מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה קמח

בקרא דאם מן העוף והכא בפרשת ויקרא והתם בפרשת אמור נקטו תמות וזכרות שניהם יחד דבהצטרפות הני תרי קראי ילפינן דאין תמות וזכרות בעוף ומש"ה לא הוקשה לו להרא"ם אלא דמנ"ל לרז"ל דאין מום פוסל בעוף כיון די"ל דבעינן תמות בעוף מהקישא דוי"ו מוסיף כדילפינן מהיקש עולת צאן ועולת בקר סמיכה והפשט אבל מזכרות לא קשה לי' דמנ"ל דהא ילפינן מקרא דפרשת אמור ושפיר אפשר לומר דס"ל להרא"ם דאף דמקרא דפרשת אמור אפשר ללמוד שניהם תמות וזכרות כמ"ש פשט הת"כ מ"מ קשה ליה להרא"ם דלא משום משמעות. הך קרא דאמור מבטלינן ההקש דוי"ו מוסיף וכו' בהיות דאפשר דלא מיעט קרא דפרשת אמור כי אם זכרות אבל תמות לא דבהכי אנו מקיימין ההיקש נמי זה נראה דעת הרא"ם ומש"ה לא הקשו הראשונים על הרא"ם כי אם מדברי רש''י דקדושין דנראה דס"ל דמקרא דפרשת אמור ילפינן תרתי תמות וזכרות אשר עפ"י זה יתיישב מ"ש הרב ל"מ על תי' הרא"ם דהא קרא דתמים זכר דעולת צאן בעינן ליה למעוטי טומטום וכו' דלפי הנ"ל אתי שפיר דאף דתיבת זכר איצטריך לדרשא זאת מ"מ עיקר מ"ש הרא"ם הוא דא"כ לישתוק קרא מתמים דלימא קרא זכר יקריבנו לבד ותמים כבר ילפינן ליה מהיקשא דעולת בקר ואם תיבת זכר איצטריך למעט טומטום וכו' תיבת תמים למה איצטריך אם לא להראות לנו דלא ילפינן תמים מהיקש וא"כ ע"כ דגבי עוף לא ילפינן ומדהקשה הרב ל"מ כן ש"מ דהבין בדברי הרא"ם דתרתי ק"ל להרא"ם דמנ"ל לרז"ל בין תמות בין זכרות דאין פוסל בעוף וע"כ השיג עליו על תירוץ דהא זכר בעינן למעט טומטום ואנדרוגינוס ואחר שכך הבין בדברי הרא"ם הוי ליה להקשות על הרא"ם מברייתא דת"כ בפרשת אמור כמו שהקשה כת"ר ודו"ק:

פרק שמיני (ס) יש בכור לנחלה ואינו בכור לכהן וכו' איזהו בכור לנחלה ואינו בכור לכהן הבא אחר הנפלים אעפ"י שיצא ראשו חי ובן ט' שיצא ראשו מת וכו' ופירש"י וז"ל הבא אחר הנפלים כגון שהיו תאומים אחד נפל ואחד כלו חדשיו והוציא נפל ראשו חי והחזירו ובא חבירו וקדמו ויצא זה האחרון בכור לנחלה דראשון לא הפסידו ואע"ג דראשו שהוציא חשוב לידה מעליא מ"ט דגבי נחלה כתיב ראשית אונו מי שלב אביו דוה עליו אם מת יצא נפל שהוציא ראשו ראשון והוי כילוד דלאו בר קיימא הוא ואין לבו דוה עליו וכו' עכ"ל ונראה פשוט דמאי דהוצרך רש"י לפרש דמתני' מיירי בתאומים והבא אחריו דקתני דהוי בכור לנחלה היינו על חבירו שקדמו לצאת היינו משום דכיון דלפי מאי דמסקינן בגמרא דאתותב שמואל דאמר דאין הראש פוטר בנפלים אפי' לענין כהן ממתני' עכצ"ל דמיירי בתאומים דאי לא מיירי בתאומים אלא מיירי דעיבור ראשון לא היה כ"א מעיבור אחר אלא שלא כלו חדשיו ונולד נפל והבא אחריו דקתני דהוא בכור לנחלה היינו דנולד בן קיימא מעיבור אחר א"כ אמאי איתותב שמואל ממתני' הא שפיר י"ל דמאי דקתני מתני' דהבא אחריו אינו בכור לכהן היינו משום דהראשון כבר פטר את הרחם לגמרי שנולד כולו ויצא לאויר העולם קודם שנולד השני ומאי דקתני אע"פ שיצא ראשו חי גבי נפל וראשו מת בבן ט' היינו לאשמועינן דלא נימא דאע"ג דכשנולד הנפל כולו יצא לאויר העולם מת ואין לב אביו דווה עליו מ"מ כיון שיצא ראשו חי אפשר דאפילו בבן שמונה דלאו בר קיימא הוא כיון דיצא ראשו חי חשיב כבן ט' שיצא ראשו חי דהתם אף דכשנולד ויצא לאויר העולם יצא מת פוטר את הנחלה הו"א דזה ג"כ פוטר וקמ"ל מתני' דבנפל דאין לב אביו דוה עליו אינו פוטר ובסיפא דקתני בן תשעה שיצא ראשו מת הוא לאשמועינן נמי לדיוקא דדוקא ראשו מת אבל ראשו חי אף דכשנולד כולו נולד מת כל דהוציא ראשו חי פוטר נמי מנחלה וא"כ אמאי איתותב שמואל כיון דשמואל ע"כ איירי בתאומים שהשני שהוא בן קיימא יצא קודם לידת הנפל לגמרי דיציאת ראש אינו פוטר בנפל משא"כ במתניתין ואין לומר דמנא ליה להש"ס דמתני' איירי בתאומים דמותיב מינה לדשמואל אדרבא לימא דמתניתין לא איירי בתאומים ובהכי לא הויא תיובתא דשמואל דהא ליתא דעכצ"ל דסיפא דמתני' דקתני בן ט' שיצא ראשו מת לאשמועינן דראש פוטר מבכור כהן דאי אתא לאשמועינן לדיוקא דדוקא ראשו מת הא ראשו חי פוטר אפילו מנחלה הא לא איצטריך דהא תנינא לה במתני' דפ' המפלת דראשו חי כילוד דמי לכל דבר ועכצ"ל דמתני' לגופה איצטריך ולא לדיוקא לומר דהראש פוטר בנפלים ומיירי כולה מתני' בתאומים ושפיר שמעינן מינה דראש פוטר בנפלים אלא דק"ק דמעיקרא למאי דס"ד להתרצן לומר דלא תקשי ליה לשמואל ממתני' מטעם דאיצטריך מתני' לדיוקא דראשו חי דפוטר הנחלה אמאי הוצרך לדחוקי נפשיה כ"כ ולומר דראשו דמתני' לאו דוקא דמאי ראשו רובו דזה ודאי דוחק גדול הוא וטפי עדיף לומר דמתני' לא מיירי בתאומים אלא בב' עיבורים זה אחר זה דבהכי אין הראש בלבד פוטר כי אם לידת כל הנפל ולפי שיטת התרצן דקס"ד דאיצטריך מתני' לדיוקא דבן ט' שיצא ראשו חי שפיר הוי מצי למימר הכי דרישא וסיפא איצטריכו להכי דבן ט' שיצא ראשו חי פוטר מנחלה אף דכשנולד כולו נולד מת וברישא אשמועינן דהיינו דוקא בבן ט' אבל בבן ח' דלאו בר קיימא ראשו חי אינו פוטר דאין לב אביו דוה עליו ואל תשיבני מנ"ל לומר דבן ט' שיצא ראשו חי פוטר אף דכשנגמר הלידה היה מת דמלבד דסברא פשוטה היא דכיון דראשו חשיב כילוד הו"ל כאילו מת אחר שנולד כולו יתר ע"כ דכ"כ בפירוש בפרישה בח"מ סי' רע"ז שכתב וז"ל לאו דוקא נקט ראשו דיציאת פדחת נמי מיקרי ראש לענין זה א"כ הכא דאיירי בשנמצא אח"כ מת אי לאו שהוציא כל ראשו אי אפשר להכיר ולעמוד על הדבר שהוא חי בבירור עכ"ל באופן דשפיר ה"מ התרצן לתרץ אליבא דשמואל לפי שיטתיה דמתני' לא איירי ותאומים ולא לדחוק ולומר דמאי ראשו רובו ולזה י"ל דע"כ ניחא ליה להתרצן לדחוקי נפשיה ולומר דמאי ראשו רובו ומיירי מתני' בתאומים ולא לומר דראשו הוא בדוקא ולא מיירי בתאומים דאי מיירי כשאינן תאומים א"כ יוצא לנו ממתני' לענין דינא דאפילו בן ח' דלאו בר קיימא היא אי נולד כולו ויצא לאויר העולם חי אף דתכף ומיד מת פוטר מן בכור לנחלה דדוקא ביצא ראשו חי בלבד ואח"כ בעת לידתו יצא כולו מת הוא דאינו פוטר דהא קתני במתני' אעפ"י שיצא ראשו חי ואם איתא דבנולד כולו חי פוטר מתניתין דאתא לאשמיעינן רבותא לישמועינן רבותא טפי דאפילו נולד כולו חי ויצא לאויר העולם חי אינו פוטר דהא אין לומר דנקט ראשו לרבותא לענין בכור לכהן דאפילו בראשו בלבד פוטר מכהן דהא לשמואל דאין הראש פוטר ומיירי בשאינן תאומים נמצא דעיקר פוטר הבכור לכהן משום דנולד כולו מת קודם עיבור ולידת הב' ולא משום ראשו הוא ופשיטא ליה להתרצן דודאי אין שורת הדין כן דכל שאינו בן קיימא אפילו נולד כולו חי אינו פוטר מבכור לנחלה כיון דאין לבו של אביו דוה עליו כיון דלאו בר קיימא הוא וכמו שנראה דהכי ס"ל להתרצן מתני' דמאי ראשו רובו דכיון דקיי"ל רובו ככולו וכדאמרינן בפ' המפלת דף כ"ט ע"א דפריך ליה רב זביד לר"פ בכח מכלל דבמסירם רובו נמי לא פוטר הא קי"ל רובו ככולו יע"ש א"כ כיון דס"ל להתרצן דאפילו יצא רובו חי מיירי מתני' דאינו פיטר לנחלה א"כ פשיטא דה"ה בנולד כולו חי ואי הוה מוקי למתני' בבאינם תאומים היה הדין יוצא איפכא כאמור לכן ניחא ליה למדחק נפשיה דמאי ראשו רובו ולא לומר דמיירי בשאינם תאומים כיון דאי מיירי בראשו ממש נמצא דיש לדקדק ממתני' דאי נולד כולו חי אפילו בן ח' פוטר מנחלה ואין האמת כן:

ונראה לע"ד דמה שלא תי' התרצן אליבא דשמואל דמתני' מיירי בשאינם תאומים ודחיק לתרץ מאי ראשי רובו הוא ראיה נכונה לדין זה דאפילו אי נולד כולו חי כבן ח' דלאו בר קיימא הוא אינו פוטר מנחלה דאף למי שירצה לומר דלדבר הזה לא אמרינן רובו ככולו וירצה לומר דאף דנראה פשוט מדברי התרצן דמוקי לה ברובו דרובו בחיים אינו פוטר מ"מ בכולו לחיים פוטר מה שאין האמת כן דהא קי"ל רובו ככולו אי אפשר לומר כן דא"כ אמאי דחיק עצמו בכך ולא משני דמתני' אליבא דשמואל לא איירי בתאומים ועוד יש לי להביא ראיה לע"ד דכל שאינו בן קיימא ואינו מתקיים אפילו נולד כולו חי אינו פוטר מנחלה מההיא דאמרינן בפ' המפלת דף כ"ג ע"ב דמייתי התם דלר"מ דאמר בהמה במעי אשה ולד מעליא הוא אף דאפשר להיות שנולד כולו חי מ"מ לאו בר קיימא הוא ואינו חי ומייתי ממתני' דפ' יש בכור דקתני המפלת כמין בהמה וכו' ולד מעליא הוא ופוטר מבכור לכהן דברי ר"מ ואי ס"ד דחיי הבא אחריו בכור לנחלה מי הוי ודחי אמר רבא לעולם דחיי ושאני התם דאמר קרא ראשית אונו מי שלבו דוה עליו יצא זה שאין לבו דוה עליו עד כאן ולפי מאי דס"ד דלא סבירא ליה לחלק בין ולד אדם במעי אשה ובין בהמה במעי אשה דבבהמה נמי אילו אמרינן דחיי חשיב כולד אדם וקרינן ביה ראשית אונו דאף זה לבו דוה עליו ושייך לומר דהבא אחריו אינו בכור לנחלה א"כ למה לא פריך רבא ולטעמיך מי ניחא הא אפילו אי לא חי לאו בר קיימא הוא ע"מ הבא אחריו אמאי הוי בכור לנחלה מ"ש מבן ח' דלאו בר קיימא הוא דכל שנולד כולו חי פוטר הבא אחריו וה"ה בבהמה במעי אשה לר"מ דכל דנולד כולו חי פוטר הבא אחריו אלא עכצ"ל דשאני בהמה במעי אשה דלא קרינן ביה ראשית אונו דאין לבו דוה עליו וא"כ ה"ה דאפילו נאמר דבר קיימא הוא אינו פוטר הבא אחריו כיון שאין לבו דוה עליו ומדלא קאמר ולטעמיך ש"מ דבבן ח' נמי כיון דלאו בר קיימא הוא אפילו נולד כולו חי אינו פוטר מבכור לנחלה ומאי דנקט במתני' אעפ"י שיצא ראשו חי לאו למימרא דאי נולד כולו חי פוטר אלא נקט ראשו לפי האמת דאיתותב שמואל לאשמועינן לענין בכור לכהן דהראש בלבד פוטר דכיון דמתני' בתאומים מיירי דהקדים השני ויצא אחר שהחזיר ראשו הראשון נמצא דאנו למדין ממתני' דאפילו ביציאת ראשו פוטר מבכור לכהן וכ"ב רש"י בפירוש בריש פרק בהמה המקשה דף ס"ת ע"א וז"ל שאעפ"י שיצא ראשו חי וכו' שאפילו נולד הנפל כולו אינו מפקיע את הבא אחריו שאין לבו דוה עליו וכ"ש אם יצא ראשו מת והאי דנקט ראשו משום בכור לכהן נקט ליה דביציאת ראשו הוי ילוד ופוטר את אחיו מבכור לכהן עכ"ל הרי מפורש כאשר כתבנו אלא דיש להקשות קצת דאכתי קשה דאמאי נקט מתניתין ראשו חי כיון דאפילו נולד כולו דאי נקט ראשו לאשמועינן משום בכור לכהן כמ"ש רש"י ז"ל הא י"ל דמסיפא דקתני בן ט' שיצא ראשו מת דפוטר מבכור לכהן אנו לומדים דראשו פוטר מכהן דהא כיון דסיפא נמי בתאומים מיירי ומיירי בהוציא ראשו מת והחזירו ואח"כ יצא אחיו ועם כל זה פטור מבכור לכהן השני ע"כ דראשו בלבד פוטר ואמאי איצטריך רישא נמי לאשמועינן וי"ל דאיצטריך נמי לאשמועינן ברישא דאפילו בנפל דלאו בר קיימא ראשו כילוד לענין כהן דאי מסיפא דבן ט' מת הו"א דכיון דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו אף דבן ט' ראשו מת חשיב כילוד מ"מ הו"א דדוקא בבן ט' דבן קיימא הוא וראוי היה להיות בו רוח חיים אלא שע"י חולי וסבה אחרת מת קרינן ביה כל אשר נשמת רוח חיים באפיו דראשו כילוד אבל בנפל דאפילו מצד עצמו לאו בר קיימא הוא איפשר דראשו לא חשיב ילוד דבעינן לפחות ראוי להיות לו רוח חיים וקמ"ל מתני' דאפילו בנפל דלאו בר קיימא הוא ראשו כילוד אלא דק"ק לזה דא"כ הוא י"ל דאפי' לשמואל דאמר אין הראש פוטר בנפלים מודה דבן ט' שהוציא ראשו מת פוטר כיון דראוי היה להיות בר קיימא ונשמת רוח חיים בו קרינן ביה דבהכי הוי ניחא מאי דס''ד דתרצן לתרץ אליבא דשמואל מאי ראשו רובו דעיקר מאי דפריך לשמואל הוא מרישא דאעפ"י שיצא ראשו חי דמסיפא דבן ט' וראשו מת לא קשה ליה ומאי דמשני דראשו היינו רובו הוא ברישא דוקא אבל בסיפא דבן ט' ראשו ממש קאמר דבהכי ניחא מאי דמשני דבדין הוא דאיבעי ליה למיתני רובו ואיידי דקא בעי למתני סיפא בן ט' שיצא ראשו מת וכו' תנא נמי רישא ראשו דאם איתא דבסיפא נמי צ"ל לשמואל דמאי ראשו רובו א"כ איך קס"ד ידחוק כ"כ דסיפא לדיוקא אתא דראשו חי פוטר כיון דאיכא למימר דאפילו חי דוקא רובו פוטר לנחלה דומיא דראשו מת דפוטר מבכור לכהן דהוא דוקא ברובו אבל נראה דרש"י בשמעתין לא ס"ל לומר דיש לחלק לשמואל בין נפל דהיינו בן שמנה ובין בן תשעה שהיה ראוי להיות בן קיימא דבשניהם ס"ל לשמואל דראשו אינו פוטר שכתב בד"ה איידי דבעי למיתני סיפא וז"ל דלא מצי למיתני רובו בהדיא אע"ג דאיהו גופיה לא משמע אלא רובו ואהכי לא מצי למיתני בסיפא רובו משום דבעי למידק מיניה וכו' עכ"ל ואם איתא די"ל כאמור אמאי דחק כ"כ סברת התרצן דמי איכא מידי דאיהו גופיה הוי ברובו והדיוק דראשו בחיים יהיה בראשו ממש זה דוחק גדול ועכצ"ל דס"ל לרש"י דלשמואל אפילו בבן ט' מת ראשו אינו פוטר דאין סברא לחלק וא"כ כיון דאין סברא לחלק אכתי קשה דאמאי לא נקט ברישא אפילו נולד כולו חי דאינו פוטר ואי משום לאשמועינן דראשו פוטר מבכור לכהן דלא כשמואל הא מסיפא ילפינן ואם נאמר דיש חילוק בין נפל לבר קיימא שיצא ראשו מת א"כ אמאי לא נאמר חילוק זה ג"כ לשמואל ויש ליישב ודו"ק:

באופן דנמצינו למדים מדברי רש"י דחולין דכל שאינו בר קיימא אפילו נולד כולו חי אינו פוטר הבא אחריו לנחלה וכן מתבאר מדברי רשב"ם בפרק יש נוחלין דף קי"א ע"ב עלה דפריך הש"ס התם דראשית אונו מבעי ליה לבא אחר הנפלים דליהוי בכור לנחלה מי שלבו דוה עליו יצא זה שאין לבו דוה עליו וז"ל ומקשינן האי ראשית אונו אצטריך לדרשא לאשמועינן דהבא אחר הנפלים שילדה אמו לפניו הרבה נפלים כגון נולדו מתים או בן ח' חיים וזה נולד אחריהם הוי בכור לנחלה עכ"ל הצריך לענינינו הרי שכתב דאפילו נפלים שנולדו ממש לידה גמורה בן ט' מת או בן ח' חי אפילו בנולד כולו דסתם לידה הוא שנולד כולו חי הבא אחריו הוי בכור לנחלה כמ"ש רש"י ז"ל:

איברא דראיתי בספרי בפ' תצא על פסוק לא יוכל לבכר את בן האהובה דאמרינן הכי את בן האהובה כיון שיצא ראשו ורובו בחיים פוטר את הבא אחריו מן הבכורה על פני בן השנואה אעפ"י שבן הבכור לשנואה ע"כ ונראה דה"פ דמאי דאצטריך קרא להזהיר שלא יוכל לבכר את בן האהובה הוא אפילו במקום דיש צדדים לומר שראוי בן האהובה לבכורה ויש צדדים דאינו ראוי והוא רוצה לבכרו ולבטל זכותו של בן השנואה ולכן דרשו דמיירי דאהובה והשנואה ישבו על המשבר כאחת ובן השנואה יצא ראשו ורובו בחיים בתחלה וחזר למעי אמו ובתוך כך נולד לגמרי בן האהובה דבכה"ג יש סברא שיטעה האדם שעיקר בכורה לבן אהובה הואיל ונולד הוא בתחלה לידה גמורה משא"כ בן השנואה שלא נולד לגמרי בתחלה וע"ז בא להזהיר הכתוב דלא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה אף בכה"ג דאיכא פנים לומר דעיקר הבכורה לאהובה ורצונו הוא ג"כ לבכר את בן האהובה מסבת אהבתה וזה הוא מה שסיימו בספרי אעפ"י שבן הבכור לשנואה זהו פירושו אבל קשה דאמאי נקט ראשו ורובו דמשמע דלא סגי בראשו לבד אלא בראשו ורובו דאי מיירי בבן ט' אפילו ראשו חי בלבד פוטר לכ"ע ואי מיירי בבן ח' אפילו ראשו ורובו אינו פוטר דאפילו נולד כולו חי אינו פוטר וכ"ש ראשו ורובו ובתוספתא דבכורות בריש פ"ז אמרינן הכי הבא אחר הנפלים אעפ"י שיצא בן ח' [חי[ ובן ט' שיצא ראשו מת בכור לנחלה ואין בכור לכהן שנאמר לא יוכל לבכר את בן האהובה וגו' זה הכלל כל שיצא ראשו ורובו בחיים פוטר את הבא אחריו מן הבכורה אבל לא ה' סלעים של בן ע"כ דהכי נמי בתוספתא צריך להבין אמאי נקט ראשו ורובו כמו שדקדקתי בברייתא דספרי ועכצ"ל דראשו ורובו דקתני ר"ל או ראשו או רובו דאם נולד כדרכו ראשו תחלה סגי ביציאת ראשו דבראשו בלבד חשיב כילוד ואם יצא דרך מרגלותיו בעינן עד שיצא רובו וכדתנן בפ' המפלת דף כ"ח ע"א יצא מסורס משיצא רובו ה"ה כילוד יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו ופירש"י מסורס דרך מרגלותיו יע"ש ולעולם דבין בספרי ובין בתוספתא מיירי בבן ט' דכל שיצא ראשו תחלה סגי בראשו דראשו חי כילוד דמי ואם יצא מסורס ברובו חי