מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה קיח

דה"ה בהא דר"א הקפר דבא ללמד ונמצא למד דצבי ואיל נמי בשחיטה אף למד קאמר דללמד אפסולי המוקדשין נמי קאי אתי לפטור מן המתנות יעו"ש וסברא אלימתא הוא דהא עיקר פשטיה דקרא הוא בכל הני דללמד אתא דהא פשטא דקרא באומרו כצבי וכאיל משמעו הוא דאתא קרא לומר דפסולי המוקדשים דינם כצבי וכאיל וזהו עיקר פשט הכתוב אלא דאמרינן דבא ללמד ונמצא אף למד וא"כ כיון דחד קרא איצטריך לדר"א הקפר לבד אכתי עיקר קרא דבא להקיש פסולי המוקדשין לצבי ואיל למאי אתא אם לא להתיר בכור לעובד כוכבים דס"ל לר"ע דאף דלפי זה מתבטל היקש דבע"מ לחזה ושוק לגמרי טפי עדיף שיתבטל ההיקש לענין בע"מ כיון דההיקש לענין תם הוא ולא לבטל היקש דכצבי וכאיל דפשטיה דקרא דבא לאשמועינן דפסולי המוקדשין דינן כצבי ואיל שהוא העיקר דאילו אתא קרא לומר דצבי ואיל דינן כפסולי המוקדשין מן הראוי היה דלימא קרא לישנא דמשמע דהצבי ואיל הם כפסולי המוקדשין לא דהפסולי המוקדשין הם כצבי וכאיל וא"כ ע"כ צ"ל דבא ללמד דמותר לעובד כוכבים ונראה פשוט דאפי' אם נאמר דהעיקר הוא דהא דאין היקש למחצה לא נאמר על שילמוד זה מזה וזה מזה דכל אחד ילמוד מחבירו כמו שהוא סברת כמה הראשונים אלא כמו שנראה מדברי רש"י בכריתות דף כ"ב ע"ב כמ"ש הרב יד מלאכי בסי' הנזכר יע''ש מ"מ נראה דהיינו דוקא בהיקש דב' דברים הסמוכים בכתוב אחד כמו היקש דההיא דכריתות דהוקש אשם תלוי לאשם מעילות דמההיקש ילפי רבנן תחתון מעליון ולא עליון מתחתון אבל בהיקש דהכתוב אומר דזה דינו כזה כהיקש דכאשר יאכל הצבי והאיל וכהיקש כאשר יקום איש על רעהו וכיוצא דבהכי חשיב כאילו אומר הכתוב בפירוש דדינו של זה כזה ובפסולי המוקדשין חשיב כאילו אמר בפירוש דדינו כצבי וכאיל ע"כ אמרי' דאין היקש למחצה וילמוד צבי ואיל נמי מפסולי המוקדשין דאם נאמר דלא ילמוד ממנו נמצא דהצבי והאיל אינן צריכין שחיטה וא"כ אם יאמר הכתוב דפסולי המוקדשין כמותם הא אכילת פסולי המוקדשין צריכין שחיטה וצבי ואיל אינן צריכין שחיטה ומפני שיתקיים קרא כדכתיב דפסולי המוקדשין הם ממש כצבי וכאיל ע"כ צ"ל דגם צבי ואיל בעו שחיטה וכמו כן שייך לומר בכל הנך שכתבו התוס' בפ' סורר ומורה זה נראה שהיא סברת ר"ע אבל ת"ק דר"ע דס"ל דבכור אסור לעובד כוכבים ע"כ דס"ל דמאי דאמרי' דנמצא למד היינו בדוקא דצבי ואיל למד מפסולי המוקדשים לענין שחיטה אבל פסולי המוקדשים אינו למד מצבי ואיל דאפי' בכה"ג אמרי' יש היקש למחצה לענין ללמוד זה מזה וזה מזה ואף אם יסבור בעלמא בהנך דכתבו התוס' דאף הלמד אמרי' בהך דצבי ואיל לא אמרינן הכי כיון דאי אמרי' הכי בכור מותר לעובד כוכבים ומתבטל היקש דבע"מ לחזה ושוק לגמרי כאמור וק"ק איך כתבו התוס' בסנהדרין בפשיטות דה"ה בההיא דר"א הקפר אף למד קאמר ולא הזכירו כלל הא דשמעתין דת"ק דר"ע ס"ל איפכא זה כתבתי לע"ד אבל ראיתי להתוס' בפ"ב דמכילתין דף ט"ו ד"ה מה צבי ואיל כו' שכתבו וז"ל דשמעתין משמע דאי לא כתיב אך הוה דרשינן נמי מה צבי ואיל אין אותו ואת בנו נוהג בו וחלבו מותר ולעיל בסוף פ"ק דרשינן נמי מה צבי ואיל אין פודין וכו' ותימא מנ"ל כל הנך דרשות דתלתא צבי ואיל כתובין וכולהו צריכי כדמפרש לקמן בפ' כל פסולי המוקדשין וי"ל וכו' עכ"ל וצריך להבין דמאחר דקי"ל דאין היקש למחצה והכוונה דצריך ללמוד מההיקש כל הפרטים הנמצאים במלמד ולא שילמוד ממנו דבר אחד בלבד ודעת התוס' בכמה דוכתין הכי הוי כמו שקבצם הרב יד מלאכי בסי' הנזכר א"כ ק"ק דמאי קשיא להו הכא הא שפיר י"ל דילפינן כל הני מחד צבי ואיל דילפינן מיניה דפטור מן הבכורה ומן המתנות וה"ה לענין אותו ואת בנו וחלב ופדיון מטעם דאין היקש למחצה ומאי דאמרינן בשמעתין דצריך יתורא דקרא כדי לדרוש אותם דרשות היינו דלענין היתר עובד כוכבים בבכור צריך קרא יתירא דבלאו הכי מטעם דאין היקש למחצה אי אפשר להתיר כיון דאיכא הקישא דחזה ושוק דקרא משתעי בבע"מ נמי ואי אמרי' דמותר לעובד כוכבים ג"כ מתבטל היקש זה דבע"מ לגמרי כאמור ומאי דאצטריך קרא יתירא ללמד דפסולי המוקדשין חייב משום כלאים בב' גופין הא ודאי אי אפשר ללמד חידוש כזה כי אם בדאיכא קרא יתירא דבשלמא אם היה דין זה כצבי ואיל דבאחד מהם חייב משום כלאים כאילו הוא כב' גופין שפיר הוה אמינא דה"ה פסולי המוקדשין בלא יתורא דקרא אבל השתא דצבי ואיל נמי אינו חייב כי אם בב' מינין אי לאו קרא יתירא אדרבא הוה אמינא דמהיקש ילפינן היתר דדוקא ב' מינין מפסולי המוקדשין חייב משום כלאים דומיא דצבי ואיל והוה אמינא דאיצטריך ללמוד דבר זה מהיקש כי היכי דלא נימא הואיל ונעשית כקדש וחול מעורבין זה בזה חשיב כבהמה טמאה עם הטהורה כמ"ש הר"מ אחר האמת דמטעם זה הוא דחייב כמ"ש בסוף פ"ט דכלאים אבל כיון דאיכא קרא יתירא עכז"ל דקרא יתירא להחמיר הוא בא ומאי דאיצטריך קרא יתירא לההיא דר"א הקפר היינו משום דאי לאו דאיכא קרא יתירא לא היינו אומרים דבא ללמד ונמצא למד לומר דצבי ואיל בעו שחיטה כיון דעיקר קרא הוא להיקש פסולי המוקדשין לצבי ואיל ללמוד מהם כל הדינין דשייכי בצבי ואיל ולא בא ללמוד צבי ואיל מפסולי המוקדשין באופן דכל הנהו צריכין אנו לקרא יתירא אבל שאר הדברים לפטור מבכורה ומתנות וחלב ואותו ואת בנו ופדיון שפיר ילפינן מחד קרא כיון דאין היקש למחצה אך קשה מאי דאמרי' בגמ' דאיצטריך צבי ואיל חד למתנות וחד לבכורה ולא אמרי' דסגי בחד או בצבי או באיל משום דאין היקש למחצה וי"ל דה"ט דצריכי ב' תיבות דצבי ואיל משום דכתיב אך למעט דאחר האמת ממעטינן חלב ואותו ואת בנו ואי הוי כתיב צבי או איל היינו ממעטינן מתנות דשוה בכל מאך נמי כדממעטינן חלב ואותו ואת בנו ממעוטא דאך ואולם אכתי קשה דהתינח למאי דמסיק אביי התם דמאך ממעטינן תרתי חלב ואותו ואת בנו דלדידיה כיון דממיעוט אחד ממעטינן תרתי י"ל דה"ה דממעטינן טפי אבל לרבא דמסיק התם דלא ממעטינן אלא אותו ואת בנו וחלב ממעטינן מקרא אחרינא א"כ אכתי קשה כיון דאין היקש למחצה למה איצטריך שניהם צבי ואיל בחד מהם סגי למתנות ולבכורה ועוד דאעיקרא דמילתא אפילו לאביי סגנון לשון הברייתא דהתם דמצרכינן ב' תיבות דצבי ואיל למתנות ולבכורה לא משמע דמשום דכתיב אך למעט איצטריכו וקשה דאמאי צריכי תרתי כיון דאין היקש למחצה ועוד את"ל דס"ל להברייתא דיש היקש למחצה מ"מ איך קאמר התנא אי מה צבי ואיל חלבן מותר אף פסולי המוקדשין חלבן מותר ת"ל אך דכיון דליכא יתורא להתיר חלבן למה איצטריך אך למעט כיון דתיבות דצבי ואיל איצטריכו למתנות ובכורה ואפשר לומר דלעולם דהאי תנא סבר דאין היקש למחצה ומאי דאצטריך תיבת איל יתירה למתנות הוא משום דתנן בר"פ הזרוע דמוקדשין פטור מן המתנות שהיה בדין לחייב מק"ו דחולין דאינם חייבים בחזה ושוק ת"ל ואתן אותם וכו' אין לי אלא מה שאמור בענין ע"כ וא"כ אי לאו דכתיב תיבת איל יתירה לפטור פסולי המוקדשים מן המתנות היינו אומרים דחייבים במתנות דמדאיצטריך קרא דואתן אותם לפטור קדשים גמורים ש"מ דפסולי המוקדשין חייבים דאי פטורין מן המתנות פשיטא דקדשים גמורים פטורין דהשתא פסולי המוקדשין דהוו מקצת קדושה ואינן קדושה גמורה פטורין מן המתנות מטעם דבאו מקדושה גמורה קדשים כשרים שעדיין בקדושתן לכ"ש דקדושתן פוטרתן וא"כ לא צריך קרא לפוטרן ומדאצטריך קרא לפוטרן הוא דאף דהוקשו לצבי לא נפטרו אלא מבכורה אבל מתנות דשוה בכל חייבין ומשו"ה איצטריך קרא לפטור קדשים כשרים לכן איצטריך תיבת איל יתירה לפוטרן דכיון דאיכא קרא לפוטרם ע"כ צ"ל דמאי דאצטריך קרא דואתן אותם וכו' הוא משום דאדרבא נהפוך הוא דבהיותם קדשים גמורים וחייבים בחזה ושוק מסתבר טפי לחייבם מק"ו דחולין משא"כ בפסולי המוקדשין דאינם חייבים בחזה ושוק אבל אי לאו קרא יתירא דאיל לפטור הו"א דאדרבה דהסברא הוא איפכא דאדרבא דבקדשים גמורים מסתבר טפי דקדושתן פוטרת אותן ודוק:

וראיתי בספרי בפ' ראה לפי גירסת מהר"א נחום בביאורו על הספרי כ"י וז"ל יכול יהיו חייבים בבכורה ומתנות ת"ל כצבי אוציאנו מכלל בכורה ומתנות ולא אוציאנו מכלל חזה ושוק ת"ל וכאיל אי מה הצבי כולו מותר יכול אף זה כולו מותר ת"ל רק עכ"ל ומהר"א נחום לא כתב על דברי הספרי כלל ועיקר כי אם גבי סיפא יכול אף זה כולו מותר כתב וז"ל פי' אפי' חלבו ת"ל רק אסמכיה לרק הדם מצאתי כתוב עכ"ל והדבר קשה דברייתא דספרי לא הויא כברייתא דמייתי הש"ס דלפי הברייתא דמייתי הש"ס צריכי צבי ואיל חד לבכורה וחד למתנות ולפי ברייתא דספרי נפקא ליה מצבי בכורה ומתנות ותיבת איל אצטריך לפטור מחזה ושוק:

ועוד קשה דאמרינן בר"פ הזרוע עלה דפריך הש"ס ויהיו חולין חייבים בחזה ושוק מק"ו ומה קדשים שאין חייבים במתנות חייבים בחזה ושוק חולין שחייבים במתנות אינו דין שחייבים בחזה ושוק ומשני א"ק וזה יהיה משפט הכהנים זה אין מידי אחרינא לא ופריך אלא טעמא דכתב רחמנא זה הא לאו הכי הו"א חולין חייבין בחזה ושוק והא בעי תנופה היכא לינפינהו אי אבראי לפני ה' כתיב אי אגוואי קא מעייל חולין בעזרה הלכך לא אפשר אלא זה למה לי ע"כ וא"כ בפסולי המוקדשין למה צריך קרא לפוטרן מחזה ושוק הא אף דפסולי המוקדשין כל זמן שלא נשחטו הם כהקדש לכל דבריהם דאסורין בגיזה ועבודה וחלבן אסור מ"מ אחר שנשחטו הרי הם חולין גמורים ומותרים באכילה כחולין כמו שמתבאר בפ"ב דמכילתין דף ט"ו ע"ב וא"כ איך אפשר לחייבו בחזה ושוק והא בעי תנופה ואי נשחטו בחוץ הרי נעשו כחולין משעת שחיטה ואילך וחשיב כמעייל חולין בעזרה ואין לומר דמשכחת לה בשנשחטו בעזרה דהא כיון דאחר שחיטה הוו כחולין גמורים מסתמא אסור לשוחטן בעזרה דפשיטא דחשיבי כחולין שנשחטו בעזרה דאסורין כדאמרי' בפ' האיש מקדש דף נ"ז יע"ש ואפי' דנדחוק עצמינו בברייתא זאת דספרי כיון דמיירי בפסולי המוקדשין ונאמר דכל דקודם שחיטה יש להם דין הקדש אינם בכלל חולין שנשחטו בעזרה ומותר לשוחטן בעזרה מ"מ בברייתא אחרת דאמרי' בספרי עוד שם בפרשת ראה בפסוק כי ירחיב ה' אלהיך דלפי הספרי בבשר תאוה מיירי קשה טובא דאמרי' התם וז"ל יכול יהיו חייבים בחזה ושוק ת"ל כצבי הוציאו מכלל חזה ושוק ולא הוציאו מכלל ב' כליות ויותרת הכבד ת"ל וכאיל ע"כ ולפי דברי הגמרא בר"פ הזרוע הנזכר למה איצטריך קרא לפטור את החולין מחזה ושוק כיון דבעי תנופה ולא אפשר הן אמת דלפי הגמ' בפ"ב דחולין דף כ"ח ע"א האי קרא דכי ירחיב נמי בפסולי המוקדשין מיירי דלא כהספרי וכמ"ש רש"י שם יע"ש וא"כ ע"כ ליכא קרא לפטור חולין מחזה ושוק אלא דוקא בא לפטור בן פסולי המוקדשין מחזה ושוק ואולם לסברת הספרי דבבשר תאוה מיירי קרא קשה דלא שייך חזה ושוק בחולין כאמור וגם לפי הש"ס שהכל מיירי בפסולי המוקדשין לע"ד קשה הדבר לומר דפסולי המוקדשין אחר שנפדו מותר לשוחטן בעזרה כיון דעכ"פ אפילו קודם שחיטה אינה קדושה גמורה כ"א לענין גיזה ועבודה אבל אין מועלין בהם ובפרט דאינם ראויים להקרבה ואחר השחיטה הם חולין גמורים איך אפשר דמותר לשוחטן בעזרה וע"כ צ"ל דצריך לשוחטן בחוץ וא"כ איך אפשר לעייולי חזה ושוק בעזרה לתנופה ולמה צריך קרא ומדברי הספרי הנזכר דקתני יכול אי מה צבי כולו מותר אף זה כולו מותר ת"ל רק הדם לא תאכלו הוא ראיה לסברת רבא בשמעתין הנזכר דקאמר דחלבו מקרא דרק הדם נפקא ואך הוא לאותו ואת בנו דזהו כוונת הספרי במאי דקאמר ת"ל רק והנה בברייתא דכי ירחיב וכו' דמיירי בבשר תאוה סיים הספרי שם נמי וז"ל אי מה צבי כולו מותר אף זה כולו מותר ת"ל אך כאשר יאכל וכו' והדבר קשה דבשלמא בפסולי המוקדשים הוה ס"ד דחלבו מותר מטעם דמוקדשין הם מידי דהוה דפטורין מן הבכורה ומן המתנות מטעם זה אבל בהאי קרא דבחולין מיירי לדעת הספרי איך אפשר דס"ד לומר דחלבו מותר דאיצטריך קרא דאך לאסור הא עיקר אזהרת איסור חלב בחולין נאמר ואילו אף בחולין מותר בטלה איסור חלב לגמרי ואפשר לומר בדוחק דאיצטריך קרא דאף לאסור חלב אפילו בפחות מכזית דהוי אמינא דאהני הקישא דצבי ואיל לומר מה צבי כולו מותר אפילו באוכל כזית מחלב בבת אחת אף זה כולו מותר ואפי' חלב אם אוכלו פחות מכשיעור ואתיא הך ברייתא כאידך ברייתא דמייתי ר"י בר"פ יוה"כ דס"ל דחצי שיעור מה"ת דתניא אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה כוי וחצי שיעור הואיל ואינו בעונש יכול אינו באזהרה ת"ל כל חלב ואפשר דהאי תנא דספרי ס"ל כרבנן דאמרינן בפ' אלו עוברין דף מ"ג ע"ב דלא דרשי כל בקרא דכל מחמצת יע"ש ומש"ה לית ליה דרשא דחצי שיעור מקרא דכל חלב אלא ילפינן לה מקרא דאך כאשר יאכל וכו' או נאמר דאע"ג דדריש כל מ"מ קרא דכל חלב לכוי בלבד הוא דאתא דתרתי לא ילפינן מכל חלב ואיצטריך הכא דאך כאשר יאכל לאסור חצי שיעור מה"ת ולר"ל דס"ל דחצי שיעור מדרבנן וקרא דכל חלב אסמכתא בעלמא הוא ה"ה דס"ל הכא דקרא דאך כאשר וכו' אסמכתא בעלמא ועוד י"ל דלר"ל תנא דספרי ר"ש היא דקי"ל סתם ספרי ר"ש ור"ש ס"ל דכ"ש למכות ולא אמרו כזית אלא לעונש כרת וקרבן דאם אכל חלב פחות מכזית במזיד אינו חייב כרת ובשוגג לא מחייב קרבן אבל מלקות מיהא מחייב דאפילו בדבר שזדונו בכרת ושגגתו בחטאת אינו חייב בכל שהוא מ"מ מלקות חייב וכמו שמתבאר מדברי הירושלמי בריש פ"ג דפסחים דמוקמינן התם ברייתא דקתני על חמץ גמור חייב כרת ועל ערובו סופג את הארבעים אמר ר"ש בר רב יצחק תפתר שיש בו חמץ ואין בו כזית כר"ש דר"ש אמר כל שהו למכות יע"ש ועיין במ"ש בתוספת דרבנן אות ח' דף ל"ו ע"ד דלר"ש לא נמסרה הלכה למשה מסיני כ"א על העונשים ואי לאו קרא דכל חלב לא הוה ס"ל לר"ש הכי אלא הוי ס"ל דאפי' לעונש מלקות אתא הלכתא ולאו דוקא כרת וקרבן ולפי ספרי הזה אפשר דר"ש לא דריש כל חלב וא"כ הו"א דמהיקשא דצבי ילפינן דחצי שיעור מחלב מותר כמו שהוא לסברת רבנן לר"ל ולזה איצטריך קרא דאך למעט לאסור חצי שיעור ואפי' מלקות חייב בכל שהוא דהלכתא לא אתא אלא לעונש כרת וקרבן בלבד:

איך שיהיה נחזור למאי דאתאן עלה דמה שישבנו לברייתא דמייתי הש"ס דלמה הוצרכו ב' תיבות דצבי ואיל לבכורה ולמתנות ישוב זה לא שייך בברייתא דספרי דכיון דהספרי ס"ל דמצבי בלבד ילפינן בכורה ומתנות וס"ל דאי לאו מיעוטא דרק את הדם הו"א דחלבו נמי מותר ע"כ דה"ט דאין היקש למחצה וא"כ אמאי בעינן יתורא דקרא דאיל לפטור חזה ושוק וכמו כן קשה בברייתא הב' דבשר תאוה דקתני דאיצטריכו ב' תיבות דצבי ואיל חד לפטור מחזה ושוק וחד לפטור מב' הכליות ויותרת הכבד דאמאי איצטריכו תרי קראי דצבי ואיל כיון דאין היקש למחצה וכל שהוקש לצבי הרי הוא כצבי לגמרי לפטור אותו משניהם וע"כ התנא ס"ל הכי דאין היקש למחצה דאל"כ איך הוה ס"ד דחלבו מותר דומיא דצבי ואיצטריך קרא דאך למעט כיון דב' דברים לא ילפינן מהיקש זה אלא דברייתא זאת י"ל דכיון דאיכא ק"ו לחייב בחזה ושוק וב' הכליות ויותרת הכבד בחולין מק"ו דקדשים דמה קדשים שאינן חייבים במתנות חייבים בחזה ושוק ובב' הכליות ויותרת הכבד להקטירם ע"ג המזבח חולין דחייבים במתנות אינו דין דלחייבו בהני כדאמרי ק"ו זה בר"פ הזרוע כנזכר לעיל וכיון דאיכא ק"ו אתי ק"ו ומפיק ליה מהקישא ואילו הוי כתיב צבי בלבד הו"א דהוי דוקא לפטור מחזה ושוק דלא חמיר כולי האי דלא חזו לגבוה אלא לכהנים אבל בב' הכליות ויותרת הכבד דחמירי דבקדשים מקטירם ע"ג המזבח הו"א דעבדינן ק"ו מקדשים לחייב החולין בב' הכליות ויותרת הכבד לחייב ליתן אותם לכהן אף שאינו מקטירם ע"ג המזבח ת"ל קרא יתירא דאיל לפטור אף מאלו אבל לברייתא דפסולי המוקדשין קשה כיון דלא שייך ק"ו זה בהם לחייבם בחזה ושוק כיון דבפסולי המוקדשין נמי פטורין מן המתנות כקדשים גמורים וא"כ מהיכא תיתי לחייבם כיון דהוקשו לצבי ואין היקש למחצה:

והנה בברייתא דשמעתין וגם בברייתא דספרי דפסולי המוקדשין דס"ד לומר דחלבן מותר מהקישא דצבי ואיל ובגמ' הקשו דיהיה מותר נמי באותו ואת בנו אמאי לא אמרינן דמהיקש זה ילפינן דחלב פסולי מוקדשין אחר שחלבו יהיה מותר דאף דדרשינן תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב נימא דכי אסר רחמנא חלב ה"מ לענין שאסור לחלוב כי היכי דדרשינן מתזבח ולא גיזה דאסור לגזוז אבל החלב עצמו שרי מידי דהוה אגיזה דשריא וכמו שהוא סברת היש מפרשים שהביאו התוס' בפ"ג דמעילה דף י"ב ע"ב ד"ה חלב המוקדשין וכו' אלא שהתוס' שם הוכיחו דלא כהיש מפרשים דהעיקר הוא דהחלב עצמו אסור יע"ש וק"ק דכיון דהוקשו לצבי ולאיל אמאי לא אמרינן דאהני הקישא למשרי החלב עצמו ולא אסר הכתוב כי אם לחלוב כדין גיזה וראיתי להרב כ"י שהביא משם תוספות חיצוניות בהאי שמעתא וז"ל אי הכי חלבן וכו' ק"ל אמאי לא פריך אי מה צבי ואיל חלבן מותר וכו' וכ"ת ה"נ והתנן במתני' וולדן וחלבן אסור ונפקא מינה דלא הוה מצי לשנויי כדשנינן לקמן ואולי דגרסינן חלבו