מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה קל

האמור למה הוצרך לטעמים אלו דהיינו דשמא החליפו כדי להקל בגזל עובד כוכבים חמץ כיון דבגזל דהעובד כוכבים חייב באחריותו והנגזל אין החמץ ברשותו פשיטא דאינו עובר הנגזל ומותר אחר הפסח בלי טעם זה כאמור דגזל לא דמי כלל לפקדון באופן דלפ"ז דפשיטא דהנגזל אינו עובר מתני' דאומר לו הרי שלך לפניך היא ראייה נכונה לכאורה וצריך להבין דאמאי לא הביא הר"ן ראיה זו ואיך הניח מלהביא משנה ערוכה והביא משמעות דההיא דחמצן של עוברי עבירה ונראה דהלא דבר הוא מה שלא הביאו הר"ן ואפשר דסבירא ליה להר"ן דראייה זו יש לדחותה דאפשר דמתני' דפרק הגוזל סתם לן תנא התם כר' יהודה דאמרי' בפ' כ"ש דס"ל לר"י דחמץ שעבר עליו הפסח עובר עליו בלאו ומש"ה כיון דמה"ת הוא ולאו משום קנסא הוא אין חילוק בין גזלן דעבר ובין נגזל דלא עבר דלכ"ע אסור מה"ת ולעד''נ דיש קצת הכרח לומר דמתני' דהתם כר"י דאי כר"ש דקנסא קניס על מאן דעבר בבל יראה ובל ימצא א"כ הכא אמאי יכול לומר לו הרי שלך לפניך ואינו מפסיד כלום משלו ואמאי לא קנסו אותו שישלם דמי החמץ כיון דעבר בבל יראה דכיון דחייב באחריותו ואפי' באונסין ראוי לקונסו דהא כיון שיכול לומר הרי שלך לפניך נמצא דהקנס וההפסד מגיע לנגזל שלא עבר כלל והגזלן שעבר לא קנסינן ליה כלום אלא עכצ"ל דר"י היא דלא קניס כלל אלא דמה"ת אסור לכל העולם ואין לתמוה דכפי זה הוו תרי סתמי דסתרי אהדדי דבפ' כל שעה לפי סברת רבא התם סתם לן תנא כר"ש והכא סתם לן תנא כר"י ואנן קי"ל כסתם מתני' דפ' כל שעה דקי"ל כר"ש וכל היכא דאיכא תרי סתמי דסתרי אהדדי דלא ידעינן הי סתמא בתרייתא כגון בתרי מסכתי כי הני סתמי במידי דאורייתא אזלינן לחומרא וכע"ש מרן זקני זצוק"ל בספר יבין שמועה בכלל ס"ט דהא ליתא דהא כתב התם הרב שם כלל ע' דסתמא בדוכתא דסתם התנא במקומו שם דייק התנא טפי למסתם אליבא דהלכתא וקי"ל כוותיה יע"ש וא"כ הכא דסתם לן תנא בפסחים שהוא מקור דין זה דחמץ הוא העיקר לענין הלכה ואף דסתם לן תנא איפכא בפ' הגוזל כסתמא דפ' כל שעה נקטינן וכן נראה מדברי הר"מ מסרקסטא ז"ל שהביא הרב בספר א"ז שכתב עלה דמתני' דהגוזל וז"ל חמץ שעבר עליו הפסח וכו' וכן הדין אם גזל החמץ ועבר עליו הפסח נראה לומר לא זה וזה עוברים בבל יראה עכ"ל דלפי שיטתו דלא זה וזה עוברין בבל יראה א"כ ע"כ צ"ל דס"ל דמתני' דאשמועינן דאומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך אתי כר"י דלר"ש כיון דבין הגזלן ובין הנגזל לא עברו על בל יראה אמאי אסור בהנאה אחר הפסח אלא דדבריו תמוהים בעיני דהתינח דהנגזל לא עבר על בל יראה מטעם האמור אבל הגזלן דחייב באחריותו ואפי' לאונסין אמאי לא עבר מידי דהוה כפקדון דכל דחייב באחריות עובר בבל יראה באופן דמקום יש בראש לומר דמתני' דפ' הגוזל אתיא כר"י ואין ראיה מהכא לדינו של הר"ן ז"ל דאפשר דלר"ש הכא אינו אסור בהנאה לנגזל ואולם נראה דאף דממתני' אין ראיה כ"כ אכתי יש ראיה ממימרות שנאמרו שם בענין חמץ בפ' הגוזל האחת בדף ק"ה ע"א אמרי' ואמר רבא הרי אמרו גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך בעי רבא נשבע עליו מהו מי אמרי' כיון דאי מגנב בעי שלומי ליה ממונא קא כשר ליה או דלמא השתא מיהא הא מנת ועפרא בעלמא הוא ולא כפר ליה ממונא ע"כ ופשיטא דבהך בעייא רבא באלף גרסי' דהא אמרי' בתר הכי מילתא דאבעיא ליה לרבא פשיטא ליה לרבה וכיון דרבא בפ' כ"ש מוקי סתם מתני' דהתם כר"ש מסתמא הכי ס"ל לרבא לענין הלכה וא"כ אם איתא דלר"ש מותר בהנאה לנגזל דלא עבר א"כ מאי קא מבעיא ליה אי חשיב כפריה ממונא מטעם דאי מגנב בעי שלומי תיפוק ליה דממון גמור הות אצל הנגזל דלדידיה מותר בהנאה אלא דלזה יש לדחות ג"כ דאפשר דס"ל לרבא דלענין שבועה לחייבו חומש ואשם אינו חייב כ"א בדכפריה ממונא דליהוי ממון לתובע ולנתבע דכל דהוי (נמי) ממונא אצל התובע ואצל הנתבע לא הוי ממונא כענין זה דחמץ דאצל הנגזל הוי ממון ואצל הגזלן לא הוי ממון דכיון דעבר על בל יראה אסור עליו בהנאה ואינו יכול ליהנות בו כלל ולדידיה לא הוי ממון דכל כה"ג דלדידיה לא הוי ממון ולא מטי ליה שום תועלת ממון ממה שכפר ונשבע עליו דהא אינו יכול ליהנות בו ועפרא בעלמא הוא לדידיה אינו חייב אלא דמבעיא ליה לרבא דכיון דאי מגנב בעי שלומי הא מטי ליה הנאה משבועתו דמפטר נפשיה מלשלם אילו נגנב וליתיה בעין ועוד יש מימרא אחרת דרבא עצמו שם בפ' הגוזל דף ק"י ע"ב בעי רבא כהנים בגזל הגר יורשין הוו או מקבלי מתנות הוו למאי נ"מ כגון שגזל חמץ ועבר עליו הפסח אי אמרת יורשין הוי היינו האי דירתי מורית ואי אמרת מקבלי מתנות הוו מתנה קאמר רחמנא דיהיב להו והא לא קא יהיב להו מידי דעפרא בעלמא הוא ע"כ הרי מוכח מכאן דלרבא גם לנגזל אסור וגם להכהנים הניתן להם אסור בהנאה ונמצא דלא קא יהיב להו מידי ואף גם זאת יש לדחות דלעולם לנגזל מותר והכהנים המקבלים ממנו יכולים ליהנות ממנו דלהנגזל לא נאסר אבל מ"מ אי מקבלי מתנות נינהו צריך דליתב להם דבר שהוא שוה ממון אצל הגזלן דבהכי שפיר חשיב כאילו נותן להם מתנה לכהנים דהא במיתת הגר הרי זכה הגזלן בגזלה מן ההפקר אלא דרחמנא אמר שיתן אותה במתנה לכהנים כמו שצווה הקב"ה ליתן שאר מתנות כהונה דהישראל נותן לו לכהן משלו כן הוא מתנה זאת דמה דזכה הגזלן מן ההפקר צווה הכתוב שיתן אותו מתנה לכהנים וכל שהוא חמץ שעבר עליו הפסח ואסור בהנאה לגזלן ולא חשיב ממון אצלו הרי הכהנים כזוכים מן ההפקר דמי דכיון דלגזלן אסור בהנאה אין לו זכייה בו והכהנים מהפקרא קא זכו ונמצא דהוא לא נתן להם כלום בדרך מתנה כשאר מתנות כהונה:

איברא דלפי מ"ש דע"כ מתני' דהגוזל כר"י דאי אתי כר"ש הא ר"ש קנסא קניס ואמאי לא קנסינן לגזלן לשלם ממונא א"כ לא אתי שפיר לישנא דרבא במימרא קמייתא דבדף ק"ה דקאמר הרי אמרו גזל חמץ שעבר עליו הפסח אומר הרי שלך לפניך נשבע מהו וכו' דמשמע דלר"ש דקים ליה לרבא כוותיה אומר לו הרי שלך לפניך ואינו כן דלר"ש אפי' בלא נשבע משום קנס קנסינן ליה שישלם ממונו לכן נראה לומר דאפי' לר"ש אומר לו הרי שלך לפניך די"ל דעיקר מאי דקניס ר"ש הוא לומר דאסור בהנאה לעובר על בל יראה אבל שאר מין קנס לא קנסינן וכיון דהגזלן אינו נהנה במה שמחזיר לו החמץ עצמו הנאה חדשה כי אם שמרויח שאינו משלם מממונו זה לא חשיבא הנאה דמבריח ארי מנכסיו הוא כדאמרי' בפ' אין בין המודר דף ל"ג דהמדיר הנאה מחבירו פורע לו את חובו מה"ט דלא חשיבא הנאה מידי שמשתרש ליה בממונו דמבריח ארי הוא ולא חשיבה הנאה ואע"ג דכתב הר"ן שם בנדרים דף מ"ז ע"א בד"ה והוי יודע וכו' גבי מתני' דפ' הגוזל במדיר את בנו מנכסיו דקתני דאם אין לו לוה ובע"ח באים ונפרעים וז"ל וכי תימא היכי קתני נותנו לבניו או לאחיו בשלמא לוה ובעלי חובות באים ונפרעים שפיר דבע"ח לאו מדעתו קא מפרעו דליהוי פורע חובו באיסורי הנאה דבכה"ג ודאי אסור דנהי דאמרי' לעיל דמבריח ארי מנכסי חבירו הוא היינו כשאחר פורעו שלא מדעתו אבל מדעתו ודאי אסור דהוי מוציאין מרשות לרשות ונמצא מועל אלא בע"כ ב"ד מגבין להם אע"ג דאיהו ממילא קא מתהני לא איכפת לן וכיוצא לזה כתב הרשב"א בחידושיו שם וז"ל קשיא לי הא כיון דאסרינהו בקונם שוינהו עליה עפרא בעלמא כשאר איסורי הנאה והיכי מצי יהיב להו לבניו או לאחיו וכיצד בע"ח דידיה נפרעין ממנו וקרעינן לשטרא דבעל חוב אדרבא הוא אסור ליתנו כשאר איסורי הנאה ואם הוציא מעל ובע"ח שזכה הנכסים מן ההפקר הוא דזוכה כחמץ בפסח וכערלה וכלאי הכרם עכ"ל הצריך לענינינו דנמצא מדבריהם דכשהוא פורע בעצמו מנכסים אלו האסורים לו בהנאה או פרעו מדעתו אסור ולא אמרו אלא שלא מדעתו וא"כ גבי גזלן שהוא עצמו יוצא ידי גזילה על ידי חזרת החמץ אסור דהא ליתא דהא מפורש מדברי הרשב"א והר"ן דה"ט במודר דאינו יכול לפרוע הוא מעצמו מהנכסים שאסרו עליו בקונם משום דהוי מועל דמוציא מרשות לרשות דקי"ל דיש מעילה בקונמות דאע"ג דאינו נהנה בפרעון החוב דמבריח ארי הוא מ"מ הא איכא אופן מעילה אפילו שאינו נהנה בהוצאה מרשות לרשות כדין מוציא מרשות לרשות בהקדש וא"כ הכא בגזלן דלא שייך זה דהכל תלוי בהנאה שיהנה מהאיסור אפילו החזיר הגזילה הוא מעצמו לא חשיבא הנאה כיון דמבריח ארי מנכסיו הוא ועיין עוד במ"ש הרב בס' א"ז בס' הגוזל דף ק"ח ע"ב עלה דהך מתני' דלוה ובאים בע"ח ונפרעין מהם משם המאירי ודוק והנה כי כן י"ל דמתניתין דפרק הגוזל דאומר לו הרי שלך לפניך כרב שמעון אתיא אף אם נאמר דמותר בהנאה לנגזל כאמור עכ"ז א"ש מה שאמרו בגמרא עלה דמתניתין מאן תנא דאומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך דר"ל דהוה קס"ד לומר דכיון דהגזלן אסור בהנאה עליו אינו יכול לשלם לנגזל ע"י החמץ עצמו כיון דאסור עליו בהנאה הרי זה נהנה דאם לא היה משלם בחמץ היה צריך לשלם מממונו קמ"ל לומר דאומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך דמה שפורע לנגזל באיסורי הנאה לא חשיבא הנאה דמבריח ארי מנכסיו הוא ומותר באופן דכפי"ז מתני' דפ' הגוזל לכ"ע אתיא בין לר' יהודה ובין לר' שמעון דלר"ש אומר לו הרי שלך לפניך ואין אנו צריכין לומר דסתם לן תנא כר"י דכר"ש נמי אתיא אף דמותר בהנאה לנגזל איצטריך לאשמועינן דמותר הגזלן לשלם הגזילה ע"י החמץ עצמו ולא חשיב כנהנה מן החמץ והנה אמרינן שם בפ' הגוזל דף צ"ט ע"ב אמר רבה גזל חמץ לפני הפסח ובא אחר ושרפו במועד פטור שהכל מצווים עליו לבערו לאחר הפסח מחלוקת ר"ש ורבנן לר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי חייב לרבנן דאמרי דבר הגורם לממון לאו כממון דמי פטור ע"כ וצ"ל דרבה ס"ל לענין הלכה דקי"ל כר"י דס"ל דחמץ אחר הפסח אסור בהנאה מדאורייתא ומשו"ה תלה הדבר במחלוקת ר' שמעון ורבנן בדבר הגורם לממון אי כממון דמי אבל לעולם דלמאי דקי"ל כר"ש דמשום קנסא הוא הכא חייב השורף לכ"ע אפילו למ"ד דבר הגורם לממון לאו כממון דמי (הוא) הכא אף דלגבי הגזלן או ממון הוא דהא אסור לו בהנאה דאינו יכול ליהנות ממנו בשום אופן ונמצא דלא הזיק לו כלל כי אם שגורם לו ממון שנתחייב לשלם מממונו מ"מ כיון דלגבי הנגזל ממון גמור הוא חייב לשלם דאף דהנגזל אין לו פסידא כיון שהגזלן חייב לשלם לו מ"מ אפשר שלא יהיה לו לגזלן לשלם ויפסיד ואפילו אם יש לו לגזלן ניחא ליה לנגזל שיחזיר לו החמץ שלו ולא יצטרך לטרוח לאשתעויי דינא בהדי גזלן שישלם לו מממונו אלא דנראה דאפשר דאפילו אי סבר רבה כר"ש א"ש דהא ע"כ הכא מיירי בדגזלן דוקא משתעי דינא בהדי מזיק והנגזל אין לו עסק בדין זה דבהכי א"ש דחייב המזיק מטעם דבר הגורם לממון ואי עיקר החיוב הוא מפני הנגזל לא שייך טעם זה בנגזל כי אם בגזלן וא"כ אפילו יהיה ממון אצל הנגזל לא נ"מ לגזלן אשר רוצה להוציאו מהמזיק כיון דלדידיה עפרא בעלמא הוא ולדידיה לא הוי ממון כ"א דבר הגורם לממון ולמ"ד דהוי ממון דוקא חייב אבל למ"ד לא הוי ממון לא מצי הגזלן לאשתעויי דינא בהדי מזיק כיון דלדידיה לא הוי ממון דמה שהוא ממון אצל הנגזל אינו מעלה ומוריד לגזלן ומצי ליה למימר לאו בעל דברים דידי את עד שהנגזל עצמו יתבע ממנו ועוד אמרינן שם בפ' הגוזל דף ק"ה ע"א אמר רבא גזל שלש אגודות בג' פרוטות והוזלו ועמדו על ב' אם החזיר לו שתים חייב להחזיר לו אחרת ותנא תונא [גזל[ חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך טעמא דאיתיה בעיניה הא ליתיה בעיניה אע"ג דהשתא לאו ממונא הוא כיון דמעיקרא ממונא הוא בעי שלומי ה"נ אע"ג דהשתא לאו שוה פרוטה כיון דמעיקרא שוה פרוטה ע"כ הרי דרבא עצמו דס"ל בעלמא כר"ש דקנסא הוא ס"ל דאפילו לגבי הנגזל לאו ממונא הוא אלא דיש לדחות דאפשר דהגירסא הכא גרסינן רבה בה"א שבהרבה מקומות בש"ס נשתבש הגירסא בין רבה לרבא וכיוצא לזה כתבו התוס' שם בפ' הגוזל דק"י גבי בעייא דרבא דקא מבעיא ליה אי כהנים בגזל הגר מקבלי מתנה הוא דהוקשה להם מימרא אחרת דרבא דנראה דפשיטא ליה ותירצו דע"כ דחדא מהם גרסינן רבה בה"א יעו"ש וכבר כתבנו דאפשר דרבה במימרא דהשורף חמץ אחר הפסח לדרבנן פטור ס"ל כר"י דאיסור חמץ אחר הפסח הוי מן התורה ולדידיה מתני' דהגוזל אתיא כר"י ומשו"ה קאמר הכא ותנא תונא גזל וכו' ועוד דאפילו אם תמצא לומר דגרסינן רבא בהא דגזל ג' אגודות יש לומר דרבא סבירא ליה דמתניתין דהגוזל דקתני דאומר לו הרי שלך לפניך כיון דקתני חמץ דומיא דשור היוצא ליסקל דמסתמא מיירי בכבר נגמר דינו מדקאמר היוצא ליסקל ואתיא מתני' כמ"ד בגמרא שם עלה דמתני' לענין שומר דאומר הרי שלך לפניך אפילו בשור דנגמר דינו שהוא אסור בהנאה לכל העולם ומסתמא קתני חמץ דכוותיה דשור ומיירי באופן דאסור בהנאה אפילו לנגזל וכגון דהודה לו הגזלן קידם פסח שהוא גזלו ואמר לו שהוא פקדון בידו ולא החזיר קודם פסח ועבר עליו הפסח דבכה"ג אפילו לר"ש אסור בהנאה לנגזל נמי כיון דכבר הודה לו קודם פסח ונשאר בידו כדין פקדון והיה ביד הנגזל לבער ומאי דנקש התנא דין זה בגזלן ולא נקט ליה כדין שומר פקדון דעלמא היינו לאשמועינן דאפילו בגזלן שבא לידו באיסור והוה אמינא דבעינן השבה מעליא והשבה באיסורי הנאה לא חשיבא הנאה לענין גזלן קמ"ל דאפילו בגזלן חשיבא השבה ומשו"ה שפיר מייתי ראיה רבא ממתני' בענין גזל ג' אגודות כל זה כתבתי בדרך דחייה בעלמא ליישב אמאי לא הביא הר"ן מכל הני דוכתי ראייה גמורה דלר"ש קנסא קניס אפילו לאחריני שלא עברו על בל יראה ואולם חשבתי דרכי דאפשר לומר דהאמת כן הוא לענין דינא דאפילו לסברת הר"ן דאסור לכל העולם מודה הוא בענין גזל דהנגזל מותר בהנאה דע"כ לא ס"ל להר"ן כ"א דוקא לומר דאסרו רבנן גם לאחריני אשר באים לזכות בחמץ מחדש כגון לוקח שבא לקנות ממנו או מקבל מתנה או זוכה מן ההפקר או שמת העובר ובנו בא לזכות בו מתורת ירושה דכל אלו דבאים לזכות מחדש שאין להם פסידא בממונם במה שאסרו להם חז"ל כי אם מניעת ריוח הוא ולא חשו חז"ל ליה ואסרו להם אבל בנגזל דהפסד ממון גמור הוא דכיון דשורת הדין הוא דהגזלן אומר לו הרי שלך לפניך נמצא דיש לו פסידא לנגזל דאי לא גזלו ממנו היה אוכלו קודם הפסח או מוכרו לעובר כוכבים ולא היה מפסיד ובכה"ג דמפסיד ממון לא גזרו חז"ל דאע"ג דגבי לוקח אית ליה פסידא בשכבר קנאו י"ל דכיון דאסרו חז"ל חמץ זה איהו דאפסיד אנפשיה שקנאו ואי לא ידע שהיה חמץ שעבר עליו הפסח הרי חוזר ממקחו דמקח טעות הוא וחוזר ואי ידע איהו דאפסיד אנפשיה ואם כנים אנחנו בכל האמור אפשר ליישב כל התמיהות אשר תמה הרב משנה למלך בפ"ג מהל' גזילה הלכה ה' דלפי מה שהעלה שם דלא מצינו בשום מקום חיוב קרבן בלא תשלומין דקרן דמהאי טעמא הביא הרא"ש בפסקיו ההיא דהגוזל דף ק"ה דבעי רבא בנשבע על חמץ שעבר עליו הפסח אי חייב ואמאי השמיטה הרי"ף ז"ל כיון דנ"מ לענין דינא בזמן הזה דכיון דנשבע אינו יכול לומר הרי שלך לפניך ועוד הקשה על הר"ם דממ"ש בפרק ג' דאם כפר בו אחר שנאסרה בהנאה ונשבע חייב לשלם קרן וחומש ואשם נראה דס"ל דכל דנשבע אינו יכול לומר הרי שלך לפניך ואילו ממ"ש בפ"ח דהלכות גזילה גבי גזל הגר נראה איפכא שהרי כתב שם ואילו היה הגר קיים אומר לו הרי שלך לפניך ושם בגזל הגר ע"כ מיירי בנשבע כמו שהאריך הרב שם יעו"ש ולפי האמור יש ליישב דכיון דקי"ל כר"ש דחמץ שעבר עליו הפסח אינו אלא משום קנס ס"ל להרי"ף וגם להר"מ דאף דקנסו לאחריני נמי כדעת הר"ן מ"מ לנגזל דאית ליה פסידא לא אסרו וא"כ אפילו דלא מצינו קרבן בלא תשלומין דקרן מ"מ בנשבע על חמץ שעבר עליו הפסח כיון דממון גמור הוא לגבי הנגזל דמותר בהנאה לו הרי הוא כמשלם דמי חמץ מעליא דמי אלא דקא מבעיא ליה לרבא דאפשר דלענין קרבן בעינן דליהוי ממון נמי לגבי הגזלן אבל בחמץ דלא הוי ממון אצל הגזלן דלדידיה אסור בהנאה ואין לו שום תועלת בכפירתו אינו חייב ופשטינן לה מדרבא דכיון דאי מגניב ליה בעי שלומי ממונא קא כפר ביה דלגבי הגזלן נמי יש לו תועלת בכפירתו דאינו מתחייב לשלם מממונו אי נגנב ואינו בעין וכיון דמפשטא פשיטא ליה להרי"ף דין זה דהא דקניס ר"ש משום דעבר על ב"י וב"י אי אפשר לומר דאסרו נמי על מי שיש לו הפסד ממון כמו הנגזל א"כ אין כאן שום חידוש בנשבע לענין תשלומי הקרן דלעולם מחזיר לו החמץ שהוא ממון גמור לנגזל בין שלא נשבע ובין נשבע דהחמץ לגבי הנגזל ממון גמור ומשום הכי לא הביאו הרי"ף דלא נ"מ מידי בזמן הזה לענין הקרן וזה הוא דעת הר"מ בפרק ג' שכתב דחייב לשלם קרן וחומש ואשם דהיינו משום דבחזרת הגזילה עצמה חשיב לגבי הנגזל כמשלם קרן ממש דלדידיה ממון גמור הוא ואע"ג דלישנא דלשלם את הקרן לא שייך היכא דמחזיר את הגזילה עצמה כמ"ש הרב משנה למלך שם מ"מ י"ל דכיון דהר"מ כלל שם בלשונו אם נשבע על שאר איסורי הנאה כשור היוצא ליסקל דאסור בהנאה אפילו לנגזל וצריך שישלם