מהרי”ל (מנהגים) ט

בחדש ואין יום י"ו בכלל והי"ו מונין מיום המולד ולא מיום קביעת החדש. וכן בא"ח בר"ח א"א לא צידוק הדין ולא קדיש דרבנן: שלשים יום קודם לפסח שואלים בהלכות פסח

דרש מהר"י סג"ל פעם אחת בשבת הגדול שנת קפ"ז לפ"ק והיא השנה שנתבקש בחדש אלול אח"כ לישיבה של מעלה תנצב"ה זכותו יעמוד לנו ופתח הדרשה בק"ק ווירמיישא בהאי לישנא וידבר משה את מועדי ר"ת "והלוי "יעקב "דורש "ברשות "רבותיו. אנכי "תולעת "מאיש "ובזוי "עם "דעתי "יוודע:

שלשים יום שואלים בהלכות פסח וסעד ספר הרקח ממשה רבינו ע"ה שעמד מהחדש הזה משמע חדש שלם וכתב מהרא"ק ראיה דהא עמד בפסח ראשון והזהיר על השני עכ"ל. ואמר מהר"י סג"ל דהיינו דוקא בזמן הקרבנות לבקר אחר מומין. ואף אשר עתה רבתה השכחה בגלותינו בעו"ה נהגו בשבת הגדול להוציא בדרשה חובת ציבור וזהו א' מן הטעמים שנקרא שבת הגדול על דרך שנקרא יום כיפורים צומא רבה לפי שמאריכין בו בתפלה ובתחנונים. כך מאריכין כאן בדרשות משום דנפישי וחמירי הלכות פסח. והפייט קאמר להוציא חובת ציבור אלמא דחובה היא לדרוש ולעולם דורשים בשבת הגדול כשאין ערב פסח חל בו דאז צריכין להקדים ולדרוש. ועמדו רבותינו הפייטנים ותיקנו את סדרם דרך כללות בקוצר והיה די לראשונים שוב נתמעטו הלבבו' ועמדו פרשנים כגון הר"ר שמואל מפלייז"א פי' הפיוט דאלהי הרוחות וגדול א' פי' הפיוט דאדיר דר מתוחים וסמכינא מהא דכל בעל בית ילמוד הסדר ובעו"ה מרוב טרדות ומיעוט הלבבות גם זה לא נעשה פעם אחת סיים ואמר ידענא בעם זה דכולם יודעים הלכות המועד מקטנים ועד גדולים וכ"ש הלומדים שיודעים דברי רז"ל אפילו הכי מוטל על הציבור לשמוע הדרשה שמתוך כך משימים אל לבם בשעת מעשה. ועל כרחי העברתי על מדתי להיות ניאות לכך להוציא ידי חובתם $ (בק"ק פראנקפורט) מתחילין בשבת הגדול לנגן בקול רם הכל יודוך:

$ ומעתה אטול רשות מהש"י יתעל' זכרו. ואח"כ מהקהל קדישא ובראשם מורי' הר"ר זלמן רונקי"ל:

פעם אחת פתח בהאי לישנא. כתיב כר עשה לנפלאותיו. רוצה לומר מתי שהקב"ה פועל נפלאות ונסים עושה זכרון לדבר כמו במעשה בראשית נעשו כמה נפלאות עשה זכרון לנוח בשבת. סיפיה דקרא חנון ורחום השם שחינן וריחם לברוא העה"ז אע"פ שלא היה ראוי להבראות טרף נתן ליראיו לשון מזון כמו הטריפני לחם חקי שנותן טעם בתבשיל של שבת דמוטעם יותר מבימות החול כדאשכחן בפ' כל כתבי בעובדא דרבי יוסי. גם יש לדרוש הקרא כלו על דור המבול שעשה זכרון אותו דף שנשאר מן התיבה שעשאו סנחריב לע"א בבבל. וכן נדרש בפ' חלק וז"ל אזל אשכחא דפא מתיבותא דנח אמר היינו דאמר אלהא אשר שיזבה לנח מן טופנא שמעו שני בנוהי של סנחריב דאמר לזבוח אותן לשמו ועמדו וקטלו לאבוהון עכ"ל. חנון ורחום ה' שחינן על נח וכל אשר אתו בתיבה י"ב חדש שמשפט דור המבול היה שנה תמימה גם יש לדרוש על אנשי סדום שעשה זכרון אשת לוט ותהי נציב מלח וחינן וריחם על לוט להמליטו. טרף נתן וגו' יש לדרוש לשון טירוף את הצדיקים בעוה"ז כדי להרבות שכרם לעה"ב גם יש לדרוש על גלות מצרים שעשה זכרון חג המצות לספר נפלאותיו בכל שנה ושנה וחינן וריחם לגאול אותם ממצרים גם שלא היו ראויים לכך כמו שנא' ואת ערום ועריה ר"ל בלי מצות. טרף נתן ליראיו לשני הפירושים ניחם אשר פירנס אותם במצרים או הטריף אותם בעבודת פרך. אמהר"י סג"ל דמשום האי טעמא דחייבי' לדרוש בהלכות פסח ל' יום מקודם. כתב בספר אגודה כל מי שממלא את החביות של יין מפורים עד פסח דאז מתחילין השלשים יום צריך ליזהר למלאות עם כלים השייכים לפסח שאין בהן חמץ או בכלי ישן מורק ושוטף שלא יהא נדבק בהן שום חמץ ויתערב ביין. יעשו ג"כ ברזות חדשות בחביות שרוצה לשתות יינן בפסח. דחיישינן אולי ידבק שום