מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה יז

ס"ק ג' ודו"ק ואולם חקירת הרב קיימת בהני קראי דמייתי הש"ס מדכתיב ודי חלב עזים ומדכתיב ואת עשרת חריצי החלב דיש לדחות דהתם מיירי בחלב שחוטה ובפרט דאפשר בחלב בן פקועה דלא שייך דין אמ"ה ומש"ה מותר עוד כתב הרב הנזכר שם וז"ל וכן איכא לאקשויי דילמא התם משום בשר קאמר דבשר וודאי שרי ומיהו הא וודאי טעות דאם חלב לחודיה אסור פשיטא דאסור כשנתבשל עם החלב עכ"ל ולדידי החקירה במקומה עומדת די"ל דאיסור בשר בחלב משום בשר קאמר דהא לדעת רוב הפוסקים ס"ל דאפי' למ"ד מין במינו בטיל אמרי' דבבשר וחלב חתיכה עצמה נעשית נבילה משא"כ בשאר איסורים וכמו שמתבאר מדברי הר"ם ספ"ט מהל' מ"א וכדברי ה"ה שם וכמו שמתבאר בי"ד סי' צ"ב יעו"ש וכיון דבשאר איסורים לא אמרי' חתיכה עצמה נעשית נבילה א"כ באיסור אמ"ה נמי דינא הכי ואילו לא חדית לן קרא דין איסור בישול בשר בחלב דנאסר ערוב בשר בחלב אילו נפל חלב בחתיכת בשר דאין בה ס' כנגד החלב ואח"כ נתערב באחרות לא בעינן ס' כנגד החתיכה כולה אלא כנגד החלב בלבד אבל השתא דאסר לן רחמנא ערוב בשר בחלב חתיכה עצמה נעשית נבילה ובעינן ס' כנגד כל החתיכה. עוד אמרינן בשמעתין אלא מדגלי רחמנא בפסולי המוקדשין תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב ודחי דהתם לאסור אפי' בהנאה וגם פה י"ל דאמאי לא דחי הש"ס לומר דאצטריך בשר ולא חלב לאסור אפי' חלב שחוטה ופשטיה דקרא הכי הוי דקאמר קרא תזבח ואכלת בשר כלומר אחר זביחה לא תאכל ממנו אלא הבשר אבל חלב לא:

שוב ראיתי להתוס' בפ"ג דבכורות ד' כ"ה ע"ב בד"ה שער בכור וכו' דכתבו באמצע דיבור וז"ל וחלב נמי לא אסרינן מדכתיב בשר אלא מחיים ולא לאחר שחיטה כמו למאן דדריש לעיל אין לך בהם היתר אכילה אלא משעת זביחה ואילך ועוד דשרי לכ"ע מדבעי למילף היתר חלב בפ"ק מדאסר רחמנא לב של פסולי המוקדשין ולא קאמר דאצטריך משום ההוא דלאחר שחיטה עכ"ל הרי דפשיטא להו להתוס' דאיסור זה דגיזה וחלב דפסולי המוקדשין אינו אלא מחיים ולמדו כן מסוגיין דאפי' למאן דדריש תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב אינו אלא מחיים אבל לאחר שחיטה לכ"ע מותר ולע"ד כן מפורש בספרי בפ' ראה דאמרי' התם הכי תזבח ואכלת ולא גיזה בשר ולא חלב יכול יהיו אסורים לאחר זביחה ת"ל כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך ע"כ דנראה דהכוונה פשוטה לומר דכיון דאסר הכתוב גיזה וחלב יכול יהיו אסורים גיזה וחלב אפי' אחר שחיטה ת"ל אשר נתן לך לומר שלך יהיה הגיזה והחלב אחר שחיטה ולא אסרתי לך אלא מחיים וכן כתב מהר"א נחום ז"ל בביאורו על הספרי כ"י ופשוט הוא ומהתימא על התוס' איך לא הזכירו הספרי הנזכר:

וראיתי להכה"ג בב"י שהביא משום תוס' חיצוניות וז"ל וחלב בהמה טהורה מנ"ל וא"ת אמאי לא ילפי' מדכתיב גבי אברהם ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וגו' ובודאי לא האכילם איסור דאברהם אבינו קיים כל התורה כולה ואומר ר"י מפרי"ש דהיה סבור שהם בני נח ולא נצטוו ע"כ כי אין זה משבע מצות שקבלו עליהם ואף דבירושלמי משמע דאכלו בשר וחלב דקאמר שא"ל הקב"ה כשבקשו שיתן להם התירה אין אתם ראוים לקבלה שמיד שתינוק בא מבית הספר מביאין לו חלב ואוכל מביאין לו בשר ונוטל ידיו אבל אתם אכלתם בשר וחלב כדכתיב ויקח חמאה וחלב עכ"ל ויש להקשות דהתינח למ"ד דדם נעכר ונעשה חלב וחידוש היתר חלב בהמה טהורה היא משום איסור דם דמעיקרא הוה דם דהא קי"ל כרבנן דבני נח מותרין בדם מן החי כדאמרי' בפרק ד' מיתות דף נ"ט דלרבי חנינא בן נח מוזהר על דם מן החי אבל לרבנן אינו מוזהר על דם מן החי אבל לטעם הב' דהחידוש הוא משום אמ"ה אכתי קשה אמאי לא הביאו מדכתיב גבי אברהם דהא אפי' היה סבור שהם בני נח אם איתא דחלב יש בו משום אבר מן החי הא בן נח מצווה על אבר מן החי ובכלל ז' מצות בני נח היא כדאמרי' בפ' ד' מיתות ואיך אפשר שנתן אברהם אבינו להם חלב ועבר על לפני עור לא תתן מכשול ואין לומר דבני נח לא נצטוו אלא על אבר מן החי אבל על בשר מן החי שאינו אבר לא נצטוו דהא קי"ל כר"י דאזהרת בשר מן החי הוא מקרא דובשר בשדה טרפה ובני נח לא נצטוו על הטריפה דא"כ לא נצטוו על החלב דאם יש מציאות לאסור את החלב משום שבא מן החי אינו אלא משום בשר כיון שאינו אבר דהא ליתא דבהדיא כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' מלכים דין י"א אחד האבר או הבשר הפורש מן הבהמה או מן החיה אסור לבני נח יעו"ש ואף דמרן הכ"מ שם הק' על הרמב"ם דהא קי"ל כר"י דאינו חייב על בשר מן החי אלא משום טריפה והניח הדבר בצ"ע מ"מ הל"מ שם ישב הענין והביא ברייתא מפורשת דרבי הושעיא בפרק העור והרוטב דפר"א כדברי הרמב"ם דגם בבשר מן החי הבן נח חייב יעו"ש ואולי דכוונת התוס' היא לומר דמאי דלא יליף הש"ס מהאי קרא הוא משום דכל הילפותא דמייתי הש"ס הם ראיה לב' הטעמים הן לטעם דם והן לטעם אבר מן החי לכולי עלמא אבל מקרא דאברהם ליכא ילפותא אלא לטעם דאבר מן החי לכ"ע אבל לטעם דדם ליכא ילפותא כי אם דווקא לר' חנינא אבל לרבנן דקי"ל כוותייהו כמ"ש הרמב"ם בפ"ט מה' מלכים דאין ב"נ מוזהר על דם מן החי ליכא ראיה די"ל דכיון דהוא סבור דבני נח הם דאינם מוזהרים נתן להם אלא דזה דוחק דע"כ מאי דמהדר הש"ס בהיתר החלב העיקר משום אבר מן החי הוא דלטעמא דדם נעכר אין אנו צריכין קרא להתירו שהרי סברא זאת דדם נעכר ונעשה חלב סברת ר"מ היא ואמרי' בפ"ק דנדה ד' ט' ע"א אמר ר' אלעאי מ"ט דר"מ דכתיב מי יתן טהור מטמא לא אחד וכתב רש"י וז"ל מ"ט דר"מ כלומר מנ"ל לר"מ דדם נעכר ונעשה חלב טהור מטמא חלב מדם עכ"ל וכיון דעיקר סברת ר"מ מהאי קרא הוא מגופיה דהאי קרא עצמו נלמד דחלב מותר דהא קרי ליה טהור לגבי דם אלמא דאינו בסוג דם ומותר דאם איתא דבאיסורו עומד לא שייך לומר טהור מטמא אלא דיש לדחות דטהור מטמא קאמר קרא ואפשר דלא חדית לן קרא כי אם לענין טומאה וטהרה דמעיקרא היה דם טמא דנדה באשה ונעכר ונעשה דם טהור בהיותו חלב ולענין איסור והיתר לא משתעי קרא דקרא בחלב אשה קא משתעי דשייך ביה טומאה וטהרה וטהור מטמא מקרי אלא דחלב דבהמה ג"כ ילפינן מחלב אשה דדם נעכר ונעשה חלב אבל עיקר קרא הוא על חלב אשה לומר דנהפך מדם טומאה לדם טהור וא"כ אין ללמוד היתר מהאי קרא כיון דלא כתיב מי יתן מותר מאיסור וכו':

והנה בפ"ג דבכורות דף ל ע"ב אמרי' דפליגי ר"י ור"ע אי חלב פוטר מן הבכורה ואמרי' דטעמא דמ''ד דחלב אינו פוטר הוא משום דהא איכא מעוטא דחולבות אעפ"י שאינן יולדות יעו"ש דנמצא דבבהמה איכא מעוטא דחולבות אפי' לא ילדו וצריך לידע לר"מ דאמר דדם נעכר ונעשה חלב אם הוא דווקא בחלב בהמה שילדה דומיא דאשה דכיון דמאשה יליף לא מצינו אשה חולבת אעפ"י שלא ילדה וא"כ ה"ה בבהמה אינה אלא בחלב יולדת אבל בחלב בהמה שלא ילדה כלל לא אמרינן דדם נעכר ונעשה חלב דבכה"ג שלא ילדה מנ"ל לומר הכי וכן נראה מדקדוק דברי רש"י בשמעתין שכתב וז"ל דם נדות נעכר מחמת הלידה ונעשה חלב דנראה דמחמת הלידה הוא דוקא דהדם נעשה חלב ומסתברא דל''ש דכיון דחדית לן קרא דחלב יולדת הוא מן הדם אין סברא לחלק בין חלב לחלב וע"כ כל מין חלב מן הדם הוא וע"כ צ"ל הכי דאל"כ מאי מייתי הש"ס מכל הני קראי להתיר חלב אפי' לר"מ מכיון דיש לדחות דכל הני מיירי בחלב דבהמה שלא ילדה דליכא משום איסור דם ואולם לא תעזוב נפשי לשאו"ל דמנ"ל בגמרא דלר"מ דיליף מקרא דמי יתן טהור מטמא לחלב אשה דה"ה דס"ל הכי בבהמה דלמא ל"ק ר"מ כי אם באשה דרגילה לראות דם נדה ועינינו הרואות דכל ימי היניקה אין לה דם נדה וקרא באשה כתיב אבל בבהמה דלא שייך זה מנ"ל כיון דמצינו מעוטא דבהמות דחולבות אעפ"י שאינן יולדות:

(ג) וביצת עוף טהור אע"ג דאתי מחי רחמנא שרייה מדגלי רחמנא גבי טמאה דאסירא וכו' והכי כתב בה' גדולות וכו' וכ"ה בה"ג בה' גיד הנשה דקל"ה סע"א יע"ש וראיתי להתוס' בפ"ג דחולין דס"ד ע"א בד"ה שאם רקמה וכו' שכתבו וז"ל וכה"ג משמע בפ' גיד הנשה דקרא דבת היענה לא איצטריך לגופיה אלא למידק מיניה הא דעוף טהור שרייא דסד"א דאסירא משום דלא אשכח מידי דאתא מחי ושרייא עכ"ל ואני לעצמי בקשתי בכל פרק גיד הנשה שהזכירו התוס' ולא מצאתי רמז מזה ואפשר דט"ס יש בדבריהם וכצ"ל ובעל הלכות גדולות בה' גיד הנשה דקרא דבת היענה וכו' ומתוך דברי רבינו הרמב"ן מבואר דמסכים לס' בה"ג דהא דביצת עוף טהור שריא הוא מדגלי רחמנא גבי טמאה דאסורה וצריך ליתן טעם למה לא ניחא להו כמ"ש התוס' שם בדבור הנזכר וכ"כ הרא"ש בשמעתין וכ"כ הרשב"א והריטב"א והר"ן בחדושיו לחולין בדף ס"ד גבי הא שאם רקמה ואכלה דכולהו פה אחד דהיתר ביצת עוף טהור נפקא לן מדדרשינן בחולין דק"מ גבי שילוח הקן תקח לך ולא לכלבך דממעטינן מיניה עוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא ואם איתא דאפי' ביצי עוף טהור אסורים א"כ אי אכשר לדרוש הכי גבי ביצים דמ"ל ביצים טהורים ומ"ל ביצים טמאים דא"ל דעיקר דרשת תקח לך ולא לכלבך הוא על האפרוחים ולמעוטי אפרוחים דהם עצמם טריפות אבל ביצים טמאים לא בא למעט כיון דאפי' דעוף טהור אסורים אלא דהשתא דגלי קרא דביצת טמאה אסורה דש"מ דביצת עוף טהור מותר אמרי' בגמרא דה"ה דממעטינן רובץ על ביצי עוף טמא אבל בלאו גילוייא דקרא לא היינו ממעשים ביצי עוף טמא דהא ליתא דאיך אפשר לומר דקרא דואת הבנים תקח לך קאי על האפרוחים דוקא כיון דהוקשו ביצים לאפרוחים לכל דבר וכדאמרי' במתני' התם דף ק"מ ע"ב היו שם ביצים מוזרות פטור מלשלח שנאמר והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים מה אפרוחים בני קיימא אף ביצים בני קיימא וכו' ועיי' במ"ש שם בגמרא דקמ"א ע"א א' נכתוב קרא והאם רובצת עליהם מאי והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים לאקשויי אפרוחים לביצים וביצים לאפרוחים וא"כ איך אפשר לומר שימעט הכתוב אפרוחים האסורים באכילה ולא ימעט ביצים וי"ל דאי לאו דגלוייא דקרא דאסור ביצת טמאה והיינו אימרום דביצי עוף טהור נמי אסורים הו"א דע"כ קרא דתקח לך אינו למעט ביצים ואפרוחים שאינם ראויים לאכילה דהא אפרוחים דומיא דביצים הוה ולא דרשינן לך הראויים לך לאכילה אלא הו"א דהדרשא הוא לך הראויים לך להנאתך דהיינו שיהיו מותרים בהנאה אבל ביצים או אפרוחים האסורים בהנאה פטור מלשלח ואע"ג דבעלמא דרשי' קרא דלכם או לך הראוי לכם בכל דרכי הנאתו אפי' באכילה וכדאמרינן בפ' לולב הגזול דל"ה ע"א גבי אתרוג של ערלה לפי שאין בה היתר אכילה מ"מ כבר כתבו התוס' שם ד"ה לפי וכו' וז"ל ואע"ג דגבי תרומה טמאה דרשינן בפ' ב"מ לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך כיון דנטמאת ואשרה הכתוב שייך לדרוש לך דידיה לגבי שאר הנאות כמו לכם דלולב דלא שייך ביה אכילה עכ"ל וא"כ ה"ה הכא דכיון דסתם ביצי עוף טהור אסירה באכילה משום אמ"ה שייך לדרוש לך דקרא לגבי שאר הנאות ולא לאכילה ובכן ע"כ ה"ה אפרוחים באופן דהו"א דלא בא הכתוב למעט אלא ביצים ואפרוחים האסורים בהנאה ונ"מ למאי דאמרי' התם בר"ש שלוח הקן נוהג בחולין ולא במוקדשין ואמרי' בגמ' אמאי לא דאמר קרא שלח תשלח את האם דמי שאתה מצוה לשלחו יצא זה שאי אתה מצוה לשלחו וכו' וכתבו התוס' שם ד"ה יצא וכו' וז"ל ופי' בקונ' מתקח לך לא מצי לאתויי דהא ביצי תורים לא מועלים ולא נהנין ואע"ג דבקדשי ב"ה מועלים מתני' איירי בקדשי מזבח לכ"ע ול"פ בסמוך אלא בקדשי ב"ה ולהכי לא מצי ממעט מתקח לך ע"כ וכ"כ הרשב"א והריטב"א והר"ן בחי' שם וז"ל ואיכא דקא קשיא ליה ותיפוק ליה מתקח לך וכו' ויש מתרצים דכי איצטריך קרא לקדשי מזבח שאין מועלין בהם ומדרבנן בלחוד הוא דאסירי ביציהם אבל בשל בדק הבית שמועלין בהם לא צריך קרא עכ"ל וא"כ היינו אומרים דקרא דתקח לך בא למעט מוקדשים דאסורים בהנאה דאם הקדיש תרנגולתו לבדק הבית ומרדו כדמוקי שמואל ור"י התם מתני' דס"ל דאפי' קדשי בדק הבית לא פקע קדושתייהו ופטורים משילוח והו"א דעיקר קרא דתקח לך אתא למעט קדשי ב"ה דאסורים בהנאה וחדית לן קרא דאפי' קדשי ב"ה לא פקע קדושתייהו דאילו מקרא דשלח תשלח את האם דדרשי' פרט לזו שאי אתה מצווה לשלחו הו"א דדוקא בקדשי מזבח משתעי קרא דכיון דקדשי קדושת הגוף לא פקעה קדושתייהו מינייהו אבל בקדשי ב"ה דקדושת דמים בעלמא הוא פקעה קדושתייהו וחייבים בשילוח לזה איצטריך קרא דתקח לך למעט איסורי הנאה וע"כ הוא למעט קדשי ב"ה הוא דשייך לומר דהביצים אסורים בהנאה מן התורה משא"כ בקדשי מזבח כל זה היינו יכולים לומר אי לאו דגלי קרא בביצת טמאה דביצי עוף טהור מותרים אבל השתא דגלי קרא דמותרים דרשינן קרא דתקח לך כפשטה למעט אפי' ביצים ואפרוחים שאינם ראויים לאכילה ומש"ה אין ללמוד מהאי קרא לענין קדשי ב"ה משו"ה פליגי בסברא זאת דלרב ולר"ל ס"ל דקדשי ב"ה פקע קדושתייהו ולר"י ולשמואל לא פקע כיון דליכא שום ילפותא דקרא ועוד י"ל דנ"מ למי שאסר על עצמו בקונם הנאה מן עוף פלוני היא וכל היוצא ממנה דבכה"ג אם מצא קן ממין עוף זה דאסור עליו בהנאה אתא קרא דתקח לך למעט דפטור משלוח כיון דהביצים או האפרוחים דהאם רובצת עליהם אסורים עליו בהנאה ולא קרינן בהו לך להנאתך ואע"ג דאי בעי מתשיל על נדריה וחזי ליה לא אמרינן הכי דומה למ"ש הרשב"א בתשובה ח"א סי' תשמ"ו דמי שאסר הנאת לולבו עליו אינו יוצא ביום ראשון דבעינן לכם הראוי לכם אף דאיכא למימר הואיל ובעי מתשל יעו"ש וגדולה מזו איבעיא לן התם דק"מ ע"ב הושיט ידו לקן ושחט מיעוט סימנין מהו מי אמרינן כיון דאילו בעי שביק להו מטרפי בעינן לך ולא לכלבך או דלמא כיון דבידו למיגמר שחיטה תקח לך קרינן ביה וחייב בשילוח וסלקא בתיקו הרי שאפי' בדבר זה שהוא בידו ממש למיגמר שחיטה עכ"ז מבעיא לן כיון דהשתא מיהא כל זמן שלא גמר בהם סימנים פטור מלשלח וכ"ש במודר הנאה דאינו כ"כ בידו לאתשולי ער שימצא פתח לנדרו ועד שימצא ג' שיתירו לו ואינו בידו ממש כענין גמר שחיטה שאינו צריך סיוע אחרים והכל הוא בידו ועוד דמשכחת לה בנדר שנדר על דעת רבים דקי"ל שאין לו הפרה וא"כ לא שייך לומר הואיל ובעי מתשיל:

(ד) ומה שהקשה רבינו לס' בה"ג דא"כ גבי חלב אמאי איצטריך להתיר ותירץ כן הקשה הב"ח בסי' פ"א והכנה"ג שם בהגה"ט אות י"ז הביא קושיא זאת מהב"ח ותירץ הוא ז"ל כתירוץ רבינו ועוד תירץ וז"ל אי נמי י"ל דה"א דאע"ג דאי הוה אסור היוצא מן הטהור מיניה הוה ילפינן הטמאים מכ"ש מ"מ צריכין לקרא דגמל לרבנן ואת הגמל לר"ש לאסרם ג"כ משום טומאה עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין תי' זה דהא בגמ' הקשה דלמה לן קרא לרבנן ולר"ש מ"ש מהא דתניא הטמאים לאסור צירן וכו' ומשני הואיל ובהמה שהורה חידוש הוא וכו' וא"כ אי ליכא חידוש זה בבהמה טהורה אין אנו צריכין קרא לאוסרם משום טומאה דמקרא דהטמאים נפקא מידי דהוה לאיסור צירן והני ע"כ צ"ל דמדאיצצרך קרא לאסור חלב ש"מ דלהתיר חלב טהורה אתא לא לגופיה וכ"כ בתי' הג' שכתב הרב שם יש לדחות על ד"ז כמבואר:

והנה התוס' בפ' אלו טרפות ד' ס"ד בד"ה שאם ריקמה וכו' הנז"ל העלו