מהרי”ל (מנהגים) פח

ההוא נמצא כל ימי האדם בתשובה כי לא ידע יום מותו. פתח מהר"י סג"ל ודרש פעם אחת בשבת תשובה ע"פ טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך זה הפסוק נדרש על רוצחי' ר"ל משום דטוב וישר ה' צוה להבדיל ערי מקלט לנוס שם. והיו כותבין ערי מקלט על פרשת הדרכים למען הראות לרוצחי' הדרך ילכו בם לנוס. דבר אחר נדרש על התשובה טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך לשוב וכתיב דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב. ר"ל היינו בעשרת ימי תשובה שאז מקרב השם עצמו לקבל התשובה ועל זה נאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך. ר"ל שובו בעוד שהשכינה במדת ה' שהיא מדת רחמים ועזבו מעשיכם הרעים טרם שיבא ויאחוז במשפט ידו ויעלה למדת אלהים שהיא מדת הדין. וכן נדרש בפסיקתא דלהכי נקט קרא תרי שמות הללו:

והתשובה היא אחת משבעה דברים אשר נבראו קודם שנברא העולם שנא' בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל. וכתיב בתריה תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם כדאיתא פ' מקום שנהגו. משל למלך כשרוצה לבנות פלטין אז בונה את היסוד קודם שיתן עליו הבנין כך הקדוש ב"ה הקדים רפואה למכה לולי נבראת התשובה מקודם לא נתקיים העולם. וכן מרע"ה צוה להבדיל מעבר הירדן מזרחה ערי מקלט אע"פ דעדיין לא קלטו עד באו לארץ רק משום להקדים הרפואה מקודם. גדולה התשובה שמגעת עד כסא הכבוד כאשר מצינו במסכת סנהדרין פ' חלק גבי מנשה בן חזקיה שהיה רשע גמור ותפשו מלך אשור וענו אותו בכמה מיני ייסורין והעמידוהו בכלי ברזל מנוקב והציתו את האור מסביבו. ויהי במוצאו צער הגדול ההוא היה קורא לכל ע"א שבעולם להושיע לו ולא נענה דקרא לאילמים עורים וחרשים אשר פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו. לבסוף זכר אחריתם ואמר זכרני בהיותי נער למדני אבי בחומש פסוק אחד בצר לך ומצאוך וגו'. וקראת אל אלהיך וגו'. ותפתח האתון את פיה ויאמר אלהי ישראל היום הזה הראני נא את ידך ואת גדלך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך והצילני ואדע שאתה הוא אלהי השמים ואלהי הארץ ואפס זולתך. ואם לא תצילני כביכול הרי אתה חשוב כשאר אלהות. ועלתה מדת הדין וקטרגה שלא להציל הרשע ההוא השיבה מדת רחמים אדרבה יצילו אותו שלא לנעול דלת בפני שבים שיאמרו איך נשוב ולא נתקבל תשובתינו. מיד התקין הקב"ה מקום תחת כסא הכבוד להכניס תשובתו וכן איתא פ' חלק א"ר יוחנן מאי דכתיב וישמע אליו ויעתר לו ויחתר לו מלמד שעשה הקב"ה כמין מחתרת ברקיע לקבלו בתשובה מפני מדת הדין עכ"ל. ואל יהא פונה האדם אל יצרו הרע אם מסיתו לומר אדם נאה ויפה תואר אני ומעשי מהוגנים ואהיה גס רוח להתנאות על המכוערים לא יאמר כן אך יאמר אל לבו אהיה שפל רוח שנא' תשב אנוש עד דכא ואומר מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח. ר"ל שמקרב הקב"ה את השפלים והנדכאים לשכון אצלו וכן אל יגיס לבו בתלמוד תורה לומר אני משכים ומעריב נשף ושחר לבית המדרש אמאי לא אגיס דעתי יותר מאחרים. לא יאמר כל אלה רק יאמר מאד מאד אהיה שפל ונדכא בפני כל דהא מרע"ה לא הגדילה התורה אותו מבשאר אדם אלא במדת הענוה דכתיב והאיש משה ענו מאד ומתוך ענותנותו זכה לגדולה יתירה שכתוב עליו בכל ביתי נאמן הוא

ומעשה באדם אחד שהיה שער ראשו כחוטי זהב מפז ומפנינים הלך והזיר את עצמו על היין כדי לגלח שער ראשו הלך לפני שמעון הצדיק והודיע את נזרו. א"ל בני מה מלאך לבך להיות נזיר להפיל שער היפה שלך. א"ל היא הנותנת דפעם אחת עברתי אצל באר מים והסתכלתי את צורתי במים וכשראיתי שער ראשי שיפה כל כך נזרתי בנדר למען הפילו טרם שאכניס גאוה בלבי עלוהי. א"ל מפני מה לא גלחת ראשך בלי נזירות. א"ל נוח לי לגלחו למצות הש"י. עמד שמעון הצדיק ונשקו על ראשו ואמר עליך אמר קרא כי יפליא לנדור נדר להזיר לה' ואתה הוא אשר הנזרת עצמך