מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה קמו

שהקדיש לא חלק הר"מ בין קדשי קדשים לקדשים קלים ועכצ"ל דלענין מוקצה אין הלכה כר"י הגלילי לומר דאם הוקצו קדשים קלים אסורים וא"כ מ"ש גבי בכור דס"ל דאסור ועיין בפ"ד דהלכות מעילה דין ח' מ"ש הרב מ"ל דמדין זה שכתב הר"מ דהמוכר שלמיו לא עשה כלום ע"כ צ"ל דלא פסק הר"מ כר"י הגלילי וכן מההיא דמוקצה וכן נראה ממ"ש גבי אתנן בפ"ד מהלכות איסורי מזבח דהרי מכמה מקומות נראה הפך ממ"ש בפרק ח' דהלכות נזקי ממון יעוין שם וע"כ צ"ל דלאו לכל מילי פסק הר"מ כר"י הגלילי דלענין אין אדם אוסר דבר שאין שלו לא קי"ל כוותיה כדמוכח מדין מוקצה ומדין אתנן וכן לענין מכירה במכר שלמיו ולענין נזיקין דוקא קי"ל כר"י הגלילי דהוו ממון בעלים וה"ט משום דהבעלים חייבים בשמירתו וא"כ גבי בכור איך פסק דחל עליו איסור מוקצה ודוחק לומר דמוקצה דבכור שכתב הר"ם מיירי בשהקצה אמו בהיותה מעוברת ממנו דקיי"ל גבי קדשים דהעובר נמי יש לו דין מוקצה וכמ"ש הר"מ בפ"ג מה' איסורי מזבח דין י"ב י"ג יע"ש ובכור כיון דלא חל קדושה עליו כי אם בשעת לידה הרי חל עליו איסור מוקצה דזה דוחק דכל כי הא הוי ליה לפרש כיון דדין נעבד והשאר שהזכיר הר"מ מיירי אפילו אחר שנולד:

ובעיקר מתני' דמייתי רבינו בדין אנדרוגינוס דפליגי תנאי במתני' פסק רבינו כרבנן בתראי דאנדרוגינוס אינו בכור כלל אלא נגזז ונעבד ומתבאר מדברי רבינו דפסק כרבנן מטעם ההיא דפרק הערל דאמרי שם בי רב הלכה כר"י באנדרוגינוס וס"ל לרבינו כמ"ש מדברי הרי"ף שם דאמרי בי רב כרב ס"ל דאמר ליתא למתני' דקאמר דר"י ס"ל דאנדרוגינוס כזכר ממש הוי מקמי ברייתא דתניא ר"י אומר אנדרוגינוס א בריה בפני עצמו היא וכו' ואמרי בי רב כר"י דברייתא פסקו הלכה וס"ל לרבינו דבריה בפני עצמו הוא דקאמר ר"י בברייתא אין הכוונה לומר דהוי ספק זכר ספק נקבה כמ"ש התוס' שם בפרק הערל ובכמה דוכתין אלא הכוונה דהוי בריה בפני עצמו ממש דלא הוי לא זכר ולא נקבה כי אם מין אחר בפני עצמו הוא וזהו סברת רבנן דהכא דס"ל דאנדרוגינוס אינו בכור כלל כיון דבריה בפ"ע הוא ומה שיקשה על רבינו מההיא דפרק המפלת דקאמר רב טומטום ואנדרוגינוס שראו לובן או אודם וכן מה שקשה עליו מההיא דכוי דאמרי' בפרק אותו ואת בנו דאמר ר"י כוי בריה בפ"ע הוא וע"כ התם ספק חיה ספק בהמה קאמר כבר ישב הכל רבינו בחי' ליבמות בקונטריס אחרון שיש שם בסוף המסכתא על זה יע"ש והמתבאר מדבריו שם דגם בסברת ר"י גבי כוי דבריה בפני עצמה הוא אין הכוונה דהוי ספק חיה ספק בהמה אלא בריה בפני עצמה ממש דמין אחר הוא ולא הוי לא חיה ולא בהמה אלא דקצת קשה על זה מהא דאמרינן שם בפרק אותו ואת בנו דף פ ע"א אמר רב ספרא הני עזי דבאלא כשירות לגבי המזבח סבר לה כי הא דאמר ר"י עשר בהמות מנה הכתוב ותו לא והני מדלא קא חשיב להו בהדי חיות ש"מ דעז נינהו ע"כ ואם איתא דלר"י כוי מין חדש הוא אמאי לא מנה לה הכתוב למין זה שאינו לא בהמה ולא חיה והכתוב לא מנה כי אם אלו העשרה שהם כשירות ואין לנו עוד מין אחר שכשר בעולם אלא דאין זה קושיא על רבינו דמה שנאמר ליישב למ"ד בפי' דכוי מין בפ"ע הוא ולא ספק דהא סברא זאת יש כדאמרינן בפרק בתרא דיומא דף ע"ד ע"ב גבי כל חלב לרבות כוי דמשני הש"ס קסבר כוי בריה בפ"ע דהתם ע"כ לא הוי ספק כי אם מין חדש ממש וכן אמרינן בכריתות דף כ"א דהתם נמי אמרינן הכי ומ"ש ליישב למ"ד דלית ליה סברא זאת נאמר נמי לסברת ר"י אפי' אם נאמר דסבר ר"י כפי' רבינו דכוי לא הוי ספק וקצת יש להביא ראיה לסברת רבינו דלר"י כוי לא הוי ספק מההיא דאמרינן בפרק אותו ואת בנו דף ע"ט ע"ב דפריך התם אהא דתנן כוי אין שוחטין אותו בי"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו במאי עסקינן אילימא בתיש הבא על הצביה וילדה וכו' והקשה הרשב"א שם בחי' וז"ל ותמיה לי מאי קא קשה ליה מכוי דלמא לא ר"א ולא רבנן אלא ר"י דאית ליה כוי בריה בפני עצמה הוא וכו' ודחק עצמו הרשב"א ליישב קושיא זאת והניח הדבר בצ"ע יע"ש ולפי סברת רבינו דלר"י נמי לא הוי ספק אלא מין אחר ממש לא מצי לאוקומי מתני' התם כר"י דקתני מתני' התם כוי מכסין את דמו מפני שהוא ספק ולר"י לא הוי ספק ואע"ג דלרבינו נמי לענין כיסוי בפרק כיסוי הדם משוי ליה לכוי לענין חיוב כיסוי הדם ספק מ"מ כבר כתב רבינו שם בקונטרס אחרון דסימן הנזכר דלר"י לא הוי ספק מצד עצמו דעל גופו של כוי ליכא שום ספק דפשיטא דמין אחר הוא אלא הספק הוא ספק דדינא דאפשר דכיון דלכמה דברים רבי רחמנא לעשותו כמין בהמה אפשר דה"ה דנותנין עליו חומרת חיה נמי וזה לא שייך במתני' דקתני כוי מכסין את דמו מפני שהוא ספק דהאי לישנא משמע שגופו של כוי מצד עצמו הוא ספק חיה ספק בהמה דאי כוונת התנא הוא משום ספיקא דדינא הכי הול"ל מכסין את דמו מפני הספק וזה נראה שהוא דעת הריטב"א בחי' שכתב גבי מתני' דכיסוי הדם וז"ל ונוהג בכוי מפני שהוא ספק וסתמא דלא כר"י דאמר כוי בריה בפ"ע הוא עכ"ל ולכאורה קשה דהא ר"י עצמו קרי ליה ספק לענין כיסוי כדאמרי' בפרק כיסוי הדם דף פ"ד ע"ב דקאמר גבי כוי אינו דין שאין ספיקו דוחה י"ט יעו"ש וא"כ נוכל לומר דמתני' כר"י נמי אתא אמנם לפי הנ"ל א"ש דפשטא דמתני' נראה דהאי תנא סבר דהוי ספק או חיה או בהמה הוא וזה דלא כסברת ר"י דס"ל להריטב"א כסברת רבינו הרמב"ן:

וראיתי להרא"ש בחידושו ליבמות בסוגיין דפרק הערל שהאריך להכריח כסברת התוס' דבריה בפני עצמו דקאמר ר"י פי' דהוי ספק זכר ספק נקבה ולא מין אחר והביא ראיה מההיא דהמפלת וכתב עוד וז"ל וכן בפ' אותו ואת בנו דקתני כי האי לישנא דהכא והתם נמי אי אפשר לומר שאינו לא חיה ולא בהמה שהרי עשר בהמות מנה הכתוב וטפי ליכא כדאיתא התם ועוד האריך שם יע"ש ולא ידעתי אמאי לא הביא ראיה לומר דגבי כוי ע"כ הכי פירושא ספק חיה ספק בהמה דהא ר"י עצמו קרי ליה לענין כיסוי הדם ספק כנזכר לעיל דהראיה שהביא מההיא דעשר בהמות מנה הכתוב אינו כל כך ראיה דהא לפי סוגיא דפ' בתרא דיומא וסוגיא דכריתות ע"כ בריה בפני עצמו פי' דהוי מין בפני עצמו ומה שנאמר לאותם סוגיות נאמר לר"י כמש"ל באופן דלמדנו מדברי הרא"ש דס"ל כדברי התוס' דלר"י דברייתא בריה בפני עצמו היינו דהוי ספק זכר ספק נקבה והנה כי כן צ"ל דממ"ש הוא ז"ל בפסקיו בסוגיין דבכורות נראה דס"ל כסברת רבינו דבריה בפני עצמו הוא ואינו לא זכר ולא נקבה שהרי הביא סברת הרי"ף דנראה דס"ל דהלכתא כר"י דברייתא וכתב ולהאי פיסקא הלכה כרבנן בתראי דאמרי דאנדרוגינוס נגזז ונעבד ואח"כ הביא סברת רש"י והתוס' דהלכתא כר"י דמתני' דהוי זכר ומסיק שם לענין הלכה דכיון דפליגי בהאי פיסקא דכוותא טוב להחמיר בדבר ובכור מספק הוי ונאכל במומו לבעלים יע"ש ואם איתא דס"ל דלר"י דברייתא נמי אינו אלא ספק זכר וספק נקבה א"כ אפילו לסברת הרי"ף לית הלכתא כרבנן בתראי דאמרי נגזז ונעבד כיון דספק זכר הוי מספיקא אזלינן לחומרא כדין כל ספק בכור וע"כ צ"ל דבפסקיו חזר ממ"ש בחידושיו הן אמת דראיתי לרש"ל בפ' הערל סי' ל"ב שהביא דברי הרא"ש אלו דבכורות שכתב דמאחר דאיפליגו רבוותא טוב להחמיר והוי בכור מספק וכתב עליהן וז"ל פי' כן לפי דברי הרי"ף שתפס אנדרוגינוס לספק זכר ממילא לענין בכור הוי חולין גמורים כדברי רבנן דנגזז ונעבד וכו' עכ"ל הצריך לענינינו ודבריו תמוהים דאי ס"ל להרא"ש דדעת הרי"ף דהוי ספק זכר וכדעת התוס' א"כ לכ"ע אף לדעת הרי"ף הוי ספק בכור כיון דאפשר דהוי זכר הן אמת דלפי מה שנראה מדברי, הרא"ש שלא בא להכריע הדין על פי סברת עצמו כי אם על פי פלוגתייהו דהרי"ף ור"י א"כ אף דנאמר דהרא"ש ס"ל כסברת רבינו הרמב"ן דלר"י מין בפ"ע הוא מ"מ מנ"ל דהרי"ף ס"ל הכי ולא ס"ל כסברת התוס' הא מדברי הרי"ף בפ' הערל אין כאן שום גילוי לזה דאפשר דס"ל כסברת התוס' דספק זכר קאמר ר"י וא"כ לענין בכור גם לדעת הרי"ף דאיפסיקא הלכתא כר"י דברייתא הוי בכור מספק וע"כ גם לדעת הרי"ף לא קיי"ל כרבנן בתראי דהכא ונראה דזה הוקשה לו לרש"ל ועפי"ז הוצרך לפרש דברי הרא"ש דדבריו לסברת הרי"ף הוא אפי' במונח דס"ל דלהרי"ף נמי ספיקא הוי וא"כ צריך לדעת דא"כ הוא אמאי כתב הרא"ש דלדעת הרי"ף פסקינן כרבנן דלא הוי בכור ונגזז ונעבד כיון דעכ"פ קיי"ל דספיקא דאורייתא לחומרא וכיון דמספקא לן אי הוי זכר אזלינן לחומרא ואינו נגזז ונעבד דלא גרע ספק זה דאנדרוגינוס ממאי דתנן במכילתין בפ"ב דף י"ט ע"א יוצא דופן והבא אחריו שניהם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים ואמרי' בגמרא דה"ט דר"ט דמספקא ליה בכור לדבר אחד אי הוי בכור אי לא הוי בכור יעו"ש ולפי חומר הענין אפשר ליישב בדוחק דכרא"ש בפסקיו ס"ל דכיון דקיי"ל בעלמא דהלכה כרבים והכא רבנן בתראי רבים נינהו ואי אמרינן דרבנן דהכא ס"ל דלא הוי ספיקא אלא מין חדש א"כ הוי איפכא ממאי דפסקי' התם כר"י דברייתא דס"ל דהוי ספיקא ולכן מסתברא לומר דגם רבנן דהכא סבירא להו דהוי ספיקא כר"י אלא דצ"ל דר"י דאמר דהוי ספיקא לא בכל אנדרוגינוס דעלמא קאמר אלא על הרוב קאמר דרובא דאנדרוגינוס הוי ספק זכר ספק נקבה ואינם מין בפני עצמו אבל מכל מקום מיעוטא איכא דהוו מין בפני עצמו ואינם ספיקא דכיון דעינינו הרואות דאיכא תנא דס"ל דכל מין אנדרוגינוס שיש בעולם הוא [מין[ בפ"ע כמ"ש בשמעתין בכל הברייתא דמייתי הש"ס להקשות לר"ח דאמר דלכולי עלמא טומטום הוי ספיקא ומשני עליהן סמי מכאן טומטום דלא אתו קראי אלא לאנדרוגינוס דהוי מין בפ"ע אלא ספיקא אין כ"כ דוחק לומר דאפי' למ"ד ספיקא הוי אינו אלא על הרוב דרובא הוו ספיקא אבל איכא מיעוטא דהוו מין בפ"ע וחכמי המחקר כתבו דהיה מעשה באנדרוגינוס שהיו נישאות לאנשים ותלדנה בנים ובנות ואח"כ נשאו להם נשים והולידו ג"כ בנים ובנות וכמ"ש בספר מעשה טוביה בחלק עולם קטן פ"ה יע"ש וע"כ באנדרוגינוס כזה שיש לו ב' כוחות לילד בנים כאשה ולהוליד בנים כאיש אינו בסוג ספק זכר ספק נקבה ועכ"פ סוג זה הוי מין בפ"ע ובריה חדשה הוא ואינו לא איש ולא אשה והנה כי כן י"ל דרבנן דהכא כר"י דברייתא ס"ל נמי אלא דס"ל דכיון דאיכא מיעוטא דאנדרוגינוס דהוו מין בפ"ע אף דרובא הוו ספק זכר לענין בכור לא קדיש בבכורה דהא קיי"ל דכל היולדות יולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות וא"כ הכא ברובא דאנדרוניגוס חשבינן ליה כמחצה זכרים ומחצה נקבות דכיון דמספקינן ביה אם הוא זכר או נקבה היינו לומר דמספקי ביה אם זה הוא מן המחצה זכרים דעלמא או הוא מן המחצה נקבות דעלמא וכיון שכן לענין בכור אי נולד בכור אנדרוגינוס אמרי' סמוך מעוטא דאותם שהם מין בפני עצמו שאינו קדוש בבכורה למחצה נקבות שיש ברובא דאנדרוגינוס והוו ליה דבר הקדוש בבכורה מעוטא ולמעוטא לא חיישינן דלא קי"ל כר"מ דחייש למעוטא וכיוצא לזה אמרי' בחולין דף ע"ז ע"ב גבי מתניתין דהמבכרת שהפילה וכו' מ"ט אמר רב איקא בריה דרב אמי רוב בהמות יולדות דבר הקדוש בבכורה ומיעוט בהמות דבר שאינו קדוש ומאי נינהו נדמה וכל היולדות יולדות מחצה זכרים מחצה נקבות סמוך מעוטא דנדמה למחצה נקבות והיו להו זכרים מיעוטא ע"כ וה"ה הכא באנדרוגינוס כאמור באופן דנמצא כפי זה דפלוגתא דת"ק ורבנן במתני' לענין בכור הוא דלת"ק ספק שקול הוא דכולהו אנדרוגינוס דעלמא הוו ספק זכר וליכא מיעוטא אבל לרבנן ס"ל דנהי דרובא דידהו הוו ספק מ"מ איכא מיעוטא דהוו מין בפני עצמו ובהכי הוו להו זכרים מיעוטא ולמעוטא לא חיישינן ומאי דאמרי' בשמעתין דברייתא דקתני זכר ולא נקבה כשהוא אומר למטה זכר וכו' מה ת"ל להוציא טומטום ואנדרוגינוס דמני אילימא ת"ק ספיקא הוא ואתי קרא למעוטי ספיקא אלא רבנן בתראי וכו' דנראה דלרבנן בתראי ס"ל דהוו מין בפני עצמו ומשום הכי איצטריך קרא למעט כיון דלא הוי ספיקא י"ל דהכוונה לומר דמצינן לדחוק דהא ברייתא כרבנן אתיא ולא כר"י ואיצטריך קרא למעט אנדרוגינוס מקרבן והוא על המיעוט שהוא מין בפ"ע דאם אירע בבהמה שהיא אנדרוגינוס שנתברר לנו שיש לה ב' כוחות לילד כנקבה ולהוליד כזכר כמעשה שהיה באנדרוגינוס דמין אדם דפסול לקרבן דכיון דסוג זה לא הוי ספיקא אלא מין בפני עצמו איצטריך קרא למעט משא"כ לת"ק דס"ל דכולהו הוו ספיקא לא מצי אתיא הך ברייתא כוותיה כלל:

אשר עפי"ז אפשר ליישב פסק הר"מ שבפ"ב מהלכות בכורות דין ה' כתב וז"ל בכור שהוא אנדרוגינוס אין בו קדושה כלל והרי הוא כנקבה שאין בו לכהן כלום ועובדים בו וגוזזין אותו כשאר החולין עכ"ל דמדבריו אלו נראה דפסק כרבנן דמתני' וע"כ דסבירא ליה דמין בפ"ע הוא ולא ספיקא כסברת ת"ק ואילו בכמה דוכתין פסק הרמב"ם דאנדרוגינוס ספיקא הוי כדין הטומטום כמו שמתבאר בפ"א מהלכות משכב ומושב דין ז' וז"ל טומטום ואנדרוגינוס נותנין עליהם חומרי האיש וחומרי האשה מטמאין בלובן כאיש ובאודם כאשה וטומאתם בספק לפיכך אין שורפין עליהם תרומה וקדשים וכו' עכ"ל הרי בפירוש דס"ל דספק זכר ספק נקבה הוא דאי ס"ל דהוי מין בפני עצמו אינו משמא כלל לא כאיש ולא כאשה וכן מתבאר עוד ממ"ש בפ"ד מה' אישות דין י"א וז"ל טומטום ואנדרוגינוס שקדשו אשה או שקדשן איש הרי אלו קדושי ספק וצריכין גט מספק עכ"ל אמנם לפי האמור י"ל דהר"מ ס"ל כמו ששיערנו לדעת הר"ש דטעמא דרבנן דאמרי דאינו בכור הוא משום דאזלינן בתר רובא דסמוך מיעוט דאותם אנדרוגינוס שהם מין בפ"ע למחצה נקבות והו"ל זכרים מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן והכי יש לדקדק מדברי הר"ם בהלכות בכורות דכתב והרי הוא כנקבה דאין בו לכהן כלום דמאחר דכבר כתב דאין בו קדושה כלל ונגזז ונעבד למה הוצרך לדמותו ולומר הרי הוא כנקבה אבל לפי האמור אתי שפיר דכוונתו לומר דה"ט דאין בו קדושה משום דחשבינן ליה כנקבה ודאית דכיון דאיכא מיעוטא דלא קדיש בבכורה וסמכינן ליה למחצה נקבות הוי להו זכרים דקדשי בבכורה מיעוטא ובתר רובא אזלינן וחשיב כנקבה ודאית ומ"ש לענין קדושין דהוי' ספק קדושין היינו משום דגבי קדושין משום חומר אשת איש חיישינן למיעוטא אפילו בדאיכא חזקת היתר וכן משמע מדברי הר"ם בפ"ה מה' אישות לענין חשש סבלונות שכתב הר"ם שם שצריכה גט מספק שרוב אנשי העיר אין משלחין סבלונות אלא קודם האירוסין עכ"ל הרי דס"ל להר"מ דחיישינן למיעועא דמקדשי והדר מסבלי משום חומרא דאשת איש וה"ה הכא לענין אנדרוגינוס דחיישינן לקדושיו מטעם זה וכן ההיא דהלכות משכב ומושב שכתב הר"מ דאנדרוגינוס מטמא בלובן כאיש ובאודם כאשה מספיקא דנראה דאף דאין שורפין תרומה מ"מ תולין אותה מפני ספק טומאתו וכמ"ש רש"י בסוגיא דהמפלת ולפי האמור יקשה דכיון דלכל הצדדים איכא רובא להקל דבלובן תלינן דרובא דאנדרוגינוס הם נקבות ובאודם תלינן דרובם זכרים ואמאי אין אנו מטהרים מטעם רובא ונראה דמטעם רוב כזה אין להקל דלא עדיף רוב זה מס"ס דהא רוב זה כס"ס דמי וכן משמע מדברי רש"י בההיא דחולין דהמפלת שליא דכתב וז"ל וכל היולדות וכו' הלכך ולד זה ספק זכר ספק נקבה ונקבה לא קדשה ואת"ל זכר הוא שמא נדמה הוא עכ"ל והכא נמי כעין ספק ספיקא הוא דהוי ספק שמא אנדרוגינוס זה מן המיעוט דהוי מין בפ"ע ואת"ל דלא הוי מין חדש אפשר שהוא נקבה ואינו מטמא בלובן או אפשר שהוא זכר ואינו מטמא באודם והא קיי"ל דספק טומאה ברה"י דספיקו טמא הוא ואפילו בדאיכא ספיקות הרבה כמ"ש הר"מ בריש פרק י"ח מהלכות אבות הטומאה יע"ש אלא דלענין לשרוף תרומה וקדשים אין שורפין בס"ס כי אם בספק אחד בלבד כמ"ש הר"מ בפי"ג יע"ש וא"כ הכא בענין אנדרוגינוס דתולין התרומה