מתנתו וכל שיש צד שיכול להפקיע זכותו ראוי הוא וכיוצא לזה כתב רבינו יונה ז"ל ושאר מפרשים בהדיא דנכסי לסבתא ובתרא לירתאי וכו' דאע"ג דהאומר ואחריך לפ' כאומר מעכשיו דמי וכאילו אמר בפי' מה שתשאר אחריך יקנה פ' מעכשיו עכ"ז אמרי' דחשיב ראוי אצל הבעל כיון דאי קדים סבתא וזבנא זבינא זביני וכיון דביד הסבתא שלא לשייר מהנכסים כלל הוי ראוי ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק וא"כ ה"ה בנדון זה דכיון דביד הנותן לחזור בו להפקיע זכותו אם לא חזר בו ראוי מקרי ודע דלכאורה נראה דלפי פי' רשב"ם ודעימיה יש ללמוד דבנכסים שנתנו לאביו ע"מ שלא יתנם במתנה לאחרים אין הבכור נוטל פי שנים בהם כיון דלא קרינן בהו לתת לו דהא אין ביד אביו ליתנם במתנה דאם יעבור על התנאי ויתנם תתבטל המתנה למפרע דבהכי ניחא לי ההוא דאמרינן בפרק יש נוחלין דף קכ"ז ע"ב דפריך התם לרבנן יכיר ל"ל ומשני בצריך היכרא ופריך לא יהא אלא אחר אילו בעי למיתב ליה מתנה מי לא יהיב ליה ומשני ל"צ בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן ופריך ולר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל יכיר ל"ל בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס דלכאורה קשה דתיפוק ליה דאפילו בנכסים שכבר יש לו איצטריך יכיר וכגון בנכסים שנתנו לו ע"מ שלא יתנם במתנה אפי' לבניו דבכה"ג ליכא מיגו דהא לא מצי יהיב מתנה אך לפי האמור א"ש דבכה"ג אין הבכור נוטל פי שנים כיון דאביו ל"מ יהיב מתנה ולא נ"מ במאי דנאמן האב לומר זה בני בכור לנכסים