מהרי”ל (מנהגים) צו

הוי מצוה הבאה בעבירה. ואמהרי"ל שאם ח"ו נופל הנר ביום כפור במקום סכנה מותר גם ליהודי לכבות בידים אף ביום כפורים שחל בשבת דחמיר טפי. וגם אם הוא ספק או אפי' ס"ס אם ישרף הכירה מ"מ יצילנה ואית ביה פיקוח נפש הואיל כו' והוא הדין בכל שבתות השנה. וכן דרש נמי מה"ר אברהם כ"ץ ז"ל. דרש מהרי"ל מנהג הוא שילינו העם בליל כל נדרי בבה"כ כדי להרבות בשבחות וברננים וכתב א"ח שנוהגים כן ממה דאי' שילהי פ"ק דיומא מיקירי ירושלים ר"ל חשובים שבירושלים לא היו ישנים כל הלילה כדי שישמע כהן גדול קול הברה ולא תהא שינה חוטפתו שלא יבא לידי קרי. ואותם נערים הקטנים שמרבים אכילה גסה ומרבי' $ אמר מהר"י סג"ל שקבלה הוא וכן הרגיש בעצמו כשאדם נוער כל הלילה בלי שום שינה אז מזה נעכר ונתעמס קולו יותר מכל דבר שבעולם. ע"כ מי שיהיה ש"צ יזהר מלהקיץ כל הלילה:

$ באכילת פירות והם מרבים רוחות בגופם נכון שלא ילינו בבה"כ פן ח"ו יהיו מזלזלין בנפיחות. וראיה תפילין צריכין גוף נקי. ה"נ בית קודש. וקורא אני עליהם מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי והבא לישן ירחיק את עצמו ממקום תפלה לצד מערב או בבה"כ הנשים מתי שאין נשים שם וכן במיי'. צריך לקרא ק"ש טרם ילין כבשאר לילות גם אם לן במקום הקודש וכן עשה מהרי"ל. לאחר שגמרו לומר עם מהר"י סג"ל שיר היחוד היו אומרים קדיש יתום ואח"כ התחיל ואמר אנעים זמירות בקול נעים. ואח"כ אדון עולם. אם אין שבת אומר אבינו מלכנו בליל כל נדרי וכן אמהר"י סג"ל שאין לומר במה מדליקין משום דלא מצי לומר בו וטומנין את החמין דהא אין טומנין אז כדפי' לעיל. מהרא"ק כתב שאם הוא שבת אפ"ה אומר אבינו מלכנו וא"א במה מדליקין:

הלכות יום כפור יום כיפור אינו חל אלא באחר דימי בדה"ז בעשירי לחדש תשרי:

בשחרית יום הכיפורים כשאדם עומד ממטתו מותר כל אדם ליטול ידיו עד הפרק דהיינו חבור היד אל הזרוע כן דרש מהר"י סג"ל וכן בא"ח. אבל יזהר שלא ירחוץ פניו ועיניו כלל וגם אם הוא איסטניס שאין מיושב דעתו כל היום אם לא רוחץ בבקר מ"מ אסור לו לעשות כן ביום הכפורים ולא נהגינן כמ"ד שכתב ביה היתר בא"ח ואמר שכן שמע הדין מרבו מובהק (מהר"ש מאושטריי"ך) וכן אסור לשפשף פיו בי"כ עיין כן לעיל. והנצרך לנקביו בין גדולים בין קטנים יטול ידיו עד קשרי אצבעותיו ודיו. וכן בא"ח. והכהנים כשהן עולין לדוכן אז יטלו ידם נעילה גמורה עד הפרק וכן היה קידוש כהנים במקדש. וכל פעם כשעולין לדוכן יחזרו ויטלו את ידיהם מקודם ואמר מהר"י סג"ל דדבר תימה הוא מאחר $(מהרא"ק) ואין שורין מפה במים דחיישינן דלמא אתי לידי סחיטה. אבל למחר נוטל ידיו כדרכו לשם נקיות אבל לא פניו וכן הי' נוהג מהר"ם. (הג"ה) טוב ליזהר שלא לרחוץ עיניו ביום כפורים דלא הוי רפואה שלימה. הולכים יחפים לב"ה ומוחלין זה לזה בלב שלום עכ"ל:

$ דכל היום הולכין יחפין ובשום טומא' אין נוגעין בין נטילה לנטילה אמאי נוטלין בכל פעם ופעם. אכן לא ישנו המנהג ויחזרו ויטלו. ודרש מהר"י סג"ל שאם יש לאדם שכבת זרע דבק בבשרו חשוב כצואה ואסור להתפלל עד שיטהרנו גם בשאר ימות השנה וגם ביה"כ. אם עדיין לח הוא יקנחנו היטב ואם יבש יגררנו וכן בא"ח. ואם אין יוכל לגרר מותר לשפשף אותו במים ואין זה רחיצת תענוג ליאסר ביום כפורים. דרש מהר"י סג"ל יולדת תוך ג' מאכילין אותה בי"כ אחר שלשה ותוך ז' מעמידין לפניה המאכל ואומר לה יום הכפורים היום ואם השיבה מ"מ צריכה אני מאכילין אותה. וכן חולה אפילו אם הרופא אומר אינו צריך והוא אומר צריך אני. וגם אם לא אמר חייש אני שמא אמות אם איני אוכל שומעין לחולה ומאכילין אותו וכן אם אמרו מקצת הרופאים אינו צריך ומקצת אומרים צריך הולכים להקל משום פיקוח נפש דכתיב וחי בהם. דניחא לקב"ה להחיות כל נשמה. אמהר"ש יולדת תוך ג' ללידתה בין אמרה צריכה אני $(הג"ה מהרא"ק) יולדת תוך ג' ימים לא תתענה כלל.$