מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה קיא

שכנגדו נשבע ונוטל וכו' י"מ בשם הרב יהודה חסיד דהא דחשיד אממונא כשר לשבועה משום דשמא ע"י שבועה יפרוש מגזל אבל גזלן כמו שמהממון אינו פורש ה"ה משבועה עכ"ל וכתירוץ זה של התוס' הביא הרב שם בספר א"ז דף כ"ב ע"ד משם רבינו הרמב"ן וז"ל ואפשר דגזלן שגזל גזילה פעם אחת ועכשיו נתחייב שבועה אין מוסרין לו אותה שבועה מפני שכבר גזל פעם א' ועכשיו אנו חוששין שמא הוא שונה בה ונעשית לו כהיתר ומשום שבועה לא ממנע שהרי בשביל חומר שבועה זאת לא יחזיר ממון הגזל הראשון וכשם שלא ישיב הגזל הראשון לא ימנע מגזל זה ולא יעשה תשובה לחצאין אבל זה שלא גזל פעם אחרת אלא שעכשיו אנו חוששין שמא כופר בממון הוא אם מחייבת ליה שבועה דהוו ליה תרי חומרי במלתא פריש מכוליה איסורא אבל כיון דטעים טעמא דאיסור וגזל ממונא חשיד אשבועתא עכ"ל וא"כ ה"ה במי שהוא חשוד על עבירה אחת שכבר עבר עבירה זאת פעם אחת דטעים טעמא דאיסור אינו נאמן על דבר זה עוד אפילו בשבועה כיון דעכשיו ע"י השבועה אינו פורש מהאיסור לגמרי דאכתי העבירה הראשונה אינו מתקן כלל וא"כ י"ל שמא הוא שונה בה ונעשית לו כהיתר ומשום שבועה לא ממנע כיון דע"י שבועה זו אין בידו לתקן מה שעבר בעבירה ראשונה ועוד דאעיקרא דמלתא קא אמרינן התם בפ"ק דב"מ דאביי ס"ל דמשום ספק מלוה ישנה הוא וכתב רש"י דאביי ס"ל דחשיד אממונא חשיד אשבועתא ופשיטא דקיי"ל כאביי דהוא בתרא והרי"ף ז"ל לא הביא שם כ"א דברי אביי ומדלא הביא כ"א דברי אביי מכלל דסבירא ליה דמאן דחשיד אממונא חשיד אשבועתא וכמ"ש הרא"ש שם בפסקיו וכן פסק הטור ח"מ סימן צ"ב שכתב וז"ל וכן מי שחשוד ליקח ממון חבירו חשוד על השבועה ודוקא שיש עדים שלקח ממון חבירו אבל בלא עדים אי אפשר להיות חשוד דשמא מלוה ישנה יש לו עליו שבשבילו תפס אותו ע"כ וכן פסק מרן בש"ע שם הרי דבלא עדים דוקא משום די"ל מלוה ישנה יש לו עליו הא לאו הכי הוה חשוד על השבועה וא"כ ה"ה החשוד על האיסורין. שוב ראיתי להרב פרי תואר סי' הנזכר ס"ק י"א שעמד ע"ז יע"ש ולע"ד לפי האמור אין כאן קושיא כלל ובפרט דנראה דקי"ל כאביי דחשוד אממונא חשוד אשבועתא ומ"ש לחלק דשאני ממון דמימר אמר דכיון דניתן להשבון לא מקרי עבריין על השבועה לע"ד אינו נראה כן דא"כ אמאי גזלן חשוד על השבועה כיון דניתן להשבון מה שאין כן בשבועה דלית לה תקנתא ודו"ק:

(לה) ת"ר כל הבכורות אדם רואה חוץ משל עצמו ורואה את קדשיו ואת מעשרותיו וכו':

כתב רש"י ד"ה ורואה את קדשיו וז"ל אם יש לו שלמים בביתו ונפל בהם מום יראה אם קבוע הוא ויפדם ויוציאם לחולין עכ"ל וצריך להבין למה הוצרך רש"י לומר דמיירי בקרבן שלמים שעדיין הוא בביתו ולא מסרו עדיין לגזבר להקריבו ונראה דהוצרך לומר כן מטעם שאמרו בגמרא דה"ט דרואה את קדשיו דאי בעי מתשיל עלייהו ואי מיירי בשכבר מסרו להקריבו תו לא מצי לאתשולי עליה דס"ל לרש"י דהקדש דינו כתרומה דאמרינן בפרק הנודר מן הירק דהיכא דאתא ליד כהן לא מצי לאתשולי דה"ה הקדש דכל היכא דאתא ליד גזבר לא מצי לאתשולי וכ"כ הרשב"א בחידושיו בפ"ק דגיטין גבי הא דאמר רב נחמן שכיב מרע שכתב כל נכסיו לעבדו ועמד חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד שכתב שם וז"ל ועוד דלא אמרו אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט לומר שיהא כמסור ממש ליד גזבר ההקדש שא"כ לא מצינו שאלה בהקדש שאין שאלה אחר מסירה כדאמרינן בנדרים שאין שאלה בתרומה דאתא ליד כהן ולא אמרו כמסירתו להדיוט אלא לענין קנין וכו' עכ"ל וכ"כ הרשב"א בתשובה ח"א סימן תרנ"ו יע"ש וכן כתב עוד הרשב"א בחידושיו בפרק גט פשוט ובתשובה גבי הא דאמר רב הונא שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן הביא דבריו הרב בצלאל בתשובות סי' ט"ו יע"ש וכן כתב הריטב"א בחי' למכות על דף כ"ב עלה דמשני הש"ס התם מלתא דאיתיה בשאלה לא קתני ופריך והרי מוקדשין יעו"ש וכן כתב עוד הריטב"א בחי' בפרק הזהב הביא דבריו הרב בספר א"ז עלה דאמרינן התם דף נ"ו ע"א דהא דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה דמר סבר אפילו לכתחלה וז"ל ותדע דקי"ל דהקדש הבא ליד הגזבר אין בו שאלה ואילו הקדש שלא בא ליד גזבר יש בו שאלה להוציאו לחולין וכדאיתא בהדיא במסכת ערכין עכ"ל וכן נראה מדברי התוס' בפרק אלו עוברין דף מ"ו ע"ב בד"ה הואיל וכו' דהקשו דמ"ש גבי הקדש דאמרינן אבל אתה רואה של גבוה כיון דאיכא למימר הואיל ובעי מתשיל ותירצו בתירוץ הב' וז"ל ועוד תי' היכא דאתא ההקדש ליד הגזבר לא אמרינן הואיל ובעי מתשיל עלה עכ"ל דכוונתם ודאי לומר דלא שייך לומר הואיל דהיכא דאתא ליד גזבר אין בו שאלה דומיא דתרומה ואפשר שזה הוא דעת רש"י הכא שהוצרך לומר דמיירי בקדשי מזבח שעדיין הם בביתו שלא מסרם לגזבר דבאתא ליד גזבר אין בו שאלה ואין לומר דע"כ לא אמרו התוס' והרשב"א והריטב"א כן כי אם דוקא בהקדש בדק הבית אבל בקדשי מזבח אפשר דאפילו מסר לכהנים להקריבו יש בו שאלה דהא ליתא דאדרבא אם אמרו כן בקדשי בדק הבית כ"ש וקל וחומר בקדשי מזבח דאם קדשי בדק הבית דימו אותם לדין תרומה דאמרינן דבאתא ליד כהן לא מצי לאתשולי אף די"ל דרב המרחק ביניהם דבשלמא בתרומה דבעודה ביד ישראל יש לו לישראל טובת הנאה ליתנה לכל כהן שירצה דבהכי יש לו קצת זכות ממון בגווה ובפרט למ"ד טובת הנאה ממון מש"ה דוקא בדלא אתא ליד כהן איתיה בשאלה אבל בדאתא ליד כהן וכבר זכה בו ולא נשאר לישראל שום זכות בגווה מסתברא לומר דליתא בשאלה משא"כ בקדשי ב"ה דמשעה שאמר ה"ז הרי זכה ההקדש דאמירתו לגבוה וכו' ולא נשאר שום זכות ממון למקדיש ועם כל זה אמרינן דאיתיה בשאלה א"כ בדאתא ליד גזבר מה טעם איכא לומר דליתא בשאלה כיון דלא נתחדש שום דבר ע"י שמסר לגזבר דמשעה שהקדיש כל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה וא"כ אם אמרו כן בקדשי ב"ה כ"ש בקדשי מזבח דהא קדשי מזבח הם דומים לתרומה דבעודם ביד הבעלים יש להם טובת הנאה ליתנם לכל כהן שירצה להקריבם דמהאי טעמא תנן בפרק ז' דתמורה דף ל"ב דקדשי מזבח מקדישין אותם הקדש עילוי ופירש רש"י וז"ל הקדש עילוי כגון אם אמר על עולה הרי זה לבדק הבית וכו' ואם נדבה דאם מתה אינו חייב באחריותה נמצא שאין לו חלק בה אלא טובת הנאה דרשאי ליטול דבר מועט מישראל חבירו כדי שיתן עולתו זאת לבן בתו כהן להקריבה כדי שיטול את העור וכפי אותה טובת הנאה יתן לבדק הבית עכ"ל וכמו שבעולה שהעור לכהן רשאי ליטול דבר מועט כדי שיתן לכהן זה להקריבה ויש לבעלים טובת הנאה כן בכל קדשי קדשים דקרבן יחיד דהעורות לכהנים כמ"ש הר"מ בפ"ה מה' מעשה הקרבנות שייך ג"כ טובת הנאה לבעלים ואפשר דאפילו בקדשים קלים דהעורות לבעלים כמ"ש הר"מ שם שייך טובת הנאה לבעלים דרשאי ליתן קרבן שלמים להקריבו לכל כהן שירצה כדי שיאכל הכהן חזה ושוק דאל"כ לפי דברי רש"י איך קתני במתני' דתמורה קדשי מזבח סתם דמשמע דאפילו קדשים קלים מקדישין אותן הקדש עילוי דהא סתם קדשי מזבח קדשים קלים בכלל וא"כ שפיר י"ל דקדשי מזבח כיון דבעודן ביד בעלים יש להם טובת הנאה מש"ה איתנהו בשאלה אבל כשמסרם לכהן להקריב דכבר זכה הכהן בהם ליתנהו בשאלה דומיא דתרומה ואדרבא לע"ד צריך ליתן טעם בקדשי בדק הבית מה חילוק יש בין מסר ליד הגזבר ללא מסר ביד הגזבר כיון דאפילו בלא מסרה כבר זכה ההקדש וכל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה ולא נשאר למקדיש שום זכות בגוויה כמו אחר מסירה ממש ואי ליתא בשאלה אחר מסירה קודם מסירה נמי אמאי איתיה בשאלה ובשלמא בקדשי בדק הבית דהוי נדר הנודר ואמר הרי עלי כך וכך לבדק הבית ואח"כ הפרישו דבעודו ביד המקדיש חייב באחריותו כדאמרינן בר"פ שילוח הקן דלר' יוחנן דקי"ל כוותיה ס"ל דאפילו בנדר דקדשי בדק הבית כל שלא מסרו ליד גזבר חייב באחריותו דלא כר"ל דאמר דאינו חייב באחריותו דכל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתא יעו"ש א"ש דכיון דבעודו ביד המקדיש חייב באחריותו חשיב דאית ליה זכות בגויה דדבר הגורם לממון כממון דמי דאף דלא קי"ל כר"ש בעלמא מ"מ לענין שאלה חשיב כשלו מידי דהוה לענין הקדש עילוי דאם אמר הרי עולה והפרישה אם הקדישה לב"ה נותן את דמיה כאילו כולה שלו מטעם זה דחייב באחריותה כמו שמתבאר בסוגיא דתמורה הנזכר וה"ה לענין שאלה אבל משכבר מסרו ליד הגזבר דאינו חייב באחריותו עוד דכיון דמסרו כבר קיים את נדרו דאינו מחוסר הקרבה הרי לא נשאר לו שום זכות ולא מצי לאתשולי אבל בנדבה דאמר הרי זה הקדש לבדק הבית דאפילו בעודו בידו אינו חייב באחריותו מה טעם לחלק בין מסר ללא מסר ואפשר לומר עפ"י מ"ש רש"י במתני' דערכין דף כ"ח ע"ב במאי דתנן אם נדבה נותן את טובתה וז"ל אלא בכדי טובתה טובת הנאה שיש לו יתן לכהן כיצד שור זה עולה והחרימו אומדים כמה אדם רוצה ליתן בשור להקריבו עולה שאינו חייב כלומר אדם שאינו חייב עולה אם ימצא בזול נוטלו להקריב דורון לקונו וכאותן הדמים יתן שזהו טובת הנאה שיש לו בה שהרי אם מתה או נגנבה אינו חייב באחריותה ומשהפריש יצא ידי חובתו ומעתה אם תאבד אינו מפסיד אלא שלא הקריב דורון לקינו עכ"ל והתוס' בסוגייא דתמורה הנזכר בד"ה מקדישין כתבו וז"ל ובגמרא אמרינן דקדשי בדק הבית שהקדיש לקדשי מזבח לא עשה כלום ופירש"י בגמרא דלא שייך טובת הנאה בקדשי בדק הבית ולא נהירא למורי האי טעמא דאטו מי לא שייך ביה לומר כמה אדם רוצה ליתן לבדק הבית אע"פ שאינו רשאי כמו בקדשי מזבח עכ"ל ונראה דהא דרש"י כתב דלא שייך טובת הנאה בקדשי בדק הבית לפי מה שפירש הכא במתני' דטעמא דנדבה הוא משום דיש לו טובת הנאה ליתנה להקריבה לכל כהן שירצה דטובת הנאה כי האי לא שייך בקדשי בדק הבית אבל לפי מה שפירש בערכין דטובת הנאה דנדבה משום דניחא ליה להקריב דורון לקינו אע"פ שאינו חייב ה"ה דשייך זה בקדשי בדק הבית דהקרבת דורון ג"כ ועל פי פירש"י דערכין כתבו התוס' דלא נהירא ה"ט דבקדשי בדק הבית נמי שייך טובת הנאה דהקרבת דורון ושפיר י"ל דמפני טובת הנאה זאת חשיב כאית ליה זכותא בגוויה ואם הקדישו לקדשי מזבח חייב ליתן כדי טובת הנאה וא"כ לענין שאלה נמי במקדיש לבדק הבית בתורת נדבה כל זמן שלא מסרו לגזבר איתיה בשאלה מטעם טובת הנאה שיש לו בהקרבת דורון לקונו אבל כשמסרו לגזבר שכבר נהנה בהקרבת דורון ולא נשאר לו שום זכות בו ליתיה בשאלה אלא דלפי דברי רש"י בסוגיא דתמורה דכתב דלא שייך טובת הנאה בקדשי בדק הבית לא שייך לומר זה באופן דבין קדשי בדק הבית ובין קדשי מזבח כל שבא ליד הנזכר או ליד כהן ליתיה בשאלה וכן מתבאר מדברי הריטב"א בחידושיו ליבמות בר"פ האשה רבה גבי מאי דאמרינן התם האי הקדש ה"ד אי קדושת הגוף כיון דבידו לאתשולי