מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה ק

דינו כדין תורם לכשיתלשו והתם אינה תרומה למפרע משעה ראשונה כי אם מאחר שנתלשו וכמו שמתבאר מהתוספתא בפ"ב דתרומות וז"ל אבל פירות תלושין אלו עשויין תרומה ומעשרות על פירות מחוברין אלו לכשיתלשו הרי זה אוכל מהן עראי ועושה אותה תרומה ומעשרות על מקום אחר עד שיתלשו נתלשו דבריו קיימים עכ"ל הרי מפורש דקודם שיתלשו לא חל שם תרומה עליהם כלל ועד שיתלשו חולין הם ויכול לחזור בו ועושה אותם תרומה ומעשר על מקום אחר אשר עפי"ז נראה ליישב קצת דברי הר"מ בפ"א מה' תרומות דין ט' שכתב וז"ל כיצד היו לו פירות תלושין ואמר פירות אלו יהיו תרומה על פירות אלו המחוברין אפי' אמר לכשיתלשו וכו' עכ"ל ומרן הכ"מ שם כתב ויש תוס' בדברי רבינו שכתב בהם אפי' אמר לכשיתלשו וטעות סופר הוא וצריך למוחקו כיון שאח"כ כתב רבינו בהפך יעו"ש ומהריק"ו בביאורו על הר"ם האריך הרבה ודחק עצמו הרבה לקיים את הגירסא אשר לפנינו והרואה יראה שהוא דוחק גדול אבל לעד"נ לקיים הגירסא דמ"ש הר"ם בתחלת דבריו דאפי' אמר לכשיתלשו לא אמר כלום כוונתו לומר דאף כשאמר לכשיתלשו לא חל שם תרומה עליהם משעה ראשונה וקודם שיתלשו עדיין דין טבל עליהם ואפילו כהן אינו יכול לאוכלם וגם יכול לחזור ולעשות אותם תרומה על מקום אחר ולענין זה הוא דכתב הר"ם לא אמר כלום ומש"ה אח"כ חזר ופירש דבריו דאם אמר לכשיתלשו ונתלשו הואיל ובידו לתולשן אינו מחוסר מעשה ולכשיתלשו שניהם דבריו קיימים לבאר לנו דמ"ש דאפילו אמר לכשיתלשו דאינו תרומה היינו קודם שנתלשו אבל אחר שנתלשו דבריו קיימים והוא נלמד מדברי התוספתא הנזכר באופן דנמצינו למדים דבההיא דלכשיתלשו לא חל שם תרומה כי אם אחר שנתלשו ולא משעה ראשונה למפרע כמו שכתב הרע"ב ז"ל וכיון דר"ע הא דחלה להא דפירות לכשיתלשו מדמי לה פשיטא דה"ה בחלה דלר"ע נמי לא הוי חלה ולא חל שם קדושת חלה עליה כ"א אחר שישלים השיעור ולא קודם אלא דאהני הדיבור של קודם השלמה שאינו צריך עוד לחזור ולקרות לה שם חלה בשעה שמשלים וא"כ אם החלה אינה בעין כדי שיחול עליה קדושת חלה בשעה שחזר ועשאו עיסה אחד איך אפשר דפוטר ר"ע מחלה אחרת כיון דבשעת חלות קדושת החלה אין החלה בעין כדי שיחול עליה קדושת חלה ודוחק לומר דמיירי דהחלה היא בעין בשעת השלמה וקולא וחומרא הוא כי לר"ע אינו צריך לחזור ולקרות לה שם חלה אחר שהשלים משא"כ לרבנן דצריך לחזור ולקרות לה שם דהקולא והחומרא הכל תלוי בהא דלר"ע אין צריך לחזור לקרות לה שם חלה דבזה איכא צד חומרא ואיכא צד קולא דצד חומרא דאם הפריש חלה אחרת אחר שהשלים השיעור הרי לרבנן החלה הראשונה מותר לזרים אבל לר"ע הראשונה היא חלה גמורה והזר האוכלה חייב מיתה והצד של קולא הוא דאפילו לא חזר וקרא עליה שם חלה דלרבנן חשיב כאילו לא הפריש חלה ודין טבל גמור היא כל העיסה ולר"ע הותרה כל העיסה ויצאת מידי טבל והנה מלבד דזה דוחק דפשט מתני' דקתני דאם עשאו עיסה אחת ר"ע פוטר משמע דאפילו אין החלה הראשונה בעין בשעת השלמה פוטר וכן י"ל מדברי הירושלמי בשמעתין דאמרינן הוו בעין מימר מה דאמר ר"ע הנוטל חלה מקב חלה מהלכה הא מדברי תורה לא מן מה דתנינן ר"ע פוטר וחכמים מחייבים הדא אמרה אפילו דבר תורה ע"כ ואם איתא דלא אמר ר"ע אלא כשהחלה בעין כשעשאן עיסה אחת א"כ אכתי י"ל דלא אמר ר"ע אלא מדרבנן דכיון דהחלה בעין בשעת החיוב הרי דחלה הזאת עצמה פוטרת נמי מן התורה דאף דאינו קורא לה שם עכשיו מ"מ לשם חלה הופרשה מעיקרא ולב ב"ד שתקנו להפריש מן הקב מתנין עליה שיהיה חלה גמורה עכשיו ובפרט דכיון דנותנה לכהן עכשיו לשם חלה חשיב כאילו קורא לה שם עכשיו ומדדחי הש"ס סברא זאת ש"מ דר"ע פוטר אפילו אין החלה בעין דלמפרע משעה ראשונה הויא חלה וע"כ דבר תורה הוא יתר על כן דמדברי הר"מ בפי' המשנה ומדברי הרע"ב מתבאר דס"ל דלר"ע חל שם קדושת חלה על הראשונה למפרע משעה ראשונה ומשעת הפרשה אסורה לזרים ולפי מסקנת הירושלמי דמדמי לה לאומר לכשיתלשו אינו כן כמו שמתבאר מהתוספתא הנז' דקודם שנתלשו לא חל שם תרומה כלל ואפילו כשיתלשו לא חל שם תרומה למפרע משעה ראשונה דאם אנו אומרים דחלות התרומה תלוי ועומד עד שיתלשו וכשנתלשו חל למפרע איך אמרי' דיכול לאכול מהם עראי קודם שתלשו כיון דלמפרע נעשה תרומה ואסורה לזרים למפרע דמילתא דפשיטא הוא דהמפריש תרומה על תנאי ואמר מעכשיו יהיה תרומה אם יהיה כך וכך פשיטא דקודם קיום התנאי אסור לזר לאכול כיון דבקיום התנאי הויא תרומה למפרע אשר ע"כ נראה לומר דמאי דאמרינן דר"ע מדמי לה לאומר לכשיתלשו היינו לומר דדומה לאומר פירות אלו יהיו תרומה מעכשיו לכשיתלשו דהכא נמי כיון דמפריש חלה מן הקב ואדם יודע דאין חלה מחצי שיעור אנן סהדי דכוונתו כאילו פירש ואמר שתהיה חלה מעכשיו לבשישלים שיעור חלה דכיון דהפריש סתם וסתמא הוא כאילו מפריש חלה מעכשיו דנין בדעתו לומר דכוונתו כאילו פירש מעכשיו ולכשישלים השיעור דבכה"ג גבי פירות מחוברים אם אמר מעכשיו ולכשיתלשו אף דלא מצי חייל קדושת תרומה בגוף הפירות קודם תלישה ונראה ודאי דקודם תלישה אין בה איסור תרומה לזרים כיון דלא אפשר שיחול קדושת תרומה על המחובר מ"מ נראה דכיון דאמר מעכשיו ולכשיתלשו אינו יכול לחזור בו לעשות אותם תרומה למקום אחר ולתרום על המחובר ממקום אחר וכמו שיש ללמוד מדין מקנה דבר שלא בא לעולם דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל אף לדידיה נמי לא חל הקנין משעה ראשונה ועכ"ז אם אמר מעכשיו ולאחר שיבואו לעולם לא מצי לחזור קודם שיבואו לעולם וגם נ"מ דבאומר מעכשיו בדבר שלב"ל לא בעינן שיהיה השטר קיים כשבאו עולם וה"ט דכיון דאמר מעכשיו חל ונגמר הקנין משעה ראשונה אף שלא באו עדיין לעולם ולא מצי לחול הקנין בגופו של דבר כלל וכמו שכתבתי בזה בקונטרס גט מקושר סי' ט"ו דע"ב ע"ג יעו"ש באורך וא"כ י"ל דה"ה באומר מעכשיו ולכשיתלשו דמשעה ראשונה כבר נגמר ענין חלות התרומה לענין זה שאינו יכול לחזור בו וגם אם נאבדו ונגנבו הפירות התלושין קודם שנתלשו המחוברין כיון דהפירות התלושין הוו תרומה למפרע משעה ראשונה נפטרו הפירות המחוברין כשנתלשו אף דהתרומה שהפריש עליהם אינה בעין דומה למה שכתבו התוספת והרשב"א והריטב"א בפרק האומר דנ"מ באומר מעכשיו במקנה דבר שלא בא לעולם לענין דלא בעינן שיהיה השטר קיים כמ"ש שם דאף דעיקר חלות הקנין בגוף הדבר אי אפשר כי אם אחר שיבואו לעולם ועיקרו הוא ע"י השטר והשטר איננו בעין עם כל זה אמרינן כיון דגמר הקנין למפרע סגי אף דאין השטר בעין כשבאו לעולם וה"ה לענין תרומה דכיון דגמר ונקשר חלות שם תרומה משעה ראשונה אף דבשעה שנתלשו המחוברין אינם בעין נפטרה ע"י וה"ה לענין זה דלר"ע כיון דחשיב כאילו אומר מעכשיו ולכשישלים אף דאין החלה בעין בשעה שהשלים נפטר בחלה הראשונה למפרע אף שאי אפשר שיחול קדושת חלה משעה ראשונה על גוף החלה לאוסרה לזר מ"מ כיון דאומר מעכשיו פוטר את העיסה אף שאינה בעין בשעת השלמה ואפשר עוד דכיון דהויא חלה למפרע ופוטר העיסה בשעת השלמה אף דאינה בעין ה"ה דיהיה אסורה לזר משעה ראשונה דבהכי ניחא דברי הר"ם בפי' המשניות הנזכר לעיל דאף דלא יהיה לה חיוב מיתה מ"מ איסורא איכא:

ואולם כ"ז אפשר לומר לסברת התוספת והרשב"א בפרק האומר אבל לפי סברת רבינו הרמב"ן שם בפרק האומר בחידושיו דס"ל דלא מהני מעכשיו לדבר שלא בא לעולם כי אם דוקא לשלא יוכל לחזור עד שלא בא לעולם אבל אם השטר שחרור או שטר מכר אינו בעין כשבא לעולם כיון דאי אפשר שיחול השיחרור או הקנין בגוף הדבר מעכשיו כי אם אחר שבאו לעולם צריך שיהיה השטר קיים יע"ש בדבריו א"כ ה"ה לפי סברתו באומר מעכשיו לנשיתלשו או באומר מעכשיו לאחר שישלים השיעור דלא מהני אלא לענין חזרה אבל כל שאין הפירות בעין או החלה בעין בשעה שהשלים השיעור אינו פוטר כיון דעיקר חלות הקדש החלה הוא בשעת השלמה ולדידיה אכתי קשה גבי מתני' דר"ע פוטר אפילו שאין החלה בעין כיון דאפילו באומר מעכשיו בפי' לא מהני ודנה הפוסקים אחרונים עלו ונסתפקו למאי דקי"ל כר"י דחצי שיעור מן התורה לענין איסור אי אמרינן נמי הכי לענין מצות עשה דאם לא מצא אלא חצי כזית מצה אי חייב מן התורה לאכול החצי זית כיון דחצי שיעור חשיב מן התורה לענין איסור וה"ה לענין מצוה וכבר הארכתי בזה בספר תוספת דרבנן באות חי"ת חצי שיעור יע"ש לכאורה היה מוכח דבמצות עשה לא שייך דין חצי שיעור מדין חלה דלכ"ע פחות מה' רבעים פטור מן החלה ואם איתא אמאי לא מחייבינן ליה מדין חצי שיעור דאף דדוקא בה' רבעים חייבה תורה מ"מ היינו דוקא לקיים מצות עשה גמורה אבל בפחות קצת מצוה איכא מן התורה כדמיון חצי שיעור לאיסור אבל כד דייקינן שפיר נראה פשוט דאין כאן שום ראיה מחלה דספק זה לא ניתן להסתפק כי אם במצוה דבר חיובא הוא לעשותה בדין מצוה דחיובא רמייא עליה כאכילת מצה וא"כ, י"ל דאם לא מצא לקיים המצוה כתיקנה יקיים קצת בחצי שיעור אבל גבי מצות חלה דלא חייבה התורה לעשות עיסה כשיעור ויקיים מצות חלה אלא דאם רצה לעשות עיסה כשיעור חייב להפריש ממנה חלה וכיון דאינו בר חיובא לעשות עיסה כשיעור אם עשה פחות מכשיעור ליכא שום סרך מצוה להפריש חלה ממנו ואולם יש קצת סמך לומר דאין דין חצי שיעור במצות עשה דאל"כ אמאי לא אמרו דטעמיה דר"ע דאמר דהנוטל חלה מן הקב בדיעבד הויא חלה הוא משום דאף לכתחלה אין להפריש מחצי שיעור כיון דלא חייבה תורה לעשות עיסה כשיעור כדי להפריש חלה מ"מ בדיעבד שכבר הפריש חלה מחצי שיעור כיון דמצינו בעלמא דאיכא קצת מצוה בחצי שיעור מן התורה בדבר דחיובא רמייא עליה לעשותה מטעם דחזי לאצטרופי ה"ה לענין חלה דאף דלא רמייא עליה חיובא להפריש לכתחלה כיון דאין לו חיוב לעשות עיסה להתחייב מ"מ בדיעבד שכבר הפריש חלה לשם מצוה וקרא עליה שם קדושת מצות חלה נתקדשה בקדושת פיו מדין אמירה לגבוה וחל עליה שם חלה כיון דעכ"פ מקיים קצת מצוה כחצי שיעור בעלמא ומדלא אמרינן הכי ש"מ דבכל גוונא לא מצינו שום סרך מצוה בחצי שיעור ואפילו דקרא עליה שם חלה ורצה זה להתחייב לא חלה עליה שום קדושה דחשיב כמפריש חלה מעיסה של אורז ושאר מינים שאינם חייבים דאפילו הפריש לא קדיש קדושת חלה משא"כ אי יש קצת מצוה בעלמא בחצי שיעור די"ל דכיון דהוא רצה להקדיש חלה זאת לשם חלה חל עליה קדושה כיון דקצת מצוה איכא אלא דיש לדחות ולומר דאין ללמוד כן כי אם לפי המסקנא דמסיק הכא בירושלמי דחזרו לומר דה"ט דר"ע דמדמי ליה לאומר לכשיתלשו אבל לפי מאי דס"ד לומר דה"ט דמדמי לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן דלפ"ז סברת ר"ע הוא אפילו בשלא השלים כשיעור לבסוף ואפילו לא היה דעתו להשלים וזו היא סברת הש"ס בירושלמי בפ"ב דחלה עלה דמתני' דאמר ר"ע יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבין כנזכר לעיל דלפי סברא זאת ע"כ דטעמיה דר"ע הוא משום דס"ל בעלמא דבמצות עשה מקיים קצת מצוה בחצי שיעור וא"כ ה"ה הכא דאע"ג דלכתחלה לא יפריש מ"מ בדיעבד אם הפריש חלה מן הקב חל קדושה על החלה כיון שהוא מכוין להקדישה לשם חלה ונתקדשה מדין נדר דאמירתו לגבוה דכיון דבעלמא ליכא קצת מצוה בחצי שיעור במקדיש חלה מן הקב לא חשיב כמפריש חלה מן הדבר הפטור ומקום יש לומר דמאי דס"ד הכא וההיא דסתמא דתלמודא דפ"ב דחלה הוא לשיטת ר' יוחנן דסבירא ליה בעלמא חצי שיעור