מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה קי

אחרת דגומלין זה את זה אבל אם לא היה טעמא משום דגומלין זא"ז היינו מקילין להאמין עד אחד חשוד משום חייהם של בני העיר כמו שהקלו להאמין לעד אחד חשוד דאמר איש פלוני נאמן משום חיי נפש דאכסניא כמ"ש בירושלמי דאע"ג דהתם נמי איכא משום גומלין דאמר ליה מי ששלחך אצלי מוכר ישן ועכ"ז הקילו מ"מ כבר כתבתי דלע"ד לא שייך חשש גומלין התם כאמור ומש"ה הקילו משום, אכסניא משא"כ הכא במתניתין דחמרין דאיכא משום גומלין דלא מקילינן משום חייהן דבני העיר:

(לג) תניא ע"ה שקבל עליו דברי חבירות ונחשד לדבר א' נחשד לכה"ת כולה דר"מ וכו' בגמרא הקשו עלה דמתניתין ויש שחשוד על הטהרות וכו' ורמינהו נאמן על הטהרות נאמן על השביעית הא חשיד חשיד ומשני ר' אלעאי כדאית ליה ור' ינאי כדאית ליה ואין לתמוה דאמאי לא משני הש"ס דהך ברייתא דנאמן על הטהרות וכו' ר"מ היא דאמר בברייתא דלקמן דאם נחשד לדבר א' נחשד לכל התורה כולה ומתבאר דלר"מ אפי' נחשד בעבירה קלה נחשד נמי לעבירה חמורה דמה"ט אמרינן דהחשוד על המעשר חשוד על השביעית אף דשביעית חמיר להו לאינשי כיון דאין לו פדיון וא"כ י"ל דה"ה דחשוד על הטהרות חשוד על השביעית דחמירא דהא ודאי לק"מ דע"כ לא קאמר ר"מ אלא בנחשד על דבר אחד שאיסורו מדאורייתא אף דהוי קל חשוד נמי על איסור החמור אבל אם נחשד באיסור מדרבנן כענין חשוד על הטהרות אפי' ר"מ מודה דאינו חשוד על שאר איסורין דאסירי מדאורייתא וא"כ אי אפשר לומר דהך ברייתא דחשוד על הטהרות הוא אליבא דר"מ וזה פשוט והוצרכתי לכתוב כן מפני שראיתי להרב פרי תואר בסי' קי"ט ס"ק ו' שכתב דנראה דהר"ם דלא פסק לא כשנוייא קמא דר' אלעאי ולא כלישנא בתרא דר' ינאי ה"ט דהר"ם ס"ל דבתר דחזינן ברייתא דפלוגתא דר"מ ורבנן בע"ה שקבל דברי חברות תו אין אנו צריכין להני שינוייא דשפיר י"ל דהך ברייתא ר"מ היא ולא משני הני אמוראי בהני שינויי אלא קודם דידעו מההיא ברייתא דפלוגתא דר"מ ורבנן אבל בתר דידעינן הך ברייתא לא קשה מידי וממילא מנ"ל לחדש דין זה כי לא נתחדש אלא מכח רומיא דמתניתין ובהבטל הסיבה בטל המסובב זה תוכן דבריו ולע"ד לפי האמור אי אפשר לומר כן בעד הר"ם דודאי ר"מ לא אמר אלא בחשוד אאיסורא דאורייתא אבל חשוד אדרבנן מודה רבי מאיר דאיך אפשר דיסבור רבי מאיר דמפני שהוא חשוד אדרבנן יהיה חשוד נמי אקלות, וחמורות של התורה כולה זה אין הדעת סובלתו כלל כי אם מאי דמסתבר הוא דלר"מ כיון דנחשד אדרבנן הרי הוא חשוד על כל איסורין דרבנן קלין וחמורין אבל לא על איסורי תורה ועוד דאיך אפשר לומר דהך ברייתא ר"מ היא דאי ר"מ הא אמר חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה וברייתא משמע דאינו חשוד אלא אשביעית וכן ראיתי להרב כ"י שכתב משם תוספות חצוניות וז"ל הא חשיד וא"ת למה יש לנו לחושדו וכי בשביל דחשוד אדרבנן נחשד לדאורייתא ועוד יש להקשות בע"כ דהך מתניתין אמאן תירמיה אי ר"מ הא אמר חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה וברייתא משמע דאינו חשוד אלא אשביעית ומעשרות ואי כרבנן אמאי חשיד כלל ואומר ר"י דאיכא למימר אין הכי נמי שחכמים חשדוהו על המעשרות ושביעית כיון שחשדוהו על הטהרות ומעשרות ושביעית בני חד בקתא נינהו עכ"ל:

ואולם לע"ד יש ליישב סברת הר"ם עפ"י דרך הר"ב הנזכר שהעלה שם דמה שאנו דוחקים לומר לדעת הר"ם דמעיקרא לא ידע הש"ס בההיא תוספתא עם כל זה אין כ"כ דוחק והענין בהקדם מ"ש התוספות בשמעתין בד"ה הא חשיד וכו' וז"ל דמשמע ליה דלגופא לא איצטריך דפשיטא דכי נאמן על הטהרות דנאמן על השביעית כיון דנהיג מנהג פרושים שאוכל חולין בטהרה עכ"ל ואיכא למידק על זה מההיא דאמרינן בירושלמי בפ"ד דדמאי עלה דמתני' דהמקבל עליו להיות נאמן וכו' תני ונאמן על הטהרות נאמן על המעשרות תניתא ר' ינאי בר רבי ישמעאל ואמר טעמא הדא דתימא במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים ע"כ ופירש מהר"א וז"ל תניתא ר' ינאי להא מתניתא וגם אמר בה טעמא דנאמן על המעשרות משום שנאמן על הטהרות היינו דרשאי חבר להתארח אצלו בביתו אבל להיות נאמן בפרהסיא לרבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים דאין נאמנות למעשרות אלא בקבלה דאף מי שאינו חשוד צריך קבלה ברבים והם ג' חברים עכ"ל הרי מפורש הכא דר' ינאי בר' ישמעאל עצמו דהכא בשמעתין ס"ל דע"כ הא דנאמן על הטהרות נאמן על השביעית דלאו לגופא איצטריך אלא לדיוקא ומש"ה הוצרך לשנויי דהכא מיירי דהוה חשוד אתרוויהו איהו גופיה קאמר הכא עלה דנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות דלגופא איצטריך ואדרבא אינו נאמן אלא להתארח חבר בביתו אבל בפרהסיא לרבים אינו נאמן ולפי דברי התוספות בשמעתין והוא מוכרח בשמעתין דלגופא לא איצטריך דפשיטא דכיון דנהג מנהג פרושים נאמן א"כ התם נמי לענין מעשרות אמאי קאמר דלגופא איצטריך ואדרבא אינו נאמן לגמרי כי אם להתארח דהא ודאי אין לומר דיש חילוק בין שביעית למעשרות מטעם די"ל דחשש ע"ה שאין מעשרין שכיח טפי ממאי דשכיח חשש שביעית ומשו"ה מחמרינן טפי להאמינו למעשר מפני שנאמן על הטהרות דיש צד לומר דהא ליתא דמלבד דלו יהיה דיש חילוק מטעם האמור מ"מ מנין לנו לומר דברייתא דנאמן על הטהרות וכו' לאו לגופא אצטריך אלא לדיוקא דכיון דעינינו הרואות לענין מעשרות דאינו נאמן לגמרי כי אם להתארח בביתו ע"כ שפיר יש לומר דהוצרך התנא לאשמועינן דלענין שביעית נאמן לגמרי אפי' בפרהסיא לרבים דלא איצטריך לדיוקא כלל יתר על כן דנראה פשוט דאדרבא חשש שביעית חמיר טפי מחשש מעשרות וכמו שמבואר מדברי הר"ם בפרק י"ב מהלכות מעשר דין ט' שכתב דלא התירו דברים אלו אלא בתרומות ומעשרות אבל לענין פירות שביעית או לענין טהרות לא יקח אלא מן המומחה עד כאן לשונו ודברי הר"ם הם תוספתא בפרק ה' דדמאי כנזכר לעיל א"כ אם לענין מעשר דקיל א"ר ינאי בירושלמי דאיצטריך לגופא ואינו נאמן לגמרי לרבים כ"ש לענין שביעית דחמיר טפי אשר על פי זה י"ל דס"ל להר"ם דהני שנויי דר' אלעאי ור' ינאי דשמעתין דחויין הם לענין הלכה דסברת ר' אלעאי דבשלא ראינוהו נוהג בצינעא הוי חשוד לשביעית ע"כ לא קי"ל כוותיה דהא סוגיא דסוף פרק הניזקין אזלא דחשוד על הטהרות אינו חשוד על המעשר דמדאורייתא אעפ"י שלא ראינוהו נוהג בצנעא והיינו דלא כר' אלעאי וכמ"ש הרא"ש בפסקיו בפ' כל פסולי המוקדשין בסוף סימן ח' יע"ש וגם שינויא דר' ינאי דחוי הוא מעיקרו דע"כ צ"ל דהא דמוקי לה כגון דהוה חשיד אתרווייהו הוא לפי מאי דלא הוו ידעי ברייתא דפלוגתא דר"מ ורבנן דלרבנן דקי"ל כוותייהו הא ס"ל דע"ה דקבל עליו דברי חברות ונחשד לדבר אחד שאין חשוד אלא לאותו דבר דנמצא דאפילו דהיה חשוד בתחלה בכל מאי דחשיד ע"ה וקבל עליו דברי חברות אף דחזר לסורו הראשון ונחשד בדבר אחד מהם אינו חשוד על שאר דברים וא"כ סברת ר' ינאי דלא כרבנן הוא והר"ם לא ס"ל לחלק כדס"ל לחלק רבינו הרמב"ן בשמעתין והרא"ש בפ' פסולי המוקדשין דהא דרבנן שאני דמעיקרא קודם שקבל עליו דברי חברות לא היה חשוד ממש אלא מתורת סתם ע"ה משא"כ בהא דר' ינאי דמתחלה היה חשוד ממש אתרוייהו דבכה"ג חמיר טפי דלהר"ם י"ל דס"ל דאף דלאביי בסוף פ' הניזקין דף ס"א נראה דס"ל דחשוד ממש גרע מסתם ע"ה לגבי מעשר מכל מקום לרבא דהלכתא כוותיה לגבי דאביי ס"ל התם דלא חמיר ליה חשוד מסתם וכמ"ש התוספות בשמעתין בסוף ד''ה מתניתין כשראינוהו וכו' יע"ש ולרבא דס"ל דלא חמיר חשוד מסתם ע"ה ה"ה לענין זה דע"ה שקבל דברי חבירות ונחשד לדבר אחד דאינו חשוד לדבר אחר לרבנן ומי שהיה חשוד ממש אתרוייהו וקבל חבירות שוים הם דלרבנן בשניהם נחשד בדבר א' אינו נחשד על השאר דלא כר' ינאי וכיון דלפי המסקנא דמייתי הש"ס הך ברייתא מחודשת דפלוגתא דר"מ ורבנן דלא הוו ידעי לה הני אמוראי ור' ינאי הרי סברת ר' ינאי ג"כ אינה הלכה וע"כ כדי לשנויי מתני' דקתני החשוד על הטהרות אינו חשוד על זה ועל זה דלא תקשי מהברייתא דנאמן על הטהרות וכו' צריך לומר דלענין הלכה העיקר כסברת ר' ינאי ברבי ישמעאל דאמרינן בירושלמי דדמאי דס"ל דעיקר הברייתא לגופא איצטריך ולא לדיוקא דאדרבא מאי דאמרינן דנאמן על השביעית אינו נאמנות גמורה כי אם להתארח בביתו ובכן לא קשה מידי על מתניתין ואפשר דרבי ינאי הכא בשמעתין הוצרך לשנויי הכי לפי שיטתיה דמקשן דסבירא ליה דלדיוקא אתא ברייתא אבל לדידיה לגופא איצטריך כדאמרינן משמיה בירושלמי זה הנלע"ד לישב דברי הר"ם על פי ס"ד דברי הרב פרי תואר דאפשר לומר דהמקשן והני אמוראי לא היו יודעים מברייתא זאת דפלוגתא דרבי מאיר ורבנן:

(לד) והנה לענין הלכה כללית היוצא מדברי רבינו הרמב"ן הוא דאפי' לרבנן דקי"ל כוותייהו דאינו חשוד אלא על אותו דבר ה"מ היכא דחמירא מיניה ואי נמי דקילא מיניה ואית בה אנפא דחומרא כגון שביעית ומעשר דהאי בעי חומה והאי לית ליה פדיון אבל אי חשיד אחמירא חשיד לעבירה דכוותה כיון דהם שווים דשתיהן חמורות הם בכל וכ"ש דחשיד בעבירה דקילא מינה והא דפשיטא דחשיד אדכוותה או קילא מינה הוא דוקא דאותה עבירה דנחשד לא תקיף בה יצרא אבל אם היא עבירה דתקיף בה יצרא אינו חשוד לקיל מינה דלא תקיף יצרא די"ל דדוקא נחשד בזאת דתקיף יצרא אבל בקל דלא תקיף יצרא לא נחשד והביא רבינו ראיה לזה מההיא דאמר רבא בפ' השוכר את הפועל דף ס"ט ע"ב דאמר זונה עובדת כוכבים וישראל מסובין חמרא שרי דנהי דיצרא דעבירה תקיף להו דיין נסך לא תקיף להו הרי דאע"ג דאיסור סתם יינם קיל מאיסור זנות בעובד כוכבים והיה ראוי לומר דמאן דחשיד אהאי חשיד אהאי קמ"ל דכל היכא דהעבירה החמורה יצרו של אדם תקיף עליה אינו נחשד בעבירה דקילא מינה כיון דאין יצרו תקיף עליה ויש לעמוד בדברי רבינו מדברי תשובת הרמב"ן במיוחסות סימן ק"ע שכתב וז"ל גם מה שאמרת החשוד על דבר קל אם חשוד על דבר חמור אפילו על הקל ממנו אינו חשוד דמומר לערלות אינו מומר לשחיטה ולא אמרו מומר לדבר אחד הוי מומר לכל התורה כולה אלא במומר ליין נסך וכו' וכדאיתא בפ"ק דחולין ומ"מ במה שנחשד הרי אנו רואין אותו כמומר גמור לאותו דבר ואפי' בשבועה אינו נאמן שכבר הוא חשוד לעבור על השבועה על אותו דבר שהוא מושבע ועומד מהר סיני וכו' עכ"ל ומרן הב"י ז"ל בסי' קי"ט עמד על דברי הרמב"ן בתשובה זאת דאיך כתב דאפילו על קל ממנו אינו חשוד דהא בשמעתין מפורש יוצא דהחשוד לחמור חשוד על הקל ממנו לכ"ע ותירץ בתירוץ הב' והוא העיקר דע"כ לא אמר הרב דאינו חשוד אפי' על הקל אלא דוקא בב' מיני איסורין אבל שביעית ומעשר וטהרות אע"פ שהם איסורים מחולקים מ"מ כיון שכולם הם בדבר מאכל חשיבי כאיסור אחד לענין שאם נחשד על החמור חשוד על הקל עכ"ל ובאמת שדברי מרן הב"י מוכרחים וכן הסכימו כל הפוסקים אחריו ואולם זו היא שקשה דמדברי רבינו הכא בהלכות נראה דלא ס"ל חילוק זה הן מצד דכתב סתם דהחשוד על החמור חשוד על הקל ולא חלק לומר דדוקא במין אחד והן מצד מה שהביא מההיא דרבא דעובדת כוכבים זונה וישראל מסובין דהתם ב' מיני איסורין הם זנות בעובדת כוכבים ואיסור יין נסך דאיסורין מוחלקים הם ואינם שניהם בדבר מאכל ועם כל זה מאי דלא חשיד על יין נסך דקיל הוא משום דלא תקיף יצרא דעבירה הא לאו הכי הו"א דחשיד נמי איין נסך ויש להקשות דמה יענה רבינו לההיא דמומר לערלות דאינו חשוד על השחיטה דע"כ צ"ל חילוק זה דבב' מיני איסורים לא אמרינן דחשוד וכו' וי"ל דכיון דעינינו הרואות דהני תלתא שביעית ומעשר וטהרות חשיבי כמין א' וע"כ צ"ל דה"ט דכיון דמיני אכילה נינהו ונחשד בדבר אחד מהם הרי הוחזק דלהוט אחר הנאת הגוף ומפני הנאתו עובר על האיסור למלאת תאוותו באכילה וא"כ אמרינן דה"ה בשאר כיון דמידי דאכילה נינהו א"כ הכא נמי בזונה ויין נסך נמי כמין מאכל דמי דכיון דהוחזק דלהוט בהנאת גופו לענין עבירה דהנאת גופו דהוא למלאות תאוותו בהנאת עבירה ולא חייש לעבור על האיסור דזונה מפני הנאתו ה"ה דחשיד איין נסך דמידי דהנאה היא ואי לאו טעמא דיצרא דעבירה תקיף ליה הו"א דחשיד נמי על יין נסך דזה הכלל דכל מידי דהעבירה הוא מפני הנאת גופו חשיד נמי לדבר אחר אעפ"י שאינו מין אחד כל שהוא דבר הנאת גופו ודוקא גבי מומר לערלות דלאו מידי דהנאה הוא לגבי שחיטה לאו מין אחד היא ומאי דלא ביאר רבינו חילוק זה הוא מפני שסמך על עיקר שמעתין דמיירי בהני תלתא דמידי דאכילה נינהו:

באופן דנמצינו למידין דאפילו רבינו מודה דהא דחשוד על הקל הוא דוקא כששני האיסורין מין אחד הם אבל בב' מיני איסורין לא אמרי' דחשוד על הקל ולמדנו דין מפורש מדברי רבינו מה שלא הוזכר בשום א' מהפוסקים דכל הפוסקים לא הזכירו אלא דהחשוד לחמור חשוד לקל אבל רבינו חדית לן דחשוד נמי אאיסור אחר דכוותיה דכל דב' האיסורין שווין ואין זה חמור מזה לא בעונש ולא בשום דבר החשוד בזה חשוד בזה דדוקא חשוד על הקל אינו חשוד על החמור אבל כל דשניהם שווים החשוד בזה חשוד בזה דמאן דעביד הא עביד הא כיון דשניהם שווים ויש להביא ראיה לסברת רבינו ממ"ש התוס' והרשב"א בחידושיו בשם ר"ת בפ"ק דחולין על מ"ש בגמ' שם דף ה' ע"ב דאמרינן מאי בינייהו אמר רב המנונא מומר לאכול חלב ומביא קרבן על הדם איכא בינייהו דפי' ר"ת דלכ"ע אית להו מומר לדבר אחד לא הוי מומר לכל התורה כולה ובמומר לאכול חלב אם מביא קרבן על הדם בלחוד הוא דפליגי דת"ק סבר דחלב ודם כחדא עבירה לפי ששתיהן שקולות וכיון שכן מומר לזה כמומר לזה הוא הילכך אעפ"י שעדיין לא עבר על הדם כיון דמסתמא חשוד בו נמי אינו מביא קרבן על הדם יעו"ש וזה לכאורה נראה כסברת רבינו ואולם מדקדוק דברי התוס' והרשב"א נראה דלא שייך זה אלא בחלב ודם דשניהם שווים בכל ששניהם בכרת ומטעם א' נאסרו שעולין לגבוה ונאמרו בלאו אחד כל חלב וכל דם לא תאכלו דנראה דדוקא בכה"ג אמרי' הכי דחשוד לזה חשוד לזה כיון דכחדא עבירה נינהו אבל מדברי רבינו דסתם דבריו וכתב חשיד נמי אדכותה וכ"ש אקילתא נראה דאין דעתו דצריך שיהיו ב' איסורים שוים כדמיון חלב ודם אלא כל שהעונש שוה החשוד לזה חשוד לזה ואפשר לומר דלא הצריך ר"ת גבי חלב ודם לטעם שהושוו לענינים הרבה כי אם דוקא לענין קרבן דלא מסתבר דממעט לה ת"ק מקרבן אם לא באופן זה דחשיבי ממש כעבירה אחד דבהכי שפיר ממעט לה מקרא דמעם הארץ אבל באופן אחר דלא השוו כ"כ כחלב ודם אף דמאן דחשוד בזה חשוד בזה מ"מ אין סברא למעטו מקרבן שוב ראיתי להרב פ"ת שעמד בחקירה זאת אי בב' איסורין שווים חשוד בזה חשוד לזה והביא ההיא דפ"ק דחולין והעלה דאפילו בב' איסורין שווים לא חשוד כי אם על הקל דווקא יעוין שם ואילו היה רואה דברי רבינו לא היה מסכים לזה דאף דשאר פוסקים לא כתבו בפי' כן מ"מ כיון דרבינו כתב כן דה"ה דכוותה מסתמא כל הפוסקים ה"נ ס"ל אלא דסתמו דבריהם:

והנה במ"ש בתשובת הרמב"ן הנזכר דהחשוד על הדבר אפי' אם נשבע אינו נאמן בשבועה דכיון דעבר עבירה דמושבע ועומד מהר סיני הרי חשוד על השבועה ג"כ וכן פסקו הפוסקים לענין הלכה יש לעמוד מההיא דאמרינן בפ"ק דב"מ דף ה' ע"ב עלה דאמרינן שבועה זאת תקנת חכמים היא וכו' פריך ונימא מגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא ומשני לא אמרי' מגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא הרי דאף דחשיד אממונא לגזול שהוא מושבע ועומד מהר סיני שלא יגזול עכ"ז לא חשיד אשבועתא וכתבו התוס' שם ד"ה דחשיד וז"ל נראה דה"ט משום דשבועה חמורה כדאיתא ביומא ובשבועות שהעולם נזדעזע על לא תשא עכ"ל וה"ט דהחשוד על הקל אינו חשוד על החמור ונראה פשוט דלק"מ שהרי כתבו התוס' בדבור הנזכר וז"ל וא"ת א"כ אמאי גזלן פסול לשבועה דאמרינן