מהרי”ל (מנהגים) פז

במדרש שנ' בי נשבעתי וגו'. אמר הקב"ה $ (מהרא"ק) קורין ויחל בשחרית צום גדליה ובמנחה. אך במנחה אומר דרשו. והחזן אומר עננו וברכנו בברכה. וכן בכל תענית ציבור. עכ"ל: (יום אחד לפני ערב יום כפורים אומר תא שמע לפני מכניסי רחמים): $ לאברהם מבטיח אני לבניך כשמזכירין עקידת יצחק. מעלה אני עליהם כאלו נעקדים לפני ואזכור להם זכות הנעקד. דרש מהר"י סג"ל מה שתקנו רבותינו לומר בתפלה זכרנו. מי כמוך. וכתוב לחיים. בספר. כתב ר"י וכן מהר"ם אם שכחו מלומר שאז יחזרו לראש. אבל שאר גאונים פסקו שא"צ לחזור. רק יכוין עצמו אל ש"צ לשמוע בכוונה כל התפלה מראש ועד סוף ולא יאמר לכוין ולשמוע הדילוג לחוד ועל זה נאמר תכין לבם תקשיב אזנך. ואמר שנראה לו לנהוג כשאר גאונים שא"צ לחזור אכן הבא להחמיר ולחזור כאשר פסקו ר"י ומהר"ם אין גוערים בו דהא מימיהם אנו שותין. אכן מה שתיקנו לומר המלך הקדוש והמלך המשפט כ"ע לא פליגי שצריך לחזור אם שכח

הפטרת שובה היא בתרי עשר סוף הושע ומסיים אותו נביא ומדלגין אז לנבואת יואל ומתחילין תקעו שופר בציון קדשו צום עד ולא יבשו עמי לעולם. ונראה משום דשובה דסוף הושע הן רק תשעה פסוקים ואין פוחתין בנביא מכ"א פסוקים לכן צריך למלאות בה מנבואת יואל כדפירשתי. ונוהגים שאין נער אומר אותה הפטרה. ואין מזכירין נשמות וא"א אב הרחמי' וכללא $ (בק"ק פראנקפורט מזכירין נשמות): $ הוא כל יום שאומר בו יוצר אין מזכירין בו נשמות. ואם אין ששת ימי המעשה עד יום כפור א"א ויהי נועם וסדרו רק אומר ויתן לך: שבת תשובה בכניסתו במנחה א"א אבינו מלכנו ולא כל אותו השבת זולתי יום כפור שחל בשבת. וכ"כ בא"ז והביאו במהרא"ק ואומר המלך הקדוש שאין כמוהו במגן אבות א"א צו"ץ בשבת תשובה והטעם משום שכתוב בו משפטיך תהום רבה. והאידנא אין שייך משפט דהא מבקשינן אל תבא במשפט עמנו אך לפנים משורת $ (וכן נהג בפראנקפורט שלא לומר צו"ץ): במגנצא אומרים וצר אור עולם קראו אופן כי ה' אדיר. אמת ויציב דחול. זולת אל לבבנו. (ובווירמייש"א) אלהי ישענו. אופן אור ישראל וקדושו זולת אדני: $ הדין יעשה לנו. פעם אחת בעשרת ימי תשובה שאלו בב"ה אח' אבידה בחרם ויחר אף מהרי"ל באיש ההוא ואמר אין שייך לחקור בחרם בימים האלו אשר חיינו תלואים. וגם אם אדם חייב בב"ד שבועה לחבירו ממתין עד אחר ימים נוראים להשביעו אז. הלבנה לא היה מהר"י סג"ל מקדשה עד מוצאי י"כ ויהיב טעמא למילתיה דברכת הלבנה היא לדידן קבלת פני שכינה ואין מקבלין פני שכינה אלא מתוך שמחה. ובימים אלו אין שמחין דמתפחדין מאימת הדין. וכן הדין בחדש אב דאין בו שמחה אין מקדשין אותו עד מ"ש נחמו. מהרי"ל דרש בימי הסליחות יהיה כל אדם מפשפש במעשיו וכל מה שחטא בזה השנה יכלול בוידויו ויתודה ויתחרט על כל חטאיו. בכל יום יעשה אדם תשובה דכתיב שוב יום אחד לפני מיתתך כל יום ישוב בו וידאג שמא ימות למחר, ועוד ראיה שחייב אדם לשוב בכל יום משום דלימות המשיח אין מקבלין בתשובה. ודוגמת זה אין מקבלין גרים אז דהמתגייר אז אין עושה מאהבת הש"י רק לשמוח בשמחת ישראל ומאחר דאנו מצפין לישועה בכל יום מי שאינו שב ויבא משיח במהרה בימינו שוב לא מצי שב וישאר ח"ו בחטאיו ומתי שיבקש אדם לשוב מקרב הגאולה שנא' ובא לציון גואל ולשבי פשע. ועוד משל למלך שזימן את עמו לסעוד אצלו. אז החכמים שבעם הם מזרזין ומקשטין את עצמם לבא אל המלך מתי שיקראו בלבוש וכסות נקייה לכבוד מלכות. והטפשים שבהם לא נתנו דבר המלך אל לבם ונשארו בבגדיהם מזולזלים ולא שתו עדיים עליהם ובפתאום מהירים עבדי המלך לקרא העם לבא שער המלך. ואומר המלך לסמוך אצלו המקושטים לכבודו ולהרחיק המזולזלים. כך כשהצדיק נפטר מן העולם נכנס שמח לראות בנועם ה' לרב טוב הצפון. והרשעים אשר ימקו בעונם פתאום בלא תשובה לא יראו