מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה קלד

וראיתי להתוס' בתמורה בד"ה דילמא אזיל וכו' שכתבו וז"ל וא"ת מה בכך הא לא שרו ליה כיון דנפק המום מיד כהן בלא עדים שהרי נחשדו הכהנים על זה וי"ל דהכי קאמר נתן לי כהן במומו וקמי דידי נפל בו מום מאיליו וא"ת היכי חייש דילמא אזיל ישראל ושדי ביה מומא והרי לא נחשדו ישראל על כך כדאמרי' בבכורות וכו' דהא בפ' פסולי המוקדשין אמר רב נחמן גבי ספק בכור דבעליו מעידים עליו וכו' עכ"ל וי"ל דמאי קשה ליה מדרב נחמן הא רב חסדא עצמו פליג אדרב נחמן וס"ל דספק בכור צריך שנים מן השוק שיעידו עליו דנחשדו ישראל אמומי בשל עצמן דאע"ג דרב חסדא משמיה דרב קטינא אמר לה מ"מ מאן לימא לן דמשמיה דרב קטינא קאמר לה וליה לא ס"ל ואי משום דע"כ ליה לא ס"ל דהרי הכא ס"ל לרב חסדא דכיון דאומר כהן נתן לי במומו וקמי דידי נפל בו מום מאיליו שרינן ליה בעדותו ואם איתא דישראל חשידי בכך איך נאמן בעדותו כיון דנוגע בדבר ולעצמו הוא דורש להתיר הבכור שקנה מהכהן הנה מלבד דלא היה להם להקשות מדרב נחמן דמשם אין קושיא כלל כאמור ועיקר הקושיא הוא ממ"נ דאי ס"ל דחשודין הם א"כ אמאי מהני עדותו לומר שמאיליו נפל לא הוי נוגע בדבר כמו המעיד על ספק בכור שלו דהכא כיון דהכהן מכר לו בחזקת בעל מום שנפל מאיליו דשוחטין עליו ואדעתא דהכי קנאו כל שאין מתירין אותו במום זה אין לו פסידא דהא בידו לחזור ממקחו דמקח טעות הוא דאדעתא דהוא מותר לשוחטו קנאו ואם כן מה לו לשקר ולהעיד עליו בשקר שהוא ראה שנפל מאליו ש"מ שכן הוא האמת ולזה יש לומר דמדהאמין ר"ח עדות הלוקח שאומר שמאיליו נפל ועפ"י עדותו בלבד שרי ש"מ דלא ס"ל כרב קטינא דנחשדו ישראל ככהנים דהא לרב קטינא ס"ל דספק בכור שנולד בבית ישראל צריך שנים מן השוק להעיד עליו ואמרינן דאתי כר' יהושע בן קפוסאי דבעי שנים מן השוק להעיד דעד אחד לא מהני דבחשודים בעינן ב' וא"כ הכא אמאי מכשיר בעד אחד כיון דישראל חשידי ככהנים אלא ע"כ צ"ל דמשמיה דרב קטינא קאמר ליה וליה לא ס"ל וליה ס"ל דישראל לא חשידי וכיון דלא חשידי עד אחד ישראל מהני להתיר בכור ביד כהן אפי' לר' יהושע בן קפוסאי וכמ"ש התוס' בשמעתין ד"ה איכא בינייהו וכו' יעו"ש ואין לדחות דלעולם דר"ח ס"ל כרב קטינא לענין דאף ישראל חשודין הם אבל לא ס"ל כוותיה דרב קטינא ס"ל כר' יהושע בן קפוסאי דבעינן שנים ור"ח ס"ל דלית הלכתא כר"י בן קפוסאי אלא כרשב"ג או כר' יוסי ולדידיה בעד אחד סגי ומשו"ה אמר רב חסדא דיש לחוש דאזיל ישראל ושדי ביה מומא דהא ליתא דא"כ אמאי התיר ר"ח למכור כהן לכהן מטעם דצריך להביא עדים שנפל המום מאיליו כמ"ש רש"י הא לרשב"ג כל שאינו מעיד על של עצמו כהן אחד נאמן להעיד וכ"כ אי סבר כר' יוסי כהן אחד נאמן כל שאינו מבני ביתו וא"כ הכא אי ישראל נאמן לומר קמי דידי נפל המום ה"ה כהן לכהן ומדהתיר למכור לכהן ש"מ דעכ"פ ס"ל כר"י בן קפוסאי דבכהנים בעינן ב' משא"כ בישראל דלא חשיד דבאחד סגי:

(מח) אמר ר' אילעא לא היו מוחזקין בו שהוא בכור כו' ומומו עמו נאמן וכו':

הנה לפי מה שלמדנו מדברי רש"י לעיל דס"ל דלא נחשדו הכהנים בזה כי אם בזמן הזה דלא חזי להקרבה אבל בזמן בית המקדש לא נחשדו אתי שפיר מאי דאמרינן דה"ט דשייך הכא נמי לומר דאי בעי הוה שתיק ולא אמר שהוא בכור דאי הוה בעי הוה שדי ביה מומא דניכר ואכיל ליה דאמאי לא אמרינן דה"ט משום דאי בעי הוה שתיק מבכור והוי אמר שהוא מעשר בהמה דנפל בו מום דהא תנן דהכל נאמנין על מומי מעשר אלא דאין מכאן ראיה דנקט טעמא דשייך בין בזמן בהמ"ק קיים ובין בזמן הזה משא"כ בטעם זה אילו הוה בעי אמר מעשר הוא דלא שייך אלא בזמן בהמ"ק דנוהג מעשר בהמה אבל בזמן הזה דלא נהיג לא שייך טעם זה דאע"ג דאם עבר והפריש מעשר בזמן הזה קדוש ונאכל במומו אם נפל בו מום תיכף ומיד להפרשתו או שהפרישו במומו מתחלה ובא להראות לחכם אם הוא מום קבוע לשחוט עליו מ"מ כיון דמלתא דלא שכיח הוא בזמן הזה שיפריש מעשר כיון דחכמים אסרו לעשר מפני התקלה אינו נאמן בטעם זה כיון די"ל דאם יאמר שהוא מעשר יחשדוהו לשקרן כיון דמעשר אינו נוהג בזמן הזה:

ואולם קצת יש לדקדק דאמאי לא אמרי' דמשכחת לה דאי הוה בעי הוה שתיק מלומר שהוא בכור ודאי אלא היה יכול לומר שהוא בכור ספק לא ספק שקול אלא שנולד מבהמה שהיתה חולבת מעיקרא וס"ל כר' יהושע דחלב פוטר דאזלינן בתר רובא דרוב הבהמות אינם חולבות אא"כ יולדות ולא חיישינן למיעוטא דחולבות אע"פ שאינן יולדות וכמו שפסק רבינו הרמב"ן לעיל בריש פ"ג דמכילתין וכ"כ שאר פוסקים וא"כ היה יכול כהן זה לומר דמאי דמייתי בכור זה לחכם לראות את מומו הוא מפני שרוצה לצאת ידי חובת מאן דאמר דחלב אינו פוטר דחיישינן למיעוטא וכמו שיש מחמירין בזה כמ"ש מור"ם בי"ד סימן שי"ו יע"ש ומסתמא החכם שרואה המום כיון שרואה שרוצה להחמיר על עצמו כמ"ד חיישינן למעוטי מסתמא אינו מיקל עליו לומר על מום עובר שהוא מום קבוע דבכה"ג נמי שייך למימר אילו הוה בעי הוה שתיק ובפרט אם כהן זה חבר הוא לפי מאי דאסקינן לקמן דאפילו כהן חבר נחשד בזה להטיל מום דבחבר שייך טפי למימר דלהחמיר הוא דאתא להראות המום ואפילו בכהן שאינו חבר משכחת לה שיאמר ששאל לחכם ואמר לו שיש להחמיר בזה ופשיטא דבכהאי גוונא דלענין הדין אינו בכור אלא דראוי להחמיר לא מחמרינן כולי האי לומר שאפשר שהוא הטיל המום בידים דאפילו אם הטילו בידים לא קנסינן ליה כיון דמן הדין אינו בכור:

(מט) והנה דין זה דלא היו מוחזקין בו שהוא בכור דנאמן הביאו רבינו להלכה וכן הרא"ש בפסקיו וכן הטור בסי' שי"ד וכן הביאו רבינו ירוחם בנתיב כ' ח"ב יע"ש אבל הר"מ בפ"ב דבכורות שהוא מקום דין זה דכהן חשוד על המום לא הביא דין זה כלל וכן בקשתי בכל הלכות בכורות ולא מצאתי שהביא דין זה ואיני רואה שום טעם למה השמיט הר"מ דין זה שהוא מימרא מפורשת בשמעתין ומהתימא שלא ראיתי לשום אחד מהמפרשים שנתעורר בזה וצ"ע:

ויש לחקור אם דין זה דאמרינן דאם לא היו מוחזקין שהוא בכור דנאמן מטעם דהפה שאסר הוא הפה שהתיר אם הוא דווקא באופן זה דאמר בכור הוא ומומו עמו דבשעה שבא להראות המום אמר שהוא בכור אבל אם מתחלה אמר בפני עדים שהוא בכור בשעה שעדיין לא היה בו מום ואחר כך נפל בו מום ובא ואמר שנפל מאיליו לא מהימנינן ליה דכיון דמתחלה כבר הודה שהוא בכור וקודם שנפל בו מום כבר הוחזק לבכור תו אינו נאמן לומר דנפל מאיליו דכבר נודע דרוב הפוסקים סבירא להו בההיא דאשת איש הייתי וגרושה אני וכן בההיא דנשביתי וטהורה אני דנאמנת דהיינו דוקא באומרת כן בתוך כדי דיבור אבל אם מתחלה החזיקה עצמה לאשת איש ולשבוייה ואחר זמן אומרת דנתגרשה או טהורה היא דאינה נאמנת וכמ"ש ה"ה בפי"ב מהל' גרושין והטור בא"ה סי' קנ"ב אלא דה"ה צדד לומר דנאמנת אפי' אחר הזמן וכן כתב הטור וא"כ ה"ה גבי בכור אלא די"ל דלא אמרי' הכי אלא בההיא דאשת איש הייתי דמה שאומרת אחר כדי דבור ואחר זמן גרושה אני אינה אומרת שנתגרשה אחר שאמרה אשת איש אני אלא אומרת דכשאמרה אשת איש הייתי כבר היתה גרושה דבכה"ג אינה נאמנת דכיון דמתחלה אמרה סתם ולא פירשה דגרושה היא ש"מ דלא היתה גרושה ועכשיו מיהדר הוא דקא הדרא בה ואינה נאמנת מטעם הפה שאסר וכו' כיון דכבר החזיקה עצמה לאשת איש וכן נראה מדברי תלמידי רבינו יונה שהביא הר"ב בספר א"ז בפ"ב דכתובות על מתני' דאשת איש הייתי וכו' דהטעם דאינה נאמנת הוא משום דאמרי' מיהדר הוא דקא הדרא בה יעי"ש ובירושלמי בפ"ב דכתובות על מתני' אמרינן היום אומרת אשת איש הייתי ולמחר אמרה גרושה אני אמרי' לה אתמול אמרת אכין ויום דין אכין אמרה לין מפני כת של פריצין שהיו באים להזדווג לי ר"א בשם ר' אילא מכיון שהביאה אמתלא לדבריה נאמנת ע"כ הרי מבואר דמאי דאינה נאמנת אם לא נתנה אמתלא לדבריה באומרת למחר גרושה אני הוא משום דאומרת דכשאמרה אשת איש הייתי כבר היתה גרושה ומש"ה לא מהימנינן לה דמסתמא אמרינן דאינה גרושה ומיהדר הוא דקא הדרא בה ומדברי הירושלמי הזה מבואר כסברת האומרים דאפי' באשת איש הייתי דוקא תוך כדי דיבור אבל לאחר כדי דבור אינה נאמנת בלא אמתלא ומהתימא איך לא הזכירו הפוסקים ירושל' הזה וגם החולקים מה יענו להירושל' הזה באופן דסברא זאת אינה אלא כשאומרת שכבר היתה גרושה בשעה שאמרה אשת איש הייתי אבל אם אמרה אשת איש אני ואחר זמן אמרה אמת שאמרתי שא"א אני אבל אח"כ נתגרשתי והוא באופן שיש זמן שאפשר שהאמת כן נאמנת דבכה"ג אין לסתור דבריה דמסתמא הדרא בה מפני שלא אמרה בתחלה דהא האמת כן הוא שבתחלה בשעה שאמרה אשת איש אני לא היתה גרושה ואף דהיא אינה נאמנת לומר גרושה אני במוחזקת לאשת איש מ"מ בכה"ג דלא הוחזקה לא"א כי אם מפיה נאמנת מטעם הפה שאסר הוא הפה שהתיר וא"כ ה"ה גבי בכור כיון שמתחלה בשעה שהחזיק אותו לבכור לא היה בעל מום ואח"כ נפל בו מום וכן יש ללמוד ממ"ש רש"י בפ' שני דייני דף ק"ט ע"ב גבי הא דעשאה סימן לאחר דאמרי' התם דאם טען ואמר חזרתי ולקחתיו ממנו נאמן וכתב רש"י וז"ל דנאמן דהפה שאסר הוא הפה שהתיר דמאחר שיש עדים שהיה שלו ונגזלה הימנו אין לזה זכות באותו תלם אלא ע"ש של זה שעשאה סימן לאחר והרי חזר ואמר לקחתיו עכ"ל הרי דס"ל דבכה"ג שאומר שאחר שהודה שמכרה לו חזר ולקחו ממנו נאמן מטעם הפה שאסר וכו כיון דמעיקרא לא היה לו זכות לזה כי אם ע"פ הודאתו וחשיב כדין הפה שאסר וכו' אבל נראה דהא ליתא דגם באופן זה דאומר חזרתי ולקחתי אחר שהודה כל הראשונים חלקו על רש"י בזה וכמו שנראה מדברי התוס' שם ומדברי הרא"ש בפסקיו שם וכמ"ש הר"ן שם דלא אמרי' הפה שאסר וכו' כי אם בתוך כדי דבור אבל לאחר זמן לא אמרי' הכי וכן כתב הר"ב בספר א"ז שם בפ' שני דייני משם רבינו הרמב"ן והרשב"א והריטב"א ורבינו ישעיה מטראני ז"ל דכולם פה אחד סתרו דברי רש"י דלא אמרינן הפה שאסר וכו' כי אם כשאוסר ומתיר בתוך כדי דיבור אבל לאחר זמן לא יעוין שם והנה ראיתי להר"ב בספר א"ז בפ"ב דכתובות דף ל"ב מהספר שכתב וז"ל כתוב בהשלמה הא דתנן נשביתי וטהורה אני נאמנת שהפה שאסר וכו' איכא לעיוני אי אמרה נשביתי ולאחר זמן אמרה טהורה אני מי אמרינן הפה שאסר וכו' וגם שדה נמי אי אמר שדה של אביך היתה ולאחר זמן אמר לקחתיה ממנו מי אמרינן הפה שאסר או לא וכו' ובפרק שני דייני גזירות משמע דאמרינן בזה הפה שאסר וכו' דגרסי' התם וכו' דאם אמר חזרתי ולקחתי ממנו נאמן ופרש"י דה"ט משום דהפה שאסר וכו' מ"מ שמעינן דאמרינן בה הפה שאסר וכו' אפילו לאחר זמן ונראין הדברים ה"ה בנשבית עכ"ל וי"ל דאיך דימה דין נשביתי וטהורה אני לההיא דעשאה סימן ללמוד מדברי רש"י דאפילו אמרה לאחר זמן טהורה אני נאמנת אף דלא אמרה בתחלה דאין הנדון דומה לראיה דהתם שאני דליכא ריעותא לומר דלא אמר בשעה ראשונה כשהודה לזה כיון דמה שטוען הוא שאחר ההודאה לקחה ממנו משא"כ בשבויה דאם היא טהורה משעה ראשונה היא טהורה ומדלא קאמרה מתחלה ש"מ דאין האמת כן ומיהדר הוא דהדרא בה ואפשר דבכהאי גוונא אפילו רש"י מודה דאינה נאמנת לאחר זמן ונראה דמשמעתין מוכח קצת כסברת האומרים דהפה שאסר וכו' לא שייך אלא בתוך כדי דבור אבל לאחר זמן לא דאל"כ אמאי נקט רבי אילעא כי האי לישנא ובא אחד ואמר שהוא בכור ומומו עמו דדקדק לומר ומומו עמו לאשמועינן דדוקא מומו עמו דבבת אחת אומר שהוא בכור ושנפל בו מום נאמן הא לאו הכי אינו נאמן דאי לא תימא הכי אמאי לא קאמר ובא אחד ואמר שהוא בכור ואחר כך אמר שנפל בו מום נאמן אלא דיקשה לזה דא"כ הוא אמאי לא משני הש"ס דהא אתא לאשמועינן דדוקא בתוך כדי דבור אבל לאחר זמן לא דממתני' דאשת איש הייתי וגרושה אני יש לדחות דה"ק האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני לאו בבת אחת בתוך כדי דבור אמרה כן אלא בזה אחר זה מדקתני סיפא ואם באו עדים שהיא א"א אינה נאמנת דאם איתא ליפלוג וליתני בדידה דאפי' בלא עדים כל שאינו תוך כדי דיבור אינה נאמנת וכמו שדקדק ה"ה בפי"ב מה' גרושין אלא דלסברת האומרים כן דבעינן תוך כדי דיבור ס"ל כיון דפשט מתניתין הוא בתוך כדי דיבור דבבת אחת קאמרה א"א וגרושה אני לא הוצרך התנא לפרש זה דמדנקט לשון זה דמשמע בבת אחת ש"מ דדוקא תכ"ד קאמר והרי