מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה קפ

אלו אך קשה דא"כ אמאי משני הש"ס דנ"מ לנכסים שיפלו לו כשהוא גוסס הא כיון דבעודו גוסס לאו בר הקנאה הוא ול"מ יהיב מתנה א"כ אין הבכור נוטל פי שנים באותם נכסים דלא קרינן בהו לתת לו דעד דמטו ליד האב בשעה שיכול ליתן בעינן ומאי נ"מ מקרא דיכיר וע"כ צ"ל דלא אינם ראוים ליתנם במתנה אינו נוטל פי שנים אבל כשהנכסים מצד עצמם ראוים ליתנם במתנ' אלא דהנותן אינו ראוי ליתן לא אמרינן הכי דאטו אם היה האב חרש שאין מתנתו מתנה נאמר שאין הבכור שלו נוטל פי שנים וכן אם היה. הבכור קטן למ"ד דאין זכיה לקטן מן התורה אפילו בדעת אחרת מקנה והא דזכין לקטן נמי ע"י אחר הוי מדרבנן נאמר דבכור זה לא יטול פי שנים אלא עכצ"ל דלא אמרו דרשה זאת כי אם כשגוף הנכסים אינם ראויים ליתנם אבל אם מצד הנותן והמקבל א"א ליתן מתנה לית לן בה ובאמת צריך ליתן טעם דמ"ש כיון דקרא כתיב לתת לו ללמדנו דאם יכול ליתן לו במתנה נוטל פי שנים ואם לאו לא וא"כ מה לי אם המניעה מצד הנכסים עצמם ומה לי אם המניעה מצד הנותן והמקבל אשר ע"כ נראה דלזה איצטריך קרא דאשר ימצא לו לראוי דאי הוה כתיב קרא לתת לו לבד היינו ממעטין נמי אפילו נכסים שנמצאו לאביו משעת מיתה וכגון בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס או שהיה אביו חרש דלאו בני הקנאה נינהו כן בנכסים שנתנו לו על מנת שלא יתנם במתנה כיון דקרא דלתת לו לא קפיד אלא שהיה ראוי ליתנם במתנה אבל השתא דכתיב קרא דאשר ימצא לו דגלי לן קרא דקפיד רחמנא לענין פי שנים שיהו דבר מצוי לאביו לאפוקי ראוי א"כ בקרא דלתת לו נמי אמרינן דאין עיקר ההקפדה על ענין שיהא ראוי למתנה אלא עיקר ההקפדה שיהיה מצוי לאביו ושינה קרא דלתת לו לאשמועינן דאפילו דבר שאינו ראוי גמור כמו שבח ומלוה אינו נוטל ואם כן נמצא דאפילו בנכסים שנתנו לו לאביו ע"מ שלא יתנם במתנה נוטל פי שנים וכן כל דבר שהיה מצוי בחיי אביו אף דאינו ניתן במתנה נוטל פי שנים ואולם אכתי יש לדקדק דלמאי דפריך הש"ס לרבנן היקשא דפי שנים דמקיש חלק בכורה לחלק פשוט ל"ל אמאי לא משני דאיצטריך קרא לנכסים שהיו מצויים בחיי אביו אלא שלא היה יכול ליתנם במתנה באופן המ"ל כי היכי דלא לימא דקפיד קרא דלתת לו אפילו בנכסים שהיו מצויים בחיי אבין דכל שלא היו ראויים ליתנם במתנה אינו נוטל פי שנים וההיקש איצטריך ללמד דלא ילפינן מקרא דלתת כי אם דוקא דבר שאינו מצוי כל כך בחיי אביו כשבח ומלוה ואמאי לא אשכח הש"ס לרבנן דאיצטריך היקשא כי אם דוקא ללמד דיהבינן ליה אחד מיצרא:

והנה כבר כתבנו דלפי' רשב"ם ודעמיה ה"ט נמי דמלוה דלרבנן אין הבכור נוטל פי שנים במלוה וז"ל הרמ"ה ז"ל בחי' לב"ב וטעמייהו דרבנן גבי מלוה משום דמתנה קריה רחמנא וכו' ומלוה אע"ג דמוחזק הוא כיון דלא הוה קיימא ברשותיה דאבוה בשעת מיתה דלא הוה יכול לאקנויי לכל מאן דבעי לא קרינן ביה לתת לו ואע"ג דקיי"ל ש"מ שאמר הלואתי לפלוני הלואתו לפ' ואע"ג דאין ראוי ליורשו התם מדרבנן אבל מדאורייתא ל"מ מקני באמירה בעלמא אלא למי שראוי ליורשו ומלוה כיון דלא קיימא ברשותיה וליכא אנפא מדאוריתא לאקנויי למי שאין ראוי ליורשו לא קנה בה לגבי בכור לתת לו דהא ל"מ יהיב במתנה ואי משום דמצי יהיב לה למי שראוי ליורשו ההיא ירושה מקריא ולא מתנת דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו ברמב"ן עמוד א' שורה ט''ו לענין אבילות ע' באלפסי שם ואולי צ''ל לענין מלוה התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה עכ"ל מפורש יוצא מדבריו דס"ל דלר"י ב"ב דקי"ל כותיה דאם אמר על מי שראוי ליורשו דברי ו קיימים מקרא דוהיה ביום הנחילו וכו' ל"ד בנכסים שיכול ליתנם בדרך מתנה אלא אפילו בנכסים שאינו יכול ליתנם בתורת מתנה ואמרינן דמתנה קריה רחמנא אלא לענין גוף הנכסים דאם הנכסים מצד עצמם כגון מלוה ודבר שלב"ל בתורת ירושה יכול להנחיל למי שראוי ליורשו דפשיטא דלפי סברת הרמ"ה ז"ל במלוה ה"ה בדבר שלב"ל ושלא ברשותו דמ"ש אשר על פי זה מינח ניחא לי ברייתא דספרי הנז"ל דדרשינן והיה ביום הנחילו וגו' את אשר יהיה לו מלמד שהבן נוטל בראוי כבמוחזק דלכאורה קשה דאמאי איצטריך. קרא דאשר יהיה לו דשינה קרא ולא כתב את אשר יש לו ללמדנו זה תיפוק ליה דמדגלי קרא גבי בכור דאינו נוטל בראוי כבמוחזק ש"מ דפשוט נוטל בראוי אך לפי האמור א"ש דעיקר, קרא בא ללמד דהתורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה כדכתיב והיה ביום הנחילו וגו' היינו אפילו את אשר יהיה לו דאפילו בראוי לבא יכול להנחיל למי שראוי ליורשו דכל דבר שבאים הבנים לירש מכח אביהם ממש יכול להנחיל למי שירצה אף דהוי דבר שלב"ל ואינו ניתן במתנה:

איברא די"ל ע"ז מההיא דאמרי' בפי"נ דף ק"ל ע"א דעלה דאמרי' מ"ט דריב"ב אמר קרא והיה ביום הנחילו את בניו ופריך אמר ליה אביי הא מלא יוכל לבכר נפקא ע"כ ואם איתא מאי קושיא הא י"ל דאי מקרא דלא יוכל לבכר הו"א דדוקא בדבר שבא לעולם בחיי אביו דומיא דבכור דמשתעי בהכי דהא אינו נוטל בראוי אבל בדבר שלא ב"ל כמו שאינו יכול ליתנו במתנה כך אינו יכול להנחיל אפי' למי שראוי ליורשו וי"ל ועוד י"ל ע"ז מסוגיא דפי"נ הנזכר גבי ההיא דיכיר לרבנן ל"ל דמשני דאיצטריך לנכסים שנפלו לו לאחר מכאן ופריך ולר"מ וכו' ומשני בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ואם איתא דלר"י ב"ב אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים הם אפי' בנכסים שאינו יכול ליתנו במתנה כדבר שלב"ל אכתי אמאי לא פריך הש"ס עוד דאפי' בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס לר"י ב"ב אפילו בכה"ג ל"ל יכיר הא לר"י ב"ב כל שאינו בלשון ירושה למי שראוי ליורשו דבריו קיימים אפי' בכה"ג דל"מ להקנותה בדרך מתנה כיון דבעודו גוסס לאו בר הקנאה הוא דכל דהוי מדין ירושה אפי' בכה"ג דבריו קיימים ואף דקא מבעיא לן בפי"נ אי סברת ר' יוחנן ב"ב הוא אפי' בבריא מ"מ סברת הרמ"ה בחי' שם דבעיין איפשט דר"י ב"ב ס"ל הכי אפי' בבריא אלא דלענין הלכה לא קיי"ל כוותיה דר"י ב"ב כי אם בש"מ אבל ר"י ב"ב עצמו ס"ל דאפי' בבריא ואע"ג דרשב"ם שם בסוגיא הנזכר גבי מאי דפריך ולר"מ דאמר וכו' כתב דהיינו דפריך הכי משום דסתמא בר פלוגתיה דרבי יהודה ר"מ הוא וע"כ לשיטתיה דר"מ פריך דכפי"ז ל''ש לומר דיקשה הש"ס ולר"י ב"ב יכיר ל"ל דאין זה קושיא די"ל דרבנן דהיינו ר"מ לא ס"ל כר' יוחנן ב"ב אלא ס"ל כרבנן דהתם מ"מ לשיטת הרמ"ה עצמו קשה דמתוך דברי הרמ"ה בחי' גבי מאי דפריך הש"ס ולר"מ יכיר ל"ל נראה דלא ס"ל כפי' רשב"ם שהרי כתב וז"ל ומקשינן ולר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל ולגבי בכור סבירא ליה כרבנן אשתכח דאפילו בנכסים הבאים לאחר מכאן נאמן האב משום מיגו עד כאן לשונו הרי דסבירא ליה דעיקר הקושיא היא אם נאמר דרבי מאיר ס"ל כרבנן לשיטתיה יכיר למה לי ולפי זה הוה מצי לאקשויי בסדר זה לרבי יוחנן בן ברוקא ולר"י בן ברוקא אי סבירא ליה כרבנן יכיר למה לי:

סליק פירקא וסליקא מסכתא בריך רחמנא דסייען: