מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה קנט

דקאמר הכא לענין תרומות ומעשרות היינו משום דקיי"ל דאינו חייב להפריש מה"ת אלא הגומר פירותיו לאכלן לעצמו אבל הגומרם למוכרן פטור מה"ת וחייב מדבריהם כמ"ש הר"מ ברפ"ב דמעשר יע"ש דנמצא כפי"ז דמצות הפרשת תרומת מעשר הרשות ביד האדם לפטור את עצמו מהם שאם ירצה יגמור פירותיו למוכרם ואין כאן חובה להפריש ועל זה איצטריך קרא לחובה דאין בידו לפטור את עצמו דאפי' בגומר למכור חובה עליו להפריש אע"ג דהר"מ כתב דמדרבנן דוקא חייב להפריש היינו דפסק כתנאי דברייתא דפ' הפועלים דף פ"ח דתניא מפני מה חרבו חנויות של בית הינו שלש שנים קודם ירושלים מפני שהעמידו דבריהם על דברי תורה אבל לפי תנא דספרי אפי' בגומר למכרן איכא חובה להפריש מה"ת ואפשר דאפי' לפי תנא דספרי אינו אלא למצוה שחייב להפריש דאסור לו למכור בלא הפרשה אבל אם עבר ומכר בלא הפרשה אין חייבין עליו משום טבל דעיקר איסור טבל אינו אלא בגומר פירותיו לאכילה באופן דנמצינו למדים מהספרי הנזכר דהוקש מעשר ראשין לתרומת מעשר בקרא דוהרמותם מעשר מן המעשר דמיניה ילפינן דמעשר נמי חובה ולא רשות וכיון דקיי"ל בעלמא דאין היקש למחצה יש ללמוד מהיקש זה דמה תרומת מעשר הלוקח מן הכותי פטור אף מעשר הלוקח מן הכותי פטור זה אפשר לומר בדעת הר"מ וס"ל להר"מ דע"כ צ"ל דאפי' דישראל הלוקח מן הכותי אמרינן הכי דאי רבי שמואל אמר ר"ח מיירי בלוי הלוקח מן הכותי דוקא לא היה סותם דבריו לומר סתם הלוקח מן הכותי דמשמע סתם לוקח הכי הוי ואפי' ישראל והול"ל בפירוש לוי הלוקח וכו' ועוד דאם איתא דבלוי מיירי ל"ל למימר טעמא דא"ל אתינא מכח גברא וכו' תיפוק ליה דהכי נפקא לן מקרא דכי תקחו מאת בני ישראל ול"ל למידרש טעמא דקרא אלא עכצ"ל דאפי' בישראל קאמר הכי וכי היכי דלא נימא דאין ללמוד מקרא דכי תקחו מאת בני ישראל כי אם בלוי הלוקח מן הכותי דבלוי הקונה מן הכותי משתעי קרא ודוקא ללוי פטר ולא לישראל ע"ז קאמר דכיון דעיקר טעמיה דקרא דפטר ללוי מתרומת מעשר הוא מטעם זה דאתינא מכח גברא וכו' א"כ זה הטעם נמי יש ללמוד לישראל נמי דפטור דאע"ג דבעלמא קיי"ל דלא כר"ש דדריש טעמיה דקרא היכא דנפקא לן מידי לענין דינא דע"כ מפני זה לא פטרינן ליה מתרומה גדולה דומיא דתרומת מעשר אף דאיכא למימר זיל בתר טעמא ובתרומה גדולה איכא טעמא דאתינא מכח גברא כו' והיינו משום דקיי"ל דלא דרשינן טעמא דקרא להוליד ממנו דין מ"מ כיון דאיכא היקשא דמעשר מן המעשר דהוקש מעשר ראשון לתרומת מעשר לענין זה דהלוקח מן הכותי פטור ליתן המעשר ע"כ לומר דדין זה איתיה אפי' בישראל דפטור ליתן תרומת מעשר לכהן ואתא היקשא לומר דה"ה מעשר ראשון דאינו חייב ליתן ללוי דאי דוקא לוי פטור למה צריך קרא לפטור ממעשר ראשון הא בלא''ה סתם מעשר ראשין אין מוציאין מלוי ללוי:

ואולם לפי סברת הר"מ דאפי' בישראל הלוקח מן הכותי פטור ליתן מעשר ותרומת מעשר דילפינן מקרא דפטר את הלוי הקונה מן. הכותי אכתי קשה דמ"ש מישראל שירש מאבי אמו טבלים דכתב הר"מ דדוקא בירש טבל אחר מירוח והטעם דכמי שהורמו דמיין הא אפי' אם ירש קודם מירוח דעדיין לא נגמרו למעשר יהא המעשר ראשון שלו ותרומת מעשר ימכרנה לכהן דכמו דפטר הכתוב ישראל שלקח מן הכותי מטעם דא"ל אתינא מכח גברא וכו' ה"ה ביורש מהכהן דשפיר י"ל אתינא מכח גברא דלא מצי לאשתעויי דינא בהדיה דהא בקונה מן הכותי אפי' בקונה קודם מירוח מן הכותי כתב הר"מ דפטור מטעם זה וכ"כ קשה ממ"ש הר"מ בפ"ו מהלכות מעשר דין ט"ז וז"ל כהן ולוי שמכרו שירות תלושין וכו' הרי התרומה או המעשר שלהן ואם מכרו אחר גמר מלאכה הרי התרומה ומעשר של לוקח ומפריש ונותן לכל כהן ולוי שירצה עכ"ל וקשה דלפי מאי דדרשינן מקרא דכי תקחו מאת בני ישראל למעוטי הקונה מן הכותי כיון דעיקר טעמא דא"ל אתינא מכח גברא וכו' ה"ה דמהאי קרא נמי לוי הלוקח טבלין מכהן דפטור מתרומת מעשר דתקחו מאת בני ישראל כתיב ולא הקונה מכהן וא"כ ה"ה ישראל הקונה מכהן או מלוי פטור ממעשר ומתרומת מעשר כמו שפטור הקונה מן הכותי כיון דאתי מכח גברא דלא מצי לאשתעויי דינא בהדיה ואמאי כתב הר"מ דמפריש ונותן לכל כהן שירצה דמשמע דאין לו אלא טובת הנאה ליתנה לכל כהן שירצה ואמאי לא יהיה שלו לגמרי וימכור התרומת מעשר לכהן והמעשר יהיה שלו לגמרי וי"ל דסבירא ליה להר"מ דכיון דדין זה דהלוקח מן הכותי דפטור לא מסברא הוא מטעם דאתינא מכח גברא וכו' אלא מקרא דכי תקחו מאת בני ישראל ילפינן הרי ע"כ אין ללמוד מהאי קרא כי אם למעוטי לוי הקונה מן הכותי בלבד דמסתבר טפי לפוטרו מטעם זה דאתינא מכח גברא וכו' משום דהכותי לאו בר חיובא הוא כלל ושפיר א"ל אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה דמעיקרא הכותי לאו בר חיובא ולאו בר אפרושי תרומת מעשר הוא מה שאין כן ביורש או לוקח מהכהן או מלוי דבר חיובא נינהו והם עצמם מחוייבים להפריש תרומת מעשר אלא דהם שלהם דאין מוציאין מידם מכהן לכהן ומלוי ללוי דכיון שהם מחוייבים ומה שאין מוציאים מידם הוא מטעם דמצות נתינה לכהן או ללוי מתקיים בהם דאם ישראל מקיימים מצות נתינה בהם איך הם לא יקיימו מצות נתינה בהם עצמם א"כ בבא הדבר ליד ישראל מכח ירושה או מכח קנין והישראל בר חיוב הוא לקיים מצות נתינה בכהן אחר או בלוי אחר לאו כל כמיניה לפטור עצמו בטענה זאת דאתינא מכח גברא וכו' דדוקא בכותי גילה קרא דאלים טעמיה כיון דלאו בר חיובא הוא כלל והבו דלא לוסיף עלה איברא דבדין זה שכתב הר"מ בישראל הקונה מכהן ולוי אחר גמר מלאכה דאין לו אלא טובת הנאה ליתנה לכל כהן שירצה קשה כיון דקיי"ל מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין בנגמר מלאכתן דמטעם זה בישראל שירש מאבי אמו כהן התרומות והמעשרות שלו מטעם דחשיב כאילו כבר זכה המוריש בהם וכאילו יורש תרומות ומעשרות אחר הפרשה דמי א"כ אמאי בקונה נמי מכהן ולוי אחר שנגמרו מלאכתן אמאי לא נאמר דחשיב כאילו מכר לו לישראל תרומה ומעשר אחר הפרשה ויזכה בהם הישראל לגמרי וימכור התרומות והמעשר שלו דמ"ש לוקח מיורש ואפשר דמהתוספתא דפ"ז דדמאי שכתב מרן הכ"מ דדין זה שכתב הר"מ הוא משום דיש ללמוד משם איפכא דאמרינן התם כהן ולוי שמכרו פירות שדה לישראל וכו' עד שלא מירחו המעשרות שלהם משמירחו מעשרות שלו מפריש תרומות ומעשרות ונותן לכהן והשאר שלו עכ"ל דאם בלשון הברייתא ליכא טעות סופר אינו מובן סיום דברי התוספתא במאי דקתני והשאר שלו דמה נשאר להיות שלו כיון דנותן התרומה והמעשר דאם למעשר שני לא ידענא מאי אתא לאשמועינן פשיטא דהוי שלו אלא ע"כ לומר דט"ס איכא וה"ג מפריש תרומה ותרומת מעשר ונותן לכהן והשאר שלו דבהכי א"ש דאתא לאשמועינן דכיון דקנה אחר מירוח חשיב כקנה תרומות ומעשר מלוי אחר הפרשה ומש"ה התרומה ותרומת מעשר דהלוי עצמו היה נותנה לכהן בחנם וגם הוא נותן לכהן בחנם אבל השאר דהיינו המעשר הוא שלו דמה מכר לוי לישראל כל זכות שבא לידו וצ"ל לפ"ז דנותן לכהן דקתני קאי לחלוקה זאת דלוי שמכר לישראל אבל בחלוקה דכהן שמכר לישראל גם התרומה ותרומת מעשרות מוכרה לכהן אחר כדין הכהן המוכר עצמו דמ"ש תרומות בקונה מכהן מדין מעשר בקונה מלוי שהוא שלו וע"כ צ"ל דהר"מ ל"ג בתוספתא סיפא דקתני והשאר שלו וגורס ברישא כגרסתינו דקתני מפריש תרומה ומעשר ונותן לכהן דבהכי דברי הר"מ הם דברי התוספתא ועל דברי התוספתא עצמה כפי גי' הר"מ קשה דמ"ש מישראל היורש מכהן דאמרי' דהמעשרות שלו ומ"ש מלוקח מכהן דאין המעשרות שלו כיון דאחר מירוח מיירי ומתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ועכצ"ל דהאי תנא דתוספתא ס"ל כמ"ד מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין ומש"ה אינו זוכה הישראל הלוקח בהם אבל לדעת הר"מ דפסק כמ"ד מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין למה לא יזכה בהם הלוקח כדין יורש:

איך שיהיה נמצינו למדין דהא דהלוקח מהכותי דהמעשרות שלו לאו משום טעמא דמצי למימר אתינא מכח גברא וכו' בלבד אלא ילפינן לה מקרא דכי תקחו מאת בני ישראל אלא דאמרינן דטעמיה דקרא מטעם דאמר ליה אתינא מכח גברא וכו' ואולם ראיתי להתוס' חיצוניות הביא דבריהם הרב ז"ל כ"י בסוגיא זאת שכתבו וז"ל מנין ללוקח טבלים ממורחין וכו' עד טבלים שאתה לוקח מן הכותי אי אתה מפריש מהם וא"ת ל"ל קרא תיפוק ליה משום סברא דלעיל דא"ל אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי וכו' ואומר ר"י דהכא מיירי בכותי שעשר פירותיו ונתן המעשר ללוי ועתה הוא טבול לתרומת מעשר וה"פ מנין ללוי שלקח טבלים ממורחין מן הכותי שהפריש הכותי המעשר ונתנו ללוי מנין שהוא פטור ואותו מעשר מן התורה הוא משום דאין לכותי קנין בא"י וכו' ואפילו למ"ד מירוח הכותי פוטר שמא מן התורה הוא שעישרו בשבולין ואתא ר"ש למימר שאם לקח הלוי מן הכותי טבלים בשבולין אי מירוח הכותי פוטר או אפי' ממורח למ"ד אינו פוטר שהוא פטור מתרומת מעשר משום דאמר לוי לכהן קא אתינא מכח גברא וכו' ואע"ג דלקוח פטור מתרומת מעשר מן התורה אי לאו האי טעמא דקא אתינא מכח גברא וכו' היה צריך ליתנה לכהן מדרבנן עכ"ל וכיוצא לזה כתבו התו' דידן בד"ה טבלים וכו' ליישב הא דלקוח פטור מן התורה אלא דבתו' חיצוניות חידשו להקשות דאמאי איצטריך קרא דכי תקחו תיפוק ליה מטעמא דקא אתינא מכת גברא וכו' דמוכח דס"ל דמטעם זה סגי לפטור ולא צריך קרא וע"ז תירץ דנ"מ בכותי שעשר פירותיו ונתן המעשר ללוי דבכה"ג כיון דקיבל הכותי עליו לתרום ולעשר כישראל תו לא שייך למימר קא אתינא מכח גברא וכו' כיון דעינינו הרואות דכותי רוצה לקיים דיני תרומות ומעשרות כישראל ועל אופן זה הוא דאיצטריך קרא דכי תקחו וגו' אבל בלוקח מן הכותי דמסתמא אין הכותי מקיים דיני המעשר מטעם דא"ל אתינא מכח גברא וכו' פטור בלא שום ילפותא דקרא דבטעם זה אית ליה דין לפטור ללוקח זהו הנראה מדברי התוספות חיצוניות וצריך להבין דא"כ כפי"ז מ"ט אמרינן דהלוקח מן הכותי חייב ליתן לכהן תרומה גדולה הא בתרומה גדולה נמי שייך הך טעמא דקא אתינא מכח גברא וכו' אף דליכא למילף מקרא דכי תקחו מאת בני ישראל כיון דבהאי טעמא סגי ואיך משני הש"ס כאן בתרומה גדולה כאן בתרומת מעשר וי"ל דדברי התוס' חיצוניות הם מוסיפים על דברי התוס' דידן כמו שהוא סדרן בכל מקום והכא נמי באו דבריהם להקשות על מ"ש התוספות בד"ה טבלים וכו' דתירצו משם ר"ת דלקוח קודם מירוח חייב מדאורייתא והאי דרשא דדרשינן מקרא דכי תקחו מאת בני ישראל מיירי בלקוח קודם מירוח דמן התורה חייב דלפי"ז נמצא דההיא דר"ש דלעיל דמיירי בלוקח מן הכותי קודם מירוח וממרח ישראל וכמ"ש התוס' לעיל נמצא כפי"ז דאפילו בכה"ג דלוקח קודם מירוח והוי מן התורה אמרינן דפטור ליתן ומעשרן והן שלו מטעם דא"ל אתינא מכח גברא וכו' דטעם זה מספיק לפטור אפילו בדבר שחיובו מן התורה וע"ז הוקשה להם להתוס' חיצוניות דא"כ דכולה שמעתין אזלא הכא לשיטת ר"ת דבלוקח קודם מירוח חייב מן התורה וא"כ טעם זה דאתינא מכח גברא וכו' מספיק אפילו לחייב מדאורייתא א"כ אמאי איצטריך קרא דכי תקחו וגו' לפטור הלוי מתר"מ תיפוק ליה דאתינא מכח גברא וכו' וע"ז תירצו משם ר"י דלעולם דאין לחלק בין לוקח קודם מירוח ללוקח אחר מירוח דבכל גוונא פטור מן התורה ובכן מימרא דר"ש דלעיל אפילו דמיירי בלוקח קודם מירוח עכ"ז פטור מן התורה וכיון דעיקר החיוב אינו אלא מדרבנן אהני לן טעמא דאתינא מכח גברא וכו' אבל בדבר דחייב מדאורייתא אינו מעלה ומוריד טעם זה לפטור מליתן והכא דדריש מקרא דכי תקחו לא מיירי בלוקח אלא בכותי שהפריש מעשר ונתנו ללוי דמן התורה חייב ואי לאו קרא דכי תקחו לא היה נפטר הלוי מטעם דאתינא מכח גברא וכו' כיון דמן התורה חייב להפריש. ולפי עניות דעתי נראה הדרך זה נכון בדברי התוס' חיצוניות דאם איתא דכוונתם על דרך ששיערנו לעיל דכוונתם לתרץ דבכה"ג דעישר הכותי ונתן ללוי לא שייך אתינא מכח גברא וכו' כיון דכבר קבל הכותי לעשות חיוב הישראל דזה נראה דוחק דלו יהיה דהכותי רצה להפריש כדת ישראל מ"מ כיון דלאו בר חיובא הוא ובידו היה שלא להפריש ס"ס שייך לומר אתינא מכח גברא וכו' אבל לפי האמור א"ש דאין כוונתם לומר דבכה"ג לא שייך טעם זה אלא הכוונה לשלול סברת ר"ת וע"כ דרשה זו לא מיירי בלוקח כלל נמצא כפי"ז דלא אהני טעם זה דקא אתינא מכח גברא וכו' כי אם דווקא בדבר שחיובו מדרבנן אבל בדבר שחיובו מן התורה אינו מעלה ומוריד טעם זה ומאי דמחלק רב דימי לשנויי לאביי דילמא כאן בתרומה גדולה כאן בת"מ היינו לומר דההיא דהמפקיד לכותי דאי חלפינהו דודאי חייב ליתן תרומה גדולה דאע"ג דחשיב כלקוח ולקוח פטור מן התורה מטעם זה דאתינא מכח גברא וכו' מהני לחיוב דרבנן מ"מ דילמא יש לחלק דבתרומה גדולה דהויא אחד מנ' או אחד מששים דאינו כ"כ פסידא תקנו חז"ל שיתן לכהן ולא פטרוהו מטעם דאתי מכח גברא וכו' אבל בתר"מ דהוי הפסד מרובה דהויא א' מעשרה פטרוהו חז"ל מטעם זה ולפי פי"ז שפירש התוס' דידן ותוספות חיצוניות דמיירי בעישר כותי מאי דאמרינן בגמ' ע"ז אדכרתן מילתא אין הכוונה לומר דאביי מייתי ראיה לחילוק רב דימי דמחלק בין תרומת מעשר לתרומה גדולה מדרשא זאת מקרא דכי תקחו דמה ענין זה לזה הרי הכא מיירי בעישר הכותי ונתן ללוי דבכה"ג אם תרם הכותי תרומה ונתן לכהן דאין לכהן להפריש שום דבר ממנה לא שייך לחלק בין תרומה גדולה לתרומת מעשר ואפילו אם תמצא לומר דשייך טעמא דאתינא מכח גברא וכו' במעשר הכותי מ"מ כיון דבכה"ג לא שייך בתרומה גדולה הרי אין כאן שום חילוק דלא שייך חילוק כלל אלא בלוקח מן הכותי דמדרבנן דאפשר דיש לחלק בין תרו"מ לתרומה גדולה כמו שצדד רב דימי אבל ראיה מדרשא דכי תקחו וגו' ליכא כלל וע"כ לומר דאדכרתן מילתא דקאמר אביי לאו להביא ראיה הוא אלא הכוונה דמענין זה ומויכוח זה שהיה לאביי עם רב דימי זכה מדרשא זאת דקרא דכי תקחו וגו' ולא ראי זה כראי זה ובאמת שהוא דוחק:

שוב ראיתי למוהרימ"ט בח"א סי' פ"ה שהאריך קצת בסוגיא זאת וישב שם דכיון דהלקוח פטור מן התורה אהני טעם זה דאתינא מכח גברא לפוטרו שלא יתן כיון דעיקר חיובו מדרבנן יעו"ש וזה ע"ד מ"ש בפירוש דברי התוס' חיצוניות אלא שדברי הרב שם צ"ע כמ"ש הרב מ"ל בפ"א מה' תרומות דין י"א יע"ש ואני לעצמי הנראה לע"ד כתבתי בסוגיא זאת ודע שדברי התוספות חיצוניות שכתבתי שוב ראיתי שהביאם הרב בתשובה סימן א' דף י"א סע"ב ואף שכתב הרב שם בשם התוספות סתם ע"כ לאו התוספות דידן קאמר דהא אין לשון זה בתוספות דידן כי אם לשון תוספות חיצוניות שהביא הרב כ"י ושם כתב הרב דלדעת הר"מ בפ"א מה' תרומות דס"ל דהלוקח מן הכותי המעשר והתרומת מעשר שלו מטעם דאתינא מכח גברא וכו' צ"ל דדוקא במעשר סגי האי טעמא לפי שאין באכילת מעשר איסור כמו שיש בתרומה שמעשר ראשון אע"פ שהיא חלק ללוים אינו אסור לזרים אלא חולין הוא אבל בתרומה ובת"מ דחמירי לא סגי האי טעמא ומיהו בת"מ גזר הכתוב ואמר כי תקחו מאת ב"י וכו' דבהכי ל"ק מה שהקשו התוס' חיצוניות דל"ל קרא תיפוק ליה מטעם זה דבתרומה דחמירא לא סגי טעם זה אלו תורף דבריו ואני לעצמי לא הבנתי טעם זה דמאי דתרומה חמירא דאסורה לזרים מה מעלה ומוריד לענין ממין שיכול לומר דאתי מכח גברא וכו' הרי שיוכל למכרה לכהן ולזכות בדמים וכי בשביל שאסורה לזרים אסורה בהנאה היא וא"כ אמאי לא יזכה בה לענין ממון מטעם זה ולע"ד אין טעם לחלק בהכי:

עוד ראיתי להרב בתשובה הנזכר דף יו"ד רע"ב שכתב וז"ל ובההיא דלקט שכחה ופאה של כותי דחייבים במעשרות בליקטן ישראל לא אמרינן מעשרן והן שלו כדאמרינן בלוקח מן הכותי דהכא ל"מ למימר קא אתינא מכח גברא וכו' דלא זכי אלא מכח הפקר דהני ליקוטים כבר הניחם כותי זה לישראל ודמי לזוכה מן ההפקר אלא דלא חייל עלייהו שם פאה ולקט ושכחה לפוטרם מן המעשר עד שיפקירם בפירוש עכ"ל ולא ידעתי אמאי לא שייך לומר טעם זה דאתינא מכח גברא וכו' כיון דס"ס מכח הכותי הוא שזוכה דכיון דשם לקט שכחה ופאה לא חייל עלייהו והוא לא הפקיר בפירוש הרי אם היה רוצה הכותי היה מוציא מיד ישראל הזוכה בו כיון דאכתי שלו הוא דהוא סבר דיכול לקרות עליהם שם לקט שכחה ופאה ואינו כן שאין בידו לעשות כן וכשמניח הליקוטים ביד ישראל כנותן לו לישראל במתנה דמי ושפיר י"ל דבא מכחו של כותי ואפילו שהכותי לא כיון בפרטות ליתן לישראל זה כי דעתו היה שמי שיזכה בהם אינו מעכב מ"מ דבנדון זה כיון דאינו כהפקר דמשעה שהפקירו יצא מרשות המפקיר והזוכה לאו מכח המפקיר זוכה אינו יוצא מרשות הכותי עד שיזכה בו אחר ולא ימחה בזכותו דבכה"ג בשעה שזיכה הישראל מכחו של כותי חשיב כדין מקבל מתנה ושפיר י"ל אתינא מכח גברא וכו' ולע"ד אפשר דבכה"ג נמי מעשרן והן שלו ומה שלא ביאר הר"מ בדין זה דלקט שכחה ופאה של כותי שכתב סתם חייב במעשרות ולא כתב שמעשרן והן שלו הוא מפני שסמך על מ"ש בפ"א מה' תרומות בדין הלוקח מן הכותי והנה לסברת הר"מ דאפילו ישראל הקונה מן הכותי מעשרן והן שלו דהמעשר ראשון והתרומת מעשר הוא שלו י"ל קצת אמאי בפרק האיש מקדש דף נ"ח דמוקי למתניתין דהמקדש בתרומות ומעשרות בישראל שירש מאבי אמו כהן