מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה קנד

אוקמא בכותי שהיה לו בנים מהשפחה שטבלה דבכה"ג לא חשיב בנו משום דהא תינח גבי עודה שפחה ונשתחררה אבל בחלוקת עודה כותית ונתגיירה אמאי הוי בכור לנחלה ועוד דאפילו בשפחה י"ל דלא בעו לאוקמא באיסורא דהא דכיון דבשפחה שטבלה מיירי דינה כבת ישראל דאיכא איסורא לגבי דידה דהכותי יבא עליה דמאי דהאשה בת ישראל אסורה לה השפחה נמי אסורה לה ועפי"ז מינח ניחא מה שהקשה דאמאי לא מוקי מתני' בעבד שהיו לו בנים בעודו עבד דהתינח גבי עודה שפחה שהותרה לו אבל בחלוקת עודה כותית שאסורה לעבד אף דשפיר איפשר לאוקומי הכי הן מצד דהעבד אין לו חייס והן מצד דולדה כמותה וכמ"ש הר"מ מ"מ באיסורא לא בעו לאוקמא כמ"ש ה"ה ז"ל אבל על מאי דפריך מברייתא זה אמאי לא משני הכי וצ"ל דלא ניחא ליה להש"ס לאוקמיה בהכי כיון דסתמא קתני היו לו בנים בהיותו כותי דמשמע בכל גוונא דאם איתא דבשפחה מיירי כל כי הא הו"ל לתנא לפרש ולומר היו לו בנים מן השפחה ומדסתם ש"מ דבכל גונא יש לו בכור לנחלה ועכצ"ל הכי הן במאי שישב ה"ה בההיא דמתניתין דה"ט דלא מוקי מתניתין בהכי משום דלא בעו לאוקומא באיסורא והן במאי דפריך מברייתא דאף דנראה קצת דוחק מ"מ דברי הר"מ הם דברי הירושלמי בפ"ב דיבמות הלכה ה' גבי מתני' מי שיש לו אח מ"מ וז"ל בין כותי שבא על בת ישראל וילדה ובין ישראל שבא על הכותית וילדה בכור לנחלה ולא לכהן כותי שבא על הכותית וילדה ר' יוחנן אומר כותי יש להם יחסים ר' שמעון בן לקיש אומר כותי אין להם יחסים וכו' יעו"ש וה"פ דכותי שבא על בת ישראל והיה לו בן ממנה בהיותו כותי ואחר כך נתגייר ונשאה וכן ישראל שבא על כותית וילדה בן בהיותה כותית ואח"כ נתגיירה ונשאה ישראל הבן הנולד להם אחר שנתגיירה הוי בכור לנחלה אבל אינו בכור לכהן וכמ"ש הרב קרבן העדה בביאורו יעו"ש בתוספותיו ד"ה בכור וא"כ הרי מפורש דישראל שיש לו בן מן הכותית לא חשיב בנו והבן הנולד לו מישראלית או מהכותית עצמה שנתגיירה הוי בכור לנחלה דאין לומר דהא אתיא כר"ל דאמר דכותי שהיו לו בנים בגיותו יש לו בכור לנחלה דהא אחר זה הביא פלוגתא דר"י ור"ל בכותי שבא על הכותית וילדה דלר"י יש לו יחס עם אביו ולר"ל אין לו יחס עם אביו ואינו נקרא בנו ונ"מ לענין בכור לנחלה ולענין אם קיים פ"ו וא"כ הא דאמרינן בתחלה בישראל שבא על הכותית לכ"ע הוא דאפילו ר"י מודה כמ"ש הר"מ דכיון דולדה כמותה לא חשיב בנו והבא אחריו בכור לנחלה:

ועוד יש ללמוד מהירושלמי הנזכר דכותי הבא על בת ישראל ואח"כ נתגייר דהבן שיהיה לו מישראלית אחר שנתגייר הוי בכור לנחלה לכ"ע אפי' לר"י ולפ"ז ה"ה דהו"מ לשנוי' בשמעתין דתנא דברייתא דקתני דיש לו בכור לנחלה מיירי בכותי שבא על בת ישראל וילדה בהיותו כותי דאם נתגייר אח"כ יש לו בכור לנחלה אלא די"ל דלא ניחא ליה לאוקמא בהכי מטעם דסתמא קתני דמשמע בכל גוונא על דרך האמור:

א ואולם צריך להבין אמאי הר"מ השמיט חלוקה זאת דכותי הבא על בת ישראל שאמרו בירו' נמי דיש לו בכור לנחלה כשנתגייר ולא הביא כי אם חלוקת ישראל הבא על הכותית ושפחה בלבד ואפשר לומר דס"ל להר"מ דהא דאמרינן בירושלמי דכותי הבא על בת ישראל דיש לו בכור לנחלה הוא למ"ד כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר דלמ"ד הולד ממזר שדינן ליה בתר בת ישראל דולדה כמותה ולהכי שייך ממזרות כיון דולדה כמותה לא חשיב בנו של כותי ואין לו יחס עם אביו הכותי ומש"ה יש לו בכור לנחלה כיון דהבן אשר היה לו מבת ישראל בעודו כותי לא חשיב בנו אבל לדידן דקיי"ל דכותי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכמ"ש הר"מ בפט"ו מהל' א"ב יעו"ש ולמ"ד הולד כשר שדינן ליה בתר אביו הכותי וכמ"ש התוס' בשמעתין לקמן ד"ה ולא תימא אליבא דמ"ד אין מזהמין וכו' שכתבו וז"ל ולמ"ד מזהמין היינו מאן דשדי ליה בתר כותי כדפירש בקונטרס ומאי דקרי ליה מזהמין היינו משום דהכותים מזוהמין ומ"ד כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר שדינן ליה בתר הכותי אבל מ"ד הולד ממזר שדי ליה בתר בת ישראל ולהכי שייך ביה ממזרות ובקונטרס פי' איפכא עכ"ל וכ"כ התוס' בפ"ב דיבמות דף כ"ג ע"א ד"ה קסבר רבינא יעו"ש דלפ"ז י"ל דמאי דאמרינן בירושלמי דכותי הבא על בת ישראל יש לו בכור לנחלה הוא למ"ד הולד ממזר דשדינן ליה בתר בת ישראל ומש"ה שייך ביה ממזרות ובנה הוא ולא בנו של הכותי אבל לדידן דס"ל דהולד כשר לא שייך לומר הכי ואולם נראה דלפי מה שנראה מדברי ה"ה בפרק ט"ו מהל' א"ב דין ג' דהרמב"ם ס"ל דהולד כשר לגמרי ואינו פסול אפילו לכהונה וכ"כ מרן הב"י וכ"כ רש"ל בפ' החולץ סי' ל"ח דדעת הרמב"ם כן הוא ואם כן ע"כ שדינן ליה בתר אביו הכותי וככותי גמור הוא וכמו שיתבאר זה לקמן באורך דלפי המסקנא דאמרינן בס"פ האומר כסברת רבינא דקאמר בן בתך הבא מן הכותי בנך הוא כל דלא פסיל אפי' לכהונה כותי הוא אלא דלפי מה שראיתי להרב מל"מ שם בפט"ו מה' א"ב שכתב דלפי מ"ש הר"ם בפי"א מהל' א"ב מוכרח דס"ל דהולד פגום יעו"ש א"א לומר הכי אבל לע"ד לפי מה שראיתי לרבינו הרמב"ן בחידושיו בפ' החולץ שכתב ע"ז דאינו נאמן לפסול את הבנים וז"ל ולדברינו שאין אנו מורים לפגום הולד נ"מ שאם אמר אני ובני נתגיירנו בינינו לבין עצמנו אין עדות לכותי עכ"ל ואם כן להר"ם נמי י"ל דחלוקת היה נשוי ישראלית נ"מ לאני ובני נתגיירו בינינו לבין עצמינו:

(סה) גרסינן בגמ' א"ר אדא בר אהבה לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים ופריך דאיעבר ממאן וכו' ומשני א"ר פפא דאיעבר מכותי ולא תימא אליבא דמ"ד אין מזהמין את הולד אלא אפילו למ"ד מזהמין את הולד לוי פסול מיקרי עכ"ל ופירש"י וז"ל ולא תימא אליבא דמ"ד אין מזהמין את הולד במסכת יבמות דאיכא מ"ד כותי הבא על בת ישראל הולד כשר דבתר אימיה שדינן ליה ומש"ה פטור מה' סלעים אלא אפי' למ"ד מזהמין דשדי ליה בתר כותי אפ"ה פטור דלוי פסול מיקרי והואיל ואית ליה שמא דלוי פטור עכ"ל והתוס' בד"ה ולא תימא וכו' כתבו דלא כפירש"י אלא דמ"ד בעלמא הולד כשר הוא מ"ד מזהמין דשדינן ליה בתר כותי דהוי מזוהם ומ"ד הולד ממזר הוא מ"ד אין מזהמין דשדינן ליה בתר בת ישראל ולהכי שייך ממזר וכ"כ הרב כ"י בשם תוספת הרא"ש ומשם הרגמ"ה כתב כפירש"י וז"ל ולא תימא דרב אדא דתני פטור היינו אליבא דמ"ד במסכת יבמות אין מזהמין את הולד דכותי ועבד הבא על בת ישראל אין הולד ממזר דלא שדינן ליה בתר אבוה והאי נמי בתר אמיה שדינן דפטור מה' סלעים אלא אפילו למ"ד מזהמין הולד מכל מקום בתר אמיה שדינן ליה ולוי פסול מיקרי עכ"ל:

והנה כדי להבין עיקר שמעתין ופלוגתייהו דהני רבוותא בפירוש דשמעתא נקדים עיקר פלוגתא דאפליגו תנאי ואמוראי בעלמא בדין כותי ועבד הבא על בת ישראל דאיכא מ"ד דהולד כשר ואיכא מ"ד דהולד ממזר כמו שמפורש בפרק החולץ דף מ"ה ואמרינן התם דאפילו למ"ד הולד כשר מודה דהולד פגום לכהונה ואף בזה אם הולד פגום לכהונה נראה מדברי הראשונים דמידי פלוגתא לא נפקא דלפי מה שכתב הרשב"א ז"ל בחידושיו שם בפרק החולץ וכן הריטב"א בחידושיו לקדושין בס"פ האומר בדף ס"ח ע"ב משם רבינו הרמב"ן ז"ל דהא איכא אמוראי בסוגייא דהחולץ דס"ל דהולד כשר לגמרי אפילו לכהונה דהא דרב דמורה בה, להיתרא וההוא דאתא לקמיה דרב דקא"ל דאי הוה כיהושע בן נון לא יהבינא ליה ברתי מדהדר ליה הכי ולא א"ל פגום מיהא הוי ולא בעינן לערוביה בזרעו פיסול כהונה אלמא משמע דלגמרי מורה בה להתירא אפילו לכהונה ורב יהודה ורבא דאמרי ליה זיל גלי זיל אטמר ודאי משמע דמורה ביה היתר גמור דאי לא הוה אפשר דנפיק מיניה חורבא וכתב הרמב"ן ז"ל דהצעה דשמעתא הכי דרב יוסף סבר דמאסהדותיה דרב דימי דאמר משמיה דריב"ל דאע"ג דמיכשר משוי ליה פגום לכהונה מינה שמעינן לכולהו אמוראי דמכשרי דפגום מיהא הוי וא"ל אביי סמוך אדרבין דאמר דרב גופיה מורה בה להתירא והיתרא לגמרי (משמע] ולפ"ז כיון דאיפסיקא הלכתא כמ"ד הוולד כשר ולא אמרי' בהדיא הוולד כשר לכהונה ופגום נמי לא אמרינן בהדיא איכא לספוקי אי כר"י ב"ל ורב יוסף ורב דימי אי כרבין ורב יהודה ורבא הילכך מספיקא לא מנסבינן בתו לכהונה ואם נשא אין מוציאין מידו והולד ספק חלל וכתב הרשב"א דהרמב"ן כתב כן לפי דרכו שכתב דכיון דגמר ק"ו מאלמנה הוי כאלמנה ממש מה אלמנה בנה חלל ואם בא על כהנת לויה וישראלית בתו פסולה לכהונה אף זה כן ורש"י שאמר בנקבה לאו דווקא נקט לה והרשב"א כתב ע"ז דאינו נראה מדברי רש"י כן אלא בהדיא קא פריש דא"א דין זה דפגום לכהונה כי אם בנקבה דילדה נקבה ופסולה לכהונה ובנה דקאמר משום בתה נקט לה יע"ש בדבריו באורך נמצינו למדים דלדעת רבינו הרמב"ן דס"ל דאיסור פגום לכהונה איתא אפילו בנולד בן דדינו כדין אלמנה ממש יוצא לנו דהא דפגום לכהונה הוי פלוגתא דאמוראי דלריב"ל ורב יוסף ור"ד הולד פגום לכהונה ולרבין ורב יהודה ורבא הולד כשר לגמרי אפילו לכהונה ולע"ד דיש ללמוד מדברי התוספות דפ' החולץ דף מ"ז ע"א ד"ה נאמן וכו' דס"ל כסברת הרמב"ן דלאו דווקא אם הולד נקבה אלא אפילו זכר פסול לכהונה דהא כתבו שם וא"ת ה"ד וכו' ואם היתה אשתו ישראלית ממ"נ בניו כשרים דקי"ל כותי ועבד הבא על ב"י הולד כשר וכי תימא נהי דממזר לא הוי פגום מיהא הוי הא השתא נמי וכו' יעו"ש ואם איתא דס"ל דדוקא בולד נקבה אמרינן הכי א"כ אמאי לא דחו נמי דא"כ אמאי לא קא"ל אית לך בנות דמדלא קאמר ליה כי אם אית לך בנים ש"מ דאפילו בבנים זכרים פוסל אותם בעדותו ואי משום פגום כהונה זה לא שייך כי אם באית ליה בנות אבל בבנים לא שייך זה:

והנה אמרינן בקדושין ס"פ האומר אמר רבינא ש"מ בן בתך הבא מן הכותי קרוי בנך ופריך נימא קסבר רבינא כותי ועבד הבא על ב"י הולד ממזר ומשני נהי דכשר לא הוי ממזר לא הוי פסול מיקרי ע"כ זהו גיר' רש"י שם ופי' וז"ל הולד ממזר גרסינן דאתא לאשמועינן דלא שדינן ליה בתר כותי דנימא דכותי הוא ואם נתגייר יהא מותר לבא בקהל אלא בתר ישראלית שדינן וכיון שבעבירה נולד הו"ל ישראל פסול כשאר נולדים נמי שאין עליו קדושין דתנן במתניתין שהם ממזרים ומשני מהכא לא תשמע ממזרות נהי דשמעינן מינה דנשר לא הוי מדשדי ליה בתר ישראל להיות נולד בעבירה ממזר מיהא לא תשמע מינה וכו' פסול מיקרי כשאר נולדים מעבירה מחייבי לאוין או עשה שאינם ממזרים עכ"ל ומימרא זאת דרבינא הובאה ג"כ בפ"ב דיבמות דף כ"ג ע"א והגירסא שם איפכא לימא קסבר רבינא כותי ועבד הבא על ב"י הולד ישראל וכו' ותוספת שם בד"ה קסבר כתבו דהגירסא הנכונה קסבר הוולד ממזר כדגריס רש"י בפרק האומר ופירשו התוספת שם כדברי רש"י בקדושין דכיון דבתר ישראלית שדינן ליה הוי טפי ממזר ממאי דהוה שדינן בתר כותי דאין ממזרות לכותי יע"ש וכ"כ בתוספות הרא"ש ליבמות דעיקר הגירסא כדגריס רש"י בקדושין קסבר הולד ממזר וסיים שם בדבריו וז"ל ומשני נהי דכשר לא הוי דילפינן מקל וחומר מאלמנה כדאמרינן דכולהו תנאי מודה דבנה פגום ממזר לא הוי עכ"ל מתבאר מדבריו דמאי דאמרינן לרבינא פסול הוי היינו דפגום לכהונה וכ"כ ג"כ הריטב"א בחי' לקדושין דפסול דאמרינן לרבינא היינו דפגום לכהונה כדאמרינן בפ' החולץ יעו"ש ולע"ד המתבאר מתוך גירסא זאת דגרסינן קסבר הולד ממזר ולפי מה שפירש"י הוא דלפי מאי דקס"ד דש"ס לומר דלא שייך לומר דבן בתך הבא מן הכותי בנך הוא דהוי כישראל ממש אם לא דשדינן ליה בתר אימיה וכיון דבעבירה היה הוי ממזר ש"מ דאם לאו דאמרינן דהוי ממזר ע"כ שדינן ליה בתר כותי ודינו ככותי גמור ומותר לבא בקהל אחר שיתגייר אבל קודם שיתגייר דין כותי גמור יט לו אבל למאי דדחי הש"ס דנהי דכשר לא הוי ממזר [מיהא[ לא הוי פסול הוי דהכוונה דנהי דשמעינן מהא דבנך הבא מן הכותי בנך הוא דע"כ צריך שיהיה בו איזה פסול שדינן ליה בתר אמו דאי כשר גמור הוא אפילו לכהונה אם כן ע"כ לאו בנך הוא דשדינן ליה בתר אביו הכותי וכותי דמי ואינו כשר לבא בקהל כי אם עד שיתגייר וע"כ כיון דגלי קרא הדיוט כדין ישראל ש"מ דיש בו איזה פיסול מצד שנעשה בעבירה ומש"ה חשיב כישראל גמור ובנך הוא דאע"ג דלא הוי ממזר שהוא פסול גדול מ"מ כל שיש בו קצת פיסול דפגום לכהונה הרי שדינן ליה בתר אמיה וקרינן ביה בנך ולפי"ז נראה דלפי מ"ש דאיכא מ"ד בפרק החולץ דהולד כשר לגמרי ואפילו פגום לכהונה לא הוי ע"כ למ"ד הכא שדינן ליה לגמרי בתר אביו הכותי וכותי גמור הוא) דהולד כשר דקאמר היינו דכשר לבא בקהל אחר שיתגייר ולא דריש דרשה זאת דדריש רבינא דבן בתך הבא מן הכותי קרוי בנך כיון דא"א דשדינן ליה בתר אמיה להיות דינו כישראל אם לא שיהא בו קצת פיסול מצד שנעשה בעבירה:

ואולם למאי דקי"ל דהולד פגום דקי"ל כרבינא דדריש דבן בתך הבא מן הכותי קרוי בנך ופשיטא דכישראל הוא דשדינן ליה בתר אמיה כיון דיש בו צד פיסול דלא שיין פיסול אי שדינן ליה בתר כותי והדבר פשוט כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וראוי לבא בקהל אפילו קודם שיתגייר דאין דינו ככותי דאפילו לפי גירסא זאת דגרסי' קסבר רבינא הולד ממזר לפי המסקנא זה פשוט דכל דאיכא צד פיסול דפגום לכהונה קרינן ביה בנך וכיון דהכתוב קראו בנך איך אפשר שיהיה דינו כותי וכן נראה מדברי רש"י בפרק י' יוחסין דף ע"ו גבי הא דאמר רבא עבד ושפחה נתערבו בהם דפריך איסור משום מאי משום שפחה ניתני חדא וכו' ופירש"י ופרכינן וכו' דע"כ כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר עכ"ל ואם איתא דס"ל לרש"י דאף אחר האמת למ"ד הולד כשר אינו מותר לבא בקהל עד שיתגייר מאי פריך הרי כיון דלא נתגייר אסור לבא בקהל אלא עכ"ל דאחר המסקנא דהכתוב קראו בנך אף דלא הוי ממזר כל דיש בו צד פיסול דפגום הוא לכהונה וכן יש ללמוד מדברי התוס' בפ' החולץ דף מ"ז ע"א ד"ה נאמן וכו' דהקשה היכי דמי וכו' ואם היתה אשתו ישראלית ממה נפשך בניו כשרים דקי"ל כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכו' עכ"ל ואם איתא דלפי גירסת רש"י דגריס בההיא דרבינא קסבר הולד ממזר יוצא לנו דאפי' אחר המסקנא למ"ד הולד כשר הוא דראוי לבא בקהל לאחר שיתגייר א"כ התוס' דס"ל כגי' זאת וכמ"ש התוס' בפ"ב דיבמות כנזכר לעיל הכי ס"ל וא"כ מאי קשיא להו הכא הא אפי' למ"ד הולד כשר אכתי פוסל את בניו שדינם ככותי' כל זמן שלא נתגיירו אלא עכצ"ל דאחר המסקנא כל שהוא פגום לכהונה שפיר קרינן ביה בנך ואפי' קודם שנתגייר מותר:

ועוד ראיה גמורה לזה משמעתין דלויה שילדה בכור דפטור מחמשה סלעים ומוקי לה ר"פ דאיעבר מכותי ואפי' למ"ד מזהמין את הולד לוי פסול הוא דלפי פי' התוס' והרא"ש הכוונה דאפי' למ"ד הולד כשר והיינו מזהמין דכיון דלא הוי ממזר הוא מזוהם דשדינן ליה בתר אביו הכותי ואם איתא דלמ"ד הולד כשר אינו מותר לבא בקהל כי אם אחר שיתגייר א"כ איך אמרינן דאפילו למ"ד מזהמין פטור משום דלוי פסול תיפוק ליה דאפילו בת ישראל שנתעברה מכותי וילדה בכור פטור מחמשה סלעים כיון דבפטר רחם תלה רחמנא וכיון דבשעה שנולד כותי הוי דשדינן ליה בתר אביו א"כ אפילו אחר שמלו אותו וגיירו אותו פטור מפדיון כיון דבשעת לידה פטור כדאמרינן בפרק הזרוע בגר שנתגייר דאפילו בספק אם נולד אחר שנתגייר או קודם פטור דהמוציא מחבירו עליו הראיה יעו"ש אלא ע"כ צ"ל דאחר המסקנא דההיא דקדושין כל דשדינן ליה בתר ישראל ופסלינן ליה לכהונה הרי חשיב כישראל אפילו קודם שיתגייר ועפ"ז הוא דמצדד הש"ס הכא דלא תימא למ"ד אין מזהמין את הולד דהיינו דהולד ממזר דהתם פשיטא דכיון דהוי ממזר שדינן ליה בתר אמו לגמרי ואין לו שום שייכות עם אביו ואם היתה בת ישראל חייב בה' סלעים אלא דבהיותה לויה פטור אלא אפילו למ"ד מזהמין את הוולד דהיינו דשדינן ליה בתר אביו עכ"ז אם היתה בת ישראל חייב בה' סלעים כיון דעכ"פ הא שדינן ליה בתר אמו דפסול לכהונה וא"כ בלויה פטור דהא לוי פסול הוא וכיון דפסול לכהונה הוא הרי שדינן ליה קצת בתר אמו ולא הוי ככותי גמור ונראה דהא דקרינן ליה מזוהם ככותי דקאמר מזהמין את הולד אע"פ דבנך קרינן ביה היינו משום דיש לו צד כותי ויש לו צד ישראל דמצד דאינו ממזר הרי שדינן ליה בתר כותי אביו ומצד דפגום לכהונה שדינן ליה בתר אמו ונ"מ מזה דמאי דאמרינן דלמ"ד כשר אפילו קודם שנתגייר כשר היינו בכותי שבא על בת ישראל בדרך זנות ונתעברה ממנו ושוב לא ידע הכותי מהולד כלל ואמו גדלו בתורה ובמצות כבן ישראל ממש דבכה"ג אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע דהורתו ולידתו בקדושה ומתחלתו ישרא