מהרי”ל (מנהגים) פד

שלא לפחות מיני' וכן בא"ח. והיה מהרי"ל מתמי' אמאי לא רגילין לעשות יותר מג' שברים באשר עושין בתרועה ודוק. ספר לנו מהרי"ל מעשה שהוא בא ליישוב אחד והיה בי' ימי תשובה ולא היו שם עשרה למנין שרובם ברחו מהתרגשות הדבר ב"מ. ושאל הרב את פי הנותרים היאך שנהגו בתקיעות בר"ה והשיבו היינו מתפללין תפלת מוסף ומתי שהגענו במקום שתוקעים בצבור מעומד אמרנו לתוקע שיתקע. ואמהרי"ל דשלא כדין עשו דאיכא בהדיא במסכ' ר"ה שאין ליחיד לתקוע אלא שלשים קולות דאנו תוקעים מיושב כסדר בלי הפסק. וכ"פ באלפס דאסור ליחיד לשמוע הקולות דמעומד בהפסק על סדר התפלה דאין תוקעים אותם כי אם בצבור. אמהר"י סג"ל דכתב באשיר"י בשם הרמב"ן חידוש אשר אין נמצא בשום חיבור יותר וז"ל שופר שנסדק לארכו פסול. כי מאחר שנסדק לארכו מעט כשתוקעין בו נתקרע לגמרי מחמת חוזק הקול ק ראיתי במהרי"ל שפסל שופר נסדק לארכו מעט. אמהרי"ל מה שהפוקרין הם הפוקרין על הפסוק ביום ההוא יתקע בשופר גדול מאי שופר גדול ונראה לו ליישב דר"ל בקרן של ימין של איל יתקע בו הקב"ה לעתיד והוא גדול יותר מדבשמאל. אם לא היה שם תוקע אלא מהרי"ל אז היה תוקע בעצמו אע"ג שהיה באותה שעה ש"צ וגם על סדר דברכות דמעומד ואמר מה שאמרו חכמי' שאין לש"צ לתקוע שמא יטרף בתפלתו אכן הוא מובטח בעצמו לחזור לתפלתו ולא יטרף והיה נשאר עומד במקומו קודם העמוד והיה תוקע קולות דמעומד ולא הלך על המגדל כשאר תוקעים כשתוקעין על סדר ברכות דמעומד. אמר מהר"י סג"ל דלהכי מאריכין בתקיעה אחרונה ונקראת תקיעה גדולה למען ישמעו העם וידעו שסיימו הקולות ויאמרו אשרי העם יודעי תרועה. והראיה בפסוק במשוך היובל המה יעלו בהר נמצא שמשיכת הקול סי' סילוק שכינה ורשאין לעלות ההר ה"נ לא שנא. אמר מהר"ש שמהר"ם פסק וכ"כ בהג"ה במיימון שכ"כ רא"ם וכ"כ בתשובת גאונים שברוקח שלא לתקוע לנשים יולדות אחר שיצא כבר מבה"כ כי דומה קצת למלאכה עכ"ל. אכן אנו נוהגים כספר המצות וכאשיר"י שמתירין. וכן הורה מהר"ש לעשות מעשה ולתקוע אחר שיצא מבה"כ כמו שפסק האשיר"י ודלא כהג"ה במיי'. וכן דרש מהר"י סג"ל ואמר דאין לתמוה מפני מה עבדינן ומברכין עוד דהא עיקר תקיעת יחיד לא נתקבלה לרצון רק אחר חצות היום אבל בתלת שעות קמייתא אז הקב"ה יושב ודן את העולם ואם בא היחיד לתקוע אז פן ח"ו מיפק דינא עליה ונטרד דלא דמי יחיד לצבור. וכן איתא בפ"ק דע"ז יחיד המתפלל מוסף בג' שעות ראשונות תפלתו נדחה ה"נ בתקיעה אכן הציבור נתקבלה בכל קראנו אליו. וכן בא"ח. ואם קשה על היולדות להמתין עד שיצאו מבה"כ אז מותר לתקוע לה מיד אחר שתקעו בבה"כ. אמהר"י סג"ל אם יודעת האשה לברך תברך היא בעצמה ואי לא יברך התוקע בשבילה. מהרי"ל היה אומר באבינו מלכנו סלח ומחל לכל עונותינו ולא אמר מחל וסלח. משל כותי מתחילה מעט והולך ומוסיף כך סליחה קטן ממחילה. אכן אומר כתבנו בספר מחילה וסליחה. ואמר דהספר נקרא בשמיה מחילה

מוסף כשאמר שבח מגדל עוז שם הגדול היה מרים קולו ביותר ואמר שם הגדול בכל כחו. שוע אערוך ולא שבח. מלכות ועוז ולא כבוד ועוז. דרך ענותו בקמץ הוי"ו ולא בשו"א. (במגנצ"א) היו אומרים כל שנאני קודם מלך עליון. וקודם מלך א לא אמר ובכן ה' ימלוך לעולם ועד. לשליש ש' בקמ"ץ ולא בשו"א. תשיב לנדן ל' בשו"א ונ' בציר"י ולא בחיר"ק ושו"א. גלה בזכרון הגימ"ל בשו"א ולא בפת"ח. אסומה טלולה גשומה לפתותו בשופר זה ר"ה. כמה יעברון. מי יושקט יושלו. י"א מי ינוע. מי יורם מי ישפל. ותשובה ותפלה וצדקה ודלא כסדר קראי. ואמר ותשובה ותפלה ר"ל ע"י תשובה הקדומה לתפלה וצדקה על דרך נירו לכם ניר. חמש מאות חמש עשרה. אמהר"ש כף רגל חמש מאות הכף היינו עובי הרגל. מטת שכם אחד. סדר הפסוקים דקודם האוחז בתפלת מוסף היה מסדר מהר"י סג"ל בהאי סדר בראשונה כי מקדישך עד פאר מקדושים.