מהרי”ל (מנהגים) צח

ומצפה שיגיע זמן אכילה ואיכא עינוי טפי ואמהר"י סג"ל לפי זה נראה שאל ישחקו עם האגוזים בי"כ כי אם מן המנחה ולמעלה ומסיק התם כיון דחזי רבה באנשי ביתיה דקא מחרפי. פי' שהיו מקדימין לפני המנחה דלא הוה כ"כ עינוי אמר להו אתא איגרתא ממערבא משם ר' יוחנן ליאסר כל היום כמנהגא דר' יוחנן עכ"ל הגמ'. ומזה הטעם עוד הנהיגו כדלעיל. אבל בתשעה באב בלאו הכי מותר לבשל ולתקן תבשיל מן המנחה ולמעלה. ואיכא בלאו הכי עגמת נפש טפי: לשם ולתהלה סדר הלכות תפלה

שליח ציבור מתחיל המלך היושב וחוזר ברוך אתה דישתבח וכופל לעילא בקדיש וחוזר לעלם ולעלמי עלמיא דיהא שמיה. ש"צ אומר ברכה הפותח בקול נעים ואומר סלח לגוי קדוש כו'. וציבור כופלים וכן חטאנו צורנו כו' ש"צ וציבור ציבור אומר יוצר אז ביום כיפור כו' עד בבית הוועדות. וש"צ חוזר בסולחך כו'. ציבור אומרים גברו חטאים כו' עד אור וסלח וש"צ חוזר דובבו בתחנון כו' וכן הכל. מסוד חכמים ומסיים פני מלך מוחל וסולח לעונים. ש"צ אומר אימך נשאתי כו' בניגון אתיתי לחננך עד גמירא ש"צ אומר אדרת יקר כולו בניגון אאפיד נזר איום. האדרת והאמונה אומר ש"צ בנעימות ביראה ובכוונה גדולה בכפיפת ראש ובהשתחואה כי הרבה שמות וסודות כלולים בו. ואמהרי"ל דאין ציבור רשאי' לאומרו בשאר השנה רק בי"כ אבל יחיד יכול לאומרו מתי שירצה במקום תחינה. ליושב תהלות לרוכב ערבות. הפסוקים מי לא יראך לא אמר רק פעם א' קודם הרהיטי': יוצר אמהר"י סג"ל כל ש"צ יזהר למהר בתפלתו כל כך שיתפלל ג"כ תפלת מוסף טרם שתגיע זמן מנחה גדולה דהיינו חצי שעה אחר חצות ומהר"ם מתי שהאריך ביוצר יותר מדאי הי' ממהר והי' מתפלל תפלת מוסף ביחידי כדי למהר לתפלת מנחה ולפעמי' כשהיה צורך היה מדלג אבינו מלכנו עד לתפלת מוסף וכן אמר למנחה ולפעמים היה מדלג עד נעילה כדי לאתחולי נעילה ביום והממהר ומתכוין להתפלל הד' תפלות כתיקונם הרי זה משובח. וכן ראיתי במהר"י סג"ל כמה וכמה שנים שהוא כיון להיות כל תפלה בעונתה ואם ימשך נעילה תוך הלילה מ"מ עולים הכהנים לדוכן ונשגבה פליאה בעיני מהרי"ל מאחר דכתיב ביום צותו והדוכן היא עבודה ג"כ תהיה ביום. ואמר ששוב מצא טעם לדבר הואיל ועיקר הקרבנות נקרבו ביום יכולין האימורי' להקרב בלילה וכן איתא פ' תפלת השחר איברים של עולות ופדרים של שאר קרבנות שנזרק דמן קודם שקיעת החמה קרבין כל הלילה וכנגד' תיקנו תפלת ערבית ה"נ גבי דוכן לא שנא מנהגי מהרי"ל להעמיד שני אנשים חשובים מן צידיו כשהיה ש"צ בי"כ וכן עשה בתפלת ר"ה. וכן איתא בא"ח בסדר י"כ דוקא. אמר מהר"י סג"ל אין לשנות מנהג המקום בשום ענין אפילו בניגונים שאין מורגלים שם. וסיפר לנו מעשה בעצמו שהיה ש"צ פעם אחת בקהלת (רעגנשפורג) בימים הנוראים והיה מנגן כל התפלה כמנהג מדינת (אושטריי"ך) כי כן המנהג שם. והוקשה בעיניו שהיה אומר הפטרה בניגון בני ריינו"ס ואמר שבאותו פעם היה הוא אומר סליחה אני אני המדבר אשר יסד רבינו אפרים לומר לתפלת מוסף וסבר שמצוה לומר שם לכבוד רבינו אפרים המחבר אשר מנוחת כבודו שם ואמרו המנהיגים אליו שאין מנהגם לומר אותה הסליחה ולא שמע אליהם מסברתו דלעיל לימים מתה בת הרב ביום כפור והצדיק הרב הנזכר עליו הדין שלקתה בתו על מה ששינה מנהג המקום

אמר מהר"י סג"ל שבאותו פעם היו מכבדין אותו והיו מביאין לו מחזורים נאים להתפלל בהן ולא רצה להתפלל בצבור כי אמר מתוך מחזור וסדרים המיוחדים לצבור וגם אם זקנים הם ושחורים ומוטעים ואמר דכך כתב רוקח שאין להתפלל אך בסדרים של הצבור משום דסתמא לשם מצוה נכתבים שמא שאר סדרים לא נתכוון