מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה יב

לא איצטריך ללוקח עובר חמורו של עובד כוכבים דשותפות של עובד כוכבים באם נפקא לן דפטור מדכתיב כל מקנך תזכר והכי אמרינן בגמרא ותימא למה לן בעלמא בכורות בקרכם לחייב שותפות דישראל הא מדאיצטריך לפטור שותפות עובד כוכבים הא דישראל חייב ואין לומר דאצטריך לחייב שותפות ישראל באם דמהכא לא שמעינן רק שותפות העובדי כוכבים דעובר דהא נמי מכל מקנך תזכר נפקא וי"ל דאי לאו דחזינן בפרק ראשית הגז מבכורות בקרכם לחייב שותפות ישראל דמשמע הא שותפות דעובד כוכבים פטור לא הוה ממעטינן מכל מקנך רק היכא שכל האם של עובד כוכבים והא דכתיב כל מקנך דר"ל אפילו בהמה טמאה עכ"ל וי"ל בדבריהם מאי קמ"ל כיון דמקרא דכל מקנך תזכר ליכא שום גילוי דממעט דווקא עובד כוכבים ולא ישראל דהא קרא סתמא כתיב וכיון דבקרא דבקרך וצאנך אי לאו קרא דבקרכם וצאנכם הוה אמינא דממעט אפילו ישראל א"כ ה"ה בקרא דכל מקנך וא"כ שפיר י"ל דאיצטריך קרא לחייב שותפות ישראל באם ועוד י"ל בדבריהם דנראה דס"ל דעיקר דרשא דבקרכם וצאנכם לחייב שותפות ישראל הוא מההיא דסוגיין דראשית הגז והא ליתא דהתם לא נאמר דבר זה אלא לרבי אלעאי אבל לרבנן בלא שום דרשא לא ממעטינן מקרא אלא שותפות עובד כוכבים דלאו בר חיובא ולמסקנא שם אפילו לרבי אלעאי לא דרשינן דרשא זאת דבקרכם וצאנכם דכל ישראל קאמר עוד י"ל במ"ש דאי לאו דרשא דבקרכם וצאנכם הו"א דהא דכתיב כל מקנך תזכר ר"ל אפי' בהמה טמאה דהא לרבות בהמה טמאה אינו צ"ל כל לרבות דאי הוה כתיב מקנך תזכר, בלבד הוה משמע דבהמה טמאה בכלל דבכל מקנך הוא וע"כ צריך לומר הכי דהא הכא בשמעתין רב פפא הוא דקאמר דכל מקנך ממעטים שותפות עובד כוכבים באם בנ"ד ואילו רב פפא עצמו לקמן דף ו' ע"א אמר דתנא דידן למעוטי סוסים וגמלים נפ"ל מקרא דכל מקנך תזכר כלל שור ושה וחמור פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט שור ושה וחמור אין מידי אחרינא לא יעו"ש ואם איתא דמקנך לבד בלא כל אינו נכלל בהמה טמאה א"כ אחר האמת נמי איצטריך כל לדון בכלל ופרט לרבנן ומנין לנו למעט שותפות עובד כוכבים בכל דהו אלא ע"כ לומר דמקנך לבד משמע כלל ופרט וא"כ ע"כ לומר אייתר לן תיבת כל:

והגה צריך להבין דתלתא קראי כתיבי למעט אחד בפרשת בא בפ' קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה וגו' ואחד בפ' במדבר הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה ואחד בפ' בהעלותך כי לי כל בכור בבני ישראל באדם ובבהמה וכולם משמעותייהו למעט שותפות עובד כוכבים בולד והר"ם בפ"ד דבכורות הביא קרא דפ' בא דפטר כל רחם ורש"י במתני' הביא קרא דפ' במדבר והתוס' חיצוניות הביא דבריהם הרב ב"י משם ר"י הביאו קרא דפ' בהעלותך ואעיקרא דמלתא צריך ליתן טעם דלמה הוצרכו תלתא קראי ואולי דשנים מהם איצטריכו למעט שותפות עובד כוכבים בולד בין בבהמה טהורה ובין בבהמה טמאה דאף דבכולהו כתיב באדם ובבהמה ובכלל בהמה הוא אף טמאה מכל מקום כי היכי דלא נימא דמיעוטא דבישראל לא קאי כי אם למין בהמה טהורה או טמאה ולא לתרוייהו אצטריכו תרי קראי למאי דפי' לב' המינים אבל הכתוב הג' צריך טעם למה איצטריך ואולי דהכתוב הג' איצטריך לגר שנתגייר וקודם שנתגייר נולד לו בכור דפטור דפטר רחם בישראל בעינן וכל שנולד קודם שנתגייר פטור ואף שזה פשוט כדאמרינן בס"פ הזרוע דף קל"ד ע"א מ"מ י"ל דחדית לן קרא דאפי' בשותפות עובד כוכבים דפטור דאף דנתגייר אח"כ ובר חיובא הוא פטור דסד"א כיון דעיקר הבכור היה דישראל ומפני חלק העובד כוכבים נפטר עכשיו שנתגייר ובר חיובא נחייבנהו ליתנו לכהן קמ"ל דפטור:

ולענין הלכה עכשיו בזמן הזה מותר להקנות חלק לעובד כוכבים כדי שלא לבא לידי תקלה כמו שהאריכו התוספות והרא"ש וכתב הרא"ש דאופן ההקנאה לעובד כוכבים המחוור שבכולם הוא שיקבל פרוטה מן העובד כוכבים ויקנה לו מקום שהבהמה עומדת שם ויקנה לו אוזן הבהמה יע"ש מתבאר בדבריו דס"ל דיש דין קנין חצר לעובד כוכבים ומש"ה כתב דיקנה לו המקום וממילא זוכה באזן הבהמה מדין חצר וי"ל דהרי הרי"ף והרא"ש בפ"ק דב"מ גבי פלוגתא דר"י ור"ל אי קטן יש לו חצר או לא כתבו דהעיקר דחצר דגברא מדין שליחות הוא ומש"ה קטו דלית ליה שליחות לית ליה חצר וחצר דאתתא מדין יד הוא ומש"ה קטנה אית לה חצר יעו"ש וא"כ עובד כוכבים דאין לו שליחות דהא קיי"ל דאין שליחות לעובד כוכבים חצר נמי לית ליה כיון דמדין שליחות אתרבאי וכמו דקטן אין לו חצר ה"ה עובד כוכבים וא"כ איך כתב דהמחוור לקנות לו המקום וצ"ע ועי' במ"ש בתוס' דרבנן באות מ"ם משיכה מזה ודו"ק:

וכתבו התוס' והרא"ש משם ר"ת ז"ל דרב מרי לא היה מקנה אזן העובר לעובד כוכבים דהוי כמו דבר שלב"ל אלא הוה מקנה פרה לאזני עוברה והוי דקל לפירותיו עכ"ל ומדלא חלק הרא"ש על סברת ר"ת ש"מ דאיהו נמי ס"ל דעובר דבר שלב"ל מקרי וא"ל דמרן הב"י בח"מ סי' רי"ב עלה דנסתפק בדברי הירושלמי דהמוכר עובר בהמתו לחבירו לא עשה ולא כלום אלא מוכר בהמה ומשייר עובריה אם היו הבהמה והשפחה מעוברת כשמכר ולדותיהן אם קנה או לא כתב ומצאתי להרא"ש שכתב בפרק הספינה תוספתא המוכר שפחה וכו' שפחה מעוברת אני מוכר לך מכר את הולד ומשמע שאם לא אמר שפחה מעוברת אלא שפחה סתם דלא מכר את הוולד ולא מסתבר כלל עכ"ל ונראה דמייתי מדברי הרא"ש דעובר חשיב דבר שלב"ל דאם איתא דס"ל דלא חשיב דבר שלב"ל ובר קנין הוא איך כתב דבאומר שפחה זאת והיתה מעוברת דמפני שלא אמר שפחה מעוברת לא מסתבר דלא קנה הולד הא כיון דעובר לא חשיב דבר שלב"ל להקנותו ה"ה במשייר עובר לעצמו לא בעינן שישייר בגוף השפחה כדין משייר לעצמו דבר שלב"ל דבעין יפה משייר וא"כ אף שלא שייר העובר בפירוש שפיר י"ל דשייר העובר ושיורו שיור אף דלא פי' אך אי ס"ל דהוי דבר שלב"ל ואי שיירו בעינן שישייר בגוף השפחה כדין דבר שלב"ל כל שלא שיירו בפי' ולא אמר חוץ מעוברה לא שייך לומר דבעין יפה שייר ושייר בגוף השפחה דכל שאמר לו שפחה זאת אני מוכר לך הרי משמעות דבריו דמכר לו כל השפחה ולא שייר ממנה כלום וא"כ מסתמא אין שיור העובר כלום כיון דלא שייר בגוף השפחה ומש"ה לא מסתבר לומר דלא מכר את הוולד דכל דלא שייר בפירוש העובר בתר אמו נגרר וקנה את הוולד ומהתימא על מרן הב"י איך לא הביא סברת ר"ת שהביאו התוספות והרא"ש שהדבר מפורש דעובר דבר שלב"ל חשיב והוצרך להביא מדקדוק דברי הרא"ש וכבר הרב מ"א בה' דבר שלב"ל סי' א' עמד על דברי מרן הנזכר והאריך בעניין זה יעו"ש:

מתני' כהנים ולוים וכו' גמ' אמר רבא ה"ק וכו' כתב רש"י ז"ל וז"ל אלא אמר רבא גבי בהמה לא דרוש רבנן ק"ו מדאיצטריך לאקושי בכור בהמה טמאה לבכור אדם וכו' ש"מ גבי בהמה לא אתייהב למדרש האי ק"ו וה"ק מתני' כהנים ולוים פטורים הם עצמם מפדיון הבן מק"ו עכ"ל וכפי דברי רש"י אלו ק"ק על מ"ש רש"י לקמן גבי מאי דפריך הש"ס בין לדידך ובין לדרבא בן חדש דאפקע ליפקע וכו' וז"ל בין לדידך דדרשת ק"ו גבי בכור אדם דכיון דדרשת לגבי בהמה כ"ש לגבי אדם דאי לא דרשת ביה ק"ו אדם מנ"ל וכיון דדרשת איכא למיפרך וכו' עכ"ל ולפי מ"ש רש"י דטעמא דרבא דלא דרש ק"ו בבהמה הוא מדאצטריך לאקושי בכור בהמה לבכור אדם א"כ מנ"ל דלאביי דריש ק"ו באדם נמי מטעם דאל"כ אדם מנ"ל הא י"ל דלאביי מהקש דבכור אדם לבכור בהמה ילפי' בכור דמדאצטריך לאקושי בכור אדם לבכור בהמה ש"מ דגבי בכור אדם לא אתייהב למדרש האי קיו לגבי אדם כדאמר רבא מהאי טעמא דלא דרשינן ק"ו לגבי בהמה דאביי ס"ל דאורחיה דקרא דסיפא מפרש לרישיה וכל היכא דאפשר לומר דסיפא מפרש לרישיה עדיף טפי וכמ"ש התוס' בפ"ג דפסחים דף מ"ג ע"ב ד"ה סד"א יעוין שם והכא נמי טפי עדיף לומר דלא דרשינן מק"ו אלא בהמה אבל בכור אדם ילפי מהקשא דבהכי סיפיה מפרש לרישיה דדרשינן הכי כל שישנו בבכור בהמה טמאה ישנו בבכור אדם וכל שאינו בבכור בהמה אינו בבכור אדם הפך ממאי דדריש רבא דרישיה דקרא מפרש לסיפיה וי"ל ודו"ק:

והגה גרסי' במכילתא בפ' בא על פסוק קדש לי כל בכור פטר כל רחם וכו' באדם ובבהמה וז"ל באדם ובבהמה את שיש לו באדם יש לו בבהמה יצאו הלוים שאין להם באדם אין להם בבהמה ד"א הקיש בכור אדם לבכור בהמה ובכור בהמה לבכור אדם מה הבהמה הנפלים פוטרים בו הבכורה אף האדם הנפלים פוטרים בו את הבכורה ומה בכור אדם רשאי ליתנו לו בכל מקום שירצה אף בכור בהמה רשאי אתה ליתנו לו בכל מקום שירצה לפי שהוא אומר והבאתם שמה עולותיכם שומע אני אפי' הוא במקום רחוק יהיה עליו חובה להביאו לבית הבחירה ת"ל באדם ובבהמה ומה בכור אדם מטפל בו ל' יום אף בכור בהמה מטפל בו ל' יום ע"כ ובלשון הזה אמרי' בספרי בפ' קרח על פסוק כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה יהיה לך יעויין שם וקשה דמאחר דמפורש בברייתות אלו דמכילתא ודספרי דמהקישא דקרא דבאדם ובבהמה ילפי' דהלוים פטורים מבכור בהמה ג"כ אמאי הוצרך רבא בשמעתין להביא היקש חדש מקרא דאך פדה תפדה וגו' מה שלא הוזכר בדברי התנא דמכילתא וספרי ואולם בדברי המכילתא והספרי קשה טובא דנראה דמקרא דבאדם ובבהמה מקיש כל בכור בהמה בין דבהמה טהורה ובין דבהמה טמאה לבכור אדם דהא קרא ובבהמה כתיב סתם הכולל כל מין בכור בהמה אפי' הטהורה וכמו שנראה משאר דברים דקתני התם דילפי' מהאי היקשא דילפי' ליתנו בכל מקום לא אמרי' דחובה עליו להביאו לבית הבחירה דזה מיירי בבכור בהמה טהורה וכן מאי דיליף דבכור בהמה נמי מטפל בו ל' יום דזה נמי בבהמה טהורה כדאמרי' בריש פ' עד כמה וכיון דבשאר דברים דקתני התם הוה בבהמה טהורה י"ל דה"ה בדרשא ראשונה דבכור בהמה נמי הלוים פטורים הוא אפי' בבהמה טהורה ובמתני' דרפ"ב דבכורות תנינן איפכא דלא נפטרו כהנים ולוים אלא מבכור אדם ובהמה טמאה אבל לא מבכור בהמה טהורה דדוחק לומר דכוונת התנא דמכילתא הוא על בהמת טמאה דווקא דמנ"ל דלא ילפי' מהיקש זה כי אם לענין בהמה טמאה כיון דקרא בבהמה סתם נקט ולשאר דברים ההיקש הוא על בהמה טהורה ועוד קשה דאמרי' בפ"ק דבכורות דף י' ע"ב דלר' יהודה פטר חמור אסור בהנאה קודם פדיון ובכור אדם מותר בהנאה קודם פדיון ואמרי' התם דה"ט דבכור אדם גלי קרא דלא תעבוד בבכור שורך אבל אתה עובד בבכור אדם אבל בפטר חמור דלא גלי קרא להתיר אסור בהנאה יעוי' שם וכיון דהוקש בכור בהמה לבכור אדם הא קי"ל אין היקש למחצה וא"כ אמאי לא ילפינן מהיקש זה היתר הנאה לפטר חמור דמה בכור אדם מותר אף בכור בהמה מותר ולפי חומר הענין אפשר לישב הכל והוא בהניח דלעולם האי היקש דבאדם ובבהמה לפטור לוים הוא אפי' לבהמה טהורה אך לא ילפי' מהיקש זה אלא לענין דררא דממונא שאינם חייבים ליתן הבכור לכהן כדין ישראל אלא זוכים לעצמם דכהנים זוכים בבכור דידהו להקריבו ולזכות בבשרו והלוים נמי אף דבכור בהמה טהורה שהוא תם וחזי להקרבה לית להו זכייה בגוייהו למכרו לכהן דהא אפי' כהן אין לו זכייה בגויה למוכרו לכהן אחר כדי שיקריבנו הקונה כדאמרינן בתמורה דף ז' ע"ב יעויי' שם והלוים עצמם אינם יכולים לאוכלו אחר הקרבה דהבכור נאכל לכהנים דווקא ולא לזרים מ"מ נ"מ במה שזוכים לעצמם הלוים לענין בכור בעל מום דאינו חייב ליתנו לכהן וכן בככור תם בח"ל דאמרינן התם בתמורה דלר"ש דאמר אם באו תמימים יקרבו אית ליה זכיה לכהן מחיים ויכול למכרו אפי' בזמן שבהמ"ק קיים יע"ש וכן בכור תם בזמן הזה אבל לעולם דלענין קדושת בכור אפי' דכהנים ולויים קדושתם בפטר רחם והן קדושת בכור יש להם לכל מילי ואין ההיקש אלא לפוטרם שיזכו לעצמן דכיון דמבכור אדם הוא דילפי' לה אין ללמוד אלא דומיא דבכור אדם שהוא לפטור מממון שאינם חייבים ליתן ה' סלעים לכהן אבל עכ"פ לא פקע שם בכור מעליו דאי לאו דגלי דמותר בהנאה בכור אדם קודם פדיון היינו מחייבים ללוים לפדותו כדי להתירו בהנאה והפדיון לעצמן וה"ה גבי בכור בהמה לא פטר קרא אלא מליתנם לכהן אבל קדושת בכור יש להם והיינו דנקט תנא דמכילתא ודספרי לויים דווקא ולא הזכיר כהנים כלל דאי ההיקש הוא לפטור לגמרי הא אפי' לכהנים צריכים אנו להיקש אבל כיון דההיקש לא בא אלא לפטור מנתינה לכהן ע"כ ההיקש לא איצטריך אלא ללוים דלכהנים פשיטא דהבכור שלהם כדין תרומה ומעשרות וכן בבכור טמאה למאי דקי"ל כר"י דאסור בהנאה אף הכהנים והלוים צריכין לפדותו בשה להפקיע איסורו והפדיון לעצמם והיינו דקתני במתני' דלא נפטרו מבהמה טהורה לומר דעכ"פ קדשי בקדושת בכור אבל לעולם דאפי' הלוים אינה חייבים ליתנו לכהן במקום שיכולים הם לזכות ולהנות ממנו כבכור בעל מום וכיוצא והשתא א"ש מאי דמייתי רבא בשמעתיה הקש חדש מקרא דאך פדה תפדה דהא עינינו הרואות דממתני' דר"פ ב' דקתני לא נפטרו אלא מבכור אדם ובכור בהמה טמאה אבל לא מבכור בהמה טהורה מוכח בהדיא דמבכור בהמה טמאה נפטרו לגמרי דלא חל קדושה עליו כלל ואפי' פדיון להפקיע איסורו לא בעו דאי צריך פדיון להתירו א"כ היינו דין בהמה טהורה דקדש ואינם חייבים ליתן לכהן אלא עכצ"ל דלא חייל שום קדושה עליו הא מנ"ל דאי מהקישא דקרא דבאדם ובבהמה לא נפטרו אלא מדררא דממונא שלא ליתן לכהן דומיא דבהמה טהורה ועכצ"ל דאיכא היקשא אחרינא לבכור בהמה טמאה בקרא דאך פדה