מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה קט

לענין הלכה דלא קי"ל כרשב"ג בשיש חשש איסור תורה אבל עכ"פ אפילו לדעתו רשב"ג ס"ל דאפילו ביש חשש איסור תורה נאמן בשל אחרים וא"כ איך קאמר דליקח אפי' רשב"ג מודה ועוד דבהדיא אמרינן בתוספתא בסוף פ"ד דדמאי וז"ל רשב"ג אומר היה לו אריס שיודע לתקן והוא אינו מאמינו על מעשרות והביא לו פירות משלו ואומר שלך הם מתוקנות הן נאמן ר' אומר אין נאמן שהחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו עכ"ל הרי בפי' דלרשב"ג אפילו לענין מעשרות נאמן על של אחרים ומאי דלא הביא הראב"ד ראיה לסברתו מברייתא זאת דכיון דר' ס"ל כר"מ לענין מעשרות קי"ל כוותיה דהא קי"ל דהלכה כרבי מחבירו הוא משום דזה פשוט דלרוב הפוסקים ס"ל דלגבי רשב"ג שהוא אביו לא אמרינן הלכה כר' מחבירו וכמו שהאריך בזה בספר יד מלאכי כלל רל"ח יע"ש:

באופן דלרשב"ג בכל גוונא נאמן בשל אחרים וא"כ איך קאמר דליקח אפילו רשב"ג מודה ואין לומר דהכא מיירי לענין נאמן על הטהרות כמו שהוא לענין לחלק התרומה וכמ"ש מהרש"ס שכתבנו לשונו לעיל דלענין להאמינו על הטהרות ע"פ ע"א שאומר שפלוני נאמן על הטהרות אפילו רשב"ג מידה דאינו נאמן וכמו שיש ללמוד כן מדברי התוספתא בפ"ה דדמאי גבי הא דתניא היה עומד בתוך סיעה של בני אדם ואמר מי כאן נאמן וכו' וסיים שם בד"א בתרומות ומעשרות אבל בשביעית ובטהרות אינו נאמן והביאה הר"ש בספ"ד דדמאי יעו"ש וכן פסק הר"מ בפי"ב מה' מעשר דין ט' ונראה דהיינו טעמא דהקילו בתרומות ומעשרות דנאמן ע"ה לומר פלוני נאמן כשאינו מכיר אדם שם מטעם דקיי"ל רוב ע"ה מעשרין הם ואינו אלא חומרא שהחמירו חז"ל לחוש למיעוטא משא"כ בשביעית וטהרות דאפשר דרוב ע"ה או לפחות מחציתן חשודין על הטהרות דאין להקל אפילו בשאינו מכיר שם אדם דהא ליתא דעכצ"ל דהאי תנא דברייתא זאת הוא אליבא דר"מ ורבי דס"ל החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו דאילו לרשב"ג דס"ל דנאמן בשל אחרים מטעם דאין אדם חוטא ולא לו פשיטא דנאמן נמי בשביעית וטהרות ועוד דקתני בברייתא דאפילו לתרומות ומעשרות אינו נאמן כי אם כשאינו מכיר שם אדם ולרשב"ג אפילו במכיר שם אדם נאמן וא"כ קשה דאמאי קאמר רבי יונה הכא דליקח מודה רשב"ג אפילו אי מיירי לטהרות אמנם לפי סברת הפ"ח והמ"א הנזכר י"ל דהא דלרשב"ג החשוד נאמן בשל אחרים היינו בדבר שאינו צריך עדות גמורה כההיא דמום בבכור דאפילו עד אחד ועד מפי עד ועדות אשה מועיל דכיון דאינו צריך עדות גמורה החשוד ג"כ מעיד לאחרים וכן לענין מעשרות דהחשוד מעיד על של אחרים שהם מתוקנים דהתם נמי בשאינו חשוד אפילו עד אחד סגי דעד אחד נאמן באיסורין בדלא איתחזק איסורא וס"ל לרשב"ג דכיון דעד א' נאמן ה"ה חשוד אבל בדבר הצריך עדות גמורה וצריך ב' עדים כי הא שמעיד שאיש פלוני נאמן כמ"ש הרבנים הנזכרים אפילו רשב"ג מודה דאין החשוד מעיד ואפילו יהיו ב' עדים חשודים אינם נאמנים להעיד שאיש פלוני נאמן דכל שצריך עדות גמורה אין החשודים נאמנים וזהו מה שהקשו בירושל' אמתני' דאיש פלוני נאמן ועד א' נאמן בדבר זה כלומר שאינו מעיד על גוף הפירות שהם מתוקנים כי אם על גופו שהוא נאמן מי מועיל עדות עד אחד הא בכה"ג לא סגי עד אחד וכיון דלא סגי עד אחד אפי' לרשב"ג אינו מועיל עדות החשודים אפי' יהיו שנים וע"פ זה קאמר ר' יונה דלא נחלקו בברייתא אלא לחלק דאית ליה קלא אבל ליקח אפי' רשב"ג מודה דכיון דהכא מיירי דנשאל לע"ה מי הוא נאמן ואומר איש פלוני נאמן דהעדות על גופו דוקא לחלק דאית ליה קלא נאמן אבל ליקח דאמר איש פלוני נאמן על המעשרות או על הטהרות דלית ליה קלא אפי' אם יהיו ב' המעידים מודה רשב"ג דאינם נאמנים כיון דלזה צריך עדות גמורה וכל דצריך עדות גמורה אין החשודים נאמנים דלא אמר רשב"ג אלא במעיד על הפירות שנתקנו דעד א' מהני אבל במעיד על גופו לא מהני עדות החשודים ואע"פ שהפ"ח והמ"א לא אמרו אלא דבכה"ג צריך עדות גמורה ע"פ שני עדים ונראה מדבריהם דלרשב"ג ה"ה בב' עדים חשודים נמי נאמנים כיון דלרשב"ג על של אחרים נאמן מ"מ לעד"נ דמכח הירושלמי הנזכר נ"ל דכל כה"ג אפי' בב' עדים חשודים אינם נאמנים דבלאו הכי אין דברי רבי יונה מובנים ואין לומר דאכתי קשה דאיך קאמר רבי יונה דבליקח מודה כיון דהברייתא מיירי באינו מכיר אדם שם ובאינו מכיר הא אמר ר' יוחנן דנאמן משום חיי נפש די"ל דהעיקר דדברי ר' יונה הוא באומר איש פלוני נאמן על הטהרות כמ"ש מהרש"ס והא אמרי' בברייתא דהיה עומד בתוך סיעה וכו' דלטהרות לא הקילו אפי' כשאינו מכיר אדם שם כאמור ומהתימא מה יענו הראב"ד והר"ש דפירשו הא דפריך בירוש' ועד א' נאמן דאתיא אליבא דר"מ ועד א' חשוד כזה קאמר דנראה דלא ס"ל לחלק בין מעיד על הפירות למעיד על האיש שהוא נאמן בדברי ר' יונה בירושלמי:

איברא דראיתי למהר"ר אליהו בביאורו על הירושלמי דהביא גירסת הירושלמי הפך גירסת מהרש"ם וז"ל אמר ר' יונה מה פליגין ליקח אבל לחלק אף רשב"ג מודה מה בין לחלק ומה בין ליקח קול יוצא לחילוק ע"כ וע"פ גירסא זאת פירש הירושלמי יעו"ש ולעד"נ זה פשוט דאי אפשר לומר גירסא זאת שהרי בתוספתא בברייתא זאת קתני בפירוש בין בנכנס לעיר בין בהיה עומד בגורן ותרומה בידו דמוכח בביאור דהברייתא מיירי דבא לחלק תרומה שבידו ולא ליקח וכמ"ש מהרש"ס ועוד דהרואה יראה דפירושו לפי גירסא זאת דחוק מאד במ"ש דה"ט דלחלק מודה דאית ליה קלא ואיכא פירסום גדול וחיישינן שיחזיקו את העד לנאמן על הטהרות אפילו בשלו ובשלו חשוד הוא עכ"ל לע"ד אין טעם זה מספיק דמאין הרגלים לומר שיחזיקו אותו לנאמן כיון דבני עירו כבר מכירים אותו שאינו נאמן ומי שהוא חבר ונאמן כבר יודע שיש חילוק בין מעיד על של אחרים למעיד על שלו ועוד דא"כ מאי טעמא דרבי דאין נשאלין אלא לחבר מכיון דמשום חיי נפש הקילו ע"פ ע"א והרב שם יישב לזה באומרו דרבי לא פליג אלא אחלוקת עומד בגורן דוקא דשייך חשש תרומה גדולה ג"כ דבעיר אין כאן חשש תרומה דהא קי"ל א"א לגורן שתעקר אלא א"כ נתרמה תרומה ממנו וזהו שאמר רבי אין נשאלין על התרומה כלומר על אופן דאיכא חשש תרומה דהיינו בגורן ובכה"ג ליכא משום חיי נפש דהא אפשר ליכנס לעיר וליקח דליכא חשש תרומה דאף דלא נחשדו ע"ה על תרומה גדולה היינו לאכול תרומה גדולה אבל למכור טבל נחשדו זהו תורף דבריו ולע"ד דבריו תמוהים דמלבד דזה דחוק לומר דרבי לא קאמר אלא בגורן כיון דמסתמא קתני ואי משום דקאמר אין נשאלין על התרומה אין זה דרך לסתום כ"כ דהכי הול"ל אין נשאלין בגורן ומדקאמר אין נשאלין על התרומה היינו דמיירי כדמוכח בתוספתא דלחלק תרומה שבידו מיירי יתר על כן דמ"ש הרב דמה שלא נחשדו על תרומה גדולה היינו לאכול אבל למכור טבל נחשדו דברי תימא הם דהא כל המשניות מלאים מזה דהלוקח מן ע"ה אינו מחוייב להפריש תרומה גדולה דע"ה לא נחשדו על תרומה גדולה ולא חיישינן שמא מכר לו טבל והרב משנה למלך בר"פ ט' דה' מעשר כתב דלא מבעיא בלוקח מע"ה ושאל לו ואמר לו שהפריש תרומה גדולה דנאמן אלא אפילו ליקח סתם לא חיישינן שמא לא הפריש עדיין ואף דיש לחלק ולומר דלא אמרינן הכי אלא כשלקח ממנו אחר שנעקר הגורן דאיכא חזקה דאי אפשר לגורן שתעקר אלא א"כ נתרמה התרומה וכמ"ש הרב הנזכר שם אבל בעומד בגורן דעדיין לא נעקר הגורן דאיכא למיחש דעדיין לא תרם אפשר דחיישינן מ"מ היינו לומר דחיישינן שמא עדיין לא תרם ומה שמכר לו בסתם ולא פירש לו שלא תרם לאו דחשיד בכך למכור טבל אלא דסבר לומר דוודאי הלוקח יפריש כיון דיודע דכל עוד שלא נעקר הגורן אכתי ליכא חזקה שנתרם וא"כ אפילו בלוקח בגורן מן ע"ה אם שואל למוכר ואומר לו שכבר תרם נאמן לומר שכבר תרם דמילתא דפשיטא דלא חשידי בתרומה גדולה כלל אפילו למכור דאי חשידי אף דאמרינן דאי אפשר לגורן שתעקר עד שנתרמה תרומה מ"מ למה לא ניחוש דבפירות דלא היה דעתו לאוכלם אלא למוכרם לא תרם כדי להרויח התרומה ומדלא חיישינן להכי ש"מ דלא חשידי לא לאכול ולא למכור ובפרט כשאמר לו בפירוש שכבר תרם דפשיטא דאפילו בגורן נאמן וא"כ אמאי קאמר רבי דאין נשאלין אלא לחבר כיון דאפילו מוכר עצמו נאמן על התרומה גדולה לומר שכבר תרם לכן נלע"ד דהגירסא העיקרית בדברי הירושלמי היא גירסת מהרש"ס וכפירושו וכדי להבין ענין רבי יונה צריך לומר דאפילו רשב"ג מודה דלהעיד דאיש פלוני נאמן כיון דצריך עדות גמורה ע"פ ב' עדים צריך נמי כשרים לגמרי וחשודים אינם כשרים לעדות כאמור:

והנה הראב"ד בפי"א מה' עדות הקשה עוד על הר"מ ממתני' דבפ"ד דדמאי הלוקח פירות ממי שאינו נאמן ושכח לעשרן ונכנסה שבת הרי זה שואלו ואוכל על פיו בשבת וכן אם אמר לו אחד שאינו נאמן מעושרין הם אוכל על פיו באותה שבת ופסקה הר"מ בפי"ב מה' מעשר הרי דאפילו על של אחרים אינו נאמן כי אם דוקא בשבת וראיתי להרב מחנה אפרים בה' עדות סי' י"ב שכתב לישב קושיא זאת וז"ל ולע"ד לק"מ דנהי דחשוד נאמן על של אחרים מ"מ אין עד אחד נאמן במידי דמיתחזק איסורא כל כמה דאין בידו לתקנו כדמוכח בפרק האשה רבה אלא דבדמאי הקלו גבי שבת והכי אמרו שם בירושלמי ומ"ש הר"מ דהחשוד על הדבר מעיד על של חבירו מיירי דאחד עומד עמו עכ"ל ולע"ד לא ידעתי למה הוצרך לומר כפי זה דהר"מ מיירי בעד אחד עומד עמו הא אפילו בעד אחד מיירי אלא דמיירי דהבעלים אומרים שהוא מתוקן וכל שהבעלים אומרים שהוא מתוקן כיון שבידו לתקן נאמן מן התורה ובטלה חזקת איסור שבו כיון דרוב ע"ה מעשרים ומכח רובא בטלה החזקה אלא דמדרבנן דחששו למיעוטא בעינן עדות אחד וכיון דעכשיו דאמרו הבעלים שהם מתוקנים כבר בטלה חזקה דטבל וסגי בעד אחד כשאר איסורין דלא איתחזק איסורא דעד אחד נאמן וגבי מתני' דשכח לעשרן דקתני דאם לא מצא לבעלים לשאול להם ושאל לאחר התם שייך שפיר דאיתחזק איסורא כיון דהבעלים לא אמרו שכבר מתוקנין הם עדיין בחזקת טבל הם וכל דאיתחזק איסורא אין עד אחד נאמן אבל הכא דברי הר"מ מיירי כשהבעלים אומרים שמתוקנים הם דבהכי בטלה חזקת איסור כיון דאזלינן בתר רובא ורוב ע"ה מעשרין הם והא קי"ל רובא וחזקה רובא עדיף אלא דלעד"נ דמטעם זה אפילו כשאין הבעלים אומרים שתקנן י"ל הכי דכיון דמכרן לאחר מסתמא אמרינן דהם מעושרין דבתר רובא אזלינן ואין להחזיק שום אדם ברשע בשביל מיעוט שאין מעשרין וכיון דמכרן לאחר ולא פירש שאינן מעושרים מסתמא אמרינן דכבר עשרן ובטלה חזקת איסור שבהם וההיא דאמרינן בהאשה רבה מיירי בטבל שיש בבית הבעלים שעדיין לא הוציאו מתחת ידו והבעלים אינן כאן לומר אם מעושרין הם או לא דבכה"ג עדיין בחזקת טבל הם די"ל דדעתו להפריש ועדיין לא הפריש אבל בשכבר הוציאן מתחת ירו ומכרן סתם מסתם לא מחזקינן ליה לרשע ותלינן דזה הוא מן הרוב דמעשרין וא"כ ליכא חזקה דאיסור וכן ראיתי להתוספות בפ"ג דבכורות דף כ' ע"א ד"ה ואיבעית אימא וכו' שכתבו וז"ל וא"ת דבפרק הזהב אמרינן גבי חמשה חומשין הן משמע דדמאי הוי מדרבנן אפילו לר"מ וכו' ולמה אינו טבל דאורייתא דסמוך מעוט דאין מעשרין לחזקת טבל וי"ל דאין זה חזקה דדילמא כר' אושעיא עבדי שהכניסה במוץ ועוד דאין להחזיק שום אדם ברשע בשביל מיעוט שאין מעשרין עכ"ל הרי מפורש בדברי התוספות כמ"ש וגם למדנו מדברי תוספות דבשלא נודע דשמא הכניסה במוץ ליכא חזקה דטבל ומש"ה אמרינן אפילו לר"מ דלא הוי טבל מדאורייתא כיון דליכא חזקה דטבל ברורה וא"כ י"ל דההיא דהאשה רבה מיירי בטבל שהוחזק לטבל גמור דנודע לנו דלא הכניסה במוץ אבל בסתם לוקח מע"ה דלא נודע בבירור אם הכניסה במוץ אי לא כיון דליכא חזקה ברורה עד א' נאמן:

וראיתי להפר"ח ביו"ד סי' קי"ט שכתב ליישב מה שהקשה הראב"ד מהירושלמי דפריך ועד אחד נאמן ומשני דקל הוא מפני חיי נפש דמאי דפריך הש"ס כן לא קאי ארישא אלא אסיפא דקתני הלך ליקח ממנו אמר ליה מי כאן מוכר ישן אמר ליה מי ששלחך אצלי אע"פ שהם כגומלין זה את זה הרי אלו נאמנין ואהא פריך דכיון דהוו גומלין אין עד אחד נאמן ומשני באכסנאי הקלו ולא חששו לגומלין עכ"ל ולע"ד דדבריו תמוהין דהא בפרק כל פסולי המוקדשין גבי מתני' דרועים כהנים אינם נאמנים מתבאר דלת"ק כהן לכהן אינו נאמן משום דחיישינן לגומלין ורשב"ג דקי"ל כוותיה דנאמן על של חבירו אפילו כהן לכהן אחר נאמן וע"כ דס"ל דלא חיישינן לגומלין זה את זה וכי היכי דלא תקשי ממתניתין דהחמרים שנכנסו לעיר וכו' דספ"ד דדמאי דנראה ממנה דחיישינן לגומלין צ"ל דהתם שאני דשניהם לפנינו ובידיהם למכור ומשו"ה איכא חששא דגומלין משא"כ הכא לענין בכור דליחוש דמעיד עכשיו כדי שיגמול לו לאחר זמן כשיבא לידו בכור ויטיל בו מום לחשש גומלין כי האי לא חיישינן וכן כתב התי"ט בפ"ה דבכורות משנה ד' יעי"ש וכתב עוד שם וז"ל וכ"ש לפירוש רש"י בפ"ב דכתובות דההיא דדמאי בשכלי אומנותו בידו דמוכח דבא למכור ולא להצניע הלכך חיישינן לגומלין והיינו כדפרישית דמשום דעכשיו גם הוא בא למכור הוא דאיכא חששא הא לאו הכי לא עכ"ל וא"כ הכא דקתני סיפא הלך ליקח ממנו אמר ליה מי ששלתך וכו' אף דנראה כגומלין זה את זה מ"מ כה"ג לא חיישינן לגומלין כיון דבשעה שאמר ליה איש פלוני נאמן לא היה יודע שיבא לו הנאה מזה דמהיכן יודע שישאל זה על הישן כדי שיגמלו זה עם זה שאומר לו מי ששלחך מוכר ישן וכל שאין לו לזה הנאה קרובה וברורה לא חיישינן לגומלין כדין ההיא דבכור דלרשב"ג דקי"ל כוותיה כהן לכהן נאמן ולא חיישינן לגומלין כיון דאינו ברור אצלו שיבא לידו בכור ויגמול לו לאחר זמן ולע"ד לזה כיון הר"מ בפירוש המשנה שכתב עלה דמתני' דהנכנס לעיר וכו' וז"ל העיקר אצלינו אין אדם חוטא ולא לו ולפיכך לא ישלחהו לאיש שאינו נאמן שאין לו בזה הנאה קרובה מיד עכ"ל וכיון דקי"ל כרשב"ג ע"כ דהא דאמרינן משום אכסניא הקלו לאו דהקלו לענין חששא דגומלין דהא לענין בכור בלא טעם זה לא חיישינן לגומלין מטעם דאין ההנאה קרובה מיד ודאית:

והנה למאי דפסק הר"מ במתני' דשואלו בשבת דאם אמר ליה אחר שאינו נאמן אוכל על פיו בשבת לע"ד יש ליישב סברת הר"מ דהא דאם לא מצא לבעלים ושאל מאחר ואמר ליה שהם מעושרין מיירי שזה שא"ל מעושרין הם הוא אריס של בע"ה ואומר שהוא עצמו תקנן שנתן לו הבע"ה רשות להפריש ואפילו אם לא נתן לו רשות אריס יכול לתרום כשתורם על חלקו עם חלק בע"ה דכיון דתרם על הכל דינו כשותפין וכמו שמתבאר מדברי הר"מ בפ"ד מה' תרומות דין י' לפי מ"ש מרן הכ"מ והמ"ל שם יע"ש וכיון דמיירי באריס שאומר שהוא עצמו תרם והפריש מעשרותיו מן הכל אינו נאמן להתיר חלק הבע"ה דכיון דבאריס שורת הדין הוא דנותן חלק הבע"ה מטבל בלא תיקון וכמ"ש הר"מ בפ"ו מה' מעשר דין י"א דהמקבל שדה מישראל חולק ונותן לבעל השדה בפניו כדי שידע שטבל נתן יע"ש אם כן יש לחוש שלא הפריש כלל ואמר שהפריש כדי להרויח שיעור המעשרות דכיון דמן הדין נותן לו טבל אם הפריש מנכה לו מחלק הבע"ה וכל דיש לחוש דלהנאתו אמר כן אינו נאמן אפי' בשל אחרים כיון דלא שייך טעמא דאין אדם חוטא ולא לו הן אמת דצריך להבין לפי זה דברי התוספתא בסוף פ"ד דדמאי הנזכר לעיל דקאמר רשב"ג היה לו אריס שיודע לתקן והוא אינו מאמינו על מעשרות והביא לו פירות משלו ואומר שלך הן מתוקנות הן נאמן ע"כ דלפי האמור איך קאמר רשב"ג דנאמן ונראה דע"כ צ"ל דהתם מיירי באריס שאומר שתקן חלק בע"ה מחלקו של אריס ואינו מנכה שיעור המעשרות מחלק הבע"ה דבכהאי גוונא נאמן כיון דאין לו שום תועלת דמי הכניסו לומר שהפריש משלו על של בעל הבית בלא הפרשה ולעשות חטא כזה יכול על מגן דמי חייבו להפריש משלו כדי לשקר ולומר שהפריש הא בידו להפריש מחלק בעל הבית וכל כהאי גוונא פשיטא דשייך טעמא דאין אדם חוטא ולא לו אבל באריס שאומר שהפריש מחלק הבעל הבית ומנכה לו מחלקו שיעור המעשרות יש לחוש דאומר שהפריש להנאתו להרויח שיעור המעשרות כיון דחשוד הוא על כך שלא להפריש מפירותיו להרויח המעשרות ובכה"ג מיירי דין זה דשאל לאחר בשבת דבאריס מיירי דאינו נאמן:

וראיתי להפ"ח בסי' הנזכר שכ' וז"ל ובאמת שאני תמה על הראב"ד דמה ישיב למתניתין דחמרין שנכנסו לעיר שהבאתי דמוכח בהדיא מינה דאי לאו דהוו גומלין הוה מהימן בדחבריה עכ"ל ולע"ד י"ל על פי מ"ש בירושלמי עלה דמתני' דהחמרים מאי טעמא דרבי יהודה דאמר דנאמנין מפני חייהם של בני העיר מה טעמיהון דרבנן מצוין הם להתפרנס מעיר אחרת עכ"ל הרי דלר"י מפני חייהן של בני העיר כדי שיביאו תבואות חמרין לעיר סמכו להקל א"כ י"ל דמאי דס"ל לרבנן במתניתין דחמרין דאינם נאמנים ולא חיישי להקל מפני חייהן של בני העיר הוא משום דאיכא תרתי לריעותא דאעיקרא עד אחד חשוד אינו נאמן אפילו בשל אחרים וגם ריעותא