מהרי”ל (מנהגים) פה

ואז מתחיל ובכן יתקדש כו'. ואח"כ עוד יזכור לנו כו'. יוציא איום לצדק דיננו כי קדוש היום לאדונינו. ואח"כ באין מליץ יושר עד המלך המשפט. ואז אמר תיבות האוחז בנשימת המשפט נשימה אחת לשתי התיבות. הדן יחידי באי עולם. הודאי שמו. הקצר בזעם. לרעים ולטובים. הלן בסתר בצל שדי. וכוללם. הנוהג חסדו בכל דור ועינו אל יראיו פסוק הוא עין ה' אל יראיו. לדופקי פתחו בתשובה הצופה לרשע. הרחם. ומתמם. לאחר סיום האוחז היה מהר"י סג"ל שוחה ביותר והזכיר מה שהזכיר. ושמעתי מעיד על (מהר"ז שט"ן ז"ל) שבקש ממהרי"ל למסור לו ההזכרה ההוא דאחר האוחז כדי שיוכל ג"כ הוא להזכיר בהיותו ש"ץ ולא רצה לגלות לו. אגדה אחת שהשלטן. דרש מהר"י סג"ל שיש לומר בתפלת מוסף בר"ה ומנחתם ונסכיהם כו' עד ושעיר לכפר ואז יאמר מלבד עולת החדש ומנחתו ושעיר לחטאת ונסכיהם כמשפטם ושני תמידין כהלכתן. וכן הוא אות באות בתשוב' מהר"ם סימן מ"ח. אך לא כתוב שם ונסכיהם כמשפטם. וכן ביום הכפורים בתפלת מוסף יאמר ג"כ ומנחתם כו' עד ושעיר לכפר ואז יאמר מלבד חטאת הכפורים ושני תמידין כהלכתן אע"ג דאומרים ביום הכפורים ובעשור לחדש וכו'. וכן בראש השנה ובחדש השביעי דהיינו הקרבנות דבסדר פנחס מ"מ צריך להזכיר ג"כ חטאת הכפורים דבסדר אחרי. וגם באותן מקומות שנוהגין על פי הרוקח שלא לומר פסוקים דקרבנות בתפלת המוספין כגון בק"ק (מגנצ"א ובווירמייש"א) מ"מ בר"ה וביה"כ מצוה לומר משום דכתיב ונשלמה פרים שפתינו. הוא אלהינו ואין אחר. בשעה שהצבור אומר הוא אלהינו היה מהרי"ל אומר אלה הפסוקים בלחש. אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים ואין עוד מלבדו. וידעת היום והשבות אל לבבך וגו' עד ועל הארץ מתחת אין עוד. שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. הן לה' אלהיך השמים הארץ וכל אשר בה. ה' אלהיך הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד. כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם. וקבלה כן היא מר"א מגרמייז"א ככתוב בתורתו ואנו כורעים. והיה כורע על ברכיו והיה משתחוה ונופל על פניו. הורם מה יאמרו הבינם מה ידברו. עיני $ אמר מהר"ש שראה כתוב שאין לומר בעלינו לשבח ואין עוד אלא אין עוד בלא ו' וכן אפס זולתו. ולא ואפס זולתו כי אם היה אומר ואין ואפס היה משמע כאלו עושה שתי רשויות שהיה אחר שהיה שמו אין או אפס והוה מחרף ומגדף. וכן אמהר"ש שיש להפסיק בין אמת ובין מלכנו כי אם הוה מחברו פעמים היה מבליע הא' מאמת והיה מחרף ומגדף וכן דוגמא זה יש להפסיק בסיום ק"ש בין ה' אלהיכם ובין אמת. ואמר מהר"ש ג"כ כשמברכין ברכת המזון יש שאין אומרים ממרום ילמדו בשביל שכתוב בו ונשא ברכה מאת ה' ואם ח"ו היה מבליע האל"ף מן מאת היה מחרף ואמר שראה מרבותיו שהיו ממדינת ריינוס שלא היו אומרים בגלל זה. וי"א מעם השם. כשאמר מהר"י סג"ל כי לך תכרע כל ברך וכן כשאמר יכרעו ויפולו לא היה כורע. מהר"ש היה אומר וכתוב לחיים וכן בספר ולא אמר טובים בשניהם:

$ עמך בך תלויות. גשים מול ארון באימה. כשמגיעים עד תמלוך בכבוד. אז מתחילין אנסיכה מלכי איום קדוש. לקשר"ק היה אומר לקול תרועתינו דודאי אית שם תרועה הן שהיא שברים הן שהיא תרועה אבל לקש"ק וקר"ק אומר לקול תקיעתינו דשמא האידך היא תרועה. כל יצורי עולמים. אתה זוכר עד ואתה דורש מעשה כולם. ואז אומרים זכר תחילת כל. אבל ביום שני אומר עד כחול הים. כי אותם מסיימין עד בא קיצם צאת לזכרון ושייך לומר אחריהם ויזכור אלהים את נח וגו'. אמהר"י סג"ל וכתוב לחיים כל בני בריתך ודלא כתשב"ץ וא"ז לפי משל דכותי ואמר שמקובל מרבותיו לומר כן. אבל ביום הכפורים בתפלת נעילה אמר וחתום לחיים טובים בני בריתך ואז לא אמר כל כי לעולם חמשה תיבות נגד קרא מחני נא מספרך אשר כתבת. אם ראשון של ר"ה בשבת אז היו מהפכין השלש תקיעות של מחר היום ודהיום למחר משום דשל יום שני אין נזכר בהן שופר רק קול ואין תוקעין בשבת. וכן במהרא"ק

יום שני של ר"ה אומר ש"צ אתיתי לחננך כולו בניגון יפה ונעים. ציבור אומר סילוק עד והיום וש"צ חוזר ואומר ותזכיר למו עד והיום והצבור עד ועזרתך סלה. וש"צ