מהרי”ל (מנהגים) י

חמץ בישנות או ישפשף את הישנות לצורך פסח. כל הני ל' יום מנקרין ומכבדין את כל הבית וכלי הבית מן החמץ ומגררין כל מקום שידבוק החמץ. והיינו כל שאר כלי הבית. אכן העריבות ותיבות ואמבטי אשר לשין בהן עיסה כל השנה אין מועיל בהן מריקה ושטיפה וגרירה דאי אפשר שלא ישאר כזית חמץ בב' או ג' מקומות וחייב לבערו לפי פירש"י. וכן המסקנא בספר מצות קצר לפיכך הרוצה לצאת ידי חובתו צריך ליתן אותם לגוי במתנה גמורה שלא להחזירה אע"ג דבכל מקום מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה בר מקידושי אשה כדי שלא יאמרו אשה נקנית בחליפין. שמא גבי חמץ החמירו הערמה משום דמילתא דקביעא הוא וגזרינן במילתא דקביעא דילמא אתי למיסרך. וכה"ג אסר ר' יוחנן בירושלמי חמץ שביטלו ונמצא אחר פסח מפני הרמאין אע"פ דבשאר דיני הפקר לא החמירו כגון לפוטרו מן המעשר. ודוגמת זה באיסור שביתת שבת המפקיר בהמתו אלא משום דגבי חמץ איכא למיחש רמאות טפי. ואם ירע עינו לתת אותם לגוי ושמא אין מאמינו יטחנו בטיט ואז יבטל החמץ שבו. וכן המנהג לעשות לדפי מולייתות ועצי מגלגלין וכל כלי ששימשו בהן בעיסה מהאי טעמא דפרישי'. וכ"כ בא"ח דאם שום חמץ נדבק בסדק שאין יכול לחטט אחריו יטיח עליו מעט טיט. וכן הסל ששימשו ביה הלחם כל השנה בעין יטחנו בטיט ג"כ. דאי אפשר לנקר בין השרביטים עכ"ל. וכל דבר שרגילין לתת לגוים כדי שלא יעבור עליו בפסח כגון שכר שקורין (ביר) או חלת דבש שקורין (לעקו"ך) צריך ליתן במתנה גמורה כדפי' לעיל:

מהר"ש ע"ה דרש כתיב מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע. וכתיב בתריה סור מרע ועשה טוב. ר"ל שלא יאמר אדם אשב בטל לא אעשה רע וגם לא אעשה טוב לכך אמר ועשה טוב ואין לך טוב כגמילות חסדים שהיא עיקר המצוה שהעולם קיים בשבילה. וכה"ג אם הוא ת"ח יהא גומל חסד ללמד תורה לבני אדם בחנם ויהי' נוח ומזומן לבריות בכל שעה לדין ולהוראה בלי שהות ואם הוא איש עשיר ודבריו הם נשמעים למלכות יטריח את עצמו להליץ צורכי בני אדם נגד השררה. ואם איש עני הוא שצריך לממונו מכל מקום יטריח בגופו הטוב שיוכל. ואם נצרך הוא להתפרנס מבריות בטורחו יטול דבר נכון ויפחות שכר טורחו מישראל ומרבים כיחידים. ואדרבה מצוה רבה ועיקר גמילות חסדים המטריח את עצמו בשביל הציבור. וכן אמרו רז"ל שצריכין גבאי הצדקה לקנות לעניים חטין לפסח וכן יעשו פרנסי הקהל. והאי נמי גמילות חסדים הוא ודורשים בהלכות פסח מקודם פסח ל' יום כי חמץ יש בו כמה איסורים והאוכל חמץ מט"ו ואילך ככזית חייב כרת. חצי כזית איסור דאורייתא וליכא כרת. ומשמתחילין הל' יום דרך בני אדם לכבד החדרים ולהדיח הכלים ובראש כל דבר לקנות חטין לעניים. וכן העושה ביתו אוצר כגון שמכניס תבן או עצים בביתו לאוצר צריך לכבד המקום מתחילה לראות שאין שום חמץ שם. ודוקא כשמכניס בין פורים לפסח שהתחילו הל' יום. וכן דרש נמי מהר"י סג"ל ודרש מהר"ש אם לא פינה ובדק מקודם. צריך לפנות ולהסיר כל התבן והעצים לבדוק אם דעתו לפנותם קודם הפסח. או אפי' הכניסם לאוצר קודם הל' יום צריך לבדוק ולראות מקודם שאין שם חמץ דחיישינן שמא יפנה אותם בערב פסח. גוי שהפקיד חמצו אצל ישראל אם אין הישראל מקבל עליו אחריות מותר אבל באחריות אסור. ואם הגוי אלם שהישראל צריך לשלם לו אם נאבד החמץ או נפסד גם בלא אחריות אסור להניח בביתו דמיחשב כאחריות וכיצד יעשה יראה חדר לגוי ויאמר לו שישימנו לשם. ואם אז נאבד או נפסד הוי של גוי וכי ה"ג מותר וכן אסור לישראל להפקיד חמץ שלו אצל גוי באחריות של גוי וגם בלא אחריות יש לו לישראל להתנות בפירוש שיתנו לגוי במתנה גמורה ואז אם מעכבו הגוי עד אחר הפסח מותר הישראל לחזור ולקנותו. ואם נתנו לגוי באחריות אסור אחר פסח עכ"ל מהר"ש: