מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה קנג

אבר אבר וכו' א"כ ע"כ אם היו תאומים גם הולד הב' יוצא מחותך דכדי להציל את היולדת חותך כל מה שבמעיה ומוציאו אבר אבר וא"כ לא שייך בולד הב' דין בכור לכהן ולא לנחלה ומאי דאמרינן במתני' הבא אחריו היינו הבא אחריו בעיבור אחר וא"כ לא שייך בזה דין זה דהראש פוטר או רובו פוטר ומש"ה לא הזכיר הר"מ לא יציאת רובו או ראשו ועוד דאפי' אם תמצי לומר דשייך הכא בתאומים מכל מקום לא הוצרך להביאו הכא דסמך עמ"ש דין זה בה' א"ב לענין טומאת לידה דהראש פוטר וה"ה הכא:

ואולם ראיתי למהר"י קורקוס ז"ל בביאורו על הר"מ שכתב על דברי הר"מ הנזכר וז"ל וביצא מחותך לא ביאר רבינו אם יצא הראש אם הוא פוטר אם דוקא עד שיצא רובו והראש הוא כשאר דברים ובפרק המפלת איכא פלוגתא וכו' וכיון שרבינו לא הזכיר ראש אלא בבן ח' ובן ט' ויצאו כתקנן וביצא מחותך והוציאו אבר אבר נראה דבמחותך הראש (פוטר) וכל האברים שוים ושם הביאו ברייתא דפליגי רבנן ור"י בזה וזו היא דעת רבנן והלכה כרבים ומ"מ סתם רבינו יותר מדאי עכ"ל ודבריו תמוהים טובא דאיך איפשר לומר דהר"מ פסק כמ"ד דאין הראש פוטר במחותך כיון דבהדיא פסק בה' א"ב לענין טומאת לידה דאפילו במחותך כיון דיצא הראש חשיבא לידה דפסק כר"י דהתם והיותר תימא בדברי הרב במ"ש דהתם פליגי רבנן דהוו ס"ל הכי דתנן הראש פוטר וזה תימא דנהפוך הוא דלפי פירוש רש"י דפליגי בזה מ"מ בין לר"פ בין לר"ז רבנן ס"ל דהראש פוטר ור"י הוא דמחמיר דבמחותך אין הראש פיטר:

והנה רפ"ז דאהלות תנן האשה שהיא מקשה לילד מחתכין את הולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש ע"כ וצ"ל דאמאי נקט תנא יצא רובו הא אפילו בהוציא ראשו חשיב כילוד שוב ראיתי בפר' בן סורר ומורה דף עב ע"ב שהובאה שם מתני' הנז' באופן זה יצא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש יע"ש וכן מצאתי בתוספתא בפ"ט דיבמות דקתני התם יצא ראשו אין נוגעין בו וכפירוש התוספתא הנזכר ע"כ לומר דהגירסא במתני' הוא יצא רובו והיינו דחדית לן תנא הברייתא דאפילו ביצא ראשו חשיב ילוד וכן נראה שהוא גירסת הר"ש והרא"ש בפירוש המשנה דגרסינן במתניתין יצא רובו כגירסתינו שכתבו וז"ל יצא רובו של ולד והראש כרוב אברים דע"כ לא פליגי ר"א ור"י בפרק המפלת אלא בנפלים אבל בבר קיימא מודו משיצא רוב ראשו איזהו רוב ראשו פדחתו עכ"ל באופן דלכל הגירסות הדין כן דכיון דיצא פדחתו חשיב כילוד וההורגו חייב כאילו יצא כולו לאויר העולם וכ"נ דאמרינן בשמעתין דבכורות אמר ר"ל פדחת פוטרת בכל מקום ופריך בכל מקום לאתויי מאי לאתויי הא דת"ר גיורת שיצא פדחת ולדה בהיותה כותית ואחר כך נתגיירה אין נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה ואינה מביאה קרבן לידה וכתבו התוס' בד"ה לאתויי וז"ל וא"ת מה חדוש הוא זה בהך מילתא טפי משאר דברים דחשוב בהן כילוד כגון לזקוק אשת אחיו ליבום ולפטור מן היבום וההורגו חייב ושאר דברים השנויים בפרק יוצא דופן עכ"ל מפורש יוצא מדבריהם דפשיטא להו דלכל הדברים דקתני התם דבן יום א' כחתן שלם ה"ה ביצא פדחתו בלבד חשיב כילוד לכל דבר דכל שידוע שכלו לו חדשיו ובן קיימא הוא חשיב כילוד לכל דבר בין לזקוק ליבום ובין לפטור מיבום וההורגו חייב:

איברא דראיתי להר"מ בפ"א מה' יבום דין ו' שכתב וז"ל מי שיש לו אח מ"מ וכו' בין קטן בין גדול משיצא ראשו ורובו לאויר העולם קודם שימות אחיו ה"ז זוקק את אשתו ליבום עכ"ל וקשה דאמאי נקט משיצא ראשו ורובו דמשמע דלא חשיב כילוד בחיי אחיו כי אם עד שיצא רובו בחיי אחיו הא ביציאת פדחתו סגי דהא כללא כייל לן ר"ל בשמעתין דפדחת פוטרת בכל מקום וי"ל דכוונת הר"מ הוא לומר משיצא ראשו או רובו דהיינו דאם יצא כדרכו דרך ראשו כל שהוציא ראשו חשיב כילוד ואם יצא מסורס דרך מרגלותיו לא חשיב כילוד אלא (כדרכו) [ברובו] וכבר כתבנו לעיל בכמה דברים דלשון זה דראשו ורובו מתפרש ראשו או רובו ועיין במ"ש בירושלמי בפ' המפלת גבי מתני' דמהפלת בהמה וחיה וכו' בפלוגתא דר"י ור"ל דאיתא התם דע"כ לישנא דראשו ורובו דקאמר ר"י התם פירושו או ראשו או רובו יעו"ש וראיתי להלבוש בא"ה סימן קנ"ז שהביא דברי הר"מ דה' יבום ממש וסיים שם אבל אם לא נולד רובו בחיי אחיו אלא אחרי מות אחיו אינו זוקק את אשתו עכ"ל ולפי האמור לא היה לו לכתוב אם לא נולד רובו בלבד כי אם כלשון הר"מ ברישא דהיינו אם לא נולד ראשו ורובו ומדכתב הכי ש"מ דס"ל דראשו ורובו דכתב הר"ם אין הכונה ראשו או רובו אלא ראשו ורובו בעינן דוקא בנולד [ראשו] ורובו זוקק ליבום אבל אם לא נולד רובו בחיי אחיו אף דנולד ראשו אינו זוקק לייבום ולפי האמור אינו נראה כן ולענין לפטור מן היבום לפי האמור נראה דמי שמת והניח אשתו מעוברת והעובר כלו לו חדשיו והוציא את ראשו חי ואחר כך החזירו ומת פוטר מן היבום דכיון דהוציא את ראשו חי ובן קיימא היה חשיב כנולד כולו ואחר כך מת אבל הר"מ שם בפ"א מהלכות יבום דין ח' כתב וז"ל ומי שמת והניח אשתו מעוברת וכו' ואם ילדה ויצא הולד חי לאויר העולם אפילו מת בשעה שנולד הרי אמו פטורה מן החליצה ומן היבום עכ"ל דמשמע מדבריו דדוקא אם יצא הולד כולו חי לאויר העולם פוטר אבל ביציאת ראשו בלבד אינו פוטר וי"ל דדברי הר"מ מיירי בשאינו ידוע אם כלו לו חדשיו כמו שנראה מדבריו שסיים אבל מדברי סופרים עד שיודע בודאי שכלו לו חדשיו ונולד לט' חדשים שלמים דמן התורה אפילו לא נודע אם כלו או לא פוטר מטעם דמן התורה אזלינן בתר רובא ורוב תינוקות בני קיימא נינהו וס"ל להר"מ דהיינו דוקא בנולד כולו חי דליכא ריעותא אבל כשנולד מת דאיכא ריעותא אינו פוטר וכמ"ש מהרח"ש בסימן מ"א דף קע"א בדעת הר"מ יעו"ש וה"ה י"ל דאפילו הוציא ראשו חי כל שהחזירו ומת חשיב ריעותא ואפילו מן התורה אינו פוטר אבל לעולם דאם נודע דכלו לו חדשיו וב"ק הוא שהוציא ראשו חי אפילו החזירו ומת פיטר מן החליצה ומן היבום וחשיב כאילו נולד כולו חי אבל צריך טעם אמאי לא ביאר כן הר"מ כמו שביאר לענין נולד לו אח דמשיצא ראשו או רובו זוקק ליבום:

(סד) עוד גרסינן במתני' מי שלא היו לו בנים ונשא שכבר ילדה עודה שפתה וכו' ר"י הגלילי אומר בכור לנחלה ולכהן שנאמר פטר רחם בישראל עד שיפטור רחם מישראל ונראה פשוט דהך סברא דר"י דבעינן עד שיפטור רחם מישראל לא אמרה כי אם דווקא בככור אדם אבל בבכור בהמה אין לומר דבהמה שילדה ברשות כותי ואח"כ לקחה ישראל דהנולד ברשות ישראל הוי בכור דהא אע"ג דקרא פטר רחם קאי נמי לבכור בהמה דהא כתיב פטר כל רחם בישראל באדם ובבהמה וכו' מ"מ לא דרשינן הכי כי אם גבי בכור אדם דמסתבר לומר הכי כיון דקי"ל לענין כמה דברים דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ומהאי טעמא שרינן ליה בקרובותיו כדאמרינן בפ' נושאין דף צ"ז וכן מכשרינן עדותן של ב' אחים גרים כדאמרינן בפרק כיצד דף כ"ב ע"ב יע"ש וכיון דכקטן שנולד דמי שפיר מסתבר לדרוש מקרא דפטר רחם בישראל כיון דעכשיו שנתגיירה כבריה חדשה היא וחשיב כאילו לא ילדה כלל אבל גבי בהמה דבגוף הבהמה ליכא שום שינוי בגופא כי אם שינוי בעלים בלבד אין סברא לדרוש הכי כיון דסוף סוף כבר ילדה ולידתו ברשות הישראל אינה לידה ראשונה כיון דבגופה ליכא שום שינוי ובפרט דגבי בהמה הא איצטריך קרא דפטר רחם בישראל לפטור שותפות כותי וכל דיד כותי באמצע פטור וכדאמרינן בריש מכלתין משא"כ גבי בכור אדם דלא איצטריך להכי דאין לומר דאף דלא איצטריך למעוטי שותפות כותי מ"מ איפשר לומר דאיצטריך קרא בישראל כי היכי דלא נימא דכותית שילדה בכור בעודה כותית ואח"כ נתגיירה דעכשיו דנתגיירה דבר חיובא היא צריך לפדותו וע"ז חדית לן קרא פטר רחם בישראל דלא חשיב בכור כי אם דוקא כשפטר רחמה בישראל אבל בעודה כותית כל שבשעת לידה היתה פטורה שוב אינה חוזרת להתחייב כשנתתייבה דהא ליתא דלהא נמי לא איצטריך קרא דסברא הוא דכיון דקדושת הבכור בפטר רחם תלה רחמנא כל דבאותה שעה לא חל עליו חובת בכור לא מצי חייל אח"כ והרי לכמה דברים אמרינן דהכל תלוי בשעת החיוב כגון מתנות כהונה וראשית הגז דאם חל החיוב בעודו כותי ואח"כ נתגייר פטור וכן לענין חלה דאם נתגלגלה העיסה בעודו כותי שוב לא מיחייב כשנתגייר וכן לקרבן יולדת דאם ילדה בעודה כותית ואח"כ נתגיירה פטורה מקרבן כמו שנתבאר בפ' הזרוע דף קל"ד יעו"ש וכל הני אמרינן הכי מסברא בלא שום קרא וא"כ גבי בכור אדם למה איצטריך קרא לזה אם לא דאתא קרא לאשמועינן דכיון דגר כקטן שנולד דמי מי שילדה בעודה כותית לא חשיב פטר רחם בישראל ונראה דלרבנן דפליגי על ר"י הגלילי וסבירא להו דבנתגיירה וילדה אינו בכור לכהן אף דיש סברא לומר דהוי בכור לכהן מטעם דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי מכל מקום מקרא דפטר רחם בישראל יש ללמוד איפכא דאדרבא י"ל דקרא אתא לאשמועינן היפך דרשת ר"י הגלילי דהכי קאמר קרא דדוקא אם פטר רחם בישראל דהיינו דהלידה הראשונה היתה בהיותה ישראלית חייבת אבל אם הלידה הראשונה היתה בעודה כותית אף דנתגיירה וכקטן שנולד דמי לענין בכור לא חשיב בכור הנולד אחר שנתגיירה כיון דלא קרינן ביה פטר רחם בישראל כיון דכבר ילדה בעודה כותית דבהכי ניחא מאי דאמרינן בשמעתין דאיפליגו ר"י ור"ל בהיו לו בנים בעודו כותי ונתגייר דלר"י אין לו בכור לנחלה ור"ל ס"ל דיש לו בכור לנחלה מטעם דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי דנראה פשוט דפלוגתייהו הוא אפי' אליבא דרבנן דפליגי אר"י הגלילי לענין בכור לכהן וצריך טעם אליבא דר"ל דמ"ש דלענין בכור לנחלה חשבינן ליה כאילו הוא בריה חדשה עכשיו וכאילו לא היו לו בנים כלל מטעם זה דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ומ"ש לענין בכור לכהן דלא חשבינן לה כאילו לא ילדה כלל בעודה כותית מטעם זה דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואולם לפי האמור אתי שפיר דשאני בכור לכהן דילפינן לה מקרא דפטר רחם בישראל דלא הוי בכור לכהן מטעם זה משא"כ לענין בכור לנחלה דליכא קרא לפטור דמטעם זה יש לו בכור לנחלה ובהא פליגי ר"י ור"ל דלר"י סבירא ליה דלרבנן כיון דגלי קרא בגיורת דלא חשיב פטר רחם לענין בכור לכהן מינה ילפינן בגר לענין בכור לנחלה דיליף איהו מינה דידה ולר"ל ס"ל דלא ילפינן איהו מינה דידה דדוקא לענין קדושת בכור לכהן גלי קרא ולא ילפינן בכור לנחלה מיניה ובשמעתין פריך לר"י מהא דתניא היו לו בנים בהיותו כותי ונתגייר יש לו בכור לנחלה ומשני דהא מני ר"י הגלילי היא ויליף איהו מינה דידה וכמו דלר"י הגלילי יליף איהו מינה דידה כן צ"ל לר"י דילפינן איהו מינה דידה לרבנן כפי דרשתם בקרא דפטר רחם בישראל גבי גיורת ובשמעתין פריך לר"י ממתני' דמי שלא היו לו בנים וכו' ילדה ממאן אילימא מישראל שלא היו לו בנים מאי איריא גיורת ושפחה אפילו בת ישראל נמי אלא לאו בגר שהיו לו בנים ונתגייר וקתני בכור לנחלה ומשני לא לעולם מישראל שלא היו לו בנים ואינו בכור לכהן איצטריכא ליה לאפוקי מדר"י הגלילי וכו' וי"ל קצת דלפי מאי דמשני דלעולם מישראל שלא היו לו בנים ואינו בכור לכהן איצטריכא ליה אמאי לא מוקי לה כדס"ד מגר שלא היו לו בנים ונתגייר ובכה"ג עדיף טפי דלענין בכור לנחלה נמי איצטריכא ליה הא דנקט גיורת ושפחה דבגיורת ושפחה מסתמא מיירי דנתגייר בעלה עמה או נשתתרר בעלה עמה דבכה"ג אף דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי מ"מ אין לו בכור לנחלה כי אם דוקא בלא היו לו בנים כסברת ר"י דנמצא דכפי"ו איכא רבותא בין לענין בכור לכהן בין לענין בכור לנחלה אבל לפי האמור בסברת ר"י דאין לו בכור לנחלה הוא משום דילפינן איהו מינה דידה גר מגיורת א"כ כיון דחדית לן תנא בגיורת ושפחה לענין בכור לכהן דלא אמרינן דכקטן דמי א"כ מינה דה"ה לענין בכור לנחלה דילפינן מינה דדא ודא חדא היא ומש"ה לא הוצרך הש"ס לאוקומי נמי בגר שלא היו לו בנים ונתגייר אלא כפשטא דמיירי בישראל:

ואולם ק"ק דאמרינן ביבמות דף ס"ב ע"א גבי פלוגתא דר"י ור"ל לענין פריה ורביה אמר רב הכל מודים בעבד שאין לו חייס דכתיב שבו לכם פה עם החמור וכתבו התוס' שם ד"ה הכל מודים וכו' וז"ל ואם נשתחרר לא קיים פריה ורביה עכ"ל וכן פסק הר"מ בפ' ט"ו מהל' אישות וז"ל היו לו בנים והוא עבד נשתחרר הוא והם לא קיים מצות פריה ורביה עד שיוליד אחר שנשתחרר שהעבד אין לו יחוס עכ"ל ולפי"ז נראה פשוט דה"ה לענין בכור לנחלה דעבד דהיו לו בנים והוא עבד ונשתחרר יש לו בכור לנחלה אפילו לר"י כיון דאותם הבנים דבעודו עבד אינם נקראים בניו כיון דאין לו חייס וכיוצא לזה כתב הר"מ בפ"ב מה' נחלות דין י"ב דישראל שיש לו בן מן השפחה או מן הכותית הואיל ואינו קרוי בנו הבא לו אחריו מן הישראלית בכור לנחלה עד כאן לשונו וא"כ אמאי לא מוקי לה הכא דילדה מעבד שהיו לו בנים בעודו עבד ונשתחרר דאותם הבנים שהיו לו בעודו עבד לא חשיבי בנים ויש לו בכור לנחלה ואפילו ר"י מודה בזה ועל דברי הר"מ דהל' נחלות דכתב דישראל שהיה לו בן מן השפחה או מן הכותית הואיל ואינו קרוי בנו הבא לו אחריו מן הישראלית בכור לנחלה כתב ה"ה וז"ל ומיהו שם בגמרא לא בעו לאוקומא אליבא דר"י בישראל שבא על השפחה ועל הכותית משום דלא בעי לאוקומא באיסורא זה נראה לדעת רבינו עכ"ל ולע"ד אכתי יש להקשות על סברת הר"מ מהא דפריך תו בשמעתין לר"י ת"ש היו לו בנים בהיותו כותי ונתגייר יש לו בכור לנחלה ודחיק לאוקמא כר"י הגלילי ולפי סברת הר"מ אמאי לא משני דאפי' כרבנן אתיא דהא כתב הרמב"ם בפט"ו מהל' א"ב דין ו' וז"ל כותי הבא על השפחה שטבלה ה"ז עבד ועבד שטבל שבא על הכותית הולד הולך אחר האם עכ"ל ולע"ד דין כותי הבא על השפחה שכתב הר"מ דה"ז עבד מפורש בירושלמי דקדושין בס"פ האומר דאמרינן התם א"ר זעירא הדא אמרה כותי שצא על השפחה והוליד בן הולד עבד יעו"ש וכתב ה"ה שם וז"ל זה הוא בכלל מה שאמרו בשפחה וכותית שולדה כמותה עכ"ל וא"כ שפיר י"ל דהא דקתני בברייתא דיש לו בכור לנחלה מיירי בכותי שהיו לו בנים בהיותו כותי שבא על שפחה שטבלה ונולד לו בנים ממנה דכיון דוולדה כמותה ואינו נקרא בנו כשנתגייר יש לו בכור לנחלה דבזה האופן אפי' ר"י מודה דיש לו בכור לנחלה מידי דהוה לישראל שהיה לו בן מן השפחה דלא חשיב בנו והבא אחריו בכור לנחלה ובשלמא במתני' י"ל דמאי דלא