מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה יא

כמו שהיא סברת רש"י בשותפין דעלמא לזה מייתי ממתני' דקתני דקנו מתפיסת הבית דהכוונה להרמב"ם דאם נולדו ברשותייהו חייבים ולא אכפת להו משום שותפות וה"ה הכא שחייבים אלא שצריך להבין לפי זה דהרמב"ם הביא דין זה בפ"ו דין י"ג וז"ל כהן שנפלו לו י' בהמות בגזל הגר פטורים מן המעשר שמתנות כהונה מתנות הם וכבר ביארנו שהנותן מתנה פטור מן המעשר ולפי האמור אמאי לא באר הדין דמיירי שמת הגר בעודם מחוסר זמן כאמור דבלאו הכי אין חילוק בין אם הם מקבלי מתנה או יורשים וצ"ל דבעיין בגמרא מיירי כשנפלו לכהנים רבים דכיון דהוו רבים אפילו אם יורשים הוו לא שייך בעייא אם לא דמיירי במת הגר בעודם מחוסר זמן אבל הר"ם נקט הדין בכהן אחד שנפל לו לבדו דביורש אחד אפילו הר"ם מודה דלא חשיב לקוח דרשות יורש לאו כרשות לוקח הוא וחייב ולזה לא הוצרך לבאר דמיירי במחוסר זמן אך ק' דגזל הגר לא ניתן לכהן יחיד כי אם לכל בני המשמר שנמצא בשעה שהחזיר הגזל כל בני המשמר זוכים בו וכמ"ש הר"ם בפ"י מהלכות גזילה וא"כ מתחלה עכ"פ יורשים רבים הוו ואם נאמר דמיירי אחר שחלקו ביניהם ונפל לכהן אחד ד' בהמות כה"ג אפילו הוו יורשים פטורים דהא קי"ל האחים שחלקו לקוחות הם וכמ"ש הרמב"ם ז"ל לעיל וא"ל דכיון דאמרינן בפ' הגוזל דף ק' ע"ב דהכהנים אין חולקים גזל הנר כנגד גזל הגר מ"ט אשם קרייה רחמנא מה אשם אין חולקים כנגד אשם אף גזל הגר כן א"כ נמצא דגזל הגר הוא כשאר קדשים דאין בהם דין חלוקה דאף על גב דמחלקין ביניהם מ"מ אי אפשר להעלותו בדמים וליקח ממון אחר מחבירו כנגדו וכיון דלית בהו דין חלוקה אפשר דאפילו אחר שחלקו לא הוו כלקוחות ועיין בפרק האיש מקדש דף נ"ג ע"א יע"ש ודו"ק:

איך שיהיה נחזור למאי דאתאן עלה דמ"ש התוס' דאיתא בת"כ דמקרא דבקרכם וצאנכם איצטריך לרבות שותפות ישראל בחבירו ואפילו בשותפות באם האמת אתם כדאמרינן בפרק מעשר בהמה כנזכר ואף דלרבנן גבי ראשית הגז לא בעינן ריבוייא שאני בכור דכיון דאיכא תרי קראי קרא דיהיה לך וקרא דבקרך וצאנך ה"א דחד למעט שותפות עובד כוכבים וחד למעט אפי' שותפות ישראל ואתא קרא דבקרכם לרבות שותפות ישראל וקרא דיהיה לך הוא למעשר בהמה:

ואולם אכתי קשה דאמרינן בספרי בפ' ראה על פסוק זה וז"ל ובכורות זה הבכור בקרכם וצאנכם אלו חטאות ואשמות ע"כ דמפורש יוצא דקרא דבקרכם לא קא' אבכור אלא אחטאות ואשמות ומנין לנו לרבות שותפים בבכור וי"ל דכיון דפשטיה דקרא משמע דאבכורות קאי כאילו אמר בכורות של בקרכם וצאנכם שפיר י"ל דאתא קרא לרבות שותפין אלא דמיתורא דקרא דריש חטאות ואשמות דאי קאי לבכור לבד למה איצטריך הא בכורות סתם משמע דבכורות בקרכם וצאנכם קאמר דהא בקרבנות משתעי קרא וע"כ לרבות חטאות ואשמות אתי קרא אלא דמדשני קרא וכתב לשון רבים ולא כתיב בקרך וצאנך ש"מ דתרתי אתא לאשמועינן הן על הבכור דאיתיה בשותפות דמשמעותיה דקרא דקאי לבכור והן על חטאות ואשמות ולפי האמור דקרא דיהיה לך אתא למעוטי שותפות במעשר בהמה באם אינו ענין לבכור ק"ק דאכתי איכא קרא אחרינא בפ' משפטים בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך וכו' ואמרי' בר"פ עד כמה דף כ"ו דמיניה ילפינן דבכור בהמה ניתן לכהן אחר ל' יום יע"ש ומדלא קאמר קרא כן תעשה לשור ולצאן וכתיב שורך וצאנך ש"מ דבא למעט של שותפין דאם נאמר דהאי קרא נמי בא למעט שותפין במעשר בהמה דהא בפ' מעשר בהמה דף נ"ו דרשינן נמי להאי קרא למעשר בהמה למעט לקוח יע"ש תרי קראי ל"ל למעשר בהמה קרא דיהיה לך והאי קרא ולדעת רש"י בההיא דהשותפין פטורים ממעשר בהמה כנזכר לעיל יש לומר דתרוייהו אצטריכו למעשר בהמה דאי מקרא דיהיה לך הוי אמינא דדוקא שותפות עובד כוכבים דלאו בר חיובא או באותן הטלאים עצמם שנשתתפו דאפילו שותף ישראל חשיב כשותף עובד כוכבים כיון דלאו בר חיובא הוא קמ"ל קרא דכן תעשה לשורך למעט שותפות ישראל אפילו בטלאים שנולדו ברשותייהו דשניהם בני חיובא נינהו ולעיל כתבנו דלדעת רש"י ילפינן לה מג"ש דהעברה העברה מבכור ולפי"ז אין אנו צריכין להכי דהא איכא תרי קראי אך לדעת הר"ם דפטור השותפין זר בהמה אינו אלא באותם טלאים שנשתתפו דוקא תרי קראי למה לי והנה למ"ש התוס' בשמעתין דמאי דמייתי בפ' ראשית הגז שותפות עובדי כוכבים מקרא דבקרך וצאנך היינו לשותפות האם וה"ה דמפיק ליה מכל מקנך תזכר וניחא ליה לאתויי בקרך איידי דמייתי התם בקרכם צריך להבין דסוף סוף אף דניחא ליה לאתויי קרא דבקרך מטעם האמור מ"מ תרי קראי למעט שותפות עובד כוכבים באם קרא דבקרך וקרא דכל מקנך תזכר ל"ל דאין לומר דאיצטריכו תרווייהו דאי מקרא דבקרך הוי אמינא דוקא בשותפין דיש להם חלק כחלק אבל בשותפות דרובא דישראל ומיעוט של עובד כוכבים חייב ולזה איצטריך קרא דכל מקנך לומר דבעינן שיהיה כולו של ישראל דאפילו מיעוט דעובד כוכבים פוטר דאפי' אזנו למ"ד או דבר שעושה אותה טריפה או נבילה פטור דא"כ לישתוק קרא דבקרך כיון דפשטיה דקרא דכל מקנך לרבנן כל משמע לעלויי דעד שיהיה כילו של ישראל ואפילו מיעוט פוטר וכ"ש ביש להם חלק כחלק ולמ"ד דדוקא בדבר שעושה אותה טריפה או נבילה פוטר אבל באוזן בלבד אינו פוטר אתי שפיר דאי הוה כתיב קרא דכל מקנך בלבד הוי אמינא דאפילו יש לעובד כוכבים חלק באזן האם דמצי אמר ליה שקול אזנך וזיל פטור כיון דכל משמע עד שיהיה כילו שלו אבל השתא דכתיב נמי בקרך ולא כתיב כל ש"מ דאם גוף הבהמה של ישראל דקרינן ביה בקרך אף דיש לעובד כוכבים חלק באזן חייב בבכורה כיון דמצי אמר ליה שקול אזנך וזיל וחלק שיש לו באזן אינו כלום ובקרך קרינן ביה כיון דכל הגוף שלו אבל למ"ד דאפי' יש לעובד כוכבים חלק באזן פטור והכי קי"ל כמו שיבא לפנינו קשה תרי קראי ל"ל:

והנה ראיתי להתוספתא בפ"ב דבכורות וז"ל בהמת המדבר וההקדש וגר שמת ואין לו יורשים פטורים מהבכורה ע"כ ונראה פשוט דהכוונה הוא דבהמת מדבר דהיינו שהיתה הפקר מתחלה ולא היה לה בעלים מעולם או שהיה לה בעלים שהיתה של גר ומת ואין לו יורשים דנשארה הפקר דאם ילדה בכור בעודה הפקר קודם שזכה בה שום אדם לא חייל קדושה על הבכור מאליו בפטר רחם כל שבשעה שנולד לא היה לה בעלים ואם זכה בו אדם אח"כ אינו חייב להקדישו בקדושת בכור וה"ט דאע"ג דבכור בפטר רחם קדוש מאליו אף שלא הקדישו בפה מ"מ בעינן שיהיה לו בעלים וראוי להקדישו דבהכי אף דלא הקדישו בפה קדוש מאליו דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ומה גם דכשהבעלים בעלים מאשרים ומקיימים קדושתו ע"י מעשה שנותנו לכהן להקריבו חשיב כמקדישו בפה אבל כשאין בעלים עליו שראויים להקדישו בין בפה ובין במעשה לא חל עליו מאליו ומאי דנקט ברייתא תרי גווני הפקר מדבר וגר שאין לו יורשים אעפ"י שהכל אחד דמה לי אם היו לה בעלים מעיקרא או לא כיון דבתר שעת לידה אזלינן ושניהם בשעת לידה הפקר נינהו י"ל דנקט גר שאין לו יורשים לאשמועינן דאפילו אם נתעברה בהמה זו בחיי הגר ונמצא דנתהווה עובר זה בזמן שהיו לו בעלים ונראה למצות בכור עכ"ז כיון דבתר פטר רחם אזלינן פטור ועיין בבבא קמא דף מ"ד ע"ב דמייתי שם ברייתא דשור המדבר ושור של גר שאין לו יורשים שנגחו פטור והאריך הש"ס שם צריכותא למה נקט תנא תרי גווני הפקר יע"ש זה נראה פשוט בכוונת התוספתא דמיירי כשנולד בעודו הפקר קודם שזכה בו אדם דאם מיירי שנולד אחר שזכה בו שום אדם פשיטא דחייבת בבכורה דמ"ש מלוקח בהמה מבכרת או ניתן לו במתנה דחייבת בבכורה וזוכה מן ההפקר ה"ה נמי דחייב אלא ע"כ צריך לומר דמיירי בבכור שנולד בהיותה הפקר והטעם כאמור:

וצריך להבין מנין לנו זה דכיון דקי"ל דאפילו למ"ד דמצוה להקדישו אם לא הקדישו קדוש מאליו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' בכורות דין ד' יע"ש א"כ קדושתו בפטר רחם תלוי וא"כ אפילו נולד ברשות הפקר למה לא חל קדושת בכור עליו בלא בעלים וע"כ צ"ל דילפינן דין זה מקרא דבקרך וצאנך או מקרא דכן תעשה לשורך לצאנך דכיון דלא איצטריך למעט שותפות העובד כוכבים ע"כ בא למעט בכור שנולד בהיותו הפקר דהכי הוי משמעותיה דקרא דדוקא בבכור שנולד מבהמה שלך שבהיותה שלך נולד הבכור וכיוצא בזה יש ללמוד מדברי רש"י בר"פ הזרוע דף ק"ל ע"א דכתב רש''י שם אמאי דאמרינן דלקוח פטור ממעשר בהמה ז"ל אם לקח י' טלאים פטור מלעשר דבקרך וצאנך אמר רחמנא עכ"ל הרי דמשמעות בקרך וצאנך ממעט מי שלא נולד ברשותו אף שלע"ד דברי רש"י תמוהים בעיני דמעיקרא בקרך וצאנך כתיב בבכור ולא במעשר ואדרבא במעשר כתיב אך מעשר בקר וצאן וגו' ולא כתיב בקרך וצאנך והיותר תימא דבפ' מעשר בהמה דף נ"ו ילפינן לה מהיקשא דבכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך דאם אינו ענין לבכור תנהו ענין למעשר בהמה יעו"ש מ"מ שמעינן מדברי רש"י דמשמעות בקרך וצאנך בא למעט מי שלא נולד ברשותו ולפי דרכינו נאמר דקרא אתא למעט בהמת הפקר לענין בכור דכל שנולד הבכור בעודו הפקר פטור דהא ודאי אין לומר דאתא למעט לקוח בבכור כדין מעשר דהיכי משכחת לה בבכור דין זה אי בלקחו או נתנו לו בכור אחר שנולד אם לקחו מישראל בפטר רחם כבר חל עליו קדושה וחייב הישראל הא' ליתנו לכהן ואינו יכול למכרו או ליתנו לאחר דאינו שלו דממון כהן הוא דאין לו כי אם טובת הנאה ואפילו שיכול ליתנו לאחר היינו שזוכה בו המקבל בטובת הנאה לבד ליתנו לכל כהן שירצה ולא בגוף הבכור וא"כ איך שייך לומר דמצות בכור ליתיה בלקוח ואם בלקחו מעובדי כוכבים הא דבר פשוט דכיון דנולד ביד עובדי כוכבים פטור ואי מיירי בלוקח בהמה מעוברת מישראל חבירו ונולד הבכור ברשותו דכה"ג נמצא דהלוקח מקדישו הא נמי לא אפשר דהא נמי במעשר דליתיה בלקוח בכה"ג חייב דאם לקח עשרה עוברים ונולדו ברשותו חייבים במעשר כדאמרינן בפרק מעשר בהמה דף נ"ו ע"א יעו"ש אלא עכצ"ל דלא אתא קרא למעט אלא בהמת הפקר דכל שנולד הבכור בהיותה הפקר לא חלה קדושת בכור עליו כדבר האמור ונמצא דקרא דבקרך וצאנך איצטריך להכי:

איברא דראיתי בפ' ראשית הגז דף קל"ו ע"ב דאמרי' התם עלה דאמר ר"ש דפוטר את הטריפות מראשית הגז דיליף לה ממעשר בהמה ופריך ולילף צאן צאן מבכור וגו' ופריך עוד אדרבא מבכור הו"ל למילף שכן יתום שלקחו וכו' יעו"ש באורך וי"ל דהיכי משכחת לה בבכור דחייב הלוקח משא"כ במעשר לפי האמור דאין לומר דנ"מ דאי לקח בהמה שלא בכרה דאותה בהמה עצמה חייבת בבכורה משא"כ במעשר דאותה עצמה שלקח פטורה ממעשר כי אם מה שתלד חייב דהא ליתא דבבכור נמי אין גוף הבהמה שלקח היא עצמה הבכור כי אם הבכור אשר תלד מתקדש בתורת בכור ואינו דומה לראשית הגז שגיזת גוף הבהמה אשר לקח הויא ראשית הגז וכה"ג דבכור כן הוא במעשר שהנולד מהלקוח חייב ועכצ"ל דנ"מ לבהמת הפקר דאם נולד הבכור בהיותה הפקר אם זכה ישראל עצמו מן ההפקר נעשה הזוכה כיורש מן הגר ומשעה שזכה בו חל קדושת בכור עליו וכה"ג משכחת לה לקוח דחייב בבכורה דבכה"ג מכח הזוכה הזה מתקדש הבכור ולא מכח הבעלים ובכה"ג גבי מעשר פטור דאם זכה בבהמת הפקר פטור ממעשר דלקוח הוא ואם כנים אנו בזה צ"ל דתוספתא דפ"ב דבכורות הנזכר דקתני דבהמת הפקר פטורה מן הבכורה ר"ל כל עוד וזמן שלא זכה בה ישראל מן ההפקר דכיון דליכא בעלים לא קדיש בפטר רחם ונ"מ דאם זכה בו עובד כוכבים מן ההפקר ומכרו או נתנו לישראל פטור כיון דכבר פקע קדושתו ביד עובד כוכבים אבל אם זכה בו ישראל מן ההפקר משעה שזכה בו חל עליו קדושת בכור דקדושת פטר רחם מתלא תלי עד שיהיו לו בעלים וכיון שזכה בו אחר חל עליו קדושת בכור ואפשר דקרא דבקרך וצאנך איצטריך לזה האופן דוקא דהיינו שזכה בו העובד כוכבים מההפקר ואח"כ בא ליד ישראל דבכה"ג איצטריך קרא כי היכי דלא נימא דבפטר רחם תליא רחמנא ואפי' בעודם דהפקר מתקדש הבכור ועל פי זה אפשר לישב ג"כ דלמה לי קרא דכן תעשה לשורך לצאנך דלדעת הר"ם למ"ב לא איצטריך דהא כתיב קרא דיהיה לך כאמור לעיל די"ל דלדעת הר"ם קרא דבקרך וצאנך וקרא דכן תעשה וגו' תרויהו איצטריכו לבכור גופיה לענין בהמות הפקר ע"ד האמור וחד קרא אתא להפקר שלא היו לו בעלים מעולם וחד קרא אתא לבהמה דנכסי הגר וכבר כתבנו לעיל דאיכא צריכותא בתרוייהו ודו"ק:

והנה לסברת התוס' דלפטור שותפות העובדי כוכבים איצטריכו תרי קראי חד לשותף באם וחד לשותף בולד נראה פשוט דלסברת ר' אלעאי דאמרינן בפ' ראשית הגז בהמת השותפין חייבת בבכורה ור' אלעאי פוטר מקרא דבקרך וצאנך היינו דוקא בשותפין באם דהא קרא באם קא משתעי אבל שותפין בוולד כמו המקבל בהמה מחבירו וילדה בכור דב' שותפין בבכור אפי' ר' אלעאי מודה דחייבים בבכורה כיון דליכא קרא לפטור בשותפות הוולד כדאיכא לענין שותפות עובד כוכבים מקרא דכל בכור בישראל וא"כ שפיר י"ל דסברת רבי אלעאי מצי אתי אפי' כרבנן דהכא דדרשי מקרא דכל בכור בישראל לפטור שותפות העובד כוכבים דליכא למימר מדאיצטריך קרא לפטור שותפות העובדי כוכבים ש"מ דשותפות ישראל חייב די"ל דלא איצטריך קרא למעט העובד כוכבים כי אם משום שותפות הוולד דבישראל שותפות הוולד חייב אבל נראה דהא ליתא דר' אלעאי בכל גוונא פוטר ואף בשותף בולד פוטר דהא לפי המסקנא דהתם דפ' ראשית הגז מוכח דלא ס"ל לר' אלעאי לחלק בין שותפות עובדי כוכבים לשותפות ישראל דליכא גריעות בשותפות עובדי כוכבים טפי מישראל כדאמרי' התם ללישנא בתרא ואב"ע תרווייהו לר' אלעאי מצאנך נפקא שותפות דעובד כוכבים מאי טעמא דלא מיחדא ליה לישראל נמי לא מיחדא ליה ומש"ה גבי בכור נפקא ליה עובד כוכבים וישראל מחד קרא וא"כ מקרא דבקרך וצאנך נפ"ל שותפות עובד כוכבים וישראל באם ומקרא דכל בכור בישראל נפ"ל שותפות בוולד דכיון דגלי קרא בשותפות העובד כוכבים ה"ה בשותפות ישראל דלא עדיף מעובד כוכבים:

[א] וראיתי לרבינו הרמב"ן שכתב גבי הא דאמרינן לית דחש להא דר' יהודה דאמר שותפות העובד כוכבים חייבת בבכורה וז"ל מהא שמעינן דלית הלכתא כרבי אלעאי דפוטר בהמת השותפין דתניא וכו' עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין היכן מצא משמעות זה הכא דאע"ג דהכא מוכח דהלכתא כרבנן דשותפות העובד כוכבים פוטר דלא כר"י מ"מ אפשר לומר דאף דלא קי"ל כר"י דשותפות העובד כוכבים חייבת מ"מ קיי"ל כרבי אלעאי דאפילו שותפות ישראל פוטר ומאי דאצטריך קרא לפטור בשותף עובד כוכבים היינו לפטור אפילו בוולד ומשותפות עובד כוכבים ילפינן לשותף ישראל דלדידיה שווין הם ולא עדיף זה על זה כאמור אלא דלרבנן דהכא דנראה דס"ל דדוקא שותפות עובד כוכבים לטעמייהו אזלי דשותפות עובדי כוכבים גרע כיון דלאו בר חיובא הוא כדאמרי' התם וא"כ לא פטר הכתוב אלא בשותפות עובדי כוכבים אבל אכתי י"ל דלא קי"ל כוותייהו דרבנן בהא אלא לענין דשותפות עובד כוכבים פטורה דלא כר"י אבל אין ה"נ דקי"ל כר' אלעאי דאפי' בשותפות ישראל פטור והיותר תימא על רבינו דאדרבא נהפוך הוא דאם נאמר הכא דהלכה כר"י דשותפות עובד כוכבים חייבת הוא משמע בפשיטות דלא קי"ל כר' אלעאי דכיון דשותפות עובד כוכבים חייבת ה"ה או כ"ש שותפות ישראל ונראה פשוט דמאי דמשמע ליה לרבינו הכא דלית הלכתא כר' אלעאי הוא משום דקי"ל בעלמא הלכה כסתם מתני' והנה במכלתין הן לענין בהמה טמאה במתני' והן לענין בהמה טהורה ברפ"ב סתם לן תנא לומר דהמשתתף עם העובד כוכבים פטור דמוכח דדוקא שותפות העובד כוכבים פוטר דאי כר' אלעאי לאשמועינן רבוותא אפי' בישראל המשתתף עם ישראל חבירו וראיתי להרב ב"י שהביא בשמעתין משם תוספות חיצוניות וז"ל ונראה לר"י דהאי בישראל