מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה קמז

מפני ספק טומאתו ודאי דמיירי בנטמאה התרומה ברה"י דספיקו טמא וכיון דברה"י הוא אפילו בספק ספיקא נמי טמאה באופן דשפיר י"ל דמ"ש הר"מ לענין בכור דלא קדיש לאו משום דס"ל דמין בפני עצמו הוא אלא ספיקא הוי אלא דכיון דאיכא מיעוטא דהוו מין בפ"ע דסמכינן להו בהכי למחצה נקבות אזלינן בתר רובא דעל פי זה ג"כ מתישב תמיהת הרב תוי"ט בפרק מעשר בהמה משנה ד' שהקשה דלפי מ"ש הר"מ לענין בכור דנגזז ונעבד נראה דס"ל דבריה בפ"ע הוא ולא הוי ספק זכר א"כ גבי מעשר בהמה אמאי לא כתב דאנדרוגינוס אינו נכנס לדיר להתעשר והניח הדבר בצ"ע יע"ש ולפי הנ"ל יתישב שפיר דטעמא דבכור לאו משום דס"ל דלא הוי ספיקא אלא משום דאיכא מיעוטא דסמכינן ליה למחצה נקבות והוה ליה רובא לפטור אותו מקדושת בכור משא"כ גבי מעשר בהמה דשייך בין בזכר בין בנקבה דודאי דשפיר נכנס לדיר להתעשר דממ"נ חל עליה קדושת מעשר בין אם יהיה זכר בין אם יהיה נקבה קדיש בקדושת מעשר:

והנה אמרי' בשמעתין גבי מאי דמבעיא ליה לרבא אי לר"י מפשט פשיטא ליה דאנדרוגינוס הוי בכור או ספוקי מספקי ליה ומייתי הש"ס למפשטא ת"ש זכר ולא נקבה כשהוא אומר למטה זכר שאין ת"ל מה ת"ל להוציא טומטום ואנדרוגינוס וכתב רש"י וז"ל ה"ג בת"כ זכר ולא נקבה זכר כתיב גבי עולת בקר זכר תמים יקריבנו ומשמע ולא נקבה כשהוא אומר זכר בעולת הצאן שאין ת"ל דלא צריך לגופיה דלא צריך למעוטי נקבה דהא אימעיטא לה עכ"ל הנראה פשוט דאף דמיעוט נקבה נאמר בעולת בקר מ"מ עולת צאן ילפינן מעולת בקר מהקישא דואם מן הצאן דוי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון ותחתון מעליון כדאמרינן בזבחים דף מ"ח ע"א דמהיקש זה ילפינן צפון בעולת בקר דילמד עליון מתחתון ותחתון מעליון מלתא דפשיטא דילפינן אלא דעליון מתחתון ס"ד התם דלא ילפינן וכתבו התוס' שם בד"ה אשכחן וכו' דמהאי הקישא ילפינן נמי סמיכה והפשט בעולת הצאן מעולת בקר יע"ש וא"כ ה"ה דלא בעינן מיעוט נקבה בצאן דילפינן מבקר וכן כתב הרב קרבן אהרן על הת"כ בר"פ מ"ח (ע"ב) יע"ש ובת"כ בפ"ה אמרינן נמי ואם מוסיף על ענין ראשון ולמה הפסיק וכו' ופי' שם הקרבן אהרן דהיינו לומר דילמד עליון מתתתון ותחתון מעליון יע"ש ויש לדקדק ע"ז מהא דאמרי' בת"כ בפרשת ויקרא פ"ד גבי סמיכה דכתיב בעולת בקר וז"ל אין לי אלא עולת בקר עולת הצאן מנין ודין הוא נאמר הכא עולה מן הבקר ונאמר הכא עולה מן הצאן מה עולה מן הבקר טעונה סמיכה אף עולה מן הצאן טעונה סמיכה לא אם אמרת בעולת הבקר שנתרבה בנסכים תאמר בעולת הצאן שנתמעט בנסכים וכו' ת"ל עולה אחד עולת בקר ואחד עולת הצאן זו וזו טעונה סמיכה ע"כ וכיוצא לזה אמרי' שם בת"כ פ"ה גבי הפשט דכתיב בעולת בקר ולא בעולת הצאן וז"ל אין לי אלא עולת בקר עולת הצאן מנין ודין הוא נאמר הכא עולה מן הבקר ונאמר הכא עולה מן הצאן מה עולה בקר טעונה הפשט אף עולת הצאן טעונה הפשט ע"כ וכתב הרב ק"א בד"ה נאמר הכא עולת חובה וז"ל אקרא קא סמיך דאי מהיקשא איכא למיפרך מאי דפרכינן לעיל על היקש זה בענין סמיכה לא אמסקנא סמיך דיליף לכולה בבנין אב מהעולה עכ"ל ולפי האמור דלפי מאי דאמרי' בגמרא דוי"ו ואם מן הצאן מוסיף על ענין ראשון והוי היקש גמור ואמרינן דילמד עליון מתחתון ותחתון מעליון דמהיקש זה ילפינן צפון בעולת בקר וגם להתורת כהנים ס"ל היקש זה כאמור דמטעם זה ילפינן מזכר דעולת צאן למעט טומטום ואנדרוגינוס א"כ אמאי איצטריך קרא דהעולה לסמיכה ולהפשט כיון דמהיקש ילפינן להו דאין היקש למחצה ואי משום דאיכא למיפרך דאם אמרת בעולת בקר שנתרבה בנסכים וכו' ומש"ה איצטריך קרא הא ליתא דהא קיימא לן דאין משיבין על ההיקש ובפרט בהיקש דוי"ו מוסיף דאלים טפי דזה י"ל על דברי הרב קרבן אהרן שכתב בברייתא דהפשט דהא דקאמר נאמר הכא עולת בקר וכו' הוא היקש וזה תימא דא"כ איך עביד פרכא כיון דקיי"ל דאין משיבין על ההיקש ולפי חומר הענין ע"כ צ"ל דהני ברייתות דתורת כהנים דסמיכה והפשט דלא דרשינן היקש זה דלא קבלו מרבם לדרוש היקש זה וס"ל דכשם דאין אדם דן ג"ש אלא א"כ קבלה מרבו ה"ה בהיקש הוי הכי וכמו שהיא סברת ר' יהודה דעל הרוב סתם ספרא כוותיה דר"י וכמ"ש רש"י בפרק לולב הגזול דף ל"א ע"א וכתב מרן זקני זצק"ל בספר יבין שמועה דף מ"ד ע"א דרש"י לא כתב כן כי אם לסברת ר"י דס"ל דאין אדם דן היקש מעצמו אבל לרבנן דקי"ל כוותייהו ס"ל בכל המדות אדם דן מעצמו חוץ מג"ש יע"ש וא"כ האי תנא דהני ברייתות דסמיכה והפשט הוו כר"י דלא דריש היקש מעצמו ומאי דקאמר התנא נאמר כאן עולת בקר ונאמר הכא עולת הצאן מה עולה וכו' לאו מהיקשא קא יליף כי אם מבנין אב וכיון דבנין אב הוא שייך למפרך פרכא דמה לעולת בקר שנתרבה בנסכים ומש"ה איצטריך קרא דהעולה לרבות ולהך תנא עכצ"ל דמאי דילפינן צפון בעולת בקר מעולת הצאן לאו מהיקשא הוא אלא מבנין אב כיון דליכא פרכא דאדרבא יש ללמוד בק"ו דמה עולת הצאן שנתמעט מנסכים טעון צפון עולת בקר שנתרבה בנסכים אינו דין דטעון צפון ואף לפי סברת התוס' שם בפרק לולב הגזול שחלקו על רש"י וס"ל דלכ"ע כל המדות אדם דן מעצמו חוץ מג"ש מ"מ כבר כתבו דפליגי ר"י ורבנן התם דלר"י לא מקשינן לולב לאתרוג דיש דברים דאין להקישם לאותו דבר ולרבנן מקשינן דנמצא כפי זה דמצינו דלפעמים איכא פלוגתא דתנאי אי דרשינן ההיקש או לא ומאיזה טעם לא ס"ל לחד תנא למדרש ההיקש וכמו שהוא סברת ר"י בהיקש דלולב לאתרוג וא"כ ה"נ בהיקש זה דקרא דואם מן הצאן אי דרשינן ליה בהיקש דוי"ו מוסף על ענין ראשון או לא הוי פלוגתא דתנאי דלתנא דהני ברייתות דסמיכה והפשט לא דריש היקש זה ומש"ה איצטריך קרא דהעולה ולתנא דאמרינן בתורת כהנים דנאמר זכר למטה שאין ת"ל אלא למעט טומטום וכו' וכן לברייתא דריש פ"ה דקתני ואם מן הצאן וי"ו מוסיף על ענין ראשון וכו' וכן בגמרא בזבחים ובכריתות דף כ"ג ע"ב דסוגייא אזלא דצפון בעולת בקר ילפינן בהיקש דוי"ו מוסיף ע"כ ס"ל דדרשינן היקש זה וכיון דאין היקש למחצה ילפינן תחתון מעליון וילפינן סמיכה והפשט בעולת צאן בהיקש זה ותיבת העולה דמיותר בעולת בקר איצטריך לדרשות אחרות שדרשו בתורת כהנים בברייתות הנזכר לעיל:

והנה נא הואלתי להעתיק כאן אשר נשאלתי מרחימי דנפשאי חמיד לבאי החה"ש כמה"ר יהושע שאול בן להגביר החכם המפורסם רודף צדקה וחסד כמה"ר חיים אברהם שאול נר"ו ממתא אזמיר יע"א והלא כה דברו וז"ל הנה נעלמו ממני דברי הרא"ם ז"ל בפ' ויקרא אקרא דואם מן העוף שכתב וז"ל מן העוף ולא כל העוף לפי שנאמר וכו' פירוש אע"פ שעוף בעל מום כשר וכו' וא"ת מנ"ל לרז"ל לומר שעוף בעל מום כל זמן שלא נחסר ממנו אבר כשר אי משום דכתיב תמות וזכרות בבהמה ולא בעופות סמיכה והפשט וניתוח נמי דכתיב בבקר ולא בצאן נמי נימא סמיכה והפשט וניתוח בבקר ולא בצאן יע"ש וכן לעיל כתב אמ"ש רש"י ואם מן הצאן וי"ו מוסיף וז"ל בת"כ אמרו וכו' אשכחן בן צאן בן בקר מנין וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמוד עליון מתחתון וה"ה שילמוד תחתון מעליון לסמיכה והפשט ונתוח וכו':

ובאמת אמינא דהקושיא מבואר לעין כל דהא בהדיא קאמר קרא גבי צאן נתוח ול"צ למילף תחתון מעליון לדינא דנתוח וכן ג"כ בההיא לישנא דקאמרו ז"ל דנימא סמיכה והפשט ונתוח בצאן ואין סמיכה וכו' ואחר ניז"ק אמינא דדבריו קשיא מאחר דבהדיא בצאן קאמר נתוח והן אמת דתו ק"ל עוד במאי דחזיתיה להרב קרבן אהרן ז"ל בפ' ויקרא דף ס"א ע"ב אהא דתניא ואם הרי זה מוסיף על ענין ראשון וז"ל מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון סמיכה והפשט וניתוח עי"ש הרי שהוא ג"כ הזכיר נתוח כמ"ש הר"ם ז"ל והכי דייק דברי התוס' בזבחים דף מ"ח ד"ה אשכחן שכתבו וז"ל ומיהו מההיא דבן הבקר לפני ה' ניחא דלא קאמר סמיכה והפשט בן צאן מנין דפשיטא ליה דילפינן תחתון מעליון וכו' עי"ש ועין רואה דלא כתבו התוס' נתוח כמ"ש הרא"ם ז"ל:

ותו ק"ל על הרא"ם ועל הק"א ממ"ש דילמד תחתון מעליון לסמיכה והפשט וגם על תוס' איכא לתמוה שכתבו דבסמיכה והפשט ניחא דלא קאמר בן צאן דפשיטא דילפינן תחתון מעליון שהרי בברייתא דתורת כהנים נראה היפך דהוצרך קרא יתירא לרבויי בין על סמיכה ובין על הפשט דטעון בצאן ולא משום דילפינן תחתון מעליון דהכי איתא ברייתא דתורת כהנים בפרשה ויקרא דף נ"א אקרא דוסמך ידו על ראש העולה וז"ל אין לי אלא עולת בקר עולת הצאן מנין ודין הוא נאמר הכא עולה מן הבקר ונאמר הכא עולה מן הצאן מה עולה מן הבקר טעונה סמיכה אף עולת הצאן טעין סמיכה לא אם אמרת בבן הבקר שנתרבה בנסכים תאמר בבן הצאן שנתמעט בנסכים ת"ל עולה אחד עולת בקר ואחד עולת צאן וה"נ איתא לקמן אקרא דוהפשיט את העולה וכו' יעו"ש והביאה רש"י בפירוש החומש אקרא דוסמך את ידו ואקרא דוהפשיט את העולה והסמ"ג נמי הביאה בעשין ק"פ עי"ש הרי להדיא דאי לאו יתורא דעולה לא הוה ילפינן תחתון מעליון ליתן את של זה בזה והוא דלא כמ"ש הרא"ם והק"א ומה גם על התוס' שכתבו בסמיכה והפשט לבן צאן ניחא דלא קאמר בן צאן מנין דהרי בעו בברייתא בין בסמיכה בין בהפשט עולת הצאן מניין ואיך קאמרי דלא קאמר בעולת הצאן סמיכה והפשט מנין וילפי' תחתון מעליון דלכאורה הוא היפך הברייתא כמ"ש ולי ההדיוט דברי התוס' צ"ע יותר:

ותבט עיני להלחם משנה ז"ל בפ"ג מה' איסורי מזבח הלכה א' דמקשה להרא"ם במאי דמתרץ דמאיצטריך זכר לגבי צאן ללמדנו דדוקא בבקר ובצאן איכא תמות וזכרות אבל לא בעוף מקשה וז"ל ומ"מ קשה על תירוץ הרב ז"ל דהא איצטריך זכר לגבי צאן למעט טומטום ואנדרוגינוס וכו' לכך נ"ל לתרץ קושית הרב דבת"כ דריש יקריבנו דכתיב גבי בקר וכו' ולהאי יקריבנו דכתיב גבי צאן לא ראינו בת"כ שום דרשא מש"ה נ"ל לומר דלהך דרשא אתא יקריבנו לזה ולא לאחר כלומר דא"צ אחר זכרות ותמות דהיינו עוף וכו' ואע"ג דמלשון רבינו אין נראה תירוץ זה וכו' נ"ל דרבינו קיצר וכו' יע"ש עכ"ל ונוראות נפלאתי עליו דנראה מדבריו דהודה לדברי הרא"ם ז"ל דמה שדרשו בת"כ בפ' ויקרא לפי שנאמר תמים זכר וכו' הוא מזכר תמים דכתיב באותו סדר גבי בקר וגבי צאן אלא דהודחק הרב לומר דדריש מיתורא דיקריבנו דגבי צאן ובודאי דא"א לומר כן דע"כ דרשא דת"כ הוא מקרא דסדר אמור דהכי איתא התם בת"כ גופיה אקרא דלרצונכם תמים זכר וכו' וז"ל תמים זכר בבקר בכבשים ובעזים תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף וכו' וא"כ נסתלקה קושית הרב ז"ל דזכר לגבי צאן אינו מיותר דאתא למעוטי טומטום וכו' משום דמה שדרשו בת"כ אינו מזכר דגבי צאן דסדר ויקרא כמ"ש הרא"ם ומן התימא עליו איך הוציא מפי קדוש זה דמיתורא דיקריבנו נפיק דאין תמות וזכרות בעוף מאחר דבברייתא מפורש דהמיעוט הוא מדכתיב תמים זכר בסדר אמור ואת זה ראיתי להרב צדה לדרך בסדר ויקרא דף צ"ד שהקשה להרא"ם דכתב דמ"ש בת"כ לפי שנאמר תמים זכר הוא מקרא דלעיל דבאותו סדר דכתיב גבי בקר וצאן וכן הקשה על רבו מוהר"ם יפה ז"ל שכתב בפי' דהמעוט הוא מהני קראי ולא מקרא דסדר אמור ואם נאמר דהוא מקרא דסדר אמור לא ממעטינן מהתם אלא זכרות משום דזכר דהתם הוא מיותר אבל תמים דהתם אינו מיותר דאיך לא ראו מ"ש רש"י להדיא בפ"ק דקידושין שלא כדבריהם גבי תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף דבפירוש כתב שם דהמיעוט הוא מקרא דסדר אמור יע"ש וכן הרב שמע שלמה תמה על הרא"ם דאישתמיט מיניה דברי רש"י הללו יע"ש ולע"ד דבריהם נפלאו ממנו דאדמקשו מפירש"י דקדושין ליקשו מהת"כ גופיה דסדר אמור דמפורש כך להדיא כמ"ש והביאו גם רש"י בפי' החומש עי"ש והסמ"ג בלאוין שט"ו ומה גם דמדברי רש"י אינו כ"כ קושיא דבחולין דף כ"ג ע"א על מה שכתב בש"ס תמות וזכרות וכו' לפי הפשט נראה דפי' להפך שכתב וז"ל בבהמה כתיב תמים זכר אבל עוף לא כתיב ביה לא תמים ולא זכר וכו' ומ"מ לע"ד זה אינו הפך ממה שכתב בקדושין והכי פירוש בבהמה כתיב תמים זכר היינו הקרא דסדר אמור דכתיב ביה תמים זכר ומ"ש אבל עוף לא כתיב ביה וכו' היינו סיפא דברייתא דקתני ואין תמות וזכרות בעופות כלומר אבל עוף לא נאמר בו דין זה והוא מהאי מיעוטא דסדר אמור והכי דייק מדברי הש"ס דבכל דוכתא מייתי תמות וזכרות וע"כ צ"ל דהיינו קרא דסדר אמור דאם איתא דהוא קרא דסדר ויקרא הול"ל זכרות ותמות כדכתיב התם זכר תמים וכ"מ מדברי רש"י הללו שכתב בבהמה כתיב תמים זכר דהיינו קרא דסדר אמור וכן מלשון הר"מ ז"ל שכתב שלא נאמר תמים זכר אלא בבהמה לבד ומש"ה ציין מרן מלכא כלשון הברייתא דסדר אמור ממש וא"כ הקושיא מבוארת דאיכא להרא"ם ולמהר"ם הוא מברייתא דת"כ דסדר אמור וראיתי להרב מר דודי ז"ל בספרו הבהיר מטה אפרים הנדפס מחדש בהל' א"מ בפ"ג ה"א שפי' ע"פ דברי הרא"ם הללו דברי התוס' חולין דכ"ג בד"ה תמות וזכרות עי"ש ולפי מה שכתבתי שדברי הרא"ם הם היפך הת"כ לא יתכן לפרש כן בדברי התוס' משום דדברי התוס' כפשטיה אזלי דהיינו אקרא דסדר אמור וק"ל עד כאן דבריו:

וזאת תשובתי אליו מאורי אור דברות קדשך האירו אל עבר פני שמח לבי ויגל כבודי לראות נפלאות מתורתך ועל מה שתמה כבוד תורתו על דברי הרא"ם והקרבן אהרן דנקטו בכלל דבריהם סמיכה והפשט ונתוח דמשמע דנתוח נמי יליף עולת הצאן מעולת בקר וזה תימא דמקרא מלא הוא דנתוח כתיב נמי בעולת הצאן כשאני לעצמי להיות שהדבר תמוה לומר כי חס ושלום נעלם מהם מקרא מלא ע"כ צ"ל דכוונתם במה שנקטו בכלל דבריהם נתוח אין הכוונה על הנתוח עצמו אלא הכוונה לומר דילפי' נמי מעולת בקר סדר דין הפשט ונתוח דהיינו דמצוה להפשיט העור מתחלה ואח"כ ינתח ולא בהפך דהיינו ניתוח תחלה ואח"כ הפשט כל אבר ואבר בפני עצמו וכמו כן שלא יפשיט אבר אחד וינתחנו וכן כל אבר ואבר אלא צריך שיפשיט את כולו ואח"כ ינתח וכמ"ש בת"כ ברפ"ה יע"ש ולזה כיוונו לכלול בדבריהם נתוח דילפי' נמי דהסדר הוא הפשט כולו ואח"כ נתוח זה נראה ע"צ הדוחק ומ"ש כבוד תורתו על הרא"ם והק"א שכתבו שעיקר סמיכה והפשט ילפינן להו מהיקש דוי"ו מוסיף ומהברייתות הנזכר בת"כ מפורש יוצא דמקרא דהעולה ילפינן לה ולא מהיקשא וג"כ הוקשה לו על תוס' דזבחים לע"ד לפי האמור לעיל דע"כ צ"ל דהקישא זה דוי"ו מוסיף פלוגתא דתנאי הוא דלהני ברייתות דילפי' סמיכה והפשט מקרא דהעולה ע"כ לא ס"ל הקש זה אבל איכא ברייתות אחרות דס"ל דהוי היקש גמור וכיון דאין היקש למחצה ילפי' סמיכה והפשט נמי מהקש זה והעיקר כסברא זאת דהוי היקש גמור וכל הדברים ילפינן בהיקש זה כיון דבגמרא בזבחים ובכריתות אמדי' דהוי היקש וילמד עליון מתחתון וכ"ש תחתון מעליון וכיון דסברת האי תנא הוא עיקר תפסו התוס' והרא"ם והקרבן אהרן לעיקר דרשה זאת גם מ"ש כבוד תורתו על הרא"ם והל"מ מברייתא דת"כ בפ' אמור וגם על הראשונים שלא הקשו ממנה להרא"ם כי אם מדברי רש"י דפ"ק דקדושין אפשר לישב לע"ד בהדק היטב בדברי הרא"ם דאמאי קבע קושייתו לומר דמנ"ל לרז"ל דאין מום פוסל בעוף בלבד ואמאי לא הקשה נמי דמנ"ל דלא בעינן בעוף נמי זכרות הא מהקישא דוי"ו מוסיף נילף נמי דבעינן נמי בעוף תמים זכר אלא עכצ"ל דכבר ראה הרא"ם ברייתא זאת דת"כ דפרשת אמור דילפי' מקרא דלרצונכם תמים זכר וכו' דתמות וזכרות בבהמה ואין תמות [וזכרות[ בעוף אלא דס"ל דמהאי קרא לא ילפינן אלא דבעוף לא בעינן זכרות דאיכא למימר דאזכר דסליק מיניה הוא דממעט סיפיה דקרא דבבקר בכשבים וגו' דתפסת מועט תפסת ובפרט דעיקר הדרשה שם הוא משום דתיבת זכר התם מיותר דבמום משתעי קרא ולרצונכם תמים בלבד הוי למימר דזכר כבר מפורש ויוצא בפרשת ויקרא בעולת בקר וצאן ולמה איצטריך לומר זכר ומש"ה דרשו דלמעט זכרות בעופות אתא קרא ומאי דנקט תנא התם תמות וזכרות וכו' תמות לא ממעטינן מהאי קרא אלא מקרא דפרשת ויקרא דכתיב ואם מן העוף דמדלא כתיב ביה תמים זכר כמ"ש בבקר ובצאן ש"מ דאין תמות בעוף ומש"ה הביאו הכא בתורת כהנים בפרשת ויקרא זאת