מהרי”ל (מנהגים) צ

וכן להחניף לכלה ולשבחה מצוה לומר עליה כלה נאה וחסודה וכל כה"ג לכן כל אדם אם עשה אחת מן העבירות האלו או אחת משאר כל העבירות יפשפש במעשיו להרחיקם ושלא לעשותם עוד ולא יהא כטובל ושרץ בידו. ואם ח"ו באים לאדם ייסורין יקבלם באהבה ואל יבעט בהם לומר מפני מה אדם עני ואביון אני ובאין יסורין בי יותר מן כמה בריות אל יאמר כך. אך יאמר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי ואת הרע בעיניו עשיתי ע"כ לא נעניתי. כל אדם יתודה על חטאיו וכשאומר ואתה צדיק אחר הוידוי יאמר בכוונת לבו. ואז אומר הקב"ה למלאכים באו וראו כמה חביבין ישראל אשר מצדיקין עליהם את הדין ויעמוד כל אדם בפרץ נגד יצרו הרע מלהאזין אחר מסיתים משל למלך דאית ליה אויבים ומתיירא המלך מפניהם והולך ובודק את מבצריו ומחזיק בדקו כל היכא שיוכל האויב לבא שם אליו ואומר המלך שמא בכאן יעלה בהחבא ונבנה כאן ברניות ומגדל להנצל. כן יצה"ר הוא האויב והאורב וצר על אדם יום ולילה ומסיתו לדבר עבירה להלכד במצודתו כי לכך הוא נוצר ומוכרח הוא לעשותו ואומן הוא בכך. לכך יזדרז האדם להזהר לעמוד בפרץ נגדו ויהא חופש וחוקר בדעתו לדעת היאך שהיצר מסית העביר' לידו והיאך שאומר לו לעשותה. ויאמר האדם אתקן דרכי בפרץ למען שלא אאזין אליו ואבנה בדעתי בנייני' נגדו שלא ילכדני במצודתו ואז מתוך שמרגיל האדם את עצמו לעמוד נגדו שוב מואס הוא בעבירות יותר מהתאוה להם בראשונה וגם היצה"ר עזוב ממנו כשרואה שפונה עורף משמוע אליו וכשישוב האדם ישוב במעשה לעשות טוב ולהשיב גזילות ואל יאמר כדאי לי במה שלא אעשה עוד וראיה מאנשי נינוה דכתיב וירא אלהים את מעשיהם ולא כתיב וירא את לבישת שקם ותעניתם אלא ר"ל ראה במעשיהם ששיברו את ביתם וחפרו אחר העצים והאבנים אשר גזלו והשיבום לבעליהם וזה עיקר תשובה. בסוף הדרשה חזר הרב הנז' ז"ל לכוונת הפרשה ודרש ובא לציון גואל וגו'. שנתפלל אל ה' למהר הגאולה וע"ז אמר קרא הנסתרות לה' אלהינו ר"ל הקיצים הם נסתרות עם הש"י שאין אדם יודע מתי קץ הגאולה והנגלות לנו פי' מ"מ הקיצים גלויים לנו. ר"ל שנהיה מתפללים בעדם ונעסוק בתורה ובמע"ט למען ימהרם ברחמיו כמו שמסיים הקרא לעשות את כל דברי התורה הזאת:

ממהר"י סג"ל הופל הפור. הלכות ביום כפור. הלכות ערב יום כפור ערב יום כפורים אינו חל אלא באחד דימי אגד"ו. בבקר בהשכמה $ אבל אם חל ערב יום כפור בע"ש אומרים אל רחום עד השתא בעגלא ובזמן קריב. ואומרים ג"כ אז בשחרית א"מ:

(בפראנקפורט א"א אבינו מלכנו):

(יש מקומות מרבין סליחות בעי"כ דוגמת ערב ר"ה. ויש מקומות שאומרים רק ג' סליחות בעי"כ פוק חזי מאי עמא דבר):

מהרא"ק א"א תחנון בעי"כ. אבל אומר אבינו מלכנו ואומר למנצח לבד מעי"ט של פסח. ומשם גדול שמעתי שאין לומר למנצח בערב יה"כ. העולם נוהגין כמו סדר מהרא"ק על עצמו זה חליפתי כו'. ועל אשה זה חליפתך וכו'. ואמרי' פסוקי' כאשר בא"ח:

$ לסליחות א"א וידוי כי אם פעם אחת. וא"א תחנון וגם לא אל רחום שמך וסדרו. וביוצר ג"כ לא תחינה ולא למנצח. ואומר. אבינו מלכנו וכן באגודה מהרא"ק בערב י"כ כשאוחז התרנגול בידו להתכפר בו נכון לומר זה "חליפתי. זה "תחתי. זה תמורתי. זה "כפרתי. לפי שר"ת שלו (חת"ך) והוא שמו של מלאך הממונה על זה ויוצא מפסוק באשרי. פותח" את" ידך" ס"ת חת"ך והוא השם הנז' בהאוחז החות"ך חיים לכל חי וז"ל אח"כ רגילין שיניח אותו תרנגול ומחזירו על ראשו ונוטלו ומניחו על ראש המתכפר ואומר זה תחת זה. זה חילוף זה. זה מחול על זה. ומחזירו עליו פעם אחת ואומר:

בני אדם יושבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל. יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק.