מהרי”ל (מנהגים) פא

נועלין עד שיוציא ס"ת לקרוא. וכן בתפלת מוסף. מהר"י סג"ל היה עומד בתפלתו בכפיפת הראש אף כשהתפלל ביחיד בינו לעצמו מה שלא עשה כן בכל השנה והיה שוחה בכל פעם שמזכיר ירושלים. כי מקדישך בקדושתך ולא כקדושתך. תגיד ליעקב דבר חק הד' בקמ"ץ ולא בשו"א. כל תיבה שמסיימת לך מך לך תך היה אומרו בסגו"ל. אגודה אחת א' פת"ח ולא סגו"ל כעשן תכלה בכ"ף ולא בעשן בבי"ת. היה מאריך בזכרנו בו לטובה. ופקדנו בו לברכה ביעלה ויבא. וכן היה מאריך מאד כשאומר אתה ולפי הנר' היה מכוין למדת אתה $ (במגנצ"א) אומרים מסוד חכמים ומסיים פני מלך מלכי המלכים ואדוני האדונים. (בווירמייש"א) מסיים מלך מלכי המלכים מלא רחמים:

$ הידוע למקובלים מנהגי מהרא"ק מה שלא יסד הפייט לומר חי וקים בקרובץ דר"ה משום שבסדר ואתחנן כתוב אחד אומר השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת ובסוף הסדר כתוב כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי. ובפסוק ראשון לא נאמר אלהים חיים אלא כך הטעם לפי שבאותו פסוק שנאמר בו אלהים חיים מסיים נמי כמונו ויחי. כלומר מתי שקראת אותנו חיים ג"כ אנו קוראים אותך אלהים חיים ובר"ה אנו תלוים ועומדים עד י"כ. וזה לחד טעמא שא"א הלל בר"ה לפי שנא' בו כי הצלת נפשי ממות ואין יכול לומר כן בר"ה אך קשה עדיין יאמרו אותו בדילוג כמו בר"ח ואז יהיה אותו פסוק מדולג. אלא טעמא אחרת איתא בגמ' שמשיב הקב"ה למלאכי השרת איפשר אשר המלך יושב על כסא דין וספרי חיים ומתים לפניו פתוחים וישראל יאמרו שירה. מה שאנו אומרים בר"ה עושה השלום ובשאר ימות השנה אומר מברך את עמו בשלום. לפי שעושה בגימ' ספרא"ל והוא מלאך הממונה על הכתיבה. ואנו מזכירין אותו עמה שיכתוב אותנו לחיים טובים ולשלום. מפני מה א"א זולת בר"ה לפי שהעולם עומדים בדין ואנו מזכירין מדת הרחמים. ובאמת ויציב תיקנו אמת שנרמז בבראשית ביום ראשון ברא' אלהים' לעשות'. בשני ויברא" אלהים" את". וכן בכל הששה ימים לכן אין להפסיק ביניהם ביום זה כי אנו מזכירין כל יום ר"ה מעשה בראשית. טעם אחר קרובץ מלא ל' "קול "רנה "וישועה "באהלי "צדיקים ואין שמחה בר"ה עכ"ל מהרא"ק. אמהר"ש מאושטרייך בקדוש בליל שני בר"ה אע"פ שהוא בחול אומר זכרון תרועה מקרא קדש. וגם באתה בחרתנו אומר כן. ואמהר"ש כי לא תמצא בענין אחר בקרא דאמור דסמיך גבי מקרא קדש אלא זכרון תרועה. ומה שיסד הפייט אם בחול יבאכם יום תרועה יהיה לכם הוא קרא דפנחס והכי פי' אם יבא בחול אז יש לתקוע. אבל אין הפי' שיאמר יום תרועה וראיה לדבר כי בכל המחזורים תמצא כתוב באתה בחרתנו זכרון תרועה. ושמעתי שכן הוא בספר אמרכ"ל שכן ראיתי בספר אגודה במס' סופרים דבחול אומר יום ובשבת זכרון וכן היה נוהג מהרי"ל. מילה בר"ה דרש מהרי"ל אין למול אחר כל התפלה כמו בשאר השנה. רק אחר קריאת התורה קודם תקיעת שופר. וכן העיד במנהגי מהרא"ק א בא"ז וזכר לדבר זכור ברית אברהם ועקידת יצחק וכן בעצמי ראיתי בימי מהרי"ל מעשה במגנצ"א ואח"כ בתפלת מוסף בפסוקי הזכרונות כשאמר כי אתה זוכר את כל הנשכחות כו' החתימה היה אומר הפזמון זכור ברית ואח"כ סיים בא"י זוכר הברית. וכן במרדכי גדול וספר א"ז. קורין בר"ה בסדר וירא וה' פקד. כאשר צוה אותו אלהים א'. ויגמל את יצחק ב'. באשר הוא שם ג'. אשה מארץ מצרים ד'. ימים רבים ה'. ואם הוא שבת מחלקין עוד יקרא לך זרע ד'. ויכרתו שניהם ברית ו' והשאר כדלעיל. למפטיר בפנחס בחדש השביעי. מפטיר בתחלת שמואל ויהי איש אחד:

דרשות אמרי שפר. ממהר"י סג"ל בהלכות שופר

דרש מהר"י סג"ל הכל חייבין בשופר בין קטנים בין גדולים. אכן נשים פטורות