מהרי”ל (מנהגים) צג

קדושים הם ואינם משמשין מטותיהן לאור הנר. והשתא אי מדליק את הנר בביתו ולא בחדר משכבו עושה תרי קולי חדא שמסתכל בה בבית שהיא מקושטת ומתאוה לה כשנכנס לחדר אין לו שום היכר ויבא עליה באיסור לכן ידליקנו בחדר משכבו ויתרחק מן אשתו כל אותו הלילה. ולמחר ביום כבימי נידותה שלא יגע בה אפי' באצבע קטנה ולא ירבה דברים עמה כדי להרחיק את עצמו מהרגל דבר עבירה וק"ו מנדה. ומה נדה שבעלה מותר עמה בחדר בלא נר אפ"ה צריך להרחיק מעליה ביום כפורים שצריך נר בחדרו כמו שפי' אינו דין שצריך להרחיק את עצמו ממנה וכן הוא בספר אגודה במסכ' פסחים סי' נ"ב. אמהרי"ל שידליקו הנרות מבעוד יום גדול כדי להוסיף מחול על הקודש וכן בזמן שהימים קצרים ימהרו הנשים להיות נכונות מבעוד יום גדול דגם הם חייבות כדילפי' מן האזרח. וגם המדליק הנרות בבה"כ ידליקם מבע"י כי רבים הם וצריך להדליקם מבע"י. אמהר"י סג"ל טעם הנרות שמדליקין ביה"כ משום שכתב המרדכי מי שרוצה לידע אם יעלה לו שנתו יקח נר וידליק מן ר"ה עד י"כ. והא דמדליקין ביום כיפורים משום דיום דין הוא להגמר. וכתיב נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן ואמר בשם חמיו מה"ר אברהם ז"ל דלהכי לוקחים אנשים ונערים נרות ולא הנשים משום דנר שקול נגד איבריו של אדם $ מה"ר זלמן קיצינגן דרש דנראה אליו דלהכי נשים פטורות מן נרות האלו משום דאנשים חייבין רמ"ח מצות עשה שבתורה ועוד שני לאוין שחשובין כמו עשה והן לאו הניתן לעשה ולאו הבא מכלל עשה היינו ר"ן ומכלל אלו הנשים פטורות דאינן חייבות כ"א בלאוין:

$ לכפר עליהם. והם רמ"ח איברים ורוח ונשמה הרי ר"ן כמנין נר. ר"ל שירחם המקום על כולן. אבל הנשים יש להן איברים יתרות כגון דלת ומפתח. לפיכך נשים אין נוהגות בנרות הללו. ואמר דבאשיר"י כתב טעמא אשר מדליקין הנרות ביה"כ משום דכתיב ע"כ באורים כבדו ה'. ר"ל בנרות. וכן בא"ח באורים כבדו ה' מתרגמינן בפנסין:

הלכות ליל יום כפור אמר מהר"י סג"ל כללא הוא כל מלאכה דאסורה בשבת אסורה בי"כ. וכן בא"ח וי"כ הוא יום שאסור בחמשה דברים נגד חמשה ענויים הנזכרים בו באמור ובפנחס. ואלו הן חמשה דברים האסורים. רחיצה. סיכה. נעילת הסנדל. תשמיש המטה. אכילה ושתייה. ואמהר"י סג"ל כשרוצה אדם לילך לבה"כ ליל כל נדרי ישלוף מנעליו ויניחם בביתו ולא יוליכם לבה"כ משום טינוף. ויום זה הוא יום שחייבים לכבדו בכסות נקייה ובכל דבר טהרה. ואמר דבימי אביו מהר"ם סג"ל בהיות עם רב במגנצ"א היה נוהג ששמש העיר היה מכריז בערב להניח מנעליהם בביתם. ואמר שיש מקומות שפורסי' בגדי צבעוני' בבה"כ לכבוד היום. ויש מקומות שמשטיחין עשבים על הרצפה משום דכתיב ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה ובי"כ אנו מרבים בהשתחואות יותר מבשאר כל השנה. ומסיק פ' הקורא תניינא דהשתחואה הוא פישוט ידים ורגלים ואנו עבדינן הכי ביום הכפורים דוקא. ומהאי טעמא נותנים מחצלת לפני העמוד אל פני ש"צ כל השנה. וכן הוא באלפס בתו' דמגילה פ' הקורא תניינא. ואם הוא אדם מפונק וקשה עליו לילך יחף עד לבה"כ רשאי לילך במנעליו עד פתח בה"כ. ויתנם לבני ביתו להחזירם הבית או יצניעם במקום מוצנע שלא יראו. והתינוקות גם הם בכלל איסור נעילת סנדל וכן בא"ח ובמיימון. ואם יש להם כאב ברגליהם שקשה להם קרירות הרצפה מ"מ לא ינעלו מנעלים רק רשאי' באנפלייאות שקו' (זאקין) וכן האיסטניס אשר צער לו לעמוד יחף על הרצפה מותר לו באנפלייאות דוקא בשל בגד ולא בשל עור. והכי משמע בא"ח דגם לבריא מותר. ומותר לעמוד על כרים וכסתות להנצל מן קור הרצפה. וגם אם הכרים עשוין מעור הואיל והרגל מגולה מלמעלה מידי דהוה אמנעל מרופט פי' קרוע מלמעלה שגם הוא מותר לנעול. ואמהר"י סג"ל אם ירדו גשמים