מהרי”ל (מנהגים) ח

בניסן הוקם המשכן והשנים עשר נשיאים הקריבו את קרבנותיהן ועשה כל אחד ביום הקרבתו יום טוב. הרי י"ב ימים ויום י"ג היה להן אסרו חג ויום י"ד ערב פסח ונכנסו ימי החג. ומתוך שלא נפל לתחינה ברובן לא נפלו בכולן. וא"א כל ימי ניסן צדקתך דדינו כמו תחינה. ואין מתענין ואין מספידין בניסן רק הבכורים מתענין בערב פסח. ואומרים כל ימי ניסן אל ארך אפים בשני ובחמישי. ולמנצח אומרים בכל יום מלבד ערב פסח ואסרו חג דאין אומרים גם למנצח. וכן בכל רגל א"א תחינה ולא למנצח בערב שלו ובאסרו חג שלו. זה הכלל כל יום שאין בו קריאת $(אין אומרים על המת בניסן לא צדוק הדין ולא קדיש דרבנן):$ הלל וא"א בו תחינה אפילו הכי אומרים אל ארך אפים וגם למנצח. עכ"ל מהרא"ק. לעולם בשנה פשוטה קורין פרשת צו קודם פסח וסימניך פקי"ד ופ"סח. ובשנה מעוברת קורין פרשת מצורע קודם פסח. וסימניך סגי"ר ופס"ח מלבד בשנת ה"ש או ה"ח מעוברת קורין פ' אחרי מות קודם הפסח. התקופה נופלת בניסן אכן לפעמים היא מוקדמת קש לחדש ואדר. והוא שנת ג"ח י"א י"ט למחזור קטן

אמר מהר"י סג"ל מנהג יפה הוא במגנצ"א מתי שיהו שני ימים ראש חדש דבערב הכנסת יום ראשון קודם תפלת י"ח דערבית קורא שמש העיר בקול רם בבה"כ יעלה ויבא להזכיר העם שיתפללו אותו. ובליל שני קורא ראש חדש. משום דממנו מונין ימי החדש. ואמר מהר"י סג"ל דביש מקומות קורין בכל לילה יעלה ויבא אכן המנהג במגנצ"א כדפי' לעיל ואמר שכן הוא בס' אבי העזרי. ושאלו את פיו לפי זה מתי שר"ח רק יום אחד יהיו קורין ר"ח דהוא התחלת מניינו ואמאי נוהגי' לקרא אז יעלה ויבא ולא נתפרש ודוק ליישב. ואמר שמקובל בעיניו מנהג יש מקומות שהנערים קורין כדי שלא יהא השמש צריך להפסיק בקריאה בין גאולה לתפלה: אמר המתענה חלום בר"ח צריך להתענות יום אחר להתכפר על שעינה נפשו בר"ח. וכן הדין בחולו של מועד: (במנחה) דהכנסת ר"ח א"א תחנה ואם ר"ח באחד בשבת א"א בשבת שלפניו צדקתך כללא דמילתא דכל שעה שאם היתה חול שאין בה תחנה אם היא שבת אין בה צדקתך וכן במוצאי ר"ח א"א תחנה או צדקתך: (בשחרית) של ר"ח מוסיפין ובראשי חדשיכם אחר פרשת תמיד. יעלה ויבא בעבודה בתפלת יוצר כמו בערבית דוגמא כל ערבית ושחרית דכל שנה שוין לבד דשל שבת. אחר תפלת י"ח אומרים הלל בדילוג. ק"ש קודם הוצאת התורה להפסיק בין יוצר למוסף. וכללא הוא כל יום שיש בו מוסף אומרים ק"ש קודם הוצאת התורה. קורין בפ' פנחס פ' התמיד $ (דין הלל בבית האבל עיין בהלכות חנוכה): $ לארבעה אנשים. (כהן) עד עולת תמיד. (לוי) חוזר ומתחיל ואמרת להם זה האשה עד רביעית ההין. (ישראל) עולת תמיד העשויה כו' עד שבת בשבתו וגו'. (לרביעי) ובראשי חדשיכם כו' עד יעשה ונסכו. וכשחל שבת קורין ז' אנשים בפרשת היום ולמפטיר קורא בס"ת שניה וביום השבת ובראשי חדשיכם ואז מפטירין השמים כסאי וכן אם הוא בשבת ובא' בשבת. אכן אם ר"ח בא' בשבת ולא בשבת אז מפטירין בשבת ער"ח ויאמר לו יהונתן מחר חדש ר"ח בשבת אומרים יוצר אלהינו אלהים אמת. אופן לך אלים. זולת אמונתך אמתי רבה. בתפלת יוצר ישמח משה אחר אתה קדוש יעלה ויבא בעבוד'. בתפלת מוסף אומרים אתה יצרת אחר אתה קדוש וכלול בו ראש חדש ושבת. בקדושה למוסף אומר החזן פיוט אלהיכם יזריח שמשו. ואיתא (במחזור ויטר"י) ר"ח שחל בשבת אין מזכיר של שבת ביעלה ויבא לפי שאינו בא אלא בשביל ר"ח ושל שבת כבר הזכיר בישמח משה. ר"ח בחול אומר בתפלת יוצר יעלה ויבא בעבודה. ובמוסף ראשי חדשיכם אחר אתה קדוש. בשבת שמברכין בו ר"ח אין מזכירין בו נשמות רק אם נקבר באותה השבוע ב"מ. ואם יבא בשבת אומר המברך בשבת. ובשנה מעוברת אומר אדר הראשון וכן אדר השני: בכל ר"ח מקדשין הלבנה מעומד דנחשב לנו קבלת פני שכינה. ולכך כתב מהר"ח דאין לעמוד תחת שום גג כדי שלא יאהל עמו שום טומאה ומקדש והולך עד י"ו