מהרי”ל (מנהגים) צז

בין אמרה לא צריכה אני נותנין לה לאכול. $ מג' ימים עד ז' ימים אם אמרה צריכה אני נותנים לה כמו לחולה מכאן והלאה הוי כשאר אדם א"ח:

$ אבל אחר ג' אם אמרה צריכה אע"פ שהרופא אומר לא צריכה נותנים לפניה. ואומר לה יום כפורים הוא. ואם אכלה אכלה כי היא מבחנת בעצמה יותר משום רופא. והוא הדין נמי אי חולה אומר הוא צריך יהבינן ליה אע"פ שלא אומר שימות אם לא נותנים לו דזה הוי פשיטא דהוי פיקוח נפש. רק שאומר שחוליו מתגבר עליו אם אין נותנים לו. ואיכא מ"ד דצריך לומר שימות אם אין נותנים לו ולא נהגינן הכי וכי החולה נביא הוא ומנין ידע אם יחיה או ימות. ועוד אמהר"ש אם חולה אומר א"צ ורופא אומר צריך נותנים. וי"א שאין נותנים לו רבע בפעם אחת אבל לא נהגינן הכי ואמרינן ספק נפשות להקל ונותנים לפניו ואומר י"כ הוא. ואם יאכל אז הרשות בידו. ואמהר"ש דוקא שרופא מומחה אומר צריך. אבל שאין מומחה או נשים לא מהימנא להו. חכן גבי יולדת מהימנא להו משום דאינהו בקיאות בהן ומשונה איסור אכילת יום כפור מכל אכילות שבתורה דהם בכזית וזאת ככותבת והיינו משום דהכא לא כתיב אכילה. ואכילה ושתייה אין מצטרפין מאחר דשיעורייהו אינם שוים דאכילה הוא ככותבת ושתייה היא ברביעית. אבל אכילה לאכילה מצטרפין אע"ג דתרי מינין הם דהא אית להו חד שיעור' עכ"ל מהר"ש. אמר מהר"י סג"ל אם מאכילין חולה מחמת אונס אז מאכילין אותו חשובים גדולי העיר וכן הוא בא"ח משום דאינם בקיאין הכל דילמא יפשעו בנפש וסבורים שאינו צריך וימות. ואל יאכילוהו כ"א מעט מעט לכל פעם כדי שלא יאכל שיעור איסור אכילה דהיינו ככותבת בפעם אחת בכדי אכילת פרס דהיינו מזון חצי סעודה והם ב' ביצים אז לא יצטרף להיות שיעור האיסור. אמהרי"ל מתי שמאכילין החולה אז צריך להזכיר יעלה ויבא בברכת המזון שלו כיון די"ט הוא גבי דידי' וקורין בו מקרא קודש וכן בא"ח. ואמהר"י סג"ל שאכילה כל דהו אסור מן התורה אך אינו חייב כרת רק על אכילת כותבת. ואמר מהר"י סג"ל עוברה ומניקה שהריחו מאומה והתאוו לזה ואומרים להו יום כפורים היום ומשיבין מ"מ צריכים אנו נותנים להן דאין דבר עומד בפני פיקוח נפש וכתב במהרא"ק והוא הדין כל אדם שהריח את המאכל ונשתנה פניו ומסוכן הוא אם לא יתנו נותנים לו עכ"ל אמר מהר"י סג"ל יותר מצוה שנותנין ליולדת לאכול ביום ראשון ממה שתתענה ומצוה לומר לה אכלי כי אין דבר עומד בפני פיקוח נפש וכן לחולה והעיד שראה ממהר"ם שהיה מצוה לחולה לאכול ולא רצה וממחרת הבריא החולה וחי, דרש מהרי"ל דכל אדם ירחיק את עצמו שלא יגע בשום מאכל $ כזית הוא חצי ביצת תרנגולת כותבת פחות מכביצה ואי' התם דכביצה משביע וכותבת מיהא מישבת דעתא:

$ ביום כפור מאחר דלא בדילי כל השנה פן ח"ו אתא למיכל מיניה דכה"ג חיישינן גבי חמץ וגם האשה אל תאכיל בניה בידיה רק תעמוד בפניהם והם יקחו מאליהם אכן אם התינוק קטן כל כך שאין יודע ליטול מעצמו מותר ליתן ונכון יותר לומר לנער או לנערה אשר עדיין לא התחילו להתענות ויאכילו את התינוק והראיי' מלחם הפנים שהיו חולקים בכל שבת ושבת ואם חל י"כ בשבת לא היו חולקים עד מוצאי י"כ אע"פ שהיה קשה להם להשהות כ"כ עד שיחלקו דהא היו טרודים בתעניתם והיו עיפים מ"מ לא עשו בי"כ עצמו משום דילמא אתו למיכל מיניה אמהר"י סג"ל מה שנוהגין הנערים לשחוק באגוזים בי"כ היינו לעגמת נפש ולעינוי שמיצר להם בשחוק עמהם ואינו רשאי לאכול ויתקיים תענו את נפשותיכם ודוגמא זה אמרי' ס"פ אלו קשרים במסכת שבת דמנהג קדמונים בקניבת הירק בי"כ מן המנחה ולמעלה ר"ל שהיו מלקטין העלין מן הקלחים התלושי' $ (הג"ה במהרא"ק) איתתא דאית לה ינוקא שרי למימשא חדא ידא ומיתן ריפת' לינוקא משום שיבתא פי' משום רוח רעה דתנא דבי מנשה אשה מדיחה ידה אחת ונותנת לבנה הקטן. בא"ז. עכ"ל:

$ להיות מוכנים בערב לחותכו דק דק ולבשלם ואע"ג דכתב בי' שבת שבתון מ"מ לענות נפש התירו שיהו עוסקים באוכלים וכן במיימון. ודוקא מן המנחה ולמעלה דאז יושב