מהרי”ל (מנהגים) צד

בי"כ וכי הולך לצורכו יטנפו רגליו מותר לשפשף מקום הטינוף ולית ביה משום רחיצה של תענוג אך ישמור עצמו בהליכתו שלא יציג רגליו במי הגשמים דאסור להושיט אפי' אצבע קטנה במים משום תענוג. ואם מפונק הוא מותר לילך עם נעליו נעולים לביתו. ובני אדם העומדין כל היום הם רשאין לעמוד על ספסל או על כל דבר שירצו רק כשמתפללין י"ח ברכות יעמדו על הקרקע לקיים ממעמקים קראתיך ואם חלש דעת העומד רשאי לישען ולסמוך מתי שירצה. ואמר ענין סיכה לא מנהג בינינו לכך אין להאריך עליו בדרשה:

אמר מהר"י סג"ל מי שרואה קרי ביום הכפורים אין להאריך עליו בדרשה. אך מי שיארע לו ח"ו מקרה יבא וישאל ואגיד לו. פעם אחת שאלו אליו עלוהי והיה מורה לקנח יפה ולרחוץ יפה את פי האמה והמקום שנדבק שם הקרי. דרש מהרי"ל דכל אדם יבקש מחילה מאת חבירו אם עשה לו מאומה הן בדיבור או במעשה. ואם אין מוחל בינו לבינו יביא ג' בני אדם ויבקשהו בפניהם ואם אין רוצה בפעם ראשון. ישנה או ישלש ואם עדיין העיז פניו מלכפר לו יביא עשרה בני אדם ויעמידם שורה אחת לפניו ויאמר בפניהם חטאתי אל פלוני ואין רוצה למחול לי. אז $ פעם אחת שאלו למהר"ש על הרואה קרי ביום כיפור ונצטער על זה במאד עד כי לא יוכל ללמוד ולעשות שום דבר לכן הי' מבקש לידע פי' הגמ' דהרואה קרי בי"כ ומה דינו. והשיב מהר"ש שיהא מפשפש במעשיו. ואי תעלה לו השנה אז מובטח כו' ואל יצער עצמו ואל יבטל את למודו מחמת זה. כי ראה כמה גדולים אנשי מעשה שראו קרי בי"כ וחיו אחרי כן כמה שנים ויעסוק בתלמוד תורה דהיא מכפרת:

$ הקב"ה רואה שהוא השפיל עצמו לפניו ומרחם ומוחל וסולח לו. ובשלש מיני רצויין ירצנו כדאשכחן גבי יוסף דאמרו אנא שא נא. והיבוקש למחול לא יהא אכזרי מלמחול כי איך יעיז את פניו מלמחול. הלא הוא עומד ומבקש כל היום מאת אדון כל למחול לו עונותיו. כ"ש וכ"ש ובן בנו דכ"ש דהוא ימחול לחבירו באשר הוא אנוש רימה ותולעה וידע אדם אם הוא אכזר מלמחול גם הקב"ה אינו מוחל לו. דכתיב נושא עון ועובר על פשע. למי הוא נושא עון. למי שעובר על פשע. אמר מהר"י סג"ל כשבאים בב"ה בליל כל נדרי. טוב הוא לאתחולי כל נדרי מבע"י משום דהתרת נדר הוא. ואין מתירין נדרים לא בשבת ולא בי"ט כי אם לצורך שבת וי"ט לפיכך יתחיל ש"צ כל נדרי טרם שיקדש היום. אכן יאריך בו בניגונים להמשך עד הלילה. ולהכי נמי יקדים כל אדם את עצמו לבוא בה"כ כדי שיבקשו זה את זה מחילה טרם ירד ש"צ פני התיבה. ואמהר"י סג"ל דקי"ל כר"ת דאמר מיום כפורים זה עד יום כפור הבא עלינו לטובה. וכן בא"ח משום דאנו מתירין הנדרים שעדיין לפניו $ נהג מהר"י סג"ל טרם ירד ש"צ בליל כל נדרי פני התיבה היה עומד הוא פני התיבה ואמר בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירין להתפלל עם העבריינין. וכן עמא דבר לומר הגדול שבכל עיר ועיר:

$ על השנה הבא לקראתנו. ויזהר כל אדם לומר כל נדרי עם ש"צ דניחא למ"ד דמתירין הנדרים דלשעבר ודאי אז צריכין לומר עמו דאין אדם יכול בעצמו להתיר את נדרו שעבר אלא אף למ"ד דמתירין את הנדרים דלהבא כדקי"ל. מ"מ יאמר כל אדם עם ש"צ כדי שיהיו לכל הפחות שלשה מתירין בראשונה אומר כל נדרי בלחש. ובשנייה מרים קולו יותר. ועוד יותר בשלישית משום דאז נשמע באימה וברעד ואומר ג"פ משום דלשון חכמים כך הוא אתרוג אתרוג אתרוג מגל זו מ"ז מ"ז. טעם אחר משום דהתרת הנדר הוא נגד ג"פ שאמר החכם מותר לך מ"ל מ"ל בשעת התרת הנדר. וכל אדם יתוודה גם בליל כל נדרי בתפלת ערבית אם עדיין מיושב בדעה הוא שלא נשתכר בסעודה כי עיקר הוידוי בעיצומו של יום ומה שמתודין בתפלת מנחה אינה אלא גזירה שמא יארע לו אונס ולא מצי שוב להתודות וכן בא"ח. וכל אדם יזהר לעמוד עם ש"צ מתי שאומר הש"ץ את הוידוי וכן בא"ח. ועשרה וידוין הן ביום הכפורים. ב' בליל כיפור. א' לצבור וא' לש"צ. וביום. ד' לציבור וד' לש"צ. וכן בא"ח. נגד עשרה קידושין שקידש כ"ג עצמו במקדש בי"כ וכנגד אלו יכוין כל אדם להשלים העשרה וידויין בין בינו בין עם ש"צ. וכל אדם יזהר