מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה קנה

גמור היה ולא ככותי שנתגייר אך אם היה הענין שהכותי לקח את בנו וגדלו הוא בעצמו כמשפט בני כותים ונתגדל בגיות כה"ג אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע דהורתו ולידתו בגיות וחשיב כאילו תחלתו כותי גמור ובאופן זה אינו מותר לבא בקהל עד שיתגייר גירות גמור דהכי דרשינן ליה לקרא את בתך לא תתן לבנו כי יסיר את בנך מאחרי דה"פ דבן בתך דקרוי בנך וכישראל מעיקרו מיקרי היינו אם לא יסירנו מאחרי דאם יסיר את בנך מאחרי דמעיקרא מגדל אותו כותי כמגדל בן הכותים הרי למפרע אינו קרוי זה בנך ונראה לע"ד דצ"ל לדעת התוס' והרא"ש שפירשו מ"ד מזהמין דהיינו דהולד כשר דכיון דשדינן ליה בתר אביו נקרא מזוהם ככותי ואם איתא דבכל גוונא בנך קרינן ביה וכישראל גמור הוא מעיקרו לא מבנו חז"ל מי שאינו ממזר בלשון זה דמזהמין את הולד כיון דאחר האמת ישראל הוא ולא שדינן ליה בתר אביו כלל אמנם לפי האמור א"ש דעכ"פ יש לו צד גיות וצד ישראל והכל תלוי במה שיתברר אח"כ דאם גדלתו אמו כישראל גמור למפרע משעת לידה הוא כישראל גמור ולא כגר שנתגייר ואם גדלו כותים כמשפט כותי למפרע משעת לידה הוא ככותי גמור דלפי מה שגדלהו אותו הצד גובר להיות עיקר מאותם ב' צדדים שיש לו צד גיות וצד ישראל כאמור:

אשר עפי"ז יש לישב מ"ש התוספות בספ"ק דיבמות די"ז ע"ב ד"ה אמוראי וכו' שכתבו וז"ל ועוד דמתני' דנדה אלימא טפי וכו' וליכא למימר משום דסברא דהולד כשר דבתר כותי ועבד שדינן ליה וכו' עכ"ל דמשמע מדבריהם דשדינן ליה בתר כותי ועבד ואינו כשר לבא בקהל כי אם עד שיתגייר וכן מוכח ממ"ש התוספות עוד שם בד"ה כותי שקדש וכו' וז"ל ונראה דטעמא דר"י אר"א משום בנות וכו' אע"ג דר"י אית ליה בהחולץ כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר הכא משמיה דרב אסי קאמר עכ"ל דנראה מדבריהם דלמ"ד כשר אין לחוש לקדושין כיון דעכ"פ קודם גירות כותי גמור הוא וחוץ מן המכוון יש לומר דכבר כתבנו דהתוס' ס"ל כסברת רבינו הרמב"ן דהולד פגום לכהונה ל"ד נקבה דה"ה זכר וכן מוכרחים אנו לומר דסבירא להו להתוספות בשמעתין דמאן דאמר מזהמין את הולד היינו למ"ד כשר ועכ"ז אמרי' דלוי פסול הוא וע"כ דהוה פגום לכהונה קאמר ואפי' דהכא מיירי בזכר וכיון דס"ל הכי יש ללמוד דרב יהודה בפ' החולץ ס"ל דהולד כשר לגמרי ואפי' פגום לכהונה ליכא כמ"ש משם הרשב"א והריטב"א וכבר כתבנו דלפי המסקנא בהדיא דרבינא דווקא אם פסלי' ליה לכהונה שייך לומר דקרינן ביה בנך כיון דפסלינן ליה מצד דשדינן ליה בתר אמיה אבל למ"ד דכשר לגמרי לא קרינן ביה בנך כותי גמור הוא אלא דכשר לבא בקהל אחר שיתגייר וזהו מה שהוקשה להתוס' הכא דאיך קאמר רב יהודה דחיישי' לקדושי כותי כיון דהוא ס"ל דהולד כשר לגמרי ואפי' פגום לכהונה ליכא וא"ב לפי סברתו קודם שנתגייר כותי גמור הוא ואין קדושיו קדושין וגם מ"ש התוס' בד"ה אמוראי וכו' הוא ע"פ יסוד זה דהכי קא אמרינן דליכא למימר דסברא דהולד כשר לגמרי דאפי' פגום לכהונה לא הוי דבהכי שדינן ליה בתר כותי ועבד לגמרי ואינם כשרים עד שיתגייר וישתחרר אמנם לפי דרך הקדום ל"ק מידי בדברי התוס' אלו דפ"ק דיבמות דהתם דמיירי דכותי' באו על בנות ישראל והולדות נטמעו בכותי דאביהם כותי גדלם כמשפט בני כותים הרי דינם ככותים גמורים עד שיתגיירו וכיון שנתגדלו בגיות איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא משעת לידה כותים הם דהצד של הכותי גבר וחשיב כותי מעיקרו דבהכי ניחא מ"ש התוס' בפ' עשרה יוחסין דף ע"ה ע"ב ד"ה ור' ישמעאל וכו' שכתבו וז"ל ושמא י"ל אם הולד כשר א"כ הוא הולך אחר כותי כדאמרי' בס"פ דלעיל וליכא למיחש לכך אם ינשאו לכותי עכ"ל ועיין במ"ש הרב עצמות יוסף בפי' דברי התוס' אלו דפרק עשרה יוחסין ותראה משם איך פשיטא ליה להרב דלפי המסקנא בההיא דרבינא כל דפסלינן ליה לכהונה מצד דשדינן ליה בתר אמיה בנך קרינן ליה אפי' קודם שנתגייר ודו"ק דמדבריהם אלו ג"כ נראה דס"ל דלמ"ד כשר חשיב ככותי עד שיתגייר דהכא נמי י"ל דהכותים גדלו את הבנים כמשפט הכותים וכיון שכן איגלאי מילתא למפרע דנושעת לידה כותים נינהו ועד שיתגיירו כותים נינהו וכיוצא לזה ראיתי לרש"ל בחי' ליבמות שכתב ליישב דברי התוס' דספ"ק דיבמות ע"ד הנזכר וראיתי להרב חידושי הלכות שכתב שם בד"ה אמוראי וכו' שהביא דברי רש"ל ותמה עליהם וז"ל וכי משום דנוהג ככותי יהא ככותי שלא ניחוש לקדושיו דהא כיון דבתר אמו שדינן ליה ישראל מומר מיקרי ופשיטא דחוששין לקדושיו יעו"ש ולעד"נ דודאי כוונת רש"ל ע"ד האמור דכיון דשדינן ליה בתר אביו דמש"ה לא הוי ממזר ושדינן בתר בת ישראל דמש"ה הוי פגום לכהונה ונמצא דכפ"ז יש בו צד כותי וצד ישראל הנה כן הדבר תלוי במה שיתברר שאם ינהוג ככותי מתחלה הרי למפרע משעת לידה דינו ככותי ולאו כישראל מומר ואם יתנהג מתחלה כדין ישראל הרי למפרע משעת לידה דינו כישראל דבהכי ל"ק מידי על רש"ל:

והנה כל זה הוא לפי הגירסא דגרים רש"י בס"פ האומר דגרסי' קסבר הולד ממזר והיא גירסת התוספות והרא"ש בפ"ב דיבמות דלפי גירסא זאת יוצא לנו דאי שדינן ליה בתר אמיה שייך טפי להיות ממזר ואי שדינן ליה בתר אביו כותי לא שייך ממזרות:

אמנם לפי הגירסא דגרסינן בפ"ב דיבמות והיא גירסת רש"י שם דגרסינן לימא קסבר רבינא כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכו' וכן היא גירסת הריטב"א בקדושין וכן היא גירסת חידושי קדושין לא נודע למי מקדושים וכ"נ שהיא גירסת רבינו הרמב"ן בחידושיו ליבמות שכתב בפירוש בסוגיין דפרק החולץ על סברת הרי"ף וסברתו דהא דהולד פגום לכהונה ספיקא דדינא הוא וז"ל ועוד אמרינן בפרק כיצד עליה דרבינא ישראל פסול מיקרי ואע"ג דהוא אכשר הכא משמיה דרב גזא ומיהו ההיא נמי לא מכרעא לפיסולא דדחייה בעלמא הוא בגמרא עכ"ל דמדקאמר דדחייה בעלמא הוא בגמרא ש"מ דגריס דסבר הולד כשר דבהכי שייך לומר דדרך דחיה היא דלעולם י"ל כדסלקא דעתך מעיקרא דהולד כשר גמור ואפי' פגום לכהונה לא הוי דאי ס"ל כגירסת התוס' דגרסי' קסבר הולד ממזר א"כ אם י"ל דדחייה בעלמא היא היינו לומר דלעולם דהעיקר כס"ד דהולד ממזר אבל לא שייך לומר דדחייה בעלמא היא ואפי' פסול לא הוי ולפי גירסא זאת אדרבא הכל בתר איפכא מסברת התוס' והרא"ש דכפי גירסא זאת מפורש יוצא דאי הולד ממזר ע"כ שדינן ליה בתר הכותים וקס"ד לומר דלרבינא דקאמר בנך הוא צריך שלא יהיה לו שום פיסול דכל שיש לו צד פיסול דהולד ממזר או אפי' פיסול לכהונה ע"כ לאו בתר אמיה שדינן ליה אלא בתר כותי ולא קרינן ביה בנך אלא דדחי ליה הש"ס דאין ה"נ דאם היה הולד ממזר ודאי דשדינן ליה בתר הכותים וככותי דמי אבל כיון דאין הולד ממזר אף דפסול הוי כישראל הוא וקרינן ביה בנך וז"ל הריטב"א בס"פ האומר גירסת הספרים נימא קסבר רבינא הולד כשר פירוש אפילו לכהונה כישראל גמור מדקרי ליה בנך ולא אמר הולד כמוהו ודחינן נהי דכשר לא הוי ממזר לא הוי ישראל פסול מיקרי כלומר מזוהם לכהונה ושפיר מיקרי בנך כיון דלאו ממזר הוא עכ"ל ובחי' קדושין לא נודע למי מקדושים הוא כתב וז"ל ה"ג לימא קסבר רבינא כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר דאי ממזר הוא א"כ אין ולדה כמוה וכיון דאין ולדה כמוה אינו בנך אלא בן כותי הוא ורש"י גריס הולד ממזר ולא נהירא עכ"ל הרי מפורש מדבריהם דפשיטא ליה להש"ס דלמ"ד הולד ממזר אינו קרוי בנך ושדינן ליה בתר הכותי ונראה דלפי דבריהם דינו כדין כותי גמור הוא כיון דלא שדינן ליה בתר אמיה הנה כי כן יש לעמוד בשמעתין דבכורות דפי' רש"י ורגמ"ה למ"ד אין מזהמין הוא למ"ד דלא הוי ממזר ומ"ד מזהמין היינו למ"ד דהוי ממזר וגם כל הפוסקים הנזכרים הגורסין במימרא דרבינא לימא קסבר הולד כשר וכו' ע"כ הכי מפרשי הא דשמעתין ולפי האמור ק"ק דהיכי קאמר הש"ס דלמ"ד מזהמין דהיינו דהולד ממזר דדוקא כותי הבא על לויה פטור מחמשה סלעים מצד האם דמשמע הא אם בא על בת ישראל חייב בה' סלעים וזה אינו דכיון דכותי אביו הוי ובן כותי אינו חייב בפדיון הוא דהא לפי סברתם לא שדינן ליה בתר אמיה ולזה י"ל דמאן דס"ל גירסא זאת מפרש שמעתין באופן זה דב' חלוקות דאין מזהמין או מזהמין למ"ד הולד כשר הוא דכיון דאיפסקא הלכתא בפרק החולץ כמ"ד הולד כשר א"א לומר דהכא מצדד הש"ס למ"ד הולד ממזר כיון דלא קיימא לן כוותיה אלא הכוונה דמצדד הש"ס לענין אם הוא פגום לכהונה דכבר כתבנו משם רבינו הרמב"ן דלפי שיטתו דהא דפגום לכהונה לאו דוקא בת אלא ה"ה זכר פסול לכהונה דין זה במחלוקת שנוי בפרק החולץ דאיכא מ"ד דכשר לגמרי אפי' לכהונה וע"ז הוא דמצדד הש"ס הכא לא תימא למ"ד אין מזהמין את הולד כלומר דאפי' מזוהם לכהונה לא הוי דפשיטא דשדינן ליה לגמרי בתר אימיה וישראל גמור בן לויה הוא ופטור אלא אפילו למאן דאמר דמזהמין הולד דמזוהם הוא לכהונה מ"מ כיון דאינו ממזר אלא פסול לוי פסול מיקרי ושפיר שדינן ליה בתר אימיה ופטור והיינו כמסקנא דמסיק הש"ס אליבא דרבינא ולא כדס"ד התם דאם אינו כשר גמור לאו בנך מיקרי וכן ראיתי לרבינו הרמב"ן בפרק החולץ בסוגיין שעל מ"ש דדין זה דפגום לכהונה ספיקא דדינא הוא וכתב עוד וז"ל והיינו דגרסי' בפרק יש בכור אר"פ דאיעבר מכותי ולא תימא אליבא דמ"ד אין מזהמין אלא אפילו למ"ד מזהמין לוי פסול מיקרי והאי לישנא משמע דאיכא מ"ד דאין מזהמין אותו כלל אלא כשר גמור הוא לכהונה ולכך בלויה שילדה כישראל הוא ולמ"ד מזהמין היינו מאן דפסיל לכהונה ולפיכך מיקרי לוי פסול שהוא הולך אחר אמו עכ"ל הרי מפורש דפי' שמעתין ע"ד האמור ולפי מ"ש רבינו הרמב"ן דאף רש"י שפירש דהא דפגום לכהונה מיירי בילדה נקבה דל"ד נקט לה וה"ה זכר כנז"ל ולע"ד יש קצת סמך לזה שהרי לפי הגירסא דגרים רש"י שם בפ"ב דיבמות דגרסי' לימא קסבר רבינא הולד כשר וכו' אם איתא דס"ל לרש"י דדוקא נקבה א"כ ק' מי דחקו להש"ס לומר דלרבינא נמי פסול הוי ולא כשר גמור כדס"ד להש"ס כיון די"ל דקרא דכי יסיר בנך בדוחק הוא בן בתך ולא בת בתך אלא דיש לדחות והוא פשוט ומ"מ לדעת רבי' הרמב"ן דרש"י ג"כ ס"ל דה"ה זכר א"כ יכולים אנו לומר דפירוש זה שכתב רבינו בשמעתין כן ס"ל לרש"י והרגמ"ה דמזהמין או אין מזהמין הכל הוי למ"ד כשר אלא ב' החלוקות הוא למ"ד דאפי' פגום לכהונת לא הוי או למ"ד דפגום לכהונה מיהא הוי דבהכי ניחא דרש"י ורגמ"ה דוקא בחלוקת אין מזהמין פירשו שהוא למ"ד כשר אבל בחלוקת מ"ד מזהמין לא פירשו כלל שהוא מ"ד הולד ממזר אלא כתבו סתם ולפי האמור א"ש דחלוקת מזהמין היא ג"כ למ"ד כשר אלא דמזהמין אותו לכהונה דבהכי א"ש לישנא דלוי פסול מיקרי דאי למ"ד ממזר לאו פסיל בלבד הוא אלא ממזר ולישנא דפסול לא משמע ממזר וכמו שנראה בשמעתא דס"פ האומר גבי הא דרבינא והרב כ"י הביא משם תוס' חיצוניות דהקשה על רש"י זה וז"ל ועוד דלישנא דלוי פסול מיקרי ל"מ דמיירי בצד ממזרות כמו ישראל פגום דס"פ האומר דלא הוי ממזר אלא פסול בעלמא עכ"ל ולפי האמור לק"מ ואולם כ"ז הוא לסברת רבינו הרמב"ן שכתב דל"ד נקט רש"י נקבה דה"ה זכר אבל לדעת הרשב"א דס"ל דדעת רש"י הוא דדוקא ילדה בת פסולה לכהונה אבל בולד זכר לא א"כ א"א לומר פירוש זה לפירוש רש"י באופן דלפי גירסת רש"י ביבמות והיא גירסת הריטב"א וחי' קדושין הנזכר למ"ד הולד ממזר דינו ככותי ולענין פדיון אפילו כותי הבא על בת ישראל הבן פטור מפדיון מכיון דקודם שנתגייר חשוב ככותי ומאי דאמרינן בשמעתין דאי היתה בת ישראל היה חייב היינו למאן דאמר הולד כשר:

ואולם עדיין י"ל לסברת בעלי הגירסא הזאת מההיא דתנן בפ' אלמנה לכ"ג דף ס"ט ע"ב ממזר פוסל ומאכיל כיצד בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל וילדה הימנו בת ונשאת לעבד ולכותי וילדה הימנו בן ה"ו ממזר היתה אם אמו בת ישראל לכהן תאכל בתרומה בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה ע"כ ואמרי' בגמ' דמתני' כמ"ד כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ואם איתא דלמ"ד הולד ממזר בתר אביו שדינן ליה ודינו ככותי אין בן זה הנולד מכותי ועבד פוסל ומאכיל כיון דאינו מתייחס אחר אמו כי אם אחר אביו ודינו ככותי וה"ז כבן הנכבש עם השפחה וילדה בן דכיון דולדה כמותה והוי עבד אין הבן פוסל ומאכיל כדקתני רישא דמתני' ונראה פשוט דה"ה בבן הנכבש על הכותית דאינו פוסל ומאכיל דהא שפחה וכותית שווים הם כדתנן בפ"ב דיבמות לענין יבום מי שיש לו בן מ"מ פוטר חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה ומן הכותית דשתיהן ולדה כמותה ואינו מתיחס אחר אביו ומש"ה אינו פוטר מן היבום וא"כ ה"ה הכא לענין תרומה והר"מ בפ"ו מהל' תרומות הביא דין בן הנכבש עם השפחה וכתב הרדב"ז בביאורו שם וז"ל העבד אינו פוסל וכו' והכי איתא נמי לענין יבום שהזרע הבא מן השפחה הרי הוא עבד והבא מן הכותית כותי ולא נקרא זרעו ולא הוצרך רבינו לכתוב דין הבא מן הכותית דכ"ש הוא ע"כ ואפי' את"ל דמתני' בדווקא דדוקא שפחה מטעם דכתב הר"מ דלית לה חייס ובנכבש עם הכותית לא הוי הכי וה"ה בכותי הבא עליה מ"מ בעבד הבא עליה מאי איכא למימר:

שוב ראיתי לרבינו הרמב"ן בחי' לקדושין בס"פ האומר שכתב שם וז"ל והא דאמרי' נהי דכשר לא הוי ממזר מיהא לא הוי קי"ל דילמא ממזר נמי הוי ומקרא לא גמרי' אלא שאין הולד כותי כמוהו וי"ל דלאו מדיוקא דהא מילתא בלחוד קא דחי לה הכי אלא משום דשמעינן ליה לרבינא בהדיא בפ' החולץ דמכשר הילכך לא הוי לא כותי ולא ממזר מיהו ישראל פסול כלומר פגום לכהונה הוי עכ"ל מתבאר מדבריו דס"ל דמאי דס"ד דש"ס לומר דע"כ ס"ל דהולד כשר מכח קרא דקרי ליה בנך דאי ממזר הוא לאו בנך הוא אין זה כ"כ הכרח וה"ה דהיה יכול לדחות דלעולם דס"ל דהוי ממזר ועכ"ז קרינן ביה בנך דלא מפני שהוא ממזר הוא מוכרח דשדינן ליה בתר אביו למהוי כותי דאפי' הוי ממזר מפני שנעשה בעבירה מ"מ ולדה כמוה ואינו מיוחס אחר אביו הכותי אלא דהש"ס לא ניחא ליה לומר דרבינא ס"ל דהולד ממזר כיון דשמעינן ליה בעלמא דהולד כשר ואפשר דלפי דברי רבינו הרמב"ן איפשר דהריטב"א וחידושי קדושין הנזכר הכי ס"ל דאף דלפי הס"ד פירשו הם דס"ד דאי הוי ממזר אינו קרוי בנך אלא בן הכותי מ"מ אינו כל כך מוכרח לומר הכי אלא דלא ניחא ליה להש"ס לומר דס"ל דהוי ממזר מאחר דשמעינן ליה לרבינא דס"ל כשר ואולם לענ"ד זה נראה דוחק בדברי הריטב"א והחידושין הנזכר דכל כי הא הו"ל לפרש הס"ד זה דס"ד לש"ס איננו עיקר דה"ה אפי' יהיה ממזר קרינן ביה בנך:

והנה התוס' בשמעתין כתבו דסברתם דאי שדינן ליה בתר בת ישראל שייך ביה ממזרות דהכי מוכח בספ"ק דיבמות בלחלח וחבור וכו' אמר ר"י וכולן לפסול כי אמריתה קמיה דשמואל א"ל כי יסיר את בנך מאחרי בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך] הבא מן הכותית קרוי בנך אלא בנה פירוש ולא מיפסיל כיון דמתיחס אתר הכותי ובנות ישראל דההוא דרא איצטרויי איצטרו וכן מוכח בפ"ב דיבמות דהאי דקרוי בנך גורם לו ממזרות עכ"ל ונראה דכוונתם דס"ל דהא דאמרי' וכולן לפסול הכוונה כיון שבאו ישראל שבאותו הדור על כותיות הרי הבנים אשר הולידו ממזרים הם ומש"ה מפסלי משום ממזרים ומעורבים בהם וע"ז קאמר הכא אמריתה קמיה א"ל דאינו כן כיון דישראל הבא על כותית ולדה כמוה ואינו ממזר דמזה מוכח דאי הוה שדינן בתר אביהם ישראל הוא ושייך ממזרות אבל כיון דשדינן להו בתר אימיה הכותית לא שייך ממזרות ומ"ש עוד ובנות ישראל דההוא וכו' כוונתם להביא ראיה נמי דאמרינן התם עלה דאמר שמואל דהאיכא בנות ישראל דהא באותו הדור באו כותים על בנות ישראל ואמר רבינא בן בתך הבא מן הכותי קרוי בנך ומשני דאיצטרויי איצטרו דאלמא דלרבינא דאמר דבן בתך הבא מן הכותי קרוי בנך איכא חשש ממזרות בהם דכיון דקרוי בנך ע"כ הולד ממזר הרי ראיה דכיון דשדינן בתר אימיה ישראלית שייך ממזרות וכן מתבאר מדברי התוס' חיצוניות שהביא הר"ב כ"י דהא שכתבו כדברי התוס' דידן והביאו ראיה זאת וז"ל וקשה לר"י דהא בספ"ק דיבמות משמע שיותר יש לחושבו ממזר כשמתיחס אחר ישראל ממה שהוא מתיחס אחר הכותי דקאמר התם וינחם בלחלח וחבור וכו' כי אמריתה קמיה דשמואל וכו' ופריך והאיכא בנות ואמר רבינא בן בתך הבא מן הכותית קרוי בנך פירוש וכיון שהוא מתיחס אחר הישראל שייך ביה ממזרות יותר ממה שהוא מתיחס אחר הכותי עכ"ל וק"ק דנראה מדבריהם כפי זה דמסוגייא זאת נראה דהעיקר הוא דלרבינא דאמר קרוי בנך ס"ל דהולד ממזר ומש"ה פריך דאמאי קאמר שמואל דלא פסלינן להו משום ממזרות כר"י והאיכא בנות כותים הבא על בת ישראל הולד ממזר וזה תימא דאפי' לפי גירסתם בס"פ האומר ופ"ב דיבמות דגרסי' לימא קסבר רבינא הולד ממזר הא דחי לה הש"ס דנהי דממזר לא הוי כשר לא הוי פסול הוי הרי דלפי המסקנא אף דלא הוי ממזר כיון דפסול הוי קרוי בנך לרבינא ועכצ"ל הכי כמ"ש רבינו הרמב"ן בחידושיו לקדושין כנזכר לעיל דהא אמרי' בפ' החולץ דרבינא ס"ל דהולד כשר וא"כ איך מייתי הש"ס הכא בספ"ק דיבמות להא דרבינא להכריח דכיון דהא איכא בנות איכא חשש ממזרים בתוכם